רע"פ 935/06 עלי מנסור נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום בנצרת כתב אישום, אשר תוקן, ולפיו יוחסו לו עבירות אלה: ידיעות כוזבות, עבירה על סעיף 243 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), קשירת קשר לביצוע עוון, עבירה על סעיף 499(א)(2) לחוק, שיבוש הליכי משפט, עבירה על סעיף 244 לחוק וסיוע לנסיון לקבלת דבר במרמה, עבירה על סעיפים 415 רישא לחוק, יחד עם סעיפים 31 ו- 25 לחוק. לפי כתב האישום המתוקן עבר המבקש עבירות אלה בקשר לנסיבות קרות תאונת דרכים, בכך שניסה למסור גרסה שקרית ולתאם עדויות, תוך ניסיון להונות את המבטחת.

הצדדים הגיעו להסדר טיעון שלפיו תוקן כתב האישום, כאמור. עוד הוסכם, כי המשיבה לא תתנגד שעונש המאסר שייגזר על המבקש, ירוצה בדרך של עבודות שירות.

בית-משפט השלום בנצרת (כב' הנשיא כ' תאופיק) הרשיע את המבקש על-פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן. אשר לעונש, הביא בית-המשפט בחשבון את חומרת העבירות בהן הורשע המבקש ואת טובת האינטרס הציבורי מחד, ומאידך, את נסיבותיו האישיות של המבקש, לרבות הודאתו בעבירות שיוחסו לו, והחליט לדון את המבקש ל-9 חודשי מאסר, מתוכם 3 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות והיתרה על תנאי למשך שנתיים, שלא יעבור על עבירה מהעבירות בהן הורשע. בית-משפט השלום אף הטיל על המבקש קנס בסך של 10,000 ש"ח או 100 ימי מאסר תמורתם.

בית-המשפט ביקש את חוות דעת הממונה על עבודות שירות (להלן: הממונה). הממונה קבע בחוות-דעתו, כי המבקש יכול לעבוד בכל עבודת שירות ללא מגבלה, אולם אינו מתאים לביצוען, כפי שקבע בשתי חוות דעת קודמות שהגיש בעניינו. עוד עלה מחוות-דעתו של הממונה, כי בתקופה שבין עריכת חוות-הדעת הנוכחית לקודמתה, ריצה המבקש מאסר בפועל של שישה חודשים בגין עבירת סמים וכי הוא שוחרר בשחרור מוקדם על-ידי נציב השב"ס. כן נכתב בחוות הדעת, כי המבקש ריצה בעבר מאסר בעבודות שירות וכי תפקודו לא היה תקין כלל. לאור חוות הדעת, ביקשה המשיבה, כי המבקש ירצה את עונש המאסר שהוטל עליו בפועל, מאחורי סורג ובריח. המבקש התנגד לבקשה וטען כי הממונה חרג מסמכותו, שכן בדיקתו הוגבלה לבחינת התאמתו הרפואית והתעסוקתית של המבקש לעבודות השירות. בית-המשפט קבע, כי הממונה לא חרג מסמכותו בקובעו, כי המבקש אינו מתאים לביצוע עבודות שירות, שכן קבע זאת, בין היתר, על יסוד העובדה שהמבקש ריצה בעבר מאסר בעבודות שירות ותפקודו לא היה תקין כלל, וכי הממונה בדק את המבקש מבחינה תעסוקתית ולא מצאו מתאים ובכך פעל בגדר סמכותו החוקית. לפיכך, קבע בית-משפט השלום, כי על המבקש לרצות את שלושת חודשי המאסר שהוטלו עליו, בפועל, מאחורי סורג ובריח.

על גזר-הדין של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בנצרת. בית-המשפט המחוזי (כב' השופטים י' כהן, ה' ח'טיב וא' הלמן) דחה את הערעור בקובעו, כי סמכותו של הממונה ואף חובתו על-פי דין היא לבחון את התאמת המבקש לריצוי המאסר שהוטל עליו בדרך של עבודות שירות. עוד קבע בית-המשפט המחוזי, כי השגותיו של המבקש "על שיקול הדעת המינהלתני של הממונה ככזה", אין מקומן בערעור בפניו.

על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שבפניי ובה מבקש הוא לדון בגדרי סמכותו של הממונה ובסבירות מסקנותיו. לטענתו, חרג הממונה מסמכותו, שכן שיקוליו לקביעת התאמת מועמד לריצוי עונש בדרך של עבודות שירות מוגבלים לפן רפואי ולפן תעסוקתי בלבד. עוד טוען המבקש, כי שליחתו למאסר בפועל תגרום לו עיוות דין וכי יש לנהוג בו במידת הרחמים לאור נסיבות חייו.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

אכן, טענתו של המבקש בדבר חריגה מסמכות של הממונה על עבודות שירות שובת לב היא, אולם עיון מעמיק מגלה, כי אין בה ממש. סעיף 51ב(ב) לחוק קובע, כי:

"בית המשפט לא יחליט כאמור בסעיף קטן (א) אלא לאחר שהנידון הביע הסכמתו לשאת את עונש המאסר בעבודת שירות ולאחר שהממונה הודיע לבית המשפט מהי עבודת השירות שהנידון יכול לעבוד בה; בית המשפט רשאי לבקש מהממונה חוות דעת כאמור לפני שגזר את דינו של הנאשם למאסר או לאחר מכן".

כבר נקבע בעבר, כי ראוי לקבל את חוות דעתו של הממונה קודם גזירת דינו של נאשם, וזאת כדי שיידע נאשם, כי אפשר שיוטל עליו עונש של מאסר בפועל, אפילו היתה חוות דעתו של הממונה חיובית (ראו: ע"פ 7061 ,6689/96 עבד ווזווז נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(4), 413, בעמ' 415-416). ואולם, אם קבע בית המשפט, כי נאשם ירצה עונש של מאסר בעבודות שירות בטרם התקבלה חוות דעת הממונה, יש לראות את הקביעה כעומדת "בכפוף לקבלת חוות הדעת הנדרשת" (ראו: ע"פ 537/89 מדינת ישראל נ' יעקב בן משה אברהמין , פ"ד מג(4), 772, עמ' 779-780).

לגופו של עניין, בית-משפט השלום קבע, כי המבקש ירצה עונש מאסר בפועל ופנה אל הממונה כדי שיחווה דעתו בקשר לאפשרות שהמאסר בפועל ירוצה בדרך של עבודות שירות. בכך פעל בהתאם לסעיף 51ב(ב) לחוק. על-פי תקנה 2(ב) לתקנות העונשין (נשיאת מאסר בעבודת שירות), התשמ"ח-1987:

"לאחר עריכת בדיקה רפואית ומבחני התאמה לנידון לצורך בדיקת התאמתו מבחינה רפואית ותעסוקתית לשאת עונשו בעבודת שירות, ישלח הממונה לבית המשפט חוות דעת שתיערך לפי טופס 2 בתוספת".

כך פעל הממונה, בקובעו בחוות הדעת, כי המבקש מסוגל לבצע כל עבודת שירות, אך אולם אינו מתאים

לביצוען. הממונה השתית את קביעתו זו, בין היתר, על יסוד אופן ריצוי עבודות השירות בעבר על-ידי המבקש. בכך פעל בהתאם למצוות המחוקק אשר הסמיכו ליתן חוות-דעת כאמור, "לאחר עריכת בדיקה רפואית ומבחני התאמה לנידון לצורך בדיקת התאמתו מבחינה רפואית ותעסוקתית". אופן ריצוי עבודות השירות בעבר הינו שיקול ראוי במערך השיקולים של הממונה לעניין התאמתו של מועמד לריצוי עבודות שירות מבחינה תעסוקתית. אף ביתר הנימוקים שמנה הממונה לא מצאתי, כי חרג מסמכותו במתן חוות הדעת או כי הפעיל שיקול דעת במקום בית המשפט במערך שיקוליו, שיש בהם כדי להשליך על מידת התאמתו של המבקש לשאת עונשו בעבודות שירות. לפיכך, המבקש לא הראה, כי קיימת עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי בעניינו (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).

אף טענת המבקש לגבי חומרת העונש דינה להידחות. הלכה היא, כי טענות בדבר חומרת העונש לעולם אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, זולת באותם המקרים בהם מתגלה סטייה מהותית ממדיניות הענישה המקובלת (ראו רע"פ 6131/05 אליהו מחפוד נ' מדינת ישראל , (טרם פורסם)), ולא מצאתי, כי התקיימו תנאים אלה במקרה שלפניי, חרף נסיבותיו האישיות של המבקש.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 30.1.06 – בעניין עיכוב ביצוע פסק הדין – מבוטלת.

המבקש יתייצב ביום 30.5.06 לא יאוחר מהשעה 10:00 במזכירות בית-המשפט המחוזי בנצרת, לשם תחילת ריצוי עונשו.