פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
6252/07
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
מוסא אבו חליפא
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, בע"פ
71447/06, מיום 3.6.07, שניתן על ידי כבוד השופטת נגה אהד
ובקשת עיכוב ביצוע
בשם המבקש:
עו"ד דוד גולן
החלטה
1.
נגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו כתב-אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, ונהיגה ללא ביטוח, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970. בבסיס האישום עמדה הרשעתו הקודמת בעבירות תעבורה, אשר בעקבותיה נפסל רישיונו (להלן: "ההליך הקודם"). מאחר והמבקש מלין על פגמים שנפלו לכאורה בהליך זה, אפרט את אשר התרחש בו: באותו הליך פסלה הערכאה הדיונית את רישיונו של המבקש לתקופה של 11 חודשים, והמשיבה ערערה נגד קולת העונש. הדיון בערעור זה התנהל שלא בנוכחות בא-כוחו של המבקש, אשר היה פטור מהופעה לאחר שביקש להסתפק בהגשת טיעוניו בכתב, וללא המבקש, אשר לא התייצב לדיון. עוד באותו יום, ניתן פסק-דין אשר קיבל את הערעור, האריך את תקופת הפסילה ל-26 חודשים, והטיל על המבקש מאסר על תנאי בן שישה חודשים. עקב שביתת הסגל המנהלי בבתי-המשפט באותה עת, בגינה לא הומצאו החלטות ופסקי-דין לבעלי-דין, הורה בית-המשפט המחוזי למשיבה להעביר לידי המבקש או בא-כוחו העתק מפסק-הדין, וכך היה.
ובאשר להליך הנוכחי, המבקש טען להגנתו כי לא היה מודע לכך שתקופת פסילת רישיונו הוארכה באותו ערעור, מאחר ובא-כוחו לא הודיע לו על תוצאותיו. לכן, כך לפי הטענה, סבר המבקש כי היה רשאי להוסיף ולנהוג. בתום שמיעת ראיות הצדדים הרשיע בית-משפט השלום את המבקש במיוחס לו, לאחר שמצא כי פסק-הדין בערעור הקודם נמסר לידי הסנגור, ומכוח סעיף 237(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, שכותרתו "המצאת מסמכים", יש לראותו כאילו נמסר למבקש עצמו. עוד, נקבע, כי המבקש היה מודע לעובדה שרישיונו נפסל. בעקבות ההרשעה, נדון המבקש לשישה חודשי מאסר, פסילת רישיון למשך חמש שנים וקנס בסך 2,000 ש"ח. כמו-כן, הופעל עונש המאסר על תנאי בן ששת החודשים שהוטל על המבקש בהליך הקודם, בחופף, כך שבסך הכל היה עליו לשאת בשישה חודשי מאסר.
2.
המבקש ערער על פסק-הדין לפני בית-המשפט המחוזי, וטען כי לא היה מקום להפעיל את עונש המאסר המותנה שהוטל עליו בהליך הקודם, זאת מאחר שרכיב זה בעונש הוטל עליו בערעור שהתקיים שלא בנוכחותו , בניגוד להוראת סעיף 240(א)(3) לחוק סדר הדין הפלילי. כמו-כן, שב המבקש על הטענה כי בשל מחדלו של בא-כוחו בהליך הקודם להעביר לידיו עותק מפסק-הדין, לא היה ידוע לו כי תקופת הפסילה הוארכה. בית-המשפט המחוזי דחה את הטענות לעניין הכרעת-הדין, אך קיבל את הערעור בחלקו בכל הנוגע לעונש, בקובעו כי המאסר על תנאי בטל ולא ניתן היה להפעילו, הואיל ונגזר שלא בפני המבקש. עוד נקבע, כי ריצויו של עונש המאסר ש הוטל בהליך זה יהיה על דרך של עבודות שירות, ועונש הפסילה הועמד על שלוש שנים בלבד.
3.
עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, ובפיו אותם טיעונים אשר שימשוהו בפני בית-משפט המחוזי, היינו, כי לא היה מודע לכך שתקופת הפסילה הוארכה, וכי נפל פגם בהליך הקודם עת נגזר לו עונש מאסר שלא בפניו.
4.
דין הבקשה להידחות. בית-המשפט המחוזי קבע כי:
"לא היה מקום להטיל מאסר על-תנאי על [ המבקש ] בהעדר בא-כוחו, זאת לפי סעיף 240(א)(3) לחוק סדר-הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.
מכאן שכל האמור לעניין מאסר על-תנאי הינו VOID , ולא היה מקום להפעילו... " (עמוד 6 לפסק-הדין).
קביעה זו הסתמכה על הוראת סעיף 240(א)(3) הקובעת כהאי לישנא:
"בית המשפט רשאי לדון נאשם [...] שלא בפניו, אם הוא סבור שלא יהיה בשפיטתו על דרך זו משום עיוות דין לנאשם ובלבד שלא יטיל עליו עונש מאסר ".
מכך עולה כי בית-המשפט המחוזי קיבל את הטענה , ריפא את הפגם והורה כי העונש המותנה לא יופעל. הוא עשה זאת למרות שהפגם נתקף בצורה עקיפה ולא ישירה בדרך של ערעור (השוו רע"פ 4398/99 הראל נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3) 637, 650
(2000)). בנסיבות אלה, לא נהיר לי על מה מלין המבקש בהקשר זה.
באשר לטענתו לעניין ההרשעה – אין בה כדי להקים עילה לקיומו של דיון בעניינים שבעובדה בפני ערכאה שלישית ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982); רע"פ 3908/07
קיקוזשוילי נ' מדינת ישראל , לא פורסם
(2007)). עניין זה נדון בפני שתי ערכאות, אשר בחנו טענה זו לפני ולפנים – ובכך די.
הבקשה נדחית, ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.
ניתנה היום, ז' באב
התשס"ז (22.07.07).
ש ו פ ט