רע"פ 7789/14 מוחמד זחאיכה נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כב' השופט הבכיר א' כהן ), בעפ"ת 41508-08-14, מיום 28.10.2014, בגדרו נדחה ערעור על החלטתו של בית משפט השלום לתעבורה בירושלים (כב' השופט נ' מהנא ) (להלן: בית המשפט לתעבורה ), בתת"ע 5307-10-13, מיום 11.8.2014.

רקע והליכים קודמים

2.

נגד המבקש הוגש כתב אישום אשר מייחס לו עבירה של נהיגה במהירות מופרזת, לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. הדיון בעניינו של המבקש נקבע ליום 28.10.2013, אך המבקש לא התייצב לדיון. המבקש הורשע בהעדרו, ובית המשפט לתעבורה השית עליו קנס בסך 1,000 ש"ח; 3 חודשי פסילת רישיון נהיגה; ו-6 חודשי פסילה על תנאי, למשך שלוש שנים.

3.

ביום 19.11.2013 הוגשה בקשה לביטול פסק הדין, ולאחר שהבקשה נדחתה, הגיש המבקש, ביום 12.2.2014, בקשה נוספת לביטול פסק הדין, אליה צורף תצהיר מטעם אדם אחר, לפיו הוא האדם אשר נהג ברכב במועד ביצוע העבירה. בית המשפט לתעבורה קבע דיון בבקשה לביטול פסק הדין, אך המבקש ובא-כוחו לא התייצבו לדיון, ובהחלטה מיום 25.3.2014, נדחתה בקשה זו.

4.

ביום 21.7.2014, הוגשה בקשה לביטול ההחלטה מיום 25.3.2014, בנימוק שהמבקש לא קיבל הזמנה לדיון. בקשה זו נדחתה בהחלטתו של בית המשפט לתעבורה מיום 11.8.2014. הודגש כי הבקשה הוגשה לאחר שחלפו כחמישה חודשים מאז שניתנה החלטה על קביעת מועד דיון בבקשה לביטול גזר דין, כאשר במהלך תקופה זו המבקש לא בדק מה עלה בגורל הבקשה, ולא הפקיד את רישיונו, כמתחייב. כמו כן צויין בהחלטה, כי הזמנה לדיון נשלחה לכתובתו של עו"ד שעאר, בא-כוחו דאז של המבקש, ולא נדרשה על-ידו.

5.

על החלטה זו, הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט הבכיר א' כהן ). בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נאמר, כי על סמך חזקת המסירה, אשר קבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974 (להלן: "חזקת המסירה" ), אין מחלוקת שההזמנה לדיון הומצאה כדין לידי בא-כוחו של המבקש דאז. בנוסף ציין בית המשפט בפסק הדין: " עיינתי גם בגיליון הרשעותיו הקודמות של המערער [המבקש] וגיליתי, כי הוא הורשע בעבר במספר רב מאוד של עבירות בגין נהיגה במהירות מופרזת ". בנסיבות אלה, קבע בית המשפט כי אין כל מקום להתערבות בהחלטתו של בית המשפט לתעבורה, ולפיכך נדחה הערעור, בפסק דין מיום 28.10.2014.

הבקשה לרשות ערעור

6.

לטענת המבקש, בא-כוחו הקודם, עו"ד שעאר, הגיש בשמו מספר בקשות לביטול פסק הדין (ביום 19.11.2013, ביום 12.2.2014 וביום 21.7.2014), מבלי שהמבקש ידע על כך, או על דבר קיומם של הדיונים שנקבעו בעניינו. לטענת המבקש, גם אם בא-כוחו של המבקש דאז התרשל במילוי תפקידו (ולדברי המבקש הדבר " לא הוכרע "), וגם אם המבקש עצמו נעדר מדיון אחד שנקבע בעניינו, הדבר איננו מצדיק את הרשעתו של המבקש בעבירה שלא הוא ביצע. נטען בבקשה, כי הרשעתו של המבקש מהווה עיוות דין חמור, וכי חזקת המסירה לא חלה בענייננו, שכן עו"ד שעאר הצהיר שהוא לא קיבל את ההזמנה. טענה נוספת בפיו של המבקש, היא כי בית המשפט המחוזי התבסס בפסק דינו של גיליון הרשעות קודמות של המבקש, באופן פסול. זאת, הן מכיוון שלא מדובר בשיקול רלוונטי לצורך החלטה בערעור על הכרעת דין, והן מכיוון שמדובר במסמך שלא הוגש לבית המשפט לתעבורה.

דיון והכרעה

7.

הלכה היא, כי רשות לערעור " בגלגול שלישי " תינתן במשורה, ורק במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית כבדת משקל או סוגיה רחבת היקף, או במקרה של חשש לעיוות דין כלפי המבקש ( רע"פ 7005/14 דגן נ' מדינת ישראל

(30.11.2014); רע"פ 5809/14 מזרחי נ' מדינת ישראל

(25.11.2014); רע"פ 7600/14 לב נ' מדינת ישראל

(23.11.2014) ). הבקשה שלפניי איננה חורגת מעניינו הפרטי של המבקש, וחרף טענתו, אינני סבור כי נגרם לו עיוות דין (השוו ל רע"פ 1446/14 ריאד נ' מדינת ישראל (26.3.2014); רע"פ 3809/14 אבו קרינאת נ' מדינת ישראל (10.6.2014)).

8.

למעלה מן הצורך ייאמר, כי דין הבקשה להידחות גם לגופה. המבקש הוזמן לדיונים בבית המשפט לתעבורה, פעם ראשונה ביום 28.10.2013, ופעם שניה ביום 25.3.2014. המבקש נמנע מלהתייצב לדיונים אלה, וטענתו מתמצה בכך שדבר קיומם של הדיונים לא הובא לידיעתו. אין בפיו של המבקש הסבר לכך שהוא לא ידע על הדיון הראשון, בפרט נוכח העובדה שאת ההודעה על הרשעתו בדין, קיבל המבקש באמצעות הדואר. אשר לדיון השני, אין מחלוקת על כך שההזמנה לדיון נשלחה לעו"ד שעאר, בא-כוחו של המבקש דאז, ודבר הדואר " לא נדרש " על-ידו. בנסיבות אלה, בפרט נוכח " חזקת המסירה ", יש לראות את ההזמנה כאילו הומצאה כדין לידיו (ראו, בהקשר זה, רע"פ 5258/14 סמימי נ' מדינת ישראל (3.8.2014)).

9.

יש לדחות את ההבחנה שערך המבקש בין פעולותיו של עו"ד שעאר לבין פעולותיו שלו. בבקשה לרשות ערעור נטען, כי עו"ד שעאר הוא ה" אשם " הלכאורי באי ההתייצבות לדיון, ואף הגיש בקשות לבית המשפט בשמו של המבקש, ללא ידיעתו. טענה זו, במתכונתה הנוכחית, מוטב היה לה שלא תיטען. לא ניתן להשלים עם התופעה, כי לאחר סיומו של הליך משפטי, יקום אחד הצדדים ויטען בעלמא, כי בא-כוחו פעל ללא ידיעתו וללא הסכמתו. ככל שמדובר בטענה כֵּנה, הדברים חמורים ביותר, וראוי למצות את הדין עם עורך הדין שסרח, כביכול. לעומת זאת, אין מקום לכך שטענה מעין זו תיטען כלאחר יד, מבלי לנקוט צעדים נגד עורך הדין שנגדו מופנות הטענות, או לכל הפחות לצרף את תגובתו של עורך הדין לטענות נגדו (השוו: רע"פ 5266/14 פלוני נ' מדינת ישראל , בפסקה 9 (5.8.2014); רע"פ 4185/14 גולן נ' מדינת ישראל , בפסקה 7 (22.6.2014); להרחבה בעניין טענת " כשל בייצוג ", ראו רע"פ 8094/12 אבו טיר נ' מדינת ישראל

(7.1.2014)) . בענייננו, המבקש ניסה לאחוז את החבל משני קצותיו: להתנער מפעולות שבוצעו בשמו, ובה בעת להימנע מלייחס רשלנות לבא-כוחו. את זאת אין בידי לקבל.

10.

אציין, כי התיחסותו של בית המשפט המחוזי לגיליון ההרשעות של המבקש איננה נהירה לי, ולא עלה בידי להבין לצורך מה נעשה הדבר, אך לעניין זה אין השפעה על ההכרעה בבקשה לרשות ערעור. להסרת ספק יובהר, כי עברו התעבורתי של המבקש איננו שיקול רלוונטי לעניין הרשעתו בדין או לעניין ביטול פסק הדין שניתן בהעדרו.

11.

נוכח האמור, הבקשה לרשות ערעור נדחית בזאת.