רע"פ 7395/10 שרון אלפנדרי נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט בן-יוסף ) מיום 10.10.10 בתיק עפ"ת 38458-07-10 בגדרו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב (סגן הנשיאה ויטלסון) מיום 12.7.10 בתיק ת"ד 10335-10 ולפיכך נגזרו על המבקש קנס בסך 1,500 ₪, פסילת רשיון ל-60 יום ופסילה על תנאי למשך שלושה חודשים.

רקע והליכים קודמים

ב.

המבקש הורשע בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות, לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961; ואי השארת פרטים, לפי סעיף 145(ג)(1) לתקנות. לפי הנטען, ביום 8.12.08 נהג הנאשם במונית, ביצע פניית פרסה ברחוב, פגע במכונית חונה והזיקה, ונסע מהמקום מבלי להשאיר פרטים.

ג.

בית המשפט לתעבורה הרשיע את המבקש – שלא היה מיוצג בו – במיוחס לו. בית המשפט קיבל את עדותה של בעלת הרכב, אשר לדבריה ראתה את המתרחש ממרפסת ביתה והספיקה לצאת לרחוב ולרשום את פרטי המונית בה נהג המבקש. בית המשפט גזר את הדין בהתחשב בהרשעות התעבורה הקודמות של המבקש (36 במספר) ונסיבות המקרה. המבקש עירער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי.

ד.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. בדיון שם יוצג המערער על ידי בא כוחו דהאידנא. בית המשפט ציין כי אמנם נפלה שגגה בתיאור העובדות בפסק דינו של בית המשפט לתעבורה, שם נאמר כי מספר המונית נרשם על ידי בעלת הרכב לאחר שירדה לרחוב, בעוד שבפועל המספר נרשם עת שהתה במרפסת ביתה; ואולם, במהות הדברים אין בכך כדי לפגוע בעדותה שנמצאה מהימנה יותר. בית המשפט המחוזי ציין כי אין מדובר בקביעה שרירותית, שכן המבקש מבקר במקום כיון שהוריו גרים שם (אציין כי המבקש רשום בכתב האישום כגר בסמוך לכתובת מקום האירוע). נקבע, כי העונש שהושת על המבקש הוא סביר וראוי. הודגש, כי אין ערכאת הערעור מתערבת בקביעת ממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית ואינה מתערבת בענישה אלא במקרים קיצוניים, שאין ענייננו בא בגדרם. כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית.

הבקשה

ה.

בבקשה נטען, כי עדות בעלת הרכב היא עדות יחידה ועומדת בניגוד מוחלט לעדות המבקש, שלא היה מיוצג בבית המשפט לתעבורה, וכי אין להרשיעו בפלילים על סמך עדות יחידה בהעדר כל תמיכה חיצונית לעדותה. נטען כי עסקינן בשאלה חוקתית, ובין היתר, כי לא ניתן למבקש ליהנות מחזקת החפות. לבקשה צורפה בקשה לעיכוב ביצועה של הפסילה, שמועדה עתה 15.10.10.

דיון והכרעה

ו.

לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש. רשות ערעור בגלגול שלישי אינה זכות מוקנית, והיא תישקל כאשר עולה סוגיה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך. במקרה דנן, אין מתבקשת אלא הכרעה בשאלה האם היה זה המבקש אשר ביצע את התאונה ונסע מן המקום אם לאו - שאלה עובדתית זו, בכל הכבוד, תחומה באופן ברור למחלוקת שבין הצדדים בלבד. אין כאן כל שאלה חוקתית, אלא שאלה עובדתית בלבד. לנאשם בישראל מוקנים בזכות שני ימי דין – יומו הדיוני ויומו הערעורי. יום ערעור נוסף יישקל - ברשות - במקרים חריגים בלבד, ומקרה זה רחוק מהם.

ז.

גם לגופם של דברים, אין מקום להיעתר לבקשה. כאשר בית משפט מרשיע בפלילים על סמך עדות יחידה, בנסיבות שאינן מחריגי סעיף 54א' לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971, אין נדרש חיזוק חיצוני ודי בקביעת בית המשפט לפיה נתן אמון מלא בנכונות העדות שהעדיף, על סמך התרשמותו ממהימנות העדים והעדויות (כדברי השופט לנדוי, בע"א 231/72 עזבון המנוח שמעון אלמליח נ' ישראל זוטא פ"ד כז(1), 679, 680). במקרה דנן בית המשפט לתעבורה השתכנע כי עדות בעלת הרכב אמת (הפרוטוקול לא צורף). בית המשפט המחוזי ציין "עיינתי גם אני בעדותה של המתלוננת בבית המשפט ובעדות הנאשם, עדות מול עדות, וסבור אני שבצדק קבע ביהמ"ש קמא שהוא מאמין למתלוננת" - משמע שעדות בעלת הרכב הועדפה בשל האמון המלא שניתן לה, ובכך יש כדי לענות על דרישת הדין. אציין כי בבית המשפט המחוזי היה המבקש, כאמור, מיוצג.

ח.

איני נעתר איפוא לבקשת רשות הערעור, וממילא אף לא לבקשה לעיכוב ביצוע.