רע"פ 9045-23 רע"פ 9045-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ד' מרשק-מרום, השופט העמית י' צלקובניק והשופט ד' ארד-אילון) ב-ע"פ 25685-11-22 מיום 8.11.2023, בגדרו נדחה ערעור המבקשת על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (השופט ע' מיכלס) ב-ת"פ 7756-12-20 מימים 1.8.2022 ו-2.10.2022, בהתאמה.

2.על פי עובדות כתב האישום, ביום 23.5.2020, בשעה 23:16 לערך, המבקשת נהגה במהירות באזור ראשון לציון. שני שוטרים, ש' שוורץ ו-ג' לפידות (להלן: שוורץ ו-לפידות, בהתאמה), הבחינו בה בעודם בנתיב הנסיעה הנגדי, וביצעו "סיבוב פרסה" על מנת לעכב את הרכב לבדיקה. בהמשך לכך, המבקשת עצרה את רכבה על נתיב נסיעה, הפעילה אורות מצוקה, התיישבה במושב הסמוך למושב הנהג ועישנה סיגריה.

שוורץ העמיד את ניידת המשטרה במקביל לרכב, שאל את המבקשת לשמה, וזו השיבה כי שמה "חנה". משזוהתה במערכות המשטרתיות, שוורץ יצא מהניידת, ביקש מהמבקשת להזדהות על ידי מסירת תעודת זהות, אך זו סירבה באומרה כי היא אינה חייבת להזדהות בפניו. בתגובה, שוורץ התריע כי "אם לא תזדהה בפניו, יעכב אותה לתחנה לצורך זיהוי", כלשון כתב האישום.

או אז, המבקשת החלה לתעד את שוורץ באמצעות מכשיר הטלפון הנייד, אמרה לו: "תקשיב טוב, אני נכה פוסט טראומה, אם אני מגיעה היום לתחנה אני נשבעת שאתה תשלם על זה [...] בבית משפט", והשליכה את בדל הסיגריה על הרצפה. הלה ביקש מהמבקשת כי תצא מהרכב, אך סורב תוך שהאחרונה אומרת, כמתואר בכתב האישום, כי אם הוא חפץ בכך, "שיעצור אותה בכוח".

לאחר ששוורץ חזר לניידת על מנת לרשום למבקשת דוחות בגין השלכת הסיגריה והפרעה לתנועה, המבקשת נכנסה לפיצרייה סמוכה, הביאה עמה מגש פיצה אותו הכניסה לתא המטען, וביקשה לעזוב את המקום. שוורץ בקשהּ להמתין עד לסיום כתיבת הדוח וכן ביקש את מפתחות הרכב, אך היא במענה לכך הניפה את ידה למעלה, צעקה "יאללה יאללה אל תעצבן אותי" ופתחה את דלת הרכב. השוטר שוורץ סגר את דלת הרכב, והמבקשת בתגובה דחפה אותו ואמרה לו לזוז. לאחר שהתריע בפניה כי יעצרה ונדחף על ידה בחוזקה, הודיע לה שוורץ כי היא עצורה וביקש לכבול את ידיה, אולם היא התנגדה תוך שהיא מניפה בידיה ורגליה ומקללת.

בתחנת המשטרה, המבקשת סירבה לכבילת רגליה, בעטה לכל עבר, קיללה את שוורץ, התנגדה למעצרה ואף מעדה יחד עם שוורץ על הרצפה. בתוך כך, אמרה לו, בין היתר, "תמות, אמן יעשו לבת שלך את אותו דבר, יא בן זונה, חכה, יש אלוהים בשמים חכה, יא אנס מסריח בן זונה, איזה שוטרים [...]".

3.בגין מעשים אלו, יוחסו למבקשת עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; ושימוש בכוח או באיומים כדי למנוע מעצר לפי סעיף 47(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969.

4.לאחר שמיעת ראיות, בית משפט השלום הרשיע את המבקשת בעבירות שיוחסו לה. זאת, על סמך צפייה בתיעוד רובו המוחלט של האירוע שהופק ממצלמת גופו של שוורץ, ומשעדויותיהם של שוורץ ולפידות הועדפו על גרסתה של המבקשת. בתוך כך, צוין כי המבקשת נהגה כלפי השוטרים "בדרך של הסתרה [...] התרסה [...] וסירוב להישמע להוראות [...]" וכי "במו ידיה הביאה הנאשמת [המבקשת – י' א'] להסלמת האירוע שיכול היה להסתיים בשטח, אולי אף ללא רישום דוח".

בעקבות הרשעתה, בית משפט השלום גזר על המבקשת קנס כספי בסך 7,500 ש"ח, לצד מאסר על תנאי בן 3 חודשים לבל תעבור עבירה נגד שוטרים, לרבות התנגדות למעצר, למשך 3 שנים.

5.ערעור המבקשת לבית המשפט המחוזי – נדחה פה אחד ביחס להרשעתה בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו; וברוב דעות ביחס להרשעתה בעבירה של התנגדות מעצר.

אשר לעבירה של הפרעה לשוטר, נקבע כי לא נפל פגם בדרישה שהפנה שוורץ למבקשת לפיה עליה להזדהות, שכן, במסגרת דרישת הזדהות לפי תקנה 9 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה) לא נדרש להציג את סיבת ההזדהות. משהמבקשת סירבה להזדהות כפי שהייתה מחויבת לעשות, נקבע כי הרשעתה בעבירה זו מבוססת.

ביחס לעבירה של התנגדות למעצר, השופט ארד-אילון, בדעת מיעוט, סבר כי לא היה צורך בהמשך עיכובה של המבקשת או עיכוב הרכב לשם "הדבקת" הדוחות, מאחר שניתן היה להמציאם בדואר רשום; וכי מכל מקום, אף אם הייתה סמכות עיכוב, היא לא הופעלה כדין בהיעדר הודעת עיכוב מפורשת. על כן, לעמדת השופט ארד-אילון, לא הייתה לשוורץ הצדקה לעמוד בדרכה של המבקשת, לסגור את דלת הרכב ולמנוע ממנה את פתיחתה. בהמשך לכך, קבע כי תגובתה הפיזית של המבקשת הייתה "מתונה למדי". בנסיבות אלה, לשיטתו, לא קמה עילת מעצר, וממילא אין מקום להרשעה בעבירה זו.

לעומת זאת, דעת הרוב (השופטת מרשק-מרום והשופט העמית צלקובניק) סברה כי יש להותיר גם את הרשעתה השנייה של המבקשת על כנה. נקבע, כי לנוכח הוראת השוטרים למבקשת כי עליה להמתין לקבלת הדוחות, ברי כי ביקשו לעכבה לשם כך. על רקע זה, ובהתחשב בממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום, נקבע כי התנהגות המבקשת הובילה למעצרה תוך שימוש בכוח ולפיכך הרשעתה בעבירה של שימוש בכוח או באיומים כדי למנוע מעצר מבוססת כיאות.

6.ערעור המבקשת שהופנה כלפי גזר הדין – נדחה אף הוא בדעת רוב. נקבע, כי לא התגלה טעם המצדיק התערבות בגזר דינו של בית משפט השלום, ולפי השופטת מרשק-מרום אף מדובר בגזר דין "מתון", כלשונה.

7.מכאן הבקשה שלפניי אשר מופנית כלפי הרשעת המבקשת. במסגרת הבקשה, מועלות טענות רבות ומגוונות לסוגיות עקרוניות שחורגות מעניינה הפרטני של המבקשת. בהבהרה שהוגשה בסמוך לאחר הגשת הבקשה, צוין כי "מהשאלות שהוגדרו בבקשה עולה למעשה השאלה 'האם שוטר שמעכב אדם על פי סעיף 69 לחוק המעצרים או על פי סעיף 67 לחוק מחויב בכל מקרה ליידע אותו כי הוא מעוכב ולהסביר את סיבת העיכוב?'".

עוד נטען, ביחס להרשעת המבקשת בעבירה של התנגדות למעצר, כי יש לקבוע שאין סמכות לעכב אדם עד לרישום דוח מקום בו הוא זוהה ופרטיו מצויים בידי השוטר. בהמשך לכך, נטען כי ממילא המבקשת סירבה כדין לעיכוב בלתי חוקי. בהקשר להרשעתה בעבירה זו, המבקשת הוסיפה וטענה כי יש לאמץ את עמדת המיעוט בפסק דינו של בית המשפט המחוזי לפיה כאשר היא שבה לרכבה עם מגש הפיצה היא לא הייתה מעוכבת ומכאן שלא היה מקום כי שוורץ יפעל כפי שפעל.

8.לטענת המשיבה, הטענה בדבר חובה ליידע את המעוכב על עצם העיכוב ולהסביר את סיבת העיכוב, אינה נוגעת להרשעת המבקשת בעבירה של הפרעה לשוטר. זאת, מאחר שקמה לשוורץ סמכות לדרישת ההזדהות מכוח תקנה 9 לתקנות התעבורה; ומכיוון שבהתאם לקביעת בית משפט השלום, עיקרה של הרשעת המבקשת בעבירה זו מצוי בסירובה להזדהות כפי שהייתה מחויבת על פי דין. בהמשך לכך, המשיבה טוענת כי גם אם נפל פגם באופן ביצוע העיכוב (והמשיבה לא טוענת שכך אירע) הסמכות לדרוש מהמבקשת להזדהות מכוח תקנה 9 לתקנות התעבורה בעינה עומדת – מה שלא מאפשר למבקשת להתנהג לשוטרים באופן שהתנהגה.

ביחס להרשעת המבקשת בעבירה של התנגדות למעצר, המשיבה סבורה כי הסוגיות שעליהן המבקשת מצביעה לעניין ההודעה על עיכוב הן תיאורטיות – שכן, לאחר ששוורץ אמר לה כי היא אינה יכולה לעזוב את המקום, המבקשת הבינה את הוראתו וכן את סיבת העיכוב. משכך, השאלה אם יש חובה להודיע על "עיכוב", אם לאו, אינה בעלת משמעות בהליך דנן.

9.בתמצית אציין כי בתשובתה הנרחבת והמפורטת לתגובת המשיבה, המבקשת טענה, בין היתר, כי הפנייה לתקנה 9 לתקנות התעבורה כמקור סמכות לדרישת ההזדהות היא "מלאכותית", כלשונה. זאת, בשים לב לכך שהפעולה שבוצעה במקרה דנן אינה פעולת פיקוח, אלא פעולת אכיפה פלילית.

10.אחר שעיינתי בבקשה, בתגובה המשיבה ובתשובת המבקשת לתגובה, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות.

הלכה היא כי רשות ערעור ״בגלגול שלישי״ תינתן במקרים חריגים בלבד המעוררים סוגיה משפטית עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, כאשר מתעוררים בנסיבות העניין שיקולי צדק ייחודיים או אם נגרם עיוות דין (רע״פ 8334/23 שטרק נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (29.11.2023)). לא מצאתי, אף לא באחת מהסוגיות שעליהן המבקשת הצביעה בטענותיה, כי היא באה בגדרי מקרים חריגים אלה; אף איני סבור כי מתעורר חשש שנגרם לה עיוות דין.

11.ביחס להרשעת המבקשת בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, ציין בית המשפט המחוזי כי זו "מבוססת היטב, יסודה בגישתה המתריסה, שהחלה במסירת מידע שקרי אשר לזהותה ועיקרה ובסירובה [כך במקור – י' א'] העיקש להזדהות כפי שהייתה חייבת על פי דין". מכאן, שאף אם המבקשת הייתה צודקת בטענותיה בדבר אופן ביצוע העיכוב, הרי שיסודות העבירה התגבשו לנוכח התנהלותה בכל הנוגע לדרישה כי תזדהה, להבדיל מהתנהלותה ביחס לעיכוב. על כן, הסוגיות שעליהן מצביעה המבקשת בהקשר זה אינן מצדיקות דיון במסגרת "גלגול שלישי" בגדרי ההליך דנן.

12.אף ביחס להרשעת המבקשת בעבירה של התנגדות למעצר איני מוצא כי נפל פגם, כי היא מעוררת סוגיה עקרונית, או חשש לעיוות דין. כפי שציין השופט העמית צלקובניק גם אם מניחים שהמבקשת הייתה בבחינת "חופשיה לעזוב" עת הלכה להביא את מגש הפיצה, הרי שלאחר מכן עוכבה לצורך השלמת רישום הדוחות ומסירתם לידיה. הסמכות לבצע עיכוב, בנסיבות אלה, מקורה בסעיף 67(א) לחוק המעצרים, והיא כוללת בתוכה את הסמכות לעכב לשם מסירת מסמכים. על כן, אחר ששוורץ הודיע למבקשת כי עליה להמתין לקבלת הדוחות באופן שאינו משתמע לשתי פנים, ברי כי התנהגותה בסמוך לאחר מכן מצדיקה את הרשעתה בעבירה של התנגדות למעצר.

13.יתר על כן, ראוי להדגיש כי מכל מקום, בחינת הסוגיות שהמבקשת טוענת כי מתעוררות במקרה דנן וחורגות מעניינה הפרטני, מעלה כי לפחות מרביתן נטועות בנסיבותיה שלה. זאת, שכן, מדובר הלכה למעשה ביישום של כללים מושרשים על המקרה הספציפי, מה שלא מצדיק מתן רשות ערעור (ראו והשוו: רע"פ 2187/24 פלונית נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (19.3.2024)).

14.בטרם סיום, איני מוצא מנוס מלציין כי התדרדרות האירוע מושא פרשייה זו לכדי מעצר המבקשת, ובפרט בנסיבות שתוארו על ידי הערכאות קמא, אינה מחויבת המציאות, שלא לומר מיותרת לחלוטין. אין לקבל את היחס הלעומתי, בלשון המעטה, שהפגינה המבקשת כלפי השוטרים החל מהעת שהללו פנו אליה. מן הראוי להפגין יחס מכבד, ולו באופן בסיסי, כלפי האמונים על שמירת בטחון הציבור.

15.בשולי הדברים אציין כי לנוכח האמור, אף לא ראיתי מקום להיעתר לבקשת המבקשת לאחד את הדיון בבקשה דנן עם רע"פ 7901/23.

16.סיכומם של דברים, הבקשה נדחית.