רע"פ 6034/06 זאן אבולעפיה נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש לבית-משפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (ת.פ 1067/04) כתב אישום בגין נהיגה בשכרות תחת השפעת סמים, עבירה לפי סעיף 62(3), בקשר עם סעיף 39(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: הפקודה) ולפי תקנה 26(2) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 ולפי סעיף 38(1) לפקודה.

לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 12.9.2004 נעצר המבקש לביקורת שוטר בצומת גלילות כאשר הוא נוהג תחת השפעת סמים משכרים. בבדיקת דמו של המבקש סמוך לתאונה נמצאו שרידי שימוש בסם מסוג מריחואנה.

בדיון בבית-משפט השלום לתעבורה התברר, כי בעת שעצר המבקש לפני רמזור, זיהה שוטר את המבקש מדליק סיגריה הנראית חשודה כמריחואנה. לשאלת השוטר, הודה המבקש בעובדה זו. כן נתפסו ברכבו שתי סיגריות חשיש נוספות. בבדיקת שתן שנערכה למבקש עובר לאירוע, נתגלה ריכוז גבוה של סם המעיד, כך על-פי עדות המומחה, על שימוש בכמות גדולה של חשיש. בהודעתו במשטרה הודה המבקש שעישן סיגריה המכילה סם ומסר, כי הוא מגדל את שיח המריחואנה בביתו ומכין בעצמו את הסיגריות. לעומת זאת, בבית-המשפט טען המבקש, כי לא ידע שבסיגריה יש סם וכי בעדותו במשטרה לא אמר את האמת, שכן לא מסר הודעתו תחת אזהרה ולא התחייב לכך. את ההודעה השקרית על מקור הסם מסר, לגרסתו, בכדי לא להפליל אדם אחר.

בתאריך 27.4.2006 הרשיע בית-המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת א' שדמי) את המבקש, בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום ובתאריך 1.5.2006 גזר עליו פסילה מקבלת או החזקת רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים בפועל, בניכוי 30 ימי הפסילה המנהלית שביצע וכן שישה חודשים נוספים על תנאי לתקופה של שלוש שנים; קנס בסך 2,500 ש"ח וכן מאסר של שישה חודשים על תנאי לתקופה של שנתיים והתנאי הוא שלא ינהג בזמן פסילה, תחת השפעת סמים או בשכרות.

על פסק-דינו של בית-המשפט לתעבורה ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בעת הדיון בבית-המשפט חזר בו המבקש מטיעוניו בנוגע להרשעה וערער על גזר-דינו בלבד ובפרט ביחס לתקופת הפסילה הארוכה שנגזרה עליו.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת י' שבח) דחה את הערעור בקובעו, כי לא מצא מקום להתערב באחד ממרכיבי עונשו של המבקש וזאת בשל עברו התעבורתי הכולל הרשעות קודמות, אי-אמינותו והחזרה בו מהודאתו במשטרה וכן בשל ההתרשמות, כי המבקש לא הפנים כלל את חומרת העבירה. תקופת הפסילה שנגזרה על המבקש, על אף היותה ארוכה למדי, נושקת לרף הגבוה של רמת הענישה במקרים דומים אך אינה חורגת ממנו. על-כן ציינה השופטת, כי ייתכן ולו היתה דנה במקרה כערכאה ראשונה היתה קובעת תקופת פסילה קצרה יותר, אך כערכאת ערעור אין לקבוע, כי נפלה טעות בהכרעתו של בית-משפט קמא.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני.

טוען בא-כוח המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי בהכרעתו. לטענתו, בטופס הבדיקה של המבקש לא הוכחה השפעה ממשית של סם על התנהגותו ועל-כן לא ניתן להרשיעו בנהיגה תחת השפעת סם, על-אף הימצאות סם בגופו. לטענתו, שאלה זו מהווה שאלה עובדתית חדשה, המצדיקה מתן רשות ערעור. כנגד עונשו של המבקש טוען בא-כוחו, כי המבקש הינו אדם נורמטיבי ונהג וותיק, אשר צבר לחובתו 22 הרשעות קודמות בלבד, כולן מסוג ברירות משפט. כן טוען הוא, כי המבקש זקוק לרישיונו על-מנת להמשיך לעבוד ולכלכל את משפחתו. בנוסף, מסתמך הוא על אמרתה של השופטת בבית-המשפט המחוזי, על-כך שעונש הפסילה גבוה הוא יחסית.

מנגד, טוען בא-כוח המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית חדשה ובעלת חשיבות וכי היא נדונה זה מכבר בע"פ 398/04 מדינת ישראל נ' דני בניאשווילי (טרם פורסם), שם, הוכרע, כי הימצאות סם מסוכן בגוף המבקש, בניגוד לאלכוהול, מקימה חזקה כנגדו, כי הוא נוהג תחת השפעתו של הסם ועל המבקש הנטל להפריך חזקה זו. כן טוען בא-כוח המשיבה, כי בהתחשב במכלול נסיבות העניין אין עונשו של המבקש חמור כלל ועיקר ואין מקום להתערב בו.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. כך נקבע בר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ). בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה . השאלה המשפטית עליה הצביע המבקש נדונה כבר בבית-משפט זה בע"פ 398/04 מדינת ישראל נ' דני בניאשווילי (טרם פורסם) ובה נקבע, כי כל נהג העובר עבירות שימוש בסמים מסוכנים, מקים נגדו חזקה שהוא נוהג תחת השפעתם ועליו הנטל להפריכה. המבקש לא עמד בנטל זה.

יתרה מכך, המבקש מעלה טענות כנגד הרשעתו, בעוד שבדיון בבית-המשפט המחוזי חזר בו מטענותיו ביחס להרשעה וטען רק כנגד העונש. משחזר בו המבקש כאמור, הרי שלא נתקיים דיון ראוי בטענותיו אלו בשלב הערעור ועל-כן מנוע הוא מלהעלות טענה זו בבקשת רשות הערעור, שכן הטענה מהווה למעשה טענה חדשה, אשר אינה מצדיקה דיון בשלב זה (השוו וראו יעקב קדמי, על סדר הדין בפלילים, הדין בראי הפסיקה, חלק שלישי (ב) (מהדורה משולבת ומעודכנת 2003), 1346 ואזכוריו שם). בשולי הדברים אומר, כי לא ברורה הטענה, כי הסם אינו משפיע או חדל מלהשפיע על הנהג, בעוד שהנהג מעשנו באותו הרגע ממש.

כמו-כן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה.

דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. הרשעת המבקש נעשתה על-פי הודאתו בעובדות כתב-האישום בפני השוטר שעצר אותו וכן בהודעתו במשטרה. כן הודה המבקש בהכנה ועישון סדיר של הסם, כאשר ברי, כי אין זו הפעם הראשונה בה הוא מעשן. ריכוז הסם בגוף המבקש והימצאות סיגריות נוספות ברכבו העיד על כך, שעישן סם עובר לנהיגתו. המבקש נעצר כאשר הוא מעשן סם תוך כדי נהיגתו ממש, בעזות פנים, לצידו של שוטר. אם לא די בכך, עשה המבקש רושם לא אמין על שתי הערכאות בפניהן עמד. כן נתתי דעתי לעברו התעבורתי של המבקש, הכולל עבירות של נהיגה במהירות מעל המותר וחציית צומת באור אדום. בנסיבות אלו, אין מנוס מלהטיל על המבקש עונש מרתיע, אשר יעביר את המסר החד, למבקש עצמו ולנהגים אחרים, כי הנוהג ברכב אוחז באחריות כבדה לחייו ולחיי המשתמשים בדרך מסביבו. שימוש בסם מסוכן, המהווה עבירה כשלעצמו, ועל אחת כמה וכמה שימוש שכזה תוך כדי הנהיגה ברכב, מהווה זלזול חמור ומחוצף באחריות זו לחיי אדם ויש להתייחס לכך בחומרה הראויה, במדיניות ענישה מחמירה וכואבת.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.