רע"פ 7621/10 סלימאן אלעסוי נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (עפ"ת 40930-07-10, כבוד השופטת נ' אהד ) מיום 5.9.2010 בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה ברמלה (פל' 2920-11-09, כבוד השופטת מ' כהן ).

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו שלוש עבירות של נהיגה בשכרות, לפי סעיפים 62(3)+39(א)+64ד(א)+64(ב) לפקודת התעבורה [נוסח-חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה ); שתי עבירות של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודה; שתי עבירות של שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970; שתי עבירות של אי ציות להוראות שוטרים, לפי תקנה 23א(1) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: התקנות ); שתי עבירות של נהיגה רשלנית, לפי סעיפים 62(2)+38(2) לפקודה; עבירה של נהיגה במצב השולל שליטה ברכב, לפי תקנה 26(4) לתקנות בצירוף סעיף 38(2) לפקודה; שתי עבירות של גרימת נזק, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות; עבירה של אי שמירת מרחק, לפי תקנה 49 לתקנות; וכן עבירה של נהיגה ללא חגורת בטיחות, לפי תקנה 83ב לתקנות.

כתב האישום כולל שלושה אישומים. לפי המתואר באישום הראשון, ביום 6.1.2009 נהג המבקש ברכב ללא חגורת בטיחות ולא ציית להוראות השוטרים אשר הורו לו לעצור את רכבו. המבקש הגביר את מהירות נסיעתו, כיבה את אורות הרכב והחל בנסיעה פראית שתוצאתה הייתה תאונה בה נפצעו המבקש ונהג הרכב השני. באותן נסיבות נהג המבקש ביודעו כי הוא נוהג בזמן פסילה, בהיותו שיכור וללא ביטוח רכב תקף. לפי הנטען באישום השני, ביום 6.5.2009 נהג המבקש ברכב ביודעו כי הוא נוהג בזמן פסילה, בהיותו שיכור וללא ביטוח רכב תקף. המבקש לא ציית להוראות השוטרים שסימנו לו לעצור וברח מהמקום רגלית. לפי הנטען באישום השלישי, ביום 10.5.2008 נהג המבקש בהיותו שיכור, סטה עם רכבו ימינה והתנגש במעקה הבטיחות.

בדיון בפני בית המשפט לתעבורה ברמלה ביקש המבקש לפצל את שלושת האישומים. ביום 12.1.2010 דחה בית המשפט את הבקשה וקבע כי לא מצא נימוק המצדיק את פיצול האישומים. בעקבות זאת, ביקש המבקש מבית המשפט כי יפסול את עצמו מלדון בתיק כיוון שאיחוד התיקים יוצר דעה קדומה לגביו. בית המשפט דחה את הבקשה וערעור שהגיש המבקש לבית המשפט העליון נדחה אף הוא (ע"פ 653/10, מיום 24.2.2010).

בית המשפט לתעבורה הרשיע את המבקש בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום בעקבות הודאתו וגזר עליו עונש של 24 חודשי מאסר בפועל, פסילת רישיון הנהיגה למשך שש שנים, וכן 12 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים והתנאי שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, נהיגה בשכרות ונהיגה במצב השולל את השליטה ברכב.

על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי אשר דחה את הערעור. בית המשפט דחה את טענת המבקש לפיה לא היה מקום לאחד בין האישומים וקבע כי האישומים כוללים עובדות דומות באופן אשר מאפשר את איחודם בכתב אישום אחד. בית המשפט דחה גם את טענות המבקש בנוגע לעונש שהוטל עליו וקבע כי הוא אינו חמור כלל ועיקר.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, בגדרה חוזר המבקש על הטענות שהעלה בפני בית המשפט המחוזי בנוגע לאיחוד האישומים בכתב אישום אחד וביניהן, בין היתר, הטענה כי איחודם פוגע בזכותו להליך הוגן וצודק כיוון שהם חושפים בפני בית המשפט עבירות נוספות שביצע וכן הטענה כי הצירוף לא עומד בתנאי הצירוף הקבועים בחוק.

לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

בקשה זו אינה מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון נוסף בסוגיה. מטעם זה בלבד דין הבקשה להידחות.

אף לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות. המבקש העלה את טענותיו בנוגע לצירוף האישומים בפני שתי הערכאות הקודמות וטענותיו נדחו. בנוסף, טענות המבקש בנוגע להשפעות האפשריות של צירוף האישומים על זכותו למשפט הוגן ועל האפשרות כי בית המשפט יפתח דעה קדומה לגביו נדחו על ידי כבוד הנשיאה ד' בייניש בע"פ 653/10 בו נכתב במפורש כי "העובדה כי בית המשפט לא נענה לבקשת המערער [המבקש כאן] לפיצול כתב האישום בעניינו, אינה מלמדת כי דעתו ננעלה ביחס אליו...". בנסיבות אלה לא מצאתי מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה צירוף האישומים לכתב אישום אחד מקיים את התנאים לצירוף הקבועים בחוק.

סוף דבר הבקשה נדחית.