רע"פ 7862/13 ג'סאן אבו אלמפלפל נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (עפ"ת 58622-07-13, השופט א' כהן ), מיום 10.10.2013, אשר דחה את ערעור המבקש על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בירושלים (תת"ע 2670-05-13, השופטת מ' קסלסי ) מיום 9.7.2013.

2.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום בגין עבירת אי ציות לשוטר (על פי סעיף 23(א)(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961). המבקש לא התייצב לדיון שנקבע בבית משפט השלום לתעבורה, והוא הורשע בביצוע העבירה ונגזר עליו שלא בפניו קנס בסך 1,000 ש"ח, שלושה חודשי פסילת רישיון, וארבעה חודשי פסילת רישיון על תנאי. המבקש הגיש בקשה לביטול הכרעת וגזר הדין, תוך שטען כי לא קיבל הזמנה לדיון, בין היתר משום שקיימת בעיה גורפת בשירותי הדואר במקום מגוריו – מזרח ירושלים. בית משפט השלום לתעבורה דחה את בקשתו, תוך שציין כי בירור שערך העלה כי נראה שהמבקש היה מודע לקיומו של הדיון. בנוסף, ציין את העובדה כי המבקש לא הכחיש את ביצוע העבירה ואת עברו המכביד (108 הרשעות קודמות). המבקש הגיש על החלטה זו ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדחה גם הוא. במסגרת זאת, ציין בית המשפט המחוזי כי "אין מחלוקת, כי דבר הדואר נשלח לכתובתו של המערער וכי דבר הדואר חזר בציון "לא נדרש". ב"כ המערער לא הצליח לסתור את החזקה הקבועה בחוק, ולפיכך מדובר במסירה כדין". עוד ציין בית המשפט המחוזי כי העונש שנגזר על המערער, בהתחשב בעברו הפלילי המכביד, אינו מצדיק את התערבות ערכאת הערעור.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. במסגרתה, מעלה המבקש שתי טענות שלטענתו חורגות מעניינו הפרטני: הראשונה , לטענתו, עיוות הדין שנגרם לו נוכח העובדה כי הדו"ח שנרשם אינו קריא. השניה, אי התייצבותו לדיון בבית משפט השלום לתעבורה נוכח העובדה כי ההזמנה לא נמסרה לו כדין, נוכח הקושי בקבלת דברי דואר במזרח ירושלים.

4.

דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה. כידוע, רשות ערעור תינתן רק באם ההליך מעורר סוגיה עקרונית או ציבורית חדשה , החורגת מעניינם של הצדדים הפרטניים , או נוכח שיקולי צדק ייחודיים ( ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). על אף ניסיונו של המבקש לשוות למקרהו נופך עקרוני, לא כך הדברים.

5.

שתי הטענות העקרוניות שמעלה המבקש, עניינן אחד – עילות לביטול פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה מטעמי עיוות דין. לעניין טענתו בדבר אי מסירת הזימון נוכח מגוריו במזרח ירושלים , עסקינן בשאלה שבעיקרה היא עובדתית, ששתי ערכאות קודמות כבר נתנו את דעתן לגביה ודחו אותה. כידוע, ערכאת הערעור לא תתערב בנקל בממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בגלגול שלישי באותו עניין (ראו: ע"פ 2932/00 אלמקייס נ' מדינת ישראל (21.2.2001)). סוגיית חוקיות חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974, עליה מבוססת טענתו זו של המבקש, נדונה בהרחבה ב-ע"א 3613/97 אזוב נ' עיריית ירושלים , פ"ד נו(2) 787 (2002)). בנוסף, לעניין הכתב בו נכתב

הדו"ח , עיינתי בדו"ח שצורף לבקשה, והוא כתוב בכתב ברור וקריא. כך או כך, טענה זו היא טענה פרטנית באופן מובהק שאינה חורגת מעניינו הפרטי של המבקש.

6.

יתרה על כך, עניינן של שתי הטענות הוא בפרשנות סעיפים 130(ח) ו-240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], התשמ"ב-1982, שעניינם ביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות מכוח עילת עיוות דין. סוגיה זו נדונה בהרחבה במספר רב של פסקי דין בבית משפט זה (ראו למשל: רע"פ 718/12 ואיל נ' מדינת ישראל (4.4.2012); ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' מנחם

(6.1.2009); רע"פ 1624/12 רייס נ' מדינת ישראל (29.2.2012); רע"פ 2673/11 זימנר נ' מדינת ישראל

(12.4.2011)). טענותיו של המבקש בעניין זה נוגעות ליישום ההלכות שנקבעו בעניין זה. הא ותו לא.

7.

למען הסר ספק, על אף שהמבקש לא העלה באופן ישיר טענות מעין אלה, אציין כי לא מצאתי שהעונש שנגזר עליו חורג ממתחם הענישה הראוי בגין העבירה בה הורשע, ודאי נוכח אמות המידה המחמירות שנקבעו להתערבות בית משפט זה בחומרת עונש בגלגול שלישי (ראו: רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (11.12.1997); רע"פ 5504/08 פלוני נ' מדינת ישראל (27.7.2008)).

8.

סוף דבר, הבקשה נדחית.