רע"פ 6617/08 יחיא בלאל נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית המשפט לתעבורה בנתניה (ת"ד 10013/06) בגין עבירה של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961; עבירה של גרימת נזק לאדם, לפי סעיף 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א.-1961 (להלן: תקנות התעבורה); ועבירה של נהיגה בחוסר זהירות, לפי סעיף 21(ג) לתקנות התעבורה.

לפי הנטען בכתב האישום, המבקש נהג ביום 9.3.2006 בשעה 14:30 או בסמוך לכך ברכב מסחרי מסוג "מרצדס" בכביש מספר 5504 מכיוון צפון לדרום. ברכב נסעו עמו ארבעה נוסעים נוספים, ובהם המנוח. בנקודה בכביש שבה הייתה עקומה קלה ימינה, איבד המבקש שליטה ברכב, סטה שמאלה, חצה את הנתיב השמאלי והתנגש בגדר הבטיחות השמאלית. בהמשך לכך, סטה המבקש עם רכבו ימינה, התנגש בגדר הבטיחות הימנית, פרץ אותה ונפל לתעלה שבצידו הימני של הכביש. כתוצאה מהתאונה נזרק המנוח מהרכב ונפצע פצעים שהביאו למותו, וכן נפגעו שני נוסעים נוספים.

ביום 25.9.2007 הרשיע בית המשפט לתעבורה בנתניה (כבוד השופטת

ר' בן יששכר שורץ ) את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. בית המשפט קבע כממצאים שבעובדה כי בעת הנדונה ירד גשם חזק, והצטברה על הכביש שלולית מים. עוד נקבע כי המבקש נהג במהירות של כ- 60 קמ"ש , כי מצב הרכב היה תקין וכי לא היתה כל מגבלה בשדה הראיה לפנים. עוד קבע בית המשפט כי כתוצאה מהתאונה הועף המנוח מהרכב. בהתבסס על הראיות שהוצגו בפניו קבע בית המשפט כי התאונה נגרמה כתוצאה מאובדן שליטה על הרכב בעת התאונה. כן קבע בית המשפט כי המבקש לא עמד בנטל להראות כי אבדן השליטה לא היה באשמתו, וכי מכל העדויות והממצאים עולה כי המבקש נהג בחוסר זהירות כאשר נכנס לעקומה ולשלולית המים, מבלי שהאט דיו כדי להתאים את מהירות נסיעתו לתנאי הדרך.

ביום 6.11.2007 גזר בית המשפט לתעבורה על המבקש ארבעה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות; שמונה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים; פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של ארבע שנים; וכן קנס בסך 5,000 ש"ח או 50 ימי מאסר תמורתו.

על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה ערער המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז (ע"פ 3187-12-07), בטענו כי התאונה נגרמה בשל התרחשותה של תופעת "ציפה", בשל הצטברות מים על הכביש, תופעה אותה לא יכול היה לצפות, ואשר הוכחה במידה שיש בה כדי לפטור אותו מאחריותו לעבירה.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים מ' פינקלשטיין , א' ש' שילה ו- א' שטמר ) דחה את הערעור באשרו את קביעת בית המשפט לתעבורה לפיה אין בחוות דעתו של המומחה מטעם המבקש בדבר תופעת הציפה כדי להשמיט את הבסיס לאחריותו של המבקש לתאונה. גם לגבי העונש קבע בית המשפט המחוזי כי אינו רואה מקום להתערב בעונש שגזר בית המשפט לתעבורה.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בה שב המבקש וטוען כי לא היה מקום להרשיעו לאור התרחשותה של תופעת ציפה אשר לא יכול היה לצפותה ולא יכול היה לדעת כיצד להיערך לה. עוד שב המבקש על טענתו לפיה המנוח לא הועף מהרכב אלא קפץ ממנו.

מנגד, טוענת המשיבה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, הן מהטעם כי היא אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי, והן מהטעם כי לגופו של ענין אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). בענייננו, המבקש שב ומעלה את אותן טענות אשר לובנו באריכות על ידי בית המשפט לתעבורה ואשר שבו ונידונו על ידי בית המשפט המחוזי ואינו מצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה . מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של ענין, דין הבקשה להדחות. בית משפט השלום לתעבורה, לאחר שבחן את הראיות שהוצגו לו ושמע את העדים שהופיעו בפניו קבע, כענין שבעובדה, כי מהירות נסיעתו של המבקש לא תאמה את תנאי הדרך, וגרמה לתאונה. בכלל זה, דחה בית המשפט את ההשערה העובדתית אותה העלה המבקש בדבר היווצרותה של תופעת "ציפה" אותה לא יכול היה לצפות ואליה לא יכול היה להיערך. כידוע, בית משפט בשבתו כערכאת ערעור איננו נוטה להתערב בממצאים עובדתיים אותם קבע בית משפט של הערכאה הדיונית אשר שמעה את העדויות שהוצגו בפניה, התרשמה מהן ובחנה אותן, אלא במקרים חריגים, ובייחוד כך הוא מקום בו המ דובר בבקשת רשות ערעור (ראו ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל , פ"ד לז(1) 225, 234 (1983); ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3) 769, 780 (2000); ע"פ 9147/01 בשן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(5) 297 (2004); רע"א 2659/08 עמותת הפועל סניף קרית-אונו נ' גרוס (לא פורסם, 10.9.2008); וכן מ' קרמניצר, קריטריונים לקביעת ממצאים עובדתיים והתערבות ערכאת ערעור בממצאים המתייחסים למהימנות של עדים , הפרקליט לה 407 (תשמ"ג-תשמ"ד)). המבקש לא הראה טעם לכך שיש לסטות מקביעות אלו, אשר אושרו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ואשר היוו את הבסיס להרשעתו, ולא מצאתי כי מקרה זה מנוי על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בהם. משכך, לא מצאתי מקום להתערב בהרשעתו של המבקש.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 27.7.2008, בענין עיכוב ביצוע פסק הדין, מבוטלת בזאת.

המבקש יתייצב ביום 2.12.08 בשעה 8:00 בנציבות שירות בתי הסוהר ברמלה, לתחילת ריצוי עונשו, לאחר תיאום עם הממונה על עבודות השירות.