רע"פ 8228/11 זוהר בוקריס נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת הבכירה אהד) מיום 30.10.11 בתיק עפ"ת 2005-09-11, בו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה (השופטת אוסטפלד) מיום 10.7.11 בתיק תת"ע 1020-03-11.

ב.

נגד המבקש הוגש כתב אישום בו נטען, כי נתן לבנו הקטין לנהוג ברכב מנועי (קטנוע) אף שלקטין אין רשיון נהיגה, וזאת כמובן גם ללא ביטוח כדין. המבקש התייצב לדיון הקראה וביקש את דחיית הדיון, ואולם לא התייצב לדיון שנקבע ונשפט בהעדרו. המבקש עתר לביטול פסק הדין, וטען כי סבר בטעות כי הדיון נקבע ליום המחרת (להלן בקשת הביטול ). הבקשה נדחתה בקביעה:

"הנאשם נכח בדיון ביום 11.4.11, הדיון נדחה לבקשתו והוא ידע אודות המועד הנדחה. אין הבקשה מעלה כל עילה לביטול פסק הדין. הבקשה אינה מפורטת ואינה מעלה כל טענת הגנה".

ג.

ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 30.10.11. נקבע, כי לא הוצג הסבר ראוי לאי-ההתייצבות, והוזכר כי בדיון בבית המשפט המחוזי אף הודה בא כוח המבקש כי לא התייצב "עקב טעות ביומנו". "למעלה מן הצורך" הוטעם, כי בתגובתו בזמן אמת לאישום (שנרשמה על גב כתב האישום) הודה המערער במיוחס לו. אשר לעונש (2,500 ₪ קנס, 8 חודשי פסילה, ופסילה על תנאי) נקבע, כי "לא מצאתי כי בית המשפט קמא טעה בעונש... ולטעמי אף הקל עמו בנסיבות".

ד.

בבקשה שלפנינו נטען, בין היתר , כי אי-ההתייצבות מקורה בטעות בתום לב ולא חלילה בזלזול, כי בתי המשפט לא התייחסו לטענות ההגנה שהועלו (יוזכר כי הועלו ללא כל פירוט), וכן נטען לגבי חומרת העונש והשלכות הפסילה על המבקש (קבלן במקצועו).

ה.

לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש. ראשית , הבקשה אינה מעוררת, ואף אינה מתיימרת לעורר, שאלה בעלת חשיבות משפטית כללית שרק בגינה נשקל מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"פ 6481/95 ימין נגד מדינת ישראל (לא פורסם); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128). שנית , לגופו של עניין, עיינתי בבקשת הביטול במלואה (אשר צורפה רק בחלקה לבקשה) והיא אינה מעלה כל טענת הגנה, ולמעשה גם בפנינו אין מועלית טענה כאמור (לחומר הראיות הקיים בתיק כבר נדרש בית המשפט המחוזי). שלישית , בכל הנוגע לחומרת העונש, אינני סבור כי מדובר בעונש חמור בנסיבות, ובכל מקרה

- ככלל - טענות בדבר חומרת העונש אינן מצדיקות מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"פ 1726/11 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 149/88 טוביה נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). בהמשך לדבריו של בית המשפט המחוזי אציין, כי חומרה יתרה נודעת להפקדת כלי רכב בידי מי שאינו מורשה לנהוג, מקום שפוטנציאל הפגיעה בזולת – לעתים, עד כדי "מכונת מוות" נעה - הוא גדול.

ה.

סוף דבר, איני נעתר למבוקש. במבט רחב יותר אציין, כי אף שאיני עושה צו להוצאות בתיק זה, טוב יעשו סניגורים אם יתנו דעתם לעילות לשקילתן של בקשות רשות ערעור בגלגול שלישי, בטרם יכלו זמנם וממונם של לקוחותיהם וזמנו של בית משפט עמוס זה בבקשות שאינן מגלות עילה וסיכוי.