ב"ש 1414/08 ב"ש (חיפה) 1414/08 – עלאא עלי נ' מדינת ישראל

א.רקע 1.    בפני בקשת הנאשם מס' 1 בתיק פ"ח 4054/07 (להלן – "המבקש") לשחררו מהמעצר . 2.    נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע מספר עבירות, בצוותא עם אנשים אחרים. בין היתר מיוחסת למבקש עבירת רצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן – "החוק"). 3.    לצד כתב האישום הוגשה בקשה ליתן צו למעצרו של המבקש עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו ( ב"ש 3744/07) . 4.    בתאריך 24.10.2007 הסכימו באי כוח הצדדים למתן צו למעצרו של המבקש, ובלבד שהמבקש יהיה רשאי לבקש, ללא כל תנאי, לשחררו מהמעצר , ומבלי שיהיה עליו להצביע על שינוי נסיבות. עתה, משהוגשה בקשת המבקש לשחררו מן המעצר , דנתי בבקשת המעצר שהוגשה מטעם המשיבה מתחילתה. ב. כתב האישום 5. כתב האישום שהוגש נגד המבקש ושני בני דודיו, רביע בן רסמי מזעל (להלן – "רביע") וסאמי (לטיף) בן סעיד עלי (להלן – "סאמי", ושלושתם ייקראו להלן – "הנאשמים"), עוסק באירוע אחד מתוך שרשרת אירועים שאירעו בתאריכים 11.8.2007 ו- 12.8.2007 בישוב ערב אל עראמשה, שבגבול הצפון. 6. מכתב האישום עולה, כי מזה מספר שנים קיימת יריבות עקובה מדם בין שתי משפחות בישוב, הן משפחות עלי ומזעל מחד גיסא, ומשפחת סוידאן מאידך גיסא. בתאריך 11.8.2007, בעקבות חילופי יריות בין בני משפחת סוידאן ובני משפחת עלי, נורה ונפצע אחמד סעיד עלי, אחיו של סאמי (הנאשם מס' 3 בכתב האישום ). פציעתו של אחמד עוררה בקרב בני משפחתו את הרצון לנקום בבני משפחת סוידאן. 7. בכתב האישום נטען, כי הנאשמים, ובן דוד נוסף שלהם, קאסם בן פאיז עלי (עליו הוגש כתב אישום בנפרד, והוא ייקרא להלן – "קאסם"), קשרו קשר לארוב בשעת בוקר מוקדמת למכונית של מי מבני משפחת סוידאן, ולפגוע בנוסעיה. נטען, כי הארבעה הצטיידו באקדחים ובתאריך 12.8.2007 יצאו לדרכם בשעת בוקר מוקדמת (05:30), במכונית פיאט אונו השייכת לרביע (הנאשם מס' 2), בה נהג אותה עת המבקש. אציין, שלכאורה, באותו בוקר, המבקש השאיל את מכוניתו, מסוג פיאט אונו, לאחיו אמג'ד, שהסיע קבוצת קושרים אחרת לעיר עכו, על מנת לפגוע שם בחסן סוידאן. חסן סוידאן הוא אביו של זידאן סוידאן, שלפי החשד ירה ופגע באחמד סעיד עלי באירועי היום הקודם. קבוצת הקושרים שנסעה לעכו צפתה, שחסן יגיע לדיון בהארכת המעצר של בנו זידאן, ולכאורה תכננה לפגוע בו שם. 8.    בשעה 06:30 יצא פארס סוידאן את ביתו, ועמו שני בניו בילאל וג'לאל, והשלושה נסעו לעבודת יומם. באזור צומת גרנות נקלעו פארס ובניו למארב שהציבו להם הנאשמים ובן דודם קאסם. הנאשמים וקאסם החלו לרדוף אחר מכוניתו של פארס, ונטען כי קאסם ורביע (הנאשם מס' 2), פתחו באש מהאקדחים שהחזיקו לעברו של פארס ובניו. אציין, כי על פי חוות דעת של מומחה, בזירה נמצאו מספר קליעים, שנורו ככל הנראה משני אקדחים שונים. נטען בכתב האישום , כי גם לאחר שמכוניתו של פארס עצרה בצד הדרך, המשיכו הנאשמים (ולמעשה קאסם ורביע) לירות לעברה, וכתוצאה מהירי מצא פארס סוידאן את מותו. 9.    לפיכך, בכתב האישום מואשם המבקש בעבירות הבאות: (א)  רצח, עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק; (ב)  נסיון לרצח, עבירה לפי סעיף 305(1) לחוק; (ג)   עבירות בנשק, לפי סעיפים 144(א) ו-(ב) לחוק; (ד)   קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק. ג. טענות הצדדים 10.  לטענת באת כוח המשיבה, בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת העובדות המפורטות בכתב האישום . בעניין זה מצביעה באת כוח המשיבה על הראיות הבאות: (א)  אמרות שמסר המבקש למדובב שהוכנס לתא המעצר . (ב)  הודעה שנגבתה מהמדובב עצמו, על דברים שמסר לו המבקש בשיחותיהם. (ג)   הודעות שמסר סאמי (הנאשם מס' 3). (ד) ראיות המפריכות את טענת האליבי של המבקש. (ה)  העובדה שאקדחו של המבקש נעלם לאחר הרצח, ועד עתה לא נמצא. 11.  לעומת טענות הבאת כוח המשיבה, טען בא כוח המערער, כי אין בידי המשיבה ראיות לכאוריות המצדיקות מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים, ואלה היו טענותיו: (א)  קיימות ראיות חפציות, המוכיחות כי ביום הרצח, המבקש היה בעבודתו כנהג חלוקה. (ב)  בניו של המנוח, שהיו עמו במכוניתו, זיהו אנשים אחרים כמי שביצעו את הרצח. (ג)   הרוצחים האמיתיים, בניו של סעיד עלי (אביו של סאמי – הנאשם מס' 3) רקחו קנוניה בעת שנפגשו בישוב פקיעין, לפני שהסגירו עצמם, והעלילו על המבקש עלילת שווא. (ד)   אמרות המבקש בפני המדובב אינן קבילות, כיוון שהוצאו ממנו בכוח. (ה)  סאמי (הנאשם מס' 3), לאחר שמסר גרסה המפלילה את המבקש, לא היה מוכן בשום שלב, ולמעשה עד לעצם היום הזה, לבצע שחזור של הרצח. (ו)    משפחותיהם של אלה שהיו מעורבים ברצח נמלטו מהישוב ערב אל עראמשה ונסו על נפשם למקומות מסתור ברחבי הארץ, ובתיהם בישוב הועלו באש. רק משפחתו של המבקש לא נסה על נפשה וביתה נותר עומד על תילו ללא כל פגע, וזאת משום שתושבי הישוב יודעים, שהמבקש לא היה מעורב ברצח פארס. ג. ראיות לכאורה 12.  לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, ועיינתי בחומר שהוגש לפני, הנני סבור כי יש בידי המאשימה ראיות לכאורה שיש בהן די כדי להוכיח את אשמתו של המבקש כמי שהיה שותף בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, ובכלל זה בעבירות החמורות המיוחסות לו, דהיינו – עבירות הרצח, הניסיון לרצח וקשירת הקש ר לביצוע פשע. 13.  על קצה המזלג אסקור ראיות לכאוריות אלה, הקיימות בחומר שלפני: (א) כתב האישום שהוגש נגד המבקש ושני בני דודיו (רביע וסאמי) הוא למעשה תמצית הודעה שמסר סאמי בחקירתו. סאמי כאמור היה אחד מהקושרים, שנסע במכונית, וכבר בשלבים מוקדמים של החקירה הוא תאר את חלקו של כל אחד מהמעורבים במעשה, לרבות חלקו של המבקש. בהודעתו מסר סאמי, כי קאסם, רביע והמבקש, העירו אותו משנתו בשעה 05:00 בבוקר, וסיפרו לו כי אחיו אנואר נסע לעכו, והם מבקשים לראות לאן נסע. סאמי הצטרף איפוא אליהם והארבעה נסעו במכוניתו של רביע, בה נהג אותה עת המבקש. בהמשך הודעתו תאר סאמי את המארב שהארבעה הניחו למי מבני משפחת סוידאן, וכן תאר את המרדף שניהלו אחרי מכוניתו של פארס סוידאן ("אז עלאא לחץ על הגז ונסע יותר מהר אחרי הטנדר של פארס"), וכן תאר סאמי את היריות שנורו על ידי קאסם ורביע לעבר מכוניתו של פארס . (ב)אף רביע מודה בחקירתו כי היה שותף לקשר. כך למשל, בהודעתו מיום 16.8.2007(שעה 12:34 גיליון 2 שורה 16) מסר רביע: "ארבעתנו ישבנו בשכונה ואז אמרנו שאנחנו הולכים לנקום את הירי על מוחמד סעיד עלי, וקבענו שנירה בבחור ממשפחת סוידאן." בתמליל עבודת מ"ט 36/07 (עמ' 13) חזר רביע על דבריו, כי הארבעה תכננו לפגוע באחד מבניה של משפחת סוידאן, ויצאו לבצע את תוכניתם בשעת בוקר מוקדמת. כאשר נשאל רביע מי יזם את הרצח ומי תכנן אותו, השיב (הודעתו מיום 28.8.2007, שעה 13:13, גיליון 3 שורה 59): "ארבעתנו ביחד, אני, סמי, קאסם ועלאא." למען הסר כל ספק, עלאא הוא המבקש שלפני. (ג)  בעת שהמבקש היה נתון במעצר , הושם בתאו מדובב אשר ניהל עמו שיחות ארוכות. ניכר כי המבקש היה זהיר בדבריו, ואולם, למרות זהירותו, נראה כי אמרות שונות בשיחותיו הארוכות עם המדובב מצביעות על כך שהיה שותף לקשר ולמעשה הרצח. להלן אציין חלק מהאמרות: (1)  כאשר המדובב אמר למבקש כי "הייתם חמישה" (עמ' 61), תיקן אותו המבקש ואמר "ארבעה" (עמ' 61). בהמשך השיחות אף תאר המבקש את יושבי המכונית, ואף בא בטרוניה כלפי אחיו של סאמי, על כך שניסה למסור גרסה הפוטרת מאחריות את סאמי, שהיה אחד מנוסעי המכונית בעת ביצוע הרצח, ואגב כך הפליל את כל השאר. (2)  כאשר המדובב הוכיח את המבקש על כך שהם לא שרפו את המכונית לאחר הרצח, השיב לו המבקש: "הוא (הכוונה לקאסם – י"כ) אמר לי בוא נשרוף את האוטו, לקח אותי לצד בוא נשרוף את האוטו, אמרתי לו יהיה עשן ויראו את האוטו" (עמ' 61). (3)  המבקש מתאר את תוכניות המעורבים השונים להמלט, ומוסר כי הוא רצה להימלט לישוב רהט. (4)  כאשר נשאל המבקש מדוע לא ברח לרהט, ציין המבקש בפני המדובב כי בנו של פארס (המנוח) היה אתו (עם המנוח), אלא שהוא לא ראה דבר, ולמעשה, אלמלא סאמי ואחיו היו "פותחים" (דהיינו מוסרים גרסאותיהם לחוקרים) "היינו בבית". (5)  המבקש תאר בפני הדובב את היריות, אם כי לא ידע לנקוב במספרן המדויק, וידע לומר, כי לא כל הקליעים פגעו בפארס (המנוח), וחלק מהקליעים פגעו בגלגלי מכוניתו. עובדות אלה מתיישבות עם הממצאים שנמצאו בזירת הרצח, כפי שתוארו בחוות הדעת שנערכו, ואשר בהן נותחו הממצאים השונים שנמצאו בזירה. (6)  המבקש תאר בפני המדובב כיצד בכוונתו להתחמק משחזור הרצח אם יתבקש לכך, ואומר לו: "אני אשחק אותה אני שכחתי". (ד)   אקדחו של המבקש נעלם, ועד עתה לא נמצא. חיפשו שנעשה על פי דברים שמסר המבקש, ביחס למקום בו הניח את אקדחו לאחרונה, בארון ביתו, לא הביא למציאת האקדח. בשיחותיו עם המדבב סיפר המבקש למדובב שהאקדח הוסתר, והשניים אף שוחחו על הסכנה שקיימת אם האקדח יימצא על ידי החוקרים. מכל מקום, גם אם אניח שהעלמות האקדח היא עניין שולי, הרי יש בעניין זה כדי לחזק את יתר הראיות שנאספו. יתרה מזאת, הנני סבור כי העלמת האקדח מלמדת לכאורה על כך, שהדבר נעשה כדי למנוע מהחוקרים מידע העלול לסבך את המבקש עצמו ואת בני דודיו במעשה הרצח. הגיוני בעיני, שאם המבקש לא היה מעורב במעשה הרצח, לא הייתה לו כל סיבה להסתיר מחוקריו את האקדח, שהרי אז דווקא מסירת האקדח לידי החוקרים היה אולי מוכיחה את חפותו. 14.  לפיכך, הנני סבור כי בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת העובדות הנטענות כלפי המבקש בכתב האישום , וקיים סיכוי ממשי, שאם בית המשפט יקבל ראיות אלה, המבקש יורשע בעבירות המיוחסות לו. ד. טענות המבקש כלפי הראיות הלכאוריות 15.  שקלתי טענות בא כוחו של המבקש בנוגע לראיות המכרסמות לדעתו בעוצמת הראיות שבידי המשיבה, והמוכיחות לדעתו את חפותו של המבקש, ולא מצאתי כי כך הם פני הדברים. 16.  כאמור, המבקש טען טענת אליבי , והאליבי הופרך בהודעות שנגבו מחבריו לעבודה, שמסרו כי באותו יום המבקש כלל לא הופיע לעבודה. המבקש עבד כנהג משאית, וביום הרצח בוצעו ההובלות במשאית באמצעות עובד אחר (וראה הודעותיהם של וליד חורי ואיתן ארז מתאריך 21.8.2007 והודעותיהם של אבי כהן ורות ליבר מתאריך 27.8.2007 ). לטענת ב"כ המבקש, קיימות ראיות חפציות המוכיחות את עוצמתן החלשה של ה ראיות המפריכות את טענת האליבי שלו, ובכך כיוון בא כוח המבקש לדוחות נסיעה של המשאית אותה נהג בדרך כלל המבקש. אכן רישום מד המרחק של המשאית מעורר שאלה, שכן הרישום של מד המרחק בשני הדוחות שהוצגו מראה לכאורה שהמשאית כלל לא נסעה ביום שלאחר הרצח. ואולם, משטען בא כוח המבקש את טענתו, הוזמנה מזכירת החברה בה עבד המבקש לחקירה נוספת, וביקשה להבהיר את העניין, ומהודעה שמסרה עולה לכאורה, שכל טענת המבקש בעניין זה מבוססת על טעות ברישום שנעשתה על ידי הפקידה ("סך הכל טעות שלי ברישום מספרים"). הודעתה של הפקידה הוגשה לי ימים ספורים לאחר ששמעתי טענות ב"כ הצדדים, ובתגובה לה הגיש בא כוח המבקש מסמך בו הוא מתנגד להגשת ההודעה. ואולם, לא מצאתי מקום לקבל התנגדותו. ההודעה שנגבתה מהפקידה, גם אם נגבתה בשלב מאוחר, נועדה להבהיר טעות שנפלה ברישומים שהיא ביצעה בכתב ידה, ואין כל סיבה להתעלם מהודעה זאת רק משום שהיא מפוררת טענתו של המבקש, המבוסס לכאורה על רישום שגוי. 17.  בא כוח המבקש טען, כי בניו של פארס (המנוח) זיהו אנשים אחרים כמי שביצעו את הירי כלפיהם, ונקבו בשמותיהם של אנשים אחרים. עובדה זאת נכונה כשלעצמה, ואולם הנני סבור כי לקבל דווקא את עמדתה של באת כוח המשיבה. מחומר הראיות עולה, כי מיד לאחר האירוע לא ידעו בניו של המנוח לזהות את נוסעי המכונית שרדפה אחריהם למעט קאסם שביצע את הירי, ויצא מהמכונית לאחר שזו נעצרה ליד המכונית בה נסעו המנוח ובניו. בהודעות שנגבו בשלבים מאוחרים יותר, נקבו בניו של המנוח בשמות של אנשים אחרים, כגון למשל שמו של אנואר, שבבוקר הרצח נסע במכוניתו של המבקש, אותה המבקש השאיל לאחיו אמג'ד, כד לדקור את חסן סוידאן בעת שיגיע לבית המשפט בעכו. נראה לי איפוא לכאורה, כי הדברים שמסרו בניו של המנוח בשלבים מאוחרים יותר מקלם נמוך, וספק רב בעיני אם בית המשפט השומע את המשפט יקבל טענת המבקש, כי לא היה בזירת הרצח, משום שבניו של המנוח נקבו, בשלבים מאוחרים, בשמותיהם של אנשים אחרים. 18.  בא כוח המבקש טען, כי המבקש הואשם על לא עוול בכפו, ורק משום שבניו של סעיד עלי (סאמי ואנואר, ואח נוסף), רקחו קנוניה נגדו להפלילו, בעת שישבו ביחד בישוב פקיעין לפני שנעצרו על ידי המשטרה. עם כל הכבוד, קשה לקבל טענה זאת לאור האמרות השונות שמסר המבקש למדובב. בשלב העכשווי אין בית המשפט נכנס לדיון במשקלן של ההודעות שנמסרו. טענת בא כוח המבקש, בדבר קנוניה שרקמו בניו של סעיד עלי, אין בכוחה לסתור, לפחות לא בשלב זה, את העובדה, כי בידי המשיבה הודעה מפורטת שמסר סאמי על מעורבותו של המבקש, הן בקשירת הקש ר לפגוע באדם מבני משפחת סוידאן והן בהוצאת הקש ר אל הפועל, הודעה שנתמכת בדברים שהמבקש עצמו מסר למדובב בתא המעצר . 19.  אף יתר טענות בא כוחו המלומד של המבקש – כי הדברים שנמסרו למדובב הוצאו בכוח, כי סאמי לא היה מוכן לבצע שחזור , וכי ביתה של משפחת המבקש לא הועלה באש על ידי בני משפחת סזוידאן, כפי שנעשה לבתיהם של יתר המעורבים במעשה, שמשפחותיהם נמלטו מהישוב מחשש לנקמת דם – אינן סותרות את הראיות הלכאוריות שבידי המשיבה, המצביעות על המבקש כמי שהיה מעורב בקשירת הקש ר לפגוע באדם מבני משפחת סוידאן וכמי שנהג במכונית שרדפה אחרי מכוניתו של המנוח, וממנה יצא קאסם וירה במנוח והמיתו. 20.  על כן, הנני סבור, כי הטענות שטען בא כוח המבקש מקומן יפה למשפט עצמו. בשלב העכשווי, טענות המבקש אינן מאיינות את מכרסמות בראיות הלכאוריות שבידי המשיבה. ה. עילת מעצר 21.  מעשיו של המבקש מקימים את חזקת המסוכנות הסטטוטורית, הקבועה ב סעיפים 21(א)(1)(ג)(1) ו- 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי ( אכיפת מעצרים ) התשנ"ו – 1996. ואולם, למעשה אין צורך לעשות שימוש בחזקת המסוכנות, שכן הנסיבות הקונקרטיות של המקרה מלמדות על מסוכנותו של המבקש. 22.  מהראיות הלכאוריות שהונחו לפני עולה, כי המבקש, ביחד עם שלושה מקרובי משפחתו קשר קשר לבצע ירי לעברו של אדם מבני המשפחה היריבה, כדי להשיג נקמה על ירי שבוצע יום לפני כן. המחשבה המעוותת, כי זכאי הוא לעשות דין לעצמו , ולפגוע בבן המשפחה היריבה, כאילו אין דין ואין דיין, מלמדת על המסוכנות הרבה הטמונה במבקש, מסוכנות המקימה עילה להורות על מעצרו עד לתום ההליכים. 23.  מסוכנות של המבקש מקימה עילה להורות על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים. ו. חלופת מעצר 24.  במספר החלטות שניתנו בבית המשפט העליון בעבר נקבע, כי רק במקרים מיוחדים יהיה מקום לשחרר אדם המואשם בעבירת הרצח לחלופת מעצר . כך למשל נקבע בבש"פ 2646/97 עודה נ' מדינת ישראל (1997), מפי כב' השופטת (כתוארה אז) ד' בייניש: "אכן, רק במקרים נדירים ביותר ויוצאי דופן, ניתן יהיה להסתפק בחלופה למעצרו של מי שמואשם בעבירה של רצח בכוונה תחילה , שהיא החמורה שבעבירות. מטבע הדברים, אדם המסוגל לבצע רצח, מסוכן הוא לבטחון הציבור, וקשה ביותר להפריך חזקת מסוכנות זו. אדם שאינו בוחל אף בפגיעה בערך הבסיסי והאוניברסאלי של קדושת החיים, אינו ראוי לאמון שהחברה נותנת באדם המשוחרר בערובה – שיקיים את תנאי שחרורו. מקום בו לכאורה הנאשם רצח אדם – אין להניח כי צווי בית המשפט יהיה בהם להטיל עליו מורא. את הסיכון מפניו של הנאשם שפגע בערך הנעלה מכל הערכים – יש להטיל על הנאשם ולא על סביבתו. זאת ועוד, אדם הנאשם בעבירה שדינה מאסר עולם חובה, אף אינו נתון למוראו של עונש נוסף בגין עבירות שיבצע בעת היותו משוחרר בתנאים. משיודע הנאשם כי אם יורשע, דינו לכלות ימיו בין כתלי בית הסוהר – ספק רב אם יש דבר שירתיעו מלחזור על מעשיו כדי להימלט מן הדין או למען מטרה אחרת." (וכן ראה: בש"פ 4349/00 מדינת ישראל נ' זגורי (2000); בש"פ 6200/03 האשם חמודה נ' מדינת ישראל (2003); בש"פ 7738/06 מדינת ישראל נ' פריניאן (2006); בש"פ 982/07 מדינת ישראל נ' אביס ידריס (2007)). 25.  לא שוכנעתי, כי במקרה שלפני מתקיימות נסיבות מיוחדות או חריגות, המצדיקות שחרור של המבקש לחלופת מעצר . זאת ועוד, מסוכנותו של המבקש היא מסוכנות ברמה גבוהה, ואינני סבור כי חלופת מעצר תוכל לאיין אותה, אפילו היה בידי המבקש להציע חלופת מעצר המרוחקת מרחק רב ממקום ישוב הקבוע של המבקש. ז. סיכום 26.  אשר על כל האמור לעיל הנני דוחה את הבקשה לשחרור המבקש ממעצרו . למען הסר ספק: כפועל יוצא מדחיית הבקשה, צו המעצר שניתן נגד המבקש בתאריך 24.10.2007 (בתיק ב"ש 3744/07) יוסיף לעמוד על כנו, והמבקש יוסיף להיות נתון במעצר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו בתיק פ"ח (מחוזי חיפה) 4054/07.