רע"פ 6996/06 אהרון אלתר נ. מדינת ישראל

1.לאחר ששבתי ועיינתי בבקשה למתן רשות ערעור, וכמוה גם בתשובת המדינה לה ובדברים שהוסיף המבקש בהודעתו השנייה, הגעתי לכלל מסקנה כי סוגית סמכותו של בית-המשפט לפי סעיף 205 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 אינה מצדיקה אף היא מתן רשות ערעור במקרה דנן. השאלה, מה פירוש יש ליתן להוראת הסעיף, בכל הנוגע לביצועו של צו הריסה בידי הוועדה המקומית, היא שאלה נכבדה אך אין היא דורשת הכרעה בנסיבות הענין.

2.הטענה עליה בחר המבקש לייסד את בקשתו – כי אין בית-המשפט מוסמך להתיר לוועדה מקומית להרוס מבנה בלתי חוקי אם לא התבקש לכך מפורשות בידי הוועדה – נסמכת על לשונו הבאה של החוק:

205.אמצעים נוספים

הורשע אדם על עבירה [של בניה בלא היתר], רשאי בית המשפט, בשעת גזר הדין -

(1) לצוות שהבנין או אותו חלק ממנו שנבנו ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית ייהרס, יפורק או יסולק על ידי הנשפט

או על ידי הועדה המקומית, אם ביקשו על כך הועדה המקומית או היועץ המשפטי לממשלה או נציגו , ולחייב את הנשפט בהוצאות הביצוע; [ההדגשה הוספה.]

הוראת חוק זו ראוי, כנהוג עמנו, כי תתפרש על-פי תכליתה. בחינת הסעיף על רקע מטרתו עשויה להקים מסקנות שונות. פירוש אפשרי הוא זה המוצע בידי המדינה, ולפיו נועדה ההוראה להגן על ענינה של ועדה מקומית, לבל תמצא עצמה נדרשת, בניגוד לרצונה, לשאת במאמץ הכרוך בביצוע ההריסה. משכך, טענה דוגמת זו שמעלה המבקש תוכל להישמע רק מפיה של הוועדה המקומית. להשקפתי, אפשר שאין זה הפירוש היחיד המתקבל על הדעת. כך, למשל, אפשר כי נכון יותר לפרש את הסעיף כמסמיך את בית-המשפט להורות על הריסה, אם בידי העבריין ואם בידי הוועדה המקומית, רק מקום בו, בנסיבותיו של סעיף 205, נתבקש הוא לכך בידי הרשויות המוסמכות, בין אם במפורש ובין אם במשתמע.

3.אך, כפי שכבר ציינתי, אין צורך להכריע בדבר. החשוב לעניננו הוא, כי ניסיונו של מי שבנה בניה שאינה חוקית להיתלות באורח דווקני במילות החוק, כשכל כוונתו היא עיכוב ביצועו של גזר-דין שניתן בענינו והורה על הריסת המבנה – לא יוכל לצלח. ניהולו של הליך משפטי, הנסמך על טענה מעין זו, עלול לעלות כדי היעדר ניקיון כפיים וכדי ניצול לרעה של ההליך, וזאת אין להרשות.

4.מכל מקום, אפילו הלכנו לשיטתו של המבקש, הרי שמתגובת המשיבה לבקשה לרשות ערעור עולה כי היא נתנה את הסכמתה לביצועו של צו ההריסה. בכך יש להשקפתי, כדי לרפא את הפגם אשר נפל, כנטען, באופן בו הפעיל בית-המשפט המחוזי את הוראתו של סעיף 205 הנ"ל.

5.מטעמים אלה, החלטתי לדחות על הסף את הבקשה למתן רשות ערעור, על כל חלקיה, וכך אני עושה. אשר על כן, הצו בדבר עיכוב ביצוע ההריסה שניתן על ידי ביום ו' באלול התשס"ו (30.8.06), בטל אף הוא.