החלטה3 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"פ 8114/10 רדואן רשיד אבו חדיד נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין פלילי · ערעור שני על החמרת ענישה בגין קולת עונשבקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בערעור על קולת עונש

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור שני על פסק דין של בית המשפט המחוזי שהחמיר בערעור המדינה את עונשו של המבקש בעבירות התפרצות וגניבה. נקבע כי חומרת העונש ופער הענישה אינם מהווים כשלעצמם עילה לערעור שני. בית המשפט קבע כי ההתערבות בענישה הייתה מוצדקת לאור עברו הפלילי והצורך בהרתעה, ולכן נדחתה גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

העובדות

המבקש הודה והורשע, במסגרת הסדר טיעון, בהתפרצות לבניין שאינו דירה ובגניבה ממנו. בית משפט השלום גזר עליו שלושה חודשי מאסר על תנאי והתחייבות, ובית המשפט המחוזי, בערעור המדינה, הוסיף שבעה חודשי מאסר בפועל. המבקש טען לנסיבות אישיות קשות ולפער ענישה משמעותי.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להיעתר לבקשת רשות ערעור שני על פסק דין שהחמיר את עונשו של המבקש בערעור המדינה על קולת העונש?
  2. 2.האם פער הענישה בין בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי מצדיק מתן רשות ערעור שני?

הלכות

  1. 1

    בקשה לרשות ערעור שני שנסבה על חומרת העונש אינה מהווה ככלל עילת ערעור שני, ואין מקרה זה בא בגדר המקרים החריגים שבהם נשקלת הרשות.

    ״הבקשה, כפי שמציין המבקש עצמו, אינה מגלמת אלא רצון לערעור שני על גזר דינו של בית משפט השלום, ונסבה על חומרת העונש״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    פער ענישה בין הערכאה הדיונית לערכאת הערעור אינו מקים כשלעצמו עילה לערעור שני, ויש לבחון אם העונש הראשון הולם את חומרת העבירה.

    ״יש לבחון אם העונש הראשון בזמן אכן הולם את חומרת העבירה בגינה הורשע״
    לציטוט במסמך ←
  3. 3

    בעבירות רכוש, לאור עברו הפלילי של הנאשם והצורך בהרתעה, התערבות בית המשפט המחוזי בענישה הייתה מוצדקת, תוך איזון בין נסיבות אישיות לאינטרס הציבורי.

    ״האתגר בכגון דא הוא האיזון בין האינטרס הציבורי לבין השיקולים האינדיבידואליים״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • רשות ערעור
  • ערעור שני
  • קולת העונש
  • פער ענישה
  • התפרצות
  • גניבה
  • עבירות רכוש
  • הסדר טיעון
  • עבר פלילי
  • עיכוב ביצוע
  • אינטרס ציבורי
  • שיקולים אינדיבידואליים

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

רע"פ

8114/10

בפני:

כבוד השופט א' רובינשטיין

המבקש:

רדואן רשיד אבו חדיד

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 5.10.10

בתיק עפ"ג 1413-05-10 שניתנה על ידי סגן הנשיא סגל והשופטים דרורי והכהן

בשם המבקש:

עו"ד פקס שוקרי

החלטה

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא סגל והשופטים דרורי והכהן) מיום 5.10.10 בתיק עפ"ג 1413-05-10, בגדרו נתקבל ערעור המשיבה על קולת העונש שנגזר על המבקש בבית משפט השלום בירושלים (השופט לי-רן) מיום 9.3.10 בתיק ת"פ 1162/09, ולפיכך נגזרו על המבקש שבעה חודשי מאסר בפועל נוסף על שלושה חודשי מאסר על תנאי והתחייבות בסך 2,500 ₪ לפיה לא יעבור עבירת התפרצות או גניבה.

רקע והליכים קודמים

ב.

המבקש הודה והורשע, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן בעבירה של התפרצות לבניין שאינו דירה וגניבה ממנו, לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין. על פי כתב האישום המתוקן, בלילה שבין 30.12.08 ו-31.12.08 התפרץ המבקש למשרד וגנב ממנו מחשב, מתקן מים וחפצים נוספים.

ג.

ביום 23.9.09, הורשע המבקש, על פי הודאתו כאמור, ובית המשפט הורה על הגשת תסקיר שירות המבחן בעניינו. מגזר דינו של בית המשפט, שניתן ביום 9.3.10, עולה, כי על פי התסקיר אין המבקש נוטל אחריות על מעשיו ואף שהודה בעובדות כתב האישום המתוקן, מכחיש הוא את מעורבותו באירוע ורואה בעצמו קרבן. כן צוין, כי שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית. ואכן, בגזירת הדין נשקלו לחומרה האמור בתסקיר וכן שתי הרשעות קודמות בעבירות רכוש (למבקש שמונה הרשעות קודמות בסך הכל). השיקולים לקולה שצוינו הם הודאתו של המבקש, וחלוף הזמן מאז עבירת הרכוש האחרונה שביצע (בשנת 2003). לפיכך נגזרו על המבקש שלושה חודשי מאסר על תנאי, והתחייבות בסך 2,500 ₪ לפיה לא יעבור עבירת התפרצות או גניבה. על גזר הדין עירערה המשיבה לבית המשפט המחוזי.

ד.

בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, והשית על המבקש שבעה חודשי מאסר בפועל, נוסף על העונש שנגזר עליו בבית משפט השלום. בית המשפט ציין, כי הוא ער לנסיבותיו הקשות של המבקש ולעובדה ששיתף פעולה בעבר עם כוחות הבטחון. עם זאת נאמר, כי הענישה שגזר בית משפט השלום אינה משיגה את מטרת ההרתעה, ועל כן יש להחמיר בדינו של המבקש; ואולם, בשל הנסיבות לקולה ומשאין ערכאת הערעור ממצה את הדין, נגזר עליו העונש הנוסף בלבד, ולא עונש חמור ממנו. כלפי פסק הדין הוגשה הבקשה הנוכחית.

הבקשה

ה.

בבקשה נטען, כי ישנו פער ענישה משמעותי בין העונש שהושת על המבקש בערכאה הדיונית לזה שהושת עליו בערכאת הערעור. נטען, כי במקרה דנא, בשל נסיבותיו האישיות של המבקש (המבקש חולה במחלת ריאות, אב לחמישה, אשתו הרה וסייע בעבר לכוחות הביטחון) פער ענישה זה, שאף אם על פניו אינו נראה כמשמעותי, הוא משמעותי ביותר. בד בבד עם בקשה זו הוגשה בקשה לעיכוב ביצועו של גזר הדין.

דיון והכרעה

ו.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. לכל נאשם במערכת המשפטית בישראל עומדים שני ימי דין בזכות - יומו הדיוני ויומו הערעורי; הרשות ליום ערעור נוסף נשקלת במקרים חריגים בלבד (רע"פ 7395/10 אלפנדרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7951/10 ניב נ' מדינת ישראל (לא פורסם)) ואין מקרה זה בא בגדרם. הבקשה, כפי שמציין המבקש עצמו, אינה מגלמת אלא רצון לערעור שני על גזר דינו של בית משפט השלום, ונסבה על חומרת העונש,

שכשלעצמה אינה מהוה ככלל עילת ערעור שני (ראו לאחרונה רע"פ 7135/10 חן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

ז.

גם לגופה אין מקום להיעתר לבקשה. כאמור, פער בענישה בין הערכאה הדיונית לערכאת הערעור אינו מקים, כשלעצמו, עילה לערעור שני; הבחינה האם במקרה מסוים שכזה יש לשקול מתן רשות ערעור גזורה לנסיבותיו הקונקרטיות, ועל כגון דא נזדמן לי לומר לאחרונה:

"כבר נאמר, כי אף אם מתקיים פער חריג בין העונש שהושת על ידי הערכאה הדיונית לבין ערכאת הערעור - לא די בכך להצדיק מתן רשות ערעור, שכן יש לבחון אם העונש הראשון בזמן אכן הולם את חומרת העבירה בגינה הורשע הנאשם (רע"פ 3642/06 כהנים נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). במקרה דנא אין עסקינן בפער חריג, גם אם דעת לנבון נקל, שאין מאסר מאחורי סורג ובריח דומה למאסר בעבודות שירות. במקרה דנא אכן נדרש עונש הולם וחמור מזה שהושת על המבקש על ידי הערכאה הדיונית. האתגר בכגון דא הוא האיזון בין האינטרס הציבורי לבין השיקולים האינדיבידואליים ". (עניין חן ; וראו האסמכתאות דשם)

ח.

דומני, כי במקרה דנא בצדק התערב בית המשפט המחוזי בענישה. ברי, כי בגזירת עונשו של נאשם יש ליתן משקל לנסיבותיו האישיות (שבמקרה דנא לא נעלמו מעיני בית המשפט המחוזי) ברם, עם זאת יש ליתן משקל לאינטרס הציבורי, אשר על פניו לא זכה לביטויו ההולם בגזר דינו של בית משפט השלום. עברו הפלילי של המבקש מזה והצורך להרתיע ולשדר מסר של חומרה בעבירות רכוש, הפוגעות בקניין הזולת "אשר לא עמלת בו ולא גדלתו" ( יונה ד',י'). על היורד לרכוש הזולת, לא כל שכן בהיותו בעל עבר פלילי, לדעת כי הוא עלול להיות צפוי למאסר מאחורי סורג ובריח.

ט.

איני נעתר איפוא לבקשה, וממילא גם לבקשה לעיכוב ביצוע.

ניתנה היום, ל' בחשון תשע"א (07.11.2010).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (5 תיקים)

הלכות

  1. 1בקשה לרשות ערעור שני שנסבה על חומרת העונש אינה מהווה ככלל עילת ערעור שני, ואין מקרה זה בא בגדר המקרים החריגים שבהם נשקלת הרשות.
  2. 2פער ענישה בין הערכאה הדיונית לערכאת הערעור אינו מקים כשלעצמו עילה לערעור שני, ויש לבחון אם העונש הראשון הולם את חומרת העבירה.
  3. 3בעבירות רכוש, לאור עברו הפלילי של הנאשם והצורך בהרתעה, התערבות בית המשפט המחוזי בענישה הייתה מוצדקת, תוך איזון בין נסיבות אישיות לאינטרס הציבורי.