רע"פ 718/12 חמאדה ואיל נ. מדינת ישראל

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בעפ"ת 29532-10-11 (כבוד השופט כ' סעב ) מיום 17.01.2012, שבו נדחה ערעורו של המבקש שהופנה נגד ההחלטות הדוחות את בקשותיו לביטול פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בחיפה (תת"ע 8141-08-11, כבוד השופט ש' בנג'ו ) מיום 12.9.2011 שהרשיע אותו בהיעדרו בעבירת נהיגה בשכרות.

רקע

ביום 1.4.11 בעת שנהג במכוניתו נערכה למבקש בדיקת נשיפה שהעלתה כי הוא נהג כשריכוז האלכוהול בגופו (425 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף) עולה על ריכוז האלכוהול המוגדר בחוק כרף העליון שמעבר לו הנהיגה ברכב הופכת ל נהיגה בשכרות המגבשת עבירה פלילית. למבקש נמסר באותו מעמד טופס שנקרא "הזמנה לדין וכתב אישום", שבו יוחסה לו עבירה של נהיגה בשכרות בהתאם לסעיפים 62(3), 64ב(א) ו-39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, ובהתאם לתקנה 169ב לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. עוד נרשם בטופס זימון להתייצבות בבית המשפט לתעבורה בחיפה ביום 12.09.2011. עובר לדיון, כך הוא טוען, שכר המבקש את שירותיו של עו"ד ווג'די אבו אלהיג'ה על מנת שייצגו בהליכים הפליליים. ואולם, משלא התייצב המבקש לפני בית המשפט במועד שנקבע, הוא הורשע כדין מודה בהתאם להוראת סעיף 240(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי )

המבקש ביקש לבטל את פסק הדין שניתן בעניינו בהיעדרו. על כן, לאחר שהורשע בדין, החליף את בא כוחו והגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו. ביום 10.10.2011, דחה בית המשפט את הבקשה, וקבע כי הזימון בוצע כדין וכי אין בעובדה שכתב האישום לא נערך בשפת המבקש – בשפה הערבית – כדי לשמש עילה לביטול פסק הדין.

המבקש לא אמר נואש, והגיש בקשה נוספת בה ביקש מבית המשפט כי יחזור ויעיין בהחלטתו מיום 10.10.2011. במסגרתה טען המבקש כי יש באמתחתו הגנה טובה, כי בא כוחו בהליך הראשון כשל בייצוגו, וכי חובה היה לזמן את המבקש בשפתו – השפה הערבית. משלא שוכנע כי יש ממש בטענות המבקש, דחה בית המשפט ביום 16.10.2011 אף את הבקשה הזו.

המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד החלטות בית המשפט לתעבורה מיום 10.10.11 ו-16.10.11, במסגרת הערעור, חזר המבקש בהרחבה על טענותיו המרכזיות שהעלה בבקשותיו בפני בית המשפט לתעבורה. ביום 17.1.12 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור תוך שקבע כי אומנם ראוי כי ההזמנה לדין תיכתב בשתי השפות הרשמיות של מדינת ישראל, ואולם אין בנסיבות המקרה כדי להצדיק את אי התייצבותו של המבקש לדיון בעניינו או את ביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו. זאת בעיקר בשל כך ששורת מועד הדיון מסומנת בשפה הערבית ומועד הדיון עצמו מופיע בספרות, שלגביהן לא טען המבקש כי אין ביכולתו לקוראן. באשר לטענת המבקש בדבר כשל בייצוג, קבע בית המשפט כי גם אם יש אמת בטענה האמורה, הרי שאין בה כדי להקים עילה לביטול פסק הדין. יש לציין כי עובר לדיון בערעור, הגיש עו"ד אבו אל היג'א הודעה לבית המשפט ובה הדגיש כי הוא אומנם מייצג את המבקש בהליך אחר, אך הכחיש כי נתבקש והסכים לייצגו בהליך האמור. בית המשפט אף דחה את טענת המבקש בדבר עיוות דין שייגרם אם לא יבוטל פסק הדין, וזאת בשל היותה טענה כללית הנעדרת פירוט ושאין בה ממש.

מכאן, בקשת רשות הערעור שלפניי, שבמסגרתה טוען המבקש כי הוא אומנם דובר את השפה העברית, אך אינו קורא בשפה העברית ברמה המספקת כדי להבין את שנרשם בכתב האישום ובזימון לדין, ועל כן לא הופיע לדיון מחוסר ידיעה. כן הבהיר המבקש כי המסמך שכותרתו "הזמנה לדין וכתב אישום" שנמסר לו הוא בבחינת "טופס רשמי" של הממשלה שיש לגביו חובת פרסום אף בשפה הערבית, וזאת לפי סימן 82 לדבר המלך במועצתו. בתוך כך, הוא הדגיש כי רישום מועד הדיון, מיקומו ותיאור העובדות המגבשות את העבירה – נתונים הנדרשים להופיע בטופס הזמנה לפי סעיף 96 לחוק סדר הדין הפלילי– הופיעו בשפה העברית בלבד מבלי שהופיעו גם בשפה הערבית. עובדה זו, לטענתו מהווה הפרה של חובתה הרשמית של המשיבה לפי סימן 82 הנ"ל, וכן של חובתה המהותית לדאוג לכך שההליך הפלילי יתנהל בשפה המובנת לנאשם, ואף יש בה כדי לפגום מעיקרה במעמדו של הטופס כטופס "הזמנה לדין". כך, לטענתו אין לראות בו כמי שזומן כדין לדיון. עוד, טוען המבקש כי נגרם לו עוול ושיש בפיו "טענות הגנה טובות לעניין תקינות בדיקת הינשוף".

מנגד, טוענת המשיבה כי אין מקום להיעתר לבקשה, וזאת הן בשל כך שהיא אינה מעלה סוגיה המצדיקה מתן רשות ערעור והן לגופו של עניין. כן טוענת המשיבה כי אומנם נימוקי הבקשה מעלים לכאורה "שאלה משפטית ועקרונית" ביחס למעמד השפה הערבית וחובת רשויות התביעה לתרגם את מסמכיהן, אולם על אף חשיבותה של השאלה האמורה והצורך בבחינה כללית מחודשת בה, הרי, כך נטען, שאין זו השאלה המרכזית בענייננו. לגישתה, השאלה המרכזית היא אם התקיימה במבקש ידיעה סובייקטיבית לגבי טיב העבירות המיוחסות לו ולגבי מועד הדיון. כפי שקבעו שתי הערכאות הקודמות, כך טוענת המשיבה, התשובה על השאלה הזו היא בחיוב.

עוד טוענת המשיבה כי לא מתקיימת אף עילה מבין העילות שנקבעו בפסיקה לעניין ביטול פסק דין בענייננו. המשיבה גורסת כי אין בנמצא סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקש לדיון בעניינו. לדידה, ההזמנה לדין מתורגמת בחלקה העיקרי לשפה הערבית, כך שגם אם לא היה בידי המבקש להבין את פרטיה המדויקים של ההזמנה, הרי שהיה יכול להיעזר באחרים שכן עמדו לרשותו חמישה חודשים ממועד מסירת הזימון לידיו ועד למועד הדיון בפועל. עוד טוענת המשיבה כי טענת המבקש לפיה פנה לעו"ד אבו אל היג'ה כדי שזה ייצגו – הגם שהאחרון הכחיש בבית המשפט קמא כי הסכים לייצגו – שומטת את הקרקע מתחת לטענתו כי לא הבין את הזימון. לבסוף, טוענת המשיבה כי גם העילה השנייה שבהתקיימותה ניתן לבטל פסק דין אינה רלוונטית בענייננו זאת מאחר ולא נגרם למבקש עיוות דין. לגישתה, טענותיו של המבקש בהקשר זה הן כלליות ואינן נתמכות בראיות כנדרש.

דיון והכרעה

טענתו העובדתית המרכזית של המבקש היא כאמור כי אי התייצבותו לדיון בעניינו נבע מכך שטופס ההזמנה לדין וכתב האישום שניתן לו במעמד ביצוע בדיקת הינשוף נערך בשפה העברית בלבד, מבלי שפרטיו תורגמו גם לשפה הערבית, כך שלא הבין את תוכנו וממילא את חובתו להתייצב. המבקש הדגיש כי אומנם הוא דובר את השפה העברית, אך אינו יודע קרוא וכתוב ברמה מספקת לצורך קריאת טופס הזימון. בשלב זה מן הראוי לציין כי חלקים מהטופס מופיעים גם בשפה הערבית, ובחלקו האחורי ישנו אף תרגום של הנחיות והוראות דין מסוימות. טענותיו של המבקש מתמקדות בחלקים שאינם מתורגמים. טענתו המשפטית המרכזית של המבקש היא כי אין לראות בו כמי ש זומן כדין מאחר וטופס הזימון לא כלל פרטים משמעותיים בשפתו, כגון שם בית המשפט שבו אמור להתקיים הדיון, מועד הדיון ותמצית האישום.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובת המשיבה, הן במסגרת הליך זה והן במסגרת ההליכים שהתנהלו בערכאות הקודמות, ולאחר שבחנתי את פסקי הדין של הערכאות שקדמו לי נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

אומנם, המבקש מעלה שאלה חשובה ביחס לחובת המדינה לתרגם טפסים לשפה הערבית ועל היקף החובה האמורה. אך גם אם היה מתקבל טיעונו זה במלואו, הרי שאין לכך נפקות ביחס לגורל בקשתו זו.

המבקש פנה אל עו"ד אבו אל היג'א מתוך הנחה כי תוכן הטופס שנמסר לו במעמד בדיקת הנשיפה היה מספיק חמור כדי להצריך טיפול עורך דין. זו גרסתו של המבקש, ויש בה כדי להבהיר את המצב העובדתי לאשורו, והוא כי התקיימה בו ידיעה סובייקטיבית ביחס להתנהלות ההליך בענייננו, שאם לא כן, על שום מה פנה בבקשה לשכור את שירותיו של עו"ד אבו אל היג'א? העובדה שעו"ד אבו אל היג'א הכחיש בבית המשפט קמא שהמבקש פנה אליו, אין בה ולא כלום, משום שלצורך קביעת הלך רוח המבקש ביחס למצב הדברים די לי בטענותיו. כך, שטענתו בדבר פנייתו לעורך דין מלמדת על הבנתו את אופי ההליכים.

אומנם, כטענת המבקש, פרטים לעניין בית המשפט שאליו הוא זומן ולעניין תמצית האישום נגדו הופיעו בטופס הזימון רק בשפה העברית. ואולם, מועד הדיון שאליו זומן המבקש נכתב בספרות הודיות-ערביות (1, 2, 3...) ולא בספרות ערביות, כשלפניו מופיעה ההזמנה הבאה: "הנך מוזמן/ת להתייצב בתאריך", הן בשפה העברית והן בשפה הערבית. כך שאין בידי לקבל את טענת המבקש ביחס לאי ידיעתו את מועד הדיון שאליו זומן. גם אם המבקש אינו יודע קרוא וכתוב בשפה העברית ברמה מספקת להבנת הטופס כולו, ספק אם אינו מסוגל לקרוא ספרות שהשימוש בהן הפך לאוניברסאלי זה מכבר, באופן שאינו תלוי שפה מסוימת. למעלה מכך, המבקש לא סיפק בערכאות הקודמות שום הוכחה שיש בה לתמוך בטיעונו זה, דהיינו כי קשיי הקריאה בשפה העברית מובילים מניה וביה לפגיעה ביכולת קריאת הספרות האמורות.

לא למותר להזכיר כי שתי עילות הן, שבהתקיימות אחת מהן יורה בית המשפט על ביטול פסק דין: הראשונה, אם קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקש; השנייה, אם אי ביטול פסק הדין יגרום לעיוות דין (ראו למשל: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל , פ"ד נ"ז(6) 793, 803 (2003)). הטענה בדבר אי תרגום הטופס לשפה הערבית מכוון לעילה הראשונה, קרי כסיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקש. כפי שקבעתי לעיל, דומה כי אי התייצבות המבקש נובעת לכל היותר מהתרשלותו, שכן ידע – ידיעה ראשונית ככל שתהיה,– כי מתקיים בעניינו הליך משפטי בעקבות בדיקת הינשוף שנערכה לו, והרי כבר נאמר כי אין לו קשיים מיוחדים במישור הדיבור של השפה העברית. על כן, העילה הראשונה בצדק נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי.

העילה השנייה, עניינה עיוות דין שייגרם אם לא יבוטל פסק הדין. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש העלה טיעון כללי ולא ממש העמיק את טיעונו בשאלה זו. גם בבקשה זו כל שטוען המבקש הוא שיש בפיו טיעוני הגנה טובים, שלא ברור טיבם. על כן, שוב לא מצאתי הצדקה להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי אף בעניין זה.

על כן, המבקש בפועל אינו מעלה שאלה עקרונית או טענה בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הפרטי כנדרש לצורך הענקת ערעור בגלגול שלישי (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)), ובד בבד כזו שיש לה קשר כלשהו לעניינו. על מנת שבית משפט זה יהיה מוכן לדון בעניין בפעם שלישית, השאלה המוצגת צריכה אם כן להיות רלוונטית להכרעה בתיק עצמו וגם בעלת ערך והיקף כלליים יותר. כפי שקבעתי לעיל, איני סבור כי במקרה זה מתעוררת שאלה כאמור.

מעבר לנדרש, מתבקשות כמה הערות כלליות ביחס לסוגיה שאותה מעלה המבקש, גם אם אינה דורשת הכרעה במקרה שלפניי. אין עוררין כי מעמד השפה הערבית, בדומה לשפה העברית, הוא של שפה רשמית במדינה עוד מתקופת המנדט הבריטי. סימן 82 לדבר המלך במועצתו, 1922 עד 1947 קובע כך:

"כל הפקודות, המודעות הרשמיות והטפסים הרשמיים של הממשלה וכל המודעות הרשמיות של רשויות מקומיות ועיריות בתחומים שייקבעו עפ"י צו מאת הממשלה יפורסמו באנגלית בעברית ובערבית. בכפוף לכל תקנות שתתקין הממשלה מותר להשתמש בשלוש השפות במשרדי הממשלה ובבתי המשפט".

לאחר קום המדינה, נתחזק מעמדה הרשמי של השפה הערבית נוכח ביטול "רשמיותה" של השפה האנגלית וחובת השימוש בה בסעיף 15(ב) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948. ההחלטה על ביטול מעמדה של האנגלית כשפה רשמית מעיד על בחירה מודעת של המחוקק דאז לשמור על מעמדן של השפה העברית והשפה הערבית כשפות רשמיות.

בית משפט זה נדרש לא אחת לדון במעמדה הרשמי של השפה הערבית. בהליך שבפנינו שהינו הליך פלילי, דומה כי ערכה של השפה מתעצם ומקבל חשיבות יתרה, בין אם זה נובע ישירות מזכות האדם לשפתו ובין אם מזכויותיו של נאשם בפלילים שתכליתן, בין היתר, להבטיח את הוגנות ההליך, ובכך להבטיח כי כבוד הנאשם או החשוד לא יוקרב על מזבח האינטרס הציבורי שההליך הפלילי מבקש להגשים. על כן, עניין לנו בזכות נוספת והיא זכות הנאשם להבין את ההליכים המתנהלים בעניינו ולהיות מעורב בהם. לרוב, זכות זו מוגשמת באמצעות ייצוג הנאשם על ידי עורך דין שיש בידו להסביר לו את ההליכים ולערב אותו בהם. זהו אף ההיגיון שבבסיס שכירת שירותיהם של מתורגמנים בעת הצורך שכל תכלית תפקידם היא להנגיש את ההליכים עבור נאשמים שאינם שולטים בשפה העברית. מכאן, שיכולת הפרט הנתון להליכים מול הרשות, ובמיוחד הליכים פליליים, להבין אותם היא בעלת חשיבות ראשונה במעלה.

לאור האמור לעיל, משהחליטה המשיבה כי דין טפסים אלה להיות מתורגמים, טוב תעשה אם תקפיד להבא על תרגום מלא לאותם הטפסים לשפה הערבית. זאת נכון ביחוד לגבי טפסים כדוגמת זה שבבסיס בקשת רשות ערעור זו. אין סיבה, למשל, שהשורה העוסקת במועד הדיון תתורגם לשפה הערבית בעוד שהשורה המציינת את בית המשפט שבו יתנהל ההליך תופיע אך בשפה העברית. ההיגיון העומד בתרגום מרכיב אחד תקף לגבי יתר המרכיבים, והוא יידוע הנהג העובר על חוקי התעבורה בדבר פתיחת ההליך בעניינו ובדבר חובתו להתייצב לדיון בעניינו.

הערתי את שהערתי כאמור, מעל לנדרש. סוף דבר, מהטעמים שפירטתי לעיל דין הערעור להידחות.