ב"ש 1161/08 ב"ש (חיפה) 1161/08 – מדינת ישראל נ' מוסטפא עאסלה בן סלים

מונחת בפניי בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים לאחר שהוגש נגדו כתב אישום והמייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה עבירות בניגוד לס' 329(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: " חוק העונשין" ); איומים עבירה על ס' 192 לחוק העונשין; עבירות בנשק עבירות בניגוד לס' 144(א) ו- (ב) לחוק העונשין והיזק בזדון עבירה בניגוד לס' 452 לחוק העונשין . א.  עובדות כתב האישום וטענות הצדדים: בכתב האישום נטען, כי בתאריך 18.11.07 בסמוך לשעה 13:20 בצהריים, הנאשם היה בשכונת עאסלה בכפר עראבה, יחד עם אדם נוסף בשם עבד אל-מגיד עאסלה. באותו מועד הגיע ס.ע. (להלן: "המתלונן") למקום, כשהוא נוהג ברכבו. הנאשם ניגש למתלונן, דפק עם ידו על רכבו ואיים על המתלונן כי "עוד יראה לו" ואיים באלו המילים "אם אני לא יורה בך הלילה אני לא נקרא מוסטפא". לאחר מכן, המתלונן עזב את המקום. לאחר כחצי שעה, המתלונן שב לשכונה, בדרכו לבית הוריו הסמוך. במקום עדיין היה הנאשם. המתלונן עצר את רכבו בסמוך למקום בו עמד הנאשם ובין השניים החלו חילופי דברים. או אז הנאשם שלף אקדח, דרך אותו וכיוון אותו לעבר המתלונן, אשר ישב במכוניתו, במרחק של מטר לערך מהנאשם. משהבחין המתלונן באקדח הוא פתח מיד בנסיעה על מנת למלט את עצמו; או אז וכשהמתלונן עדיין במרחק מטרים ספורים, הנאשם ירה לכיוונו של המתלונן מספר רב של יריות. חלק מהקליעים שירה הנאשם פגעו במכוניתו של המתלונן וחלקם פגעו וניפצו חלונות בית של ל.ע. ופגעו בדלת מחסן ביתה. מיד לאחר המתואר לעיל, נכנסו הנאשם ועבד אלמגיד עאסלה נכנסו לרכבם ועזבו את המקום. בגין האמור ייחסה המאשימה לנאשם את העבירות המפורטות ברישה החלטתי זו. ב"כ המאשימה טענה לקיומן של ראיות לכאורה. בין היתר היא הפנתה להודעת המתלונן, הודעת עד ראיה שהבחין בנאשם מחזיק באקדח. כמו כן, היא הפנתה לחוות הדעת של מעבדת הנשק. בהמשך טענה ב"כ המאשימה לקיומן של עילות מעצר בדבר מסוכנות בשל קיומה של חזקת מסוכנות כאמור בס' 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים )- התשנ"ו, 1996 (להלן: "החוק"), ובדבר שיבוש מהלכי משפט וחשש להתחמקות מהדין ושללה קיומן של חלופות מעצר אשר תאיינה את מסוכנות הנאשם. ב"כ הנאשם לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר נגד הנאשם, יחד עם זאת הוא טען, כי ניתן להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר מתאימה שיש בכוחה לאיין את מסוכנותו של הנאשם. לטענתו של ב"כ הנאשם נערך הסכם סולחה בין הצדדים בתיווך מכובדים מהכפר לרבות ראש המעוצה המקומית בכפר בו מתגורר המשיב. בעניין זה, הפנה ב"כ הנאשם להחלטה שניתנה לאחרונה ע"י כב' השופט רובינשטיין בש"פ 590/08 מדינת ישראל נ' מריסאת מיום 21.1.08, שבה התקבל ערעור המדינה באופן חלקי על החלטת בית המשפט המחוזי כאן אשר הורה על שחרור אותם נאשמים לחלופת מעצר . עוד טען ב"כ הנאשם כי האירוע נשוא כתב האישום אירע ביום 18.11.07 ואילו הנאשם נעצר רק ביום 7.1.08. ב.  דיון והכרעה: כאמור לעיל הצדדים הסכימו לקיומן של ראיות לכאורה נגד המשיב אך לא פטרתי את עצמי מבדיקת החומר הראייתי. בתיק החקירה נמצאות הודעותיהם של המתלונן וחברו מיום 19.11.07 לפיהן הם הבחין וזיהו את המשיב כאשר הוא מחזיק באקדח ויורה לכיוונו של המתלונן. לאמור לעיל יש להוסיף את עדות חברו של המשיב שתחילה הכחיש את כל האירועים, אך בחקירתו מיום 9.1.08 הוא מסר גרסה התואמת למעשה את גרסת התביעה. עוד יש להוסיף את הודעתה של העדה לילה עאסלה שביתה נפגע וכשהיא ירדה לברר את פשר הדברים נאמר לה כי המשיב הוא זה שירה. כמו כן, לראיות המוזכרות לעיל יש להוסיף את שאר הראיות הנמצאות בתיק והתומכות בראיות אלה כגון חוות הדעת של מעבדת הנשק והצילומים שנערכו. כאמור, המשיב הכחיש את שיוחס לו וטען כי כלל לא ירה על המתלונן. הלכה היא, כי ככלל קיומה של גרסה נוגדת איננו מאיין את כוחה של הגרסה המפלילה. בית המשפט בשלב זה דן בהערכת ערכן הגולמי של הראיות שהצטברו בפניו ומעריך את סיכוי ההרשעה על בסיס זה (ראו: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד (נ(2) 133, (1996)); בש"פ 7962/06 שטרית נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.10.06)). זאת ועוד, בית המשפט אינו דן בשלב זה במהימנות הגרסאות וגרסתו של מי מהעדים עדיפה, בבוא העת יחליט המותב שישב בתיק העיקרי את גרסתו של מי לקבל ואת גרסתו של מי לדחות. על סמך האמור לעיל אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב. העבירות המיוחסות למשיב מצביעות על מסוכנות כאמור בס' 21(א)(1)(ג)(2) + (4) לחוק, ומעבר לחזקה הקבועה בחוק. לכאורה בעקבות ויכוח סתמי וקל ערך השתמש המשיב בכלי נשק שנמצא ברשותו שלא כדין וירה לעבר רכב שבו נסע המתלונן תוך סיכון חיי המתלונן וחיי האוכלוסייה הגרה באותו אזור. למעשה רק בנס לא נפגע המתלונן או מי מעוברי האורח או תושבי השכונה בה בוצע הירי. על המסוכנות הנודעת לכאורה מהתנהגותו של המשיב ודומיו בדיוק התריעו בתי המשפט לא אחת, ויפים לענייננו הדברים הבאים: "מעבר למסוכנות הטבועה בעבירות נשק מעצם טיבן, הרי שאופי כלי הנשק , אביזרי הנשק ואמצעי הלחימה, ובפרט משתיקי הקול לנשק, משקפים למצער אדישות לנוכח האפשרות של פגיעה בחיי אדם כפי שאירע לא אחת בשנים האחרונות כאשר חייהם של עוברי אורח קופדו ב'פיגועים פליליים'…" ( בש"פ 1119/07 מדינת ישראל נ' אריש (ניתן ביום 19.2.07)). היריות שנורו בזירה עלולות להיות קטלניות ולפגוע בעוברי אורח תמימים שכן המדובר בירי פרוע בתוך שכונה מאוכלסת. אשר על כן אני קובע כי קיימת עילת מעצר נגד המשיב בשל מסוכנותו כאמור בס' 21(א)(1)(ב) לחוק. עוד יש לציין, כי קיים חשש מבוסס לשיבוש מהלכי משפט או להתחמקות מהדין נוכח המאסר הצפוי כאמור בס' 21(א)(1)(א) לחוק. כאמור הראיות נגד המשיב מבוססות בעיקר על הודעת המתלונן והודעות אחרות של עדים אשר נכחו בזירה. המדובר בתושבי אותו ישוב וקרובי משפחה. כמו כן, בתיק החקירה ישנן ראיות, כי לכאורה הופעלו לחצים על המתלונן על מנת לסיים את הסכסוך בדרך של סולחה. כאן המקום לציין, כי בית המשפט מברך על קיומה של סולחה, במיוחד בחברות, כדוגמת החברה הערבית שנמנים עליה המשיב והמתלונן, שבהן נודעת חשיבות לסיום סכסוכים בדרך של סולחה ופיוס. שיקול זה הינו שיקול הנזקף לטובתו של הנאשם, אך ככלל המקום המתאים לשקלל שיקול זה בין יתר השיקולים הינו שלב העונש. אכן, יתכנו מקרים שבהם בית המשפט יתן משקל, ואף משקל מכריע, לשיקול זה אף בשלב המעצר , דוגמת הסוגיה שבפסק הדין שהוזכר ע"י ב"כ המשיב, יחד עם זאת שוכנעתי כי אין זה המקרה המתאים לתת משקל, בשלב זה, לסולחה שנערכה בשים לב להתרשמותי ולראיות שהצביעו כי אין המדובר בסולחה כנה ואף כי יתכן שהופעלו לחצים על המתלונן כדי ליצור מצג לקיומה של סולחה בין הצדדים הניצים. גם כאשר קיימות עילות מעצר וכאשר מדובר בעבירות חמורות על בית המשפט לבדוק אם יש בחלופת המעצר כדי לענות על דרישות המעצר בפועל ואם לאו כקבוע בסעיף 21(ב) לחוק וכך נקבע באחת הפרשיות: "חובה היא לשקול בכל מקרה וגם בעבירות חמורות, חלופת מעצר , והשאלה נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הראשונה. עליה לבדוק אם החלופה מבטיחה את תכלית המעצר . אם תמצא לומר, שבכ ל מקרה של ביצוע עבירה חמורה מתבקשת מסוכנותו של הנאשם ואין להחליט על חלופת מעצר , נמצאת מרוקן את חובת שקילת החלופה מתוכן" ( בש"פ 4224/99 מדינת ישראל נ' כהן תק-על 99(2) 10, (1999); ראו גם: בש"פ 7524/06 מרדכי נ' מדינת ישראל תק-על 2006(3) 4652 (2006)). ועוד: "כידוע, חומרת העבירה כשהיא לעצמה, אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים , וגם כאשר קיימת חזקת מסוכנות, העולה מנסיבות המקרה, עדיין חייב בית המשפט לשקול אם חלופת מעצר עשויה להשיג את מטרת המעצר. במקרים רבים אין בידי הנאשם דרך להוכיח בראיות חיצוניות כי הוא לא ינצל את חלופת המעצר באופן שיסכן את בטחון הציבור, או ישבש את הליכי המשפט, או יפגע בדרך אחרת במטרות המעצר. לפיכך, במקרים כאלה חייב השופט לסמוך במידה רבה על הרקע של הנאשם, ובעיקר על הרקע העברייני ככל שהוא משתקף במרשם הפלילי, ועל התרשמות אישית מן הנאשם ומנסיבות המקרה." ( בש"פ 3442/98 מדינת ישראל נ' אייל מלכא תק-על 98(2) 1161, (1998)). במקרה דנן אני סבור, כי נסיבות ביצוע העבירה הן חמורות. אדם היורה לכיוונם של בני אדם בתוך שכונה מאוכלסת, הרי שהכוונה והמסוכנות שניתן לייחס לאדם זה היא כשל רוצח, שהרי הוא ירה תוך אדישות לתוצאות העלולות להיות למעשיו, מה גם שברקע הדברים סכסוך קל ערך, שדווקא הוא מקרין על המסוכנות הרבה הנובעת מהמשיב. אדם המרשה לעצמו בעקבות סכסוך של מה בכך לירות לעברו של אדם, בנשק המוחזק שלא כדין ובשעת אור הרי שהוא מעיד על עצמו כאיש מסוכן הוא שלא יהסס לפעול בדרכים אלימות ביותר בשעת דוחק, ומכאן גם הקושי לצפות במה הוא יסתבך מחר. יחד עם האמור לעיל ובנסיבות העניין החלטתי לשלוח את המשיב להכנת תסקיר מעצר , בטרם תיפול הכרעה סופית בעניינו. המשיב הינו צעיר בשנים (יליד 1985) וללא עבר פלילי . כמו כן, האירוע נשוא כתב האישום הינו מיום 18.11.08 והמשיב נעצר רק בתחילת שנה זו. נסיתי להתחקות אחר הסיבות לעיכוב במעצרו של המשיב שמא הוא ברח מידי המשטרה, אך נחה דעתי כי ככל הנראה העיכוב לא נבע ממעשיו שלו. כעולה מדו"ח הפעולה של השוטרים שהגיעו לזירה שמו של המשיב עלה כבר ע"י המודיעים שנכחו בזירה. חרף זאת, המשטרה לא ניסתה לאתר את המשיב בביתו, ולכל הפחות אין תיעוד על כן. פעולת האיתור היחידה שנעשתה בסמוך לאירוע- לפחות המתועדת- הייתה שליחת הזמנה למשיב לסור למשטרה ביום המחרת של האירועים (מסמך ד בתיק החקירה). זו לא פעולה ממשית לאיתור חשוד שמקננות בו כוונות של רוצח ותוך ידיעה שהוא מסתובב חופשי עם אקדח טעון שמחזיק בו שלא כדין . למעשה פעולות החקירה הרציניות והאינטנסיביות החלו בתחילת שנה זו, כחודש וחצי לאחר האירוע, ועל זאת לא קיבלתי כל הסבר מניח את הדעת מטעם התביעה. ביום 6.1.08 נערך ביקור בבית של המשיב על מנת לאתרו ולמחרת היום הוא נעצר בביתו ע"י הבילוש. אי מעצרו של המשיב בסמוך לביצוע העבירות וכאשר לא נעשות פעולות של ממש לאיתורו, מלמד כי אי המעצר לא נבע מהימלטותו של הנאשם. עובדה זו גורעת מהטענה כי הנאשם הינו מסוכן ויש להרחיקו מהציבור לאלתר. כמו כן, כאשר נשלחת הזמנה לנאשם דוגמת זו שנשלחה לנאשם למחרת יום ביצוע העבירות, ללא שנעשתה פעולת איתור מיידית ורצינית, יש בכך להצביע כי הגורם החוקר לא סבר כי נשקפת מסוכנות של ממש מהמשיב. כאמור לעיל, אדם שיש חשד, ובמקרה דנן החשד הוא די מבוסס, כי הוא ירה לכאורה לעבר גופו של אדם, הרי לאדם כזה יש כוונה של רוצח ויש לעצורו מוקדם ככל האפשר ואם לא נעשים נסיונות לאיתורו, ללא כל הסבר מניח את הדעת, מצביע הדבר כי לכאורה סבורה המשטרה כי לא נשקפת ממנו מסוכנות של ממש. יובהר, למען הסר ספק, כי בית המשפט טרם גיבש עמדתו ואין בעצם הזמנת התסקיר כדי להוות גיבוש סופי של עמדה בעניין בקשה זו. אשר על כן אני מורה לשירות המבחן להכין תסקיר מעצרו בעניינו של המשיב אשר יאמוד את מסוכנותו והתאמת חלופות מעצר שיוצעו ע"י הסנגור. בכל מקרה על חלופת המעצר להיות מרוחקת מאוד מהיישוב עראבה ולא פחות משעת נסיעה. יאמר מייד, כי חלופות המעצר בסח'נין וחיפה נדחות על הסף . שירות המבחן יגיש את חוות דעתו עד ליום 17/2/08. לתשומת לב שרות המבחן, המשיב מיוצג ע"י עו"ד מוחמד מסרי. הסנגור ידאג ליצור קשר עם קצין המבחן ויעביר אליו את כל הפרטים הרלוונטיים לחלופות המעצר המוצעות על ידו, כך ששרות המבחן יוכל לבדוק את החלופה המוצעת. כמו כן, וכדי שבית המשפט יוכל לשקול שחרור בסיוע איזוק אלקטרוני, ימציא הסנגור לבית המשפט עד למועד הדיון הבא, גם אישור על האפשרות להתקנת אזיק אלקטרוני בכתובת המוצעת, ולשם כך ימציא לבית המשפט אישור מחברת בזק כי יש בבית קו טלפון "נקי", במובן זה שלא יהיו בו השירותים הבאים: משיבון, שיחה מזוהה, שיחה ממתינה, שרות עקוב אחרי, חיבור למכשיר פקסמיליה וקו ADSL (חיבור לאינטרנט מהיר). במידה וקיימים שרותים כנ"ל, יש לנתק אותם ולהמציא על כך אישור לבית המשפט . כמו כן הקו צריך להיות פתוח לשיחות נכנסות ויוצאות. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.