רע"פ 7292/04 יעקב שרמן נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 1291/04, מפי השופטים מ' לינדנשטראוס, ש' ברלינר, י' דר.

2.המבקש הואשם בעבירות על פקודת מס הכנסה ובעבירות זיוף. כתב האישום מלמדנו כי בין השנים 2000-1997 עסק המבקש במתן שיעורי נהיגה בבית-ספר לנהיגה בכרמיאל. לצורך לימוד השיעורים השתמש המבקש בכלי-רכב ובשירותים של בית-הספר. כנגד התמורה שניתנה לו מאת בית-הספר, סיפק המבקש לבית-הספר חשבוניות מס (קבלות) הנושאות את פרטיו המזהים, למעט שינוי בשתי הספרות האחרונות במספר העוסק המורשה. בית- הספר שילם לנאשם תמורה מלאה עבור עבודתו, כולל סכום המע"מ, אך לא ניכה ממנה מס במקור . המבקש נמנע מלדווח לשלטונות המס על עיסוקו האמור, לא הגיש דין וחשבון על הכנסותיו מעיסקו, זייף חשבוניות מס, ובכך היה - למעשה - מנותק ממערכת המס בישראל. כל זאת עשה, כדברו של כתב האישום, במזיד, במרמה ומתוך כוונה להתחמק מתשלום מס.

3.המבקש, אשר היה מיוצג בידי עורך-דין, הודה בעובדות כתב האישום, והורשע בבית-משפט השלום בכל העבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום. על המבקש נגזרו 10 חודשי מאסר בפועל, 9 חודשי מאסר על-תנאי וכן קנס בגובה 40,000 ש"ח. המבקש ערער לפני בית-המשפט המחוזי כנגד חומרת העונש - ולא על ההרשעה בדין - אך ערעורו נדחה. גם בבית-המשפט המחוזי היה המבקש מיוצג בידי עורך-דין. על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי הבקשה שלפניי לרשות ערעור.

4.המבקש החליף את בא-כוחו, ובבקשה המונחת לפניי טוען בא-כוחו עתה כי מרשו הודה בשוגג ומתוך היסח הדעת בעובדות לא נכונות שתוארו בכתב האישום. לטענתו, משתמע מכתב האישום כי המבקש עבד כשכיר, ואם כך, כיצד זה יכול שיהיה לו "עסק" לגביו חייב הוא בדיווח לשלטונות המס? המבקש טוען כי סבר שהועסק כשכיר, אלא שבשל לחץ מצד מעבידו נאלץ להוציא חשבוניות מס. המבקש מוסיף וטוען כי הגיע להסכם עם פקיד השומה בעניין הכנסותיו, לפיו ישלם, לשיעורין, את המס בו הוא חייב, וכי עומד הוא בתשלומים אלו. טענה שנייה בפי בא-כוח העותר היא, כי מרשו הודה בעובדה נוספת מתוך טעות: בכתב האישום צוין כי בית-הספר שילם למבקש תמורה בלא שנוכה מס במקור. ואולם, כך טוען המבקש, נוכה מס במקור (כראיה לכך הביא ספחי שיקים המעידים על הדבר) ופקיד השומה אף הכיר בניכוי המס והפחית את המס שנוכה לו במקור מהמס המתחייב על-פי השומות בשנות המס נשוא כתב האישום.

5.מנגד, טוען בא-כוח המדינה כי הוצאת החשבוניות כנגד התקבולים שקיבל המבקש מעידה על-כי לא עבד כשכיר אלא כעצמאי אשר סיפק שירותים לבית-הספר, ומכאן חובתו להגיש דו"חות על הכנסתו למס הכנסה. כן נטען כי הלחץ שהופעל על המבקש מצד מעסיקו להוציא חשבוניות אינו מקים כל סייג למעשה הפלילי, שכן חטאו של המבקש לא היה בכך שהוציא חשבוניות לגוף המשלם, אלא בכך שלא דיווח לרשויות המס לאחר הוצאת החשבוניות. אשר לטענה בדבר ניכוי המס במקור, נטען כי ההסכם עם פקיד השומה מקורו בטעות של פקיד השומה. משנחשפה טעות זו ניתנה הוראה לפתוח את השומה מחדש ולחקור בעניין. עוד נטען כי לא ניתן ללמוד מספחי השיקים על כך שנוכה למבקש מס במקור.

6.אפשרות החזרה מהודיה מעוגנת בסעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982:

חזרה מהודיה

153.(א) הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו.

(ב) התיר בית המשפט לנאשם לחזור בו מהודייתו אחרי הכרעת הדין, יבטל בית המשפט את הכרעת הדין במידה שיסודה בהודיית הנאשם ויחדש את הדיון אם הדבר מתחייב מן הנסיבות.

זה מכבר דנה הפסיקה בשאלה מהם אותם "נימוקים מיוחדים" המצדיקים מתן היתר לחזרה מהודיה. ראו, למשל: ע"פ 61/62 חוג'בקו נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד טו(2) 922, 923; ע"פ 143/72 סלים עזרא נ' מדינת ישראל , פ"ד כו(2) 136, 140; ע"פ 945/85 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד מא(2) 572, 579; ע"פ 5622/03 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם). אשר לחזרה מהודיה בשלב הערעור, זו תתאפשר רק במקרים נדירים וחריגים. וכפי שנאמר ברע"פ 104/00 מאלכ אלהייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם):

הלכה היא כי ערכאת ערעור תתיר לנאשם לחזור בו מהודאתו רק במקרים חריגים ונדירים, בהם מתרשם בית המשפט כי קיים חשש ממשי שהודאת הנאשם נעשתה בניגוד לרצונו האמיתי, ואולי אף בניגוד לאמונתו הכנה בחפותו.

7.במקרה שלפנינו לא נתקיימו טעמים מיוחדים המצדיקים מתן רשות ערעור או החזרת עניינו של המבקש לערכאה דלמטה כדי לבחון את נושא החזרה מהודיה. ראשית , המקרה שלפנינו אינו מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הספציפי של המבקש. שנית , המבקש היה מיוצג לאורך כל הדרך, גם כאשר הודה בעבירות המיוחסות לו. שלישית , המבקש לא העלה כל טעם טוב מדוע גילה את טעותו בשלב מאוחר זה של ההליכים. רביעית , טענותיו אלו כלל לא הועלו לפני בית-המשפט המחוזי, שכן ערעור המבקש לבית-המשפט המחוזי הסב עצמו על חומרת העונש בלבד. כל אחד מטעמים אלו כוחו עימו להביא לדחיית הבקשה.

8.גם לגופו של עניין, אין חולק כי המבקש נתן שירותים לבית-הספר תוך שהוא מוציא חשבוניות, ומשנעשה הדבר שומה היה עליו לדווח לשלטונות המס על כך. אשר לניכוי המס, בגזר-הדין מצוין כי "הנאשם בחקירתו אישר כי ידע שבית-הספר אינו מנכה את המס במקור והבין כי על הכנסותיו עליו לדווח ולשלם את המס". כלומר, המבקש הודה פעמיים באי-ניכוי המס במקור, הן בחקירתו במשטרה והן בבית-המשפט. לפיכך, אין לקבל כעת את טענתו כי שגה כשהודה בעובדה זו.

9.הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

המבקש יתייצב לריצוי עונשו במזכירות בית-המשפט המחוזי בחיפה, ביום 7.9.04, עד לשעה 12:00. הערבויות הקיימות תעמודנה בעינן עד להתייצבותו של המבקש לריצוי עונשו.

היום, ט' באלול תשס"ד (26.8.2004)

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

04072920_G02.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il