רע"פ 7250/05 משה גרזדה נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום בבית-שמש בגין עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 379(ב)(1) ו-(2)+382 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: החוק) ובעבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק.

לפי הנטען בכתב האישום, ביום 13.7.01 החליט המבקש להעניש את אחד מילדיו שהיה באותו הזמן בן 13 וחצי והורה לאחד מילדיו האחרים להביא חבל ובנוכחותו, השכיב את בנו הנ"ל על הרצפה ונשען עליו בכל משקלו. במקביל, קשר בעזרת אשתו את אחת מרגלי הבן וניסה לקשור גם את השנייה ונמנע מכך, רק עקב תחינות בנו ואשתו. בנוסף, נטען, כי במועד אחר, רדף המבקש אחר אחת מבנותיו כשהוא אוחז בסכין ואיים עליה, כאשר רק לאחר התערבות הילדים האחרים, עלה בידי אותה בת לברוח מהבית. כמו-כן, נטען, כי ביום 21.4.03, נכנס המבקש לחדר בו שהו שניים מילדיו, אשר נבהלו מאד ואחת מבנותיו אחזה מקל של מטאטא על-מנת להתגונן, בעוד אחיה הסתתר מתחת לשולחן. המבקש דחף את השולחן לעבר בתו אשר אחזה במקל, נטל אותו ממנה והכה בכתפה עימו.

בית-משפט השלום (כבוד השופט א' רון), על-פי הסדר טיעון, הרשיע את המבקש בעבירה אחת של תקיפה בנסיבות מחמירות ובעבירה אחת של איומים, אשר יוחסו לו בכתב האישום. בית-המשפט קבע, כי המשיבה עשתה חסד עם המבקש, בכך שייחסה לו רק עבירה אחת של תקיפה בנסיבות מחמירות, באשר הודה בשני מקרים בהם תקף את ילדיו. לפיכך ולאור חומרת התנהגותו של המבקש, קבע בית-המשפט, כי אין כל מנוס מענישה מרתיעה. בית-המשפט ציין, כי ראוי לבטא את הסלידה ממעשי המבקש ולהטיל עליו עונש מאסר לריצוי בפועל, וזאת במיוחד משום הקושי למצוא שיקולים לקולא למעט ההשלכות הצפויות לעונש על משפחת המבקש. לכן, גזר בית-המשפט על המבקש מאסר בפועל לתקופה של עשרה חודשים ומאסר על תנאי לתקופה של שישה חודשים.

על גזר דין זה, ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בירושלים.

בית-המשפט המחוזי בירושלים (כבוד סגן הנשיא צ' סגל וכבוד השופטים י' נועם ור' כרמל) דחה את הערעור, בקובעו, כי המעשים בהם הורשע המבקש הינם חמורים בטיבם ובנסיבותיהם ועיקרם אלימות קשה כלפי ילדים. לפיכך, קבע בית-המשפט, כי אין בפניו כל עילה להתערב בעונש, אשר הוטל על-ידי בית-משפט השלום, חרף מכתבה של אשת המבקש, אשר צורף לערעור שהגיש.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טען המבקש, כי העונש אשר נגזר עליו הינו חמור במיוחד. במיוחד אמורים הדברים לטענתו, לאור העובדה שנעשתה עסקת טיעון בינו לבין המשיבה ולאור העובדה שהוא הודה במעשיו. כמו-כן, טוען המבקש, כי מאז הגשת כתב האישום, המצב בביתו רגוע מאד ולא הוגשה נגדו אף תלונה למעלה משנתיים. בנוסף, טוען המבקש, כי מצב בריאותו איננו תקין וכן מצב בריאותה של אשתו ונראה כי באם יישלח למאסר, לא תוכל אשתו לעמוד במשימות המוטלות עליה ואילו בריאותו שלו תינזק משמעותית במהלך מאסרו.

מנגד, תומכת המשיבה יתדותיה בהכרעותיהן של הערכאות הקודמות וטוענת, כי מעשיו של המבקש הינם חמורים במיוחד, והיוו למעשה מעין טרור מתמשך כעניין שבשגרה כלפי בני ביתו וכללו מכות, איומים, התעללות נפשית באמצעות כיבוי אורות וחשמל, ניתוק קווי טלפון וכליאת בני המשפחה. בנוסף, טוענת המשיבה, כי רק כשנה לאחר הרשעת המבקש נשמעו הטיעונים לעונש בעניינו, וזאת מתוך רצון לנסות ולתת לו הזדמנויות להשתלב בטיפולי הורות. בנוסף, לטענת המשיבה, עניינו של המבקש אינו מגלה כל עילה למתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית ולא מעורר כל סוגיה משפטית או ציבורית. במיוחד אמורים הדברים לטענתה, לאור העובדה שהמבקש מערער על חומרת העונש שנגזר עליו ותו לא, דבר אשר על-פי ההלכה, אינו מצדיק רשות ערעור כשלעצמו.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מנסיבות העניין הפרטניות של המבקש, והלה, הגם שניסה, לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123).

בנוסף, הלכה היא, כי לא נוהגים לתת רשות לערער ב"גלגול שלישי" בבקשה אשר שתי ערכאות כבר החליטו לגביה, ועיקרה חומרת העונש בלבד. זאת, למעט במקרים חריגים, אשר מקרה זה אינו נמנה עליהם (לעניין זה ראו רע"פ 7019/04 ניר אופיר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין.

בענייננו, צדקו הערכאות אשר קדמו לי בקובען, כי מעשיו של המבקש הינם מעשי אלימות חמורים, אשר הטילו אימה על אשתו וילדיו, והלכה היא, כי אין להקל ראש במקרים כגון אלו. כל זאת ועוד, מעשיו אלו נמשכו לאורך תקופה ארוכה, כלפי בניו ובנותיו, אשר ראוי להדגיש גם את גילם הצעיר. נכון אמנם, שאשתו של המבקש צירפה לערעור שהוגש לבית-המשפט המחוזי מכתב מטעמה, אשר מבקש להקל בעונשו של בעלה, אולם כפי שקבע בית-המשפט המחוזי, ידועה בפני בית-המשפט תופעת האמביוולנטיות של קורבן העבירה כלפי האב או הבעל התוקף, שהוא גם המפרנס ואבי המשפחה. אולם, אין להסיק מכך, כי הקלה שכזו בהכרח מקדמת ומשקפת את האינטרס הטוב ביותר מבחינת משפחתו של המבקש, בסופו של יום.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

על המבקש להתייצב ביום 18.9.05 לא יאוחר משעה 11:00 במזכירות בית-המשפט המחוזי בירושלים לשם תחילת ריצוי עונשו.