רע"פ 9515/08 עמית ביבר נ. מדינת ישראל

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (עפ"ג 2410-11-07).

המבקש הועמד לדין, בנוסף לנאשם נוסף, בבית משפט השלום בכפר-סבא (ת.פ. 3378/05) בגין עבירה של קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) ועבירה של ידיעות כוזבות, לפי סעיף 243 לחוק העונשין; כאשר על פי המתואר בכתב האישום, המבקש, שבמועד הרלוונטי שירת כשוטר במשטרת ישראל והיה בעליה של מכונית מסוג שברולט, קשר עם הנאשם הנוסף ועם אדם אחר קשר, לפיו האחר ידאג לכך שהמכונית תילקח בכדי ליצור עבור המבקש מצג שווא כאילו המכונית נגנבה, על מנת שיוכל לקבל בגינה תגמולי ביטוח. נטען כי הקשר הוצא לפועל, כאשר בסופו של יום, לאחר מסירת דיווח כוזב למשטרה ולחברת הביטוח, קיבל המבקש מחברת הביטוח תגמולי ביטוח בסכום של 28,080 ש"ח.

בקצרה ייאמר, כי בית משפט השלום (כבוד השופטת ק' רג'יניאנו ) זיכה בפסק דינו מיום 1.2.2007 את המבקש מהעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום וזאת מחמת הספק. המשיבה ערערה על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי מרכז, ערעור שהתקבל על ידי בית המשפט המחוזי בפסק דינו מיום 28.9.2008 (כבוד סגני הנשיא א' טל ו ז' כספי והשופט ב' ארנון ), כך שהרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, והחזיר את התיק לבית משפט השלום על מנת שישמע טיעונים לעונש ויגזור את דינו של המבקש.

מכאן הבקשה שבפניי, בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בהכרעת דינו וכי יש לחזור ולזכות אותו מהעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום.

דין הבקשה להידחות, זאת מהטעם שהוגשה טרם זמנה, שכן משהוחזר הדיון לבית משפט השלום, על המבקש למצות את ההליכים בפניו וכן בפני בית המשפט המחוזי בטרם יגיש בקשת רשת ערעור לבית משפט זה, ככל שיראה צורך בכך כמובן (ראו רע"פ 5631/06 שווגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 31.7.2006); רע"פ 6244/04 ביהם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.7.2004); ורע"פ 5171/03 ברא"ז נ' מדינת ישראל , (לא פורסם, 11.6.2003)).

אשר על כן, הבקשה נדחית.