רע"פ 7535/04 משה יוקר נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (בפני השופטים א' קובו, מ' רובינשטיין ונ' אחיטוב ) ב ע"פ 71691/02 , בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית-משפט השלום ברחובות (סגן הנשיא, השופט הרטל) בת"פ 3840/00 מיום 23.10.02, לפיו הורשע המבקש בשלוש עבירות של קבלת דבר במרמה, עבירה אחת של ניסיון לקבל דבר במרמה, עבירת זיוף ובעבירה של שימוש במסמך מזויף, ועונשו נגזר ל-8 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. בקשת רשות הערעור מתייחסת לחומרת העונש בלבד.

על-פי הסדר טיעון שנעשה בין הצדדים ביום 5.6.02, הוסכם שאם המבקש יפקיד בקופת בית המשפט בתוך 4 חודשים מאותו מועד סכום של כ-81,000 ₪ לשם פיצוי המתלוננים, תראה בכך התביעה נסיבה מקלה ותבקש להטיל עליו עונש של 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות.

המבקש לא הפקיד את הסכום האמור בקופת בית המשפט, וביום 23.10.03 גזר בית-משפט השלום את דינו, כאמור לעיל, ל-8 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי.

ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה ועתה הוא מבקש רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בפני בית משפט זה. הטעם העיקרי שביסוד הבקשה, הוא שכיום חל שינוי במצבו הכלכלי של המבקש, אשר יאפשר לו לשלם את סכום הפיצוי עליו הוסכם בשעתו בהסדר הטיעון. מקור השינוי, לפי הטענה, בפסק-דין שניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה, אשר הכיר במבקש כבעלים היחיד של נכס מקרקעין – דירת מגורים באשדוד שהייתה שייכת לאמו המנוחה של המבקש. רישומו של נכס זה על שם המבקש, נטען, "יהווה שינוי של ממש בנסיבותיו הכלכליות ויפתח פתח מבחינתו לתשלום הפיצוי כפי שהוסכם עליו בהסדר הטיעון אשר הוצג בפני הערכאה הראשונה". המבקש מוסיף וטוען בבקשתו, כי הוא "מצדו מוכן לעשות כל מאמץ לרשום את הנכס על שמו ולנסות לממשו במהירות האפשרית על מנת לשלם את הפיצוי הנדרש אם וכאשר תינתן לו רשות ערעור ותתקבל טענתו כי יש לאפשר לו לשלם את הפיצוי ולרצות את עונשו בעבודות שירות ולא מאחורי סורג ובריח". עם זאת, עולה מהבקשה, כמו גם מהדיון שנערך לפני היום, שכרגע המבקש אינו יכול לממש את הנכס וגם אינו יכול להתחייב לשלם את סכום הפיצויים בתוך תקופה קצרה ומוגדרת. זאת, בין היתר, בשל סכסוך שנפל בין המבקש לבין אחת מאחיותיו הדורשת לבטל את פסק הדין. טענות נוספות שמעלה המבקש בתמיכה לבקשתו, עניינן בעברו הנקי עד להסתבכותו על רקע הלוואות שנטל בשוק האפור, בעיותיו האישיות והמשפחתיות, המלצת שירות המבחן שלא לגזור עליו מאסר מאחורי סורג ובריח, חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות וכי אין מדובר בעבירות חמורות במיוחד.

המדינה מתנגדת לבקשה וטוענת, שלא ניתן בשלב זה להחיות את הסדר הטיעון שהתבטל לפני למעלה משנתיים.

דין הבקשה להידחות. נכון הדבר שבשעתו, לפני יותר משנתיים, המדינה הייתה מוכנה להגיע עם המבקש להסדר טיעון, לפיו יוטל עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. אך הסדר זה היה מותנה בכך שהמבקש יפקיד בתוך 4 חודשים את סכום הפיצוי למתלוננים בקופת בית המשפט. משהדבר לא נעשה, הסדר הטיעון התבטל ודינו של המבקש נגזר בבית-משפט השלום כפי שנגזר.

עתה, בחלוף שנתיים מאז שהסדר הטיעון התבטל, לא ניתן עוד להחיות את אותו הסדר ונכונותה של המדינה בעת ההיא להגיע להסדר טיעון עם המבקש אינה יכולה לשמש כיום כשיקול למתן רשות ערעור.

ההלכה היא שמתן רשות להגיש ערעור שני בפני בית משפט זה כערכאה שלישית לא תינתן אלא במקרים חריגים בהם הבקשה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית (משפטית או ציבורית), החורגת מגדר עניינו הישיר של המבקש (ראו: רע"פ 227/04 מכלוף נ' מדינת ישראל , טרם פורסם; רע"פ 3757/04 זידאן נ' מדינת ישראל , טרם פורסם; וכן רע"פ 2632/04 ספידי ליין תעשיות נ' מדינת ישראל , טרם פורסם).

הבקשה הנוכחית אינה מעלה שאלות כאלה. הסדר הטיעון "ההיסטורי" שבק חיים, כפי שנאמר, לפני למעלה משנתיים ונכונותו של המבקש כיום לעמוד בתנאיו של אותו הסדר אינה מצדיקה מתן רשות ערעור. גם טענותיו האחרות של המבקש בעניין העונש אינן מעלות שאלות המצדיקות מתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה כערכאה שלישית.

התוצאה היא שהבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

המבקש יתייצב לריצוי עונשו במזכירות הפלילית של בית-משפט השלום ברחובות ביום ז' באלול תשס"ד (24.8.04) עד השעה 11:00.