רע"פ 9558/10 אסף חברוני נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט כהן) בעפ"ת 2232-09-10 מיום 11.11.10, שבגדרו התקבל ערעור המשיבה על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (השופט כדורי) בפ"ל 935/09 מיום 8.7.10.

רקע והליכים

ב.

המבקש הוא בעלים של חברת "איזמוט חוויות בשטח", אשר מפעילה כלי רכב תפעוליים (בעיקר טרקטרונים) לצרכי ספורט. הוא הורשע, על פי הודאתו, במספר עבירות של מתן רשות לנהוג ברכב שבבעלותו לאדם שאין לו רשיון נהיגה, לפי סעיף 36ב(ג) לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 וכן במספר עבירות של מתן רשות לנהוג ברכב ללא ביטוח, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח לרכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל- 1970. בית המשפט לתעבורה קבע כי מדובר בעבירה טכנית, והטיל על המבקש קנס בסך 1,500 ₪ והתחייבות בסך 1,500 ₪ כי לא יעבור עבירה דומה בשלוש השנים הקרובות.

ג.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיבה על קולת העונש, והטיל על המבקש קנס בסך 15,000 ₪ או מאסר תחתיו למשך 60 יום, והתחייבות בסך 15,000 ₪. כן נפסל רשיון הנהיגה של המבקש למשך 12 חודשים. צוין, כי אמנם מדובר בנהיגה בשטח סגור ומוגדר, אך בכך אין כדי לאיין לחלוטין את הסכנה הטמונה בנהיגת טרקטורונים. הוסף, כי בית המשפט לתעבורה לא ייחס משקל לכך, שלחובתו של המבקש 80 עבירות תעבורה, "עובדה המלמדת על זלזול מתמשך מצדו בחוקי התעבורה". באשר לטענת המבקש כי במועד ביצוע העבירות היה לעסק רישיון וניתן היתר מתאים כאמור בתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן התקנות), צוין, כי רשיון נהיגה לא הוצג כנדרש על פי התקנות, וכי לנוכח הודאת המבקש בעובדות כתב האישום ובסעיפי העבירה נהיר שהתיר למי שאינו מורשה לנהוג ברכב.

ד.

בית המשפט המחוזי הוסיף, כי ביום 21.1.10 הורשע המבקש, על פי הודאתו, בבית המשפט לתעבורה בת' 554/09 (השופטת לארי-בבלי) במספר עבירות דומות שנעברו ביום 2.10.07. על המבקש הושתו קנס בסך 300 ₪ והתחייבות בסך 1,500 ₪. המשיבה עירערה על קולת העונש. בית המשפט המחוזי (השופטת בן עמי) (עפ"ת 35805-03-10) קבע כי אין מדובר בעבירה טכנית וכי מדובר ברכב מנועי, אשר הסיכונים בנהיגתו אינם מבוטלים.

בהסכמת המשיבה לא הטיל בית המשפט עונש פסילה בפועל והסתפק בהגדלת הקנס. בית המשפט העמיד את הקנס על 8,000 ₪ והטיל על המבקש

התחייבות בסך 10,000 ₪.

ה.

בבקשה הנוכחית נטען, כי העונש שהוטל על המבקש בלתי מידתי ביחס לחומרת העבירה, וחורג באופן קיצוני מהעונש שהוטל בבית המשפט לתעבורה. נטען, כי מדובר אך

בהסדרת רישיון לעסק, וכי שורש העבירה הוא כלכלי. עוד הודגש, כי בהתאם לתקנות די בכך שהשטח מוגדר כשטח תפעולי ומצוי בו מפקח בטיחותי אשר לו סמכויות בשטח. הוסף, כי המקום הוסדר באישורים מתאימים, וכי הסיכוי להישנות העבירה אפסי.

הכרעה

ה.

אין בידי להיעתר למבוקש. הבקשה אינה מעלה סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, ועל כן אינה מצדיקה דיון בתיק בגלגול שלישי. לא כל שכן, כשעסקינן בטענות על חומרת העונש, שאינן מקימות עילה למתן רשות ערעור נוסף אלא במקרים של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם), רע"פ 5060/04 הגואל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). מקרה זה אינו בא בקהלם של אלה. בידוע, כי אף אם קיים פער ממשי בין העונש שהושת על ידי הערכאה הדיונית לבין ערכאת הערעור, אין בכך להצדיק מתן רשות ערעור, שכן יש לבחון אם העונש הראשון בזמן אכן הולם את חומרת העבירה שבגינה הורשע הנאשם ( רע"פ 3642/06

כהנים נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בבואנו לנידון דידן, המבקש עבר את עבירותיו הקודמות בנושא דנא ב-2007, ולמרבה הצער הוגש כתב האישום רק ב-16.2.09.

בעוד כתב אישום זה תלוי ועומד , עבר את העבירות הנוכחיות נשוא ההליך דנא (אוגוסט 2009). דבר זה כשלעצמו אומר דרשני. ולגופם של דברים, כמותי כבית המשפט המחוזי סבורני, כי בעובדה שמדובר בשטח סגור ומוגדר אין כדי לאיין את הסכנה הנשקפת מנהיגת טרקטרונים. ככל כלי רכב, הנהיגה בהם מצריכה מיומנות, ונהיגה שאינה בטוחה עלולה להביא חלילה לתוצאות קטלניות וליטול חיים. לכך מתווסף עברו התעבורתי המכביד של המבקש, שהספיק בגילו הצעיר (33) לצבור מספר רב של עבירות תנועה (80!), וידו לכאורה נטויה ללא מורא חוק ראוי. משהעבירות נעברו למטרת רווח, אין מנוס מקנס גבוה יותר מזה שהושת בבית המשפט לתעבורה, והמשמעות היא פגיעה כלכלית מסוימת, בחינת מידה כנגד מידה. כך נהג איפוא בית המשפט המחוזי. יש לקוות כי המבקש יפיק את לקחיו לעתיד.

ו.

אין בידי איפוא להיעתר למבוקש.