רע"פ 6896/04 משה גת נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע, בבית המשפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו (כב' השופט מ' דרורי), בעבירות תנועה על פי פקודת התעבורה [נוסח חדש] ותקנות התעבורה, התשכ"א-1961. על פי הנטען בכתב האישום, המבקש התקרב לצומת בו הוצב תמרור ב-37. ואולם, המבקש לא ציית להוראות התמרור, ונכנס לצומת מבלי לתת זכות קדימה למתלונן, שהגיע לצומת כשהוא רוכב על קטנוע. בכך גרם המבקש למתלונן לבלום בלימת חירום. המתלונן ניגש לרכב המבקש, אך הלה התחיל לנסוע קדימה ופגע בקטנוע של המתלונן. המתלונן עלה למכסה המנוע של המבקש ונאחז בו, וכך נסע המבקש למרחק של מאות מטרים עד שנפל המתלונן על הכביש.

2.בית המשפט השלום, בהתייחס לאירוע זה, קבע כי כניסת הרכב לצומת כשלעצמה, כך שהקטנוע בלם, איננה מהווה "תאונת דרכים". לפיכך, בקשר לחלק זה של האירוע, בית המשפט הרשיע את הנאשם רק בעבירה של אי-ציות לתמרור ב-37. עם זאת, בגין מעשיו בשאר האירוע – פגיעה בקטנוע ונסיעה כאשר המתלונן אוחז במכסה המנוע שלו – הרשיע בית המשפט את המבקש בנהיגה בקלות ראש, עבירה על פי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה. בגין עבירה אחרונה זו, בית המשפט גזר על המבקש פסילה בפועל של רישיון נהיגה לתקופה של שלושה חדשים, פסילה על תנאי לתקופה של חודשיים, וכן קנס בסך של 800 ₪. עונש פסילת הרישיון הוטל מכח הוראות סעיף 38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], שקובע:

38 . פסילת מינימום שלושה חודשים

הורשע אדם –

(1) ...

(2) על עבירה מן המפורטות בתוספת השניה שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם או ניזוק רכוש.

(3) ...

דינו – בנוסף לכל עונש אחר – פסילה מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משלושה חודשים ....

נהיגה בקלות ראש – העבירה בה הורשע המבקש – נכללת בתוספת השנייה של הפקודה, כך שניתן על פי סעיף 38(2) לפסול רישיון נהיגה בגין עבירה זו.

3.המבקש ערער לבית המשפט המחוזי, שם ביקש להקל בעונשו: בית המשפט לא התחשב לטענתו בנסיבותיו האישיות, עברו הפלילי הקל, ובכך שהוא נכה צה"ל ואומן. כן טען המבקש, כי על פי סעיף 38 לפקודת התעבורה, ניתן לפסול רישיון רק בגין "עבירה ... שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם או ניזוק רכוש". ואולם, לפי הטענה, בית המשפט לתעבורה קבע שהחלק הראשון של האירוע לא היווה "תאונת דרכים". ערעורו נדחה ומכאן הבקשה שלפנינו.

4.דין הבקשה להידחות. באשר לטענות המבקש בעניין חומרת העונש, ידוע הוא "כי חומרת העונש כשלעצמה לא די בה, בדרך כלל, כדי להרשות ערעור לפני בית משפט זה" (רע"פ 04 / 227 גבריאלי מכלוף נ' מדינת ישראל

(טרם פורסם)) .

אין בטענות המבקש כדי להצדיק סטייה מכלל זה. באשר לטענת המבקש לפיה הוא לא גרם ל"תאונת דרכים", ולפיכך לא ניתן לפסול את רישיונו, אציין כי בית המשפט השלום קבע רק כי החלק הראשון של האירוע לא היווה תאונת דרכים. ואולם, בית המשפט קבע מפורשות כי בחלק השני של האירוע פגע המבקש בקטנוע של המתלונן ואף המתלונן עצמו נחבל. נוכח זאת, אין ממש בטענת המבקש לפיה בית המשפט לא היה מוסמך להטיל עליו עונש פסילה.

5.הבקשה נדחית, ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע.