לפני כב' הנשיא, השופט אבי לוי בעניין: מדינת ישראל המאשימה נגד 1.אחמד אגבאריה (עציר) ת.ז. 206151078 2.מוחמד אגבאריה (עציר) ת.ז. 327818506 3.עלא אגבאריה (עציר) ת.ז. 311570584 4.פארס מחאג'נה (עציר) ת.ז. 318701851 הנאשמים גזר דין כללי גזר-הדין ניתן בעניינם של כלל הנאשמים בתיק – אחמד אגבאריה (נאשם 1), מוחמד אגבאריה (נאשם 2), עלא אגבאריה (נאשם 3) ו- פארס מחאג'נה (נאשם 4); הנאשמים הורשעו ביום 17.8.26 על סמך הודאתם, שניתנה במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב-אישום מתוקן שהוגש נגדם, אשר ייחס להם את העבירות הבאות: נאשמים 1, 2 ו-4 הורשעו בעבירה שעניינה סיוע לנשיאת נשק – בניגוד לסעיפים 144(ב) רישה וסיפה לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין" או "החוק"), בצירוף סעיפים 31 ו-29 לחוק. נאשם 3 הורשע בעבירה שעניינה נשיאת נשק – בניגוד לסעיפים 144(ב) רישה וסיפה לחוק. הסדר הטיעון כאמור, לא כלל הסכמה בדבר העונשים אשר ראוי כי יוטלו על הנאשמים. עובדות כתב-האישום המתוקן במועד הרלוונטי לאישום, התגורר נאשם 1 לבדו בביתו, בכפר מוסמוס; בעת שביתו מרושת במצלמות אבטחה סביבו. בתאריך 13.4.26, בשעה 21:54 לערך, שהו הנאשמים בתוך הבית. בהמשך לכך, הגיעו כוחות משטרה אל הבית וכיתרו אותו במטרה לערוך בו חיפוש. משהבחינו הנאשמים בכוחות המשטרה, נאשם 3 עלה לגג הבית, כשהוא נושא עמו כלי-נשק, אביזרים לנשק ותחמושת. בשלב זה, נאשם 3 נשא והשליך לעבר חצר הבית נשק מסוג "גלוק", שבתוכו מחסנית, וכן מחסנית קצרה טעונה ב-25 כדורי תחמושת; כמו כן, נאשם 3 נשא והשליך לעבר החצר אקדח מסוג "גלוק" ומחסנית ארוכה; נאשמים 1, 2 ו-4, אשר שהו בבית ביחד עם נאשם 3, סייעו לנאשם 3 בנשיאה של כלי הנשק, של האביזרים לנשק ושל התחמושת. הראיות לעניין העונש המאשימה מטעמה של המאשימה, הוגשו לעיוני המסמכים הבאים: תדפיס מידע פלילי בעניינו של נאשם 1 (סומן טעת/1), לפיו זקופות לחובתו שלוש הרשעות קודמות, בעבירות שעניינן שוד בנסיבות מחמירות; איומים; וגניבה. עולה מהתדפיס, כי הנאשם ריצה בעברו עונשי מאסר בפועל, כשאחת מהן היא לתקופה ממושכת. תדפיס מידע פלילי בעניינו של נאשם 3 (סומן טעת/3), לפיו זקופות לחובתו שלוש הרשעות קודמות בעבירות שעניינן החזקת אגרופן או סכין שלא כדין; הפקרה אחרי פגיעה; שוד בנסיבות מחמירות ונהיגה פוחזת של רכב. עולה, כי הנאשם ריצה בעברו תקופות של מאסר בפועל, כשאחת מהן ממושכת. תדפיס מידע פלילי בעניינו של נאשם 4 (סומן טעת/4), ולפיו זקופה לחובתו הרשעה אחת שעניינה בעבירות איומים (ריבוי עבירות). עולה, כי הנאשם נשא בעברו עונש מאסר בפועל. כמו כן, נמסר מטעמה של המאשימה כי נאשם 2 נעדר עבר פלילי. הטיעונים לעניין העונש המאשימה הפרקליט המלומד, עו"ד לואי עיאדאת, הגיש מסמך טיעונים כתובים ביחס לעונשם של הנאשמים (סומן טעת/2), וחזר על עיקרי טיעוניו בעל-פה. צוין, כי הנאשמים שוהים במעצר החל מיום 13.4.26. בטיעוניו, עמד ב"כ המאשימה על הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה מביצוען של העבירות, ביניהם: הגנה על שלום הציבור וביטחונו, על חיי אדם, ועל הרכוש; עוד עמד, על היקף התופעה של עבירות בנשק ועל הצורך למגרה. הודגש, כי העבירות המבוצעות בנשק התרבו בשנים האחרונות והפכו ל"מכת מדינה של ממש" וכי מתקיים צורך להילחם בעבירות מסוג אלו נוכח היקפה של תופעת הנשק הבלתי חוקי ולאור היותן של עבירות הנשק חמורות במהותן. עוד הודגש, כי ישנו צורך בהחמרת הענישה בעבירות מסוג זה, לנוכח הפסיקה הנוהגת, ולאור חקיקת תיקון מס' 140 (הוראת-שעה) לחוק העונשין, שבמסגרתו עוגן עונש מזערי בגין ביצוע עבירות בנשק. בנוגע לנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, עמד ב"כ המאשימה על התכנון שקדם לביצוע העבירות ועל חלקו היחסי של כל אחד מהנאשמים; צוין, כי עסקינן בשני כלי-נשק, לצד תחמושת ואביזרים נלווים; הודגש כי פוטנציאל הנזק הגלום במעשיהם של הנאשמים הוא גבוה ביותר, שעה שהעבירות בוצעו בכלי-נשק שסוגלו להמית אדם; נטען, כי הנאשמים פעלו באופן מודע ומתוך מניעים עבריינים. בטיעוניה, סקרה המאשימה פסיקה המתאימה, לשיטתה, לנסיבות המקרה ולמדיניות הענישה הנוהגת בעבירות נשק. בעניינו של נאשם 3 – עתרה לשרטט מתחם ענישה הנע בין 40 לבין 60 חודשי מאסר בפועל. בעניינם של נאשמים 1, 2 ו-4 – עתרה לשרטט מתחם הנע בין 20 לבין 30 חודשי מאסר בפועל. בנוגע לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, צוין כי הנאשמים הודו בעובדות כתב-האישום המתוקן, ובכך הביאו לחיסכון בזמן שיפוטי. יחד עם זאת, צוין עברם הפלילי של נאשמים 1, 3 ו-4; כמו כן, לנוכח הסיכון הנשקף מעבירות הנשק, עמד ב"כ המאשימה על הצורך בהעדפת שיקולים שעניינם הרתעה (הרתעת היחיד והרבים). נוכח המפורט לעיל, עתר הפרקליט למקם את עונשו של נאשם 3 בשליש העליון של המתחם המוצע; את עונשו של נאשם 1 בשליש העליון של המתחם המוצע; את עונשו של הנאשם 2 בשליש התחתון של המתחם המוצע (אך לא התחתון ביותר וזאת משיקולי הרתעה); ואת עונשו של נאשם 4 בשליש האמצעי של המתחם המוצע. כמו כן, התבקשתי להשית על כל אחד מהנאשמים עונשי מאסר על-תנאי ולחייבם בקנס משמעותי. ההגנה – נאשם 1 סנגורו המלומד של הנאשם 1, עו"ד עלי סעדי, ציין לעניין הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, כי מרשו הוא בבחינת 'מסייע' בלבד; נטען, כי לנאשם 1 לא היה מגע או עם הנשק וגם לא גישה אליו; עוד נטען, כי הסיוע לנשיאה היה רגעי; הודגש, כי הנשיאה בוצעה בתוך הבית וללא הובלה. בטיעוניו, סקר הסנגור, פסיקה המתאימה לשיטתו לנסיבות המקרה, בקשר למדיניות הענישה הנוהגת בעבירות נשק. בהקשר זה, הדגיש הסנגור כי בהתאם לחוק העונשין, עונשו של המסייע יעמוד על מחצית הענישה הנוגעת לעבירה העיקרית. נטען, כי ראשיתו של מתחם העונש ההולם הוא ב-8 חודשי מאסר. לעניין הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, ציין הסנגור כי אכן זקופות לחובתו של הנאשם הרשעות קודמות, אולם הדגיש כי האחרונה שבהן הייתה בשנת 2018 בגין עבירות אלימות (ולא בעבירת נשק), וכי מאז לא ביצע עבירות נוספות; עוד צוין, כי הנאשם מאורס בימים אלה, וכי הוא מצוי בשלבים מתקדמים של תכנון חתונתו, ואף החל לבנות את ביתו. בסיכומו של דבר, עתר הסנגור למקם את עונשו של הנאשם בתחתית המתחם שהציע, ולהשית עליו עונש מאסר לתקופה בת 8 חודשים. ההגנה – נאשמים 2, 3 ו-4 סנגוריהם המלומדים של נאשמים 2, 3 ו-4 – עו"ד אורי בר עוז, עו"ד פאדי בראנסי ועו"ד נדיר בראנסי, השמיעו את טענותיהם בעל-פה, במסגרת הדיון. לעניין הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, טענו ככלל, כי מדובר בעבירת "נשיאה" אשר קרובה במהותה לעבירת "החזקה", כשהטעם לכך נעוץ בעובדה שהעברת כלי-הנשק נעשתה בתוך המרחב הביתי. הודגש, כי העבירות בתיק דכאן בוצעו בתוך שטח הבית, אשר נמצא בבעלותו של נאשם 1, קרי, בוצעו במרחב הפרטי ולא במרחב הציבורי. נטען, כי בנסיבות בהן כלי-הנשק לא הובלו אל מחוץ לבית, לא נשקפה סכנה לאנשים אחרים. ב"כ הנאשם עמדו על כך, שלא נוצרה למעשה פגיעה בערך המוגן שעניינו "ביטחון הציבור", ויש להתחשב בכך בעת קביעת מתחמי הענישה. בקשר לנאשם 3 (המבצע העיקרי), נטען כי עסקינן בנשיאה רגעית, שנעשתה בעת כניסת השוטרים לבית. נטען גם, כי המעשים נעדרים מטרה מבצעית לפגוע באדם אחר או לסכן אדם אחר. עוד נטען, כי הנשק נתפס ונבדק, ואינו מקושר לאירוע פלילי אחר. כאמור, באי-כוח הנאשם עמדו על כך, שראוי לראות במעשיו של נאשם 3 מעשים הקרובים באופיים לעבירת ההחזקה, ולקבוע לפיכך כי העבירה שביצע מצויה ברף החומרה התחתון. בקשר לנאשמים 2 ו-4 הודגש, כי מדובר בסיוע לנשיאה. נטען, כי שני הנאשמים הנ"ל שהו במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון (וכי נכחו שם מטעמים לגיטימיים). נטען גם, כי נחשפו לנשק רק בעת כניסת השוטרים לבית. בטיעוניה, סקרה ההגנה פסיקה המתאימה לשיטתה לנסיבות המקרה, וציינה מתחם שנע בין 10 ל-15 חודשי מאסר בפועל לעבירת הנשיאה (העבירה העיקרית). בקשר לעבירת הסיוע לנשיאה, הופניתי למקרים בהם הוטלו עונשי מאסר בדרך של עבודות שירות והתבקשתי להטיל עונש מסוג זה. לעניין הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, צוין לזכותם של הנאשמים כי הודו בביצוע המעשים, כי לקחו אחריות מלאה עליהם וכי הביעו חרטה כנה על ביצועם. הודגש, כי הודאת הנאשמים הביאה לחיסכון בזמן שיפוטי יקר, לנוכח העובדה כי עסקינן בתיק מורכב, אשר כולל עדי תביעה רבים, ביניהם גם שוטרים. בנוגע לעברם הפלילי של הנאשמים, צוין כי לנאשם 3 עבר פלילי שכמעט התיישן; נטען כי לנאשם 4 עבר פלילי זניח; והודגש כי נאשם 2 נעדר עבר פלילי. בעניינו של נאשם 2 נטען כי ראוי להקל עמו בשל היותו נאשם "בגיר-צעיר". עוד צוין, כי מטעמי חיסכון בזמן, לא התבקשה עריכת תסקיר בעניינם של מרשיהם. בסיכומו של דבר, עתרו הסנגורים למקם את עונשו של נאשם 3 בתחתית המתחם המוצע. לגבי נאשמים 2 ו-4 עתרו למקם את עונשם בתחתית מתחם הענישה שייקבע. דבריהם של הנאשמים הנאשמים פנו לבית-המשפט והביעו חרטה על מעשיהם: נאשם 1 מסר כי הוא מצטער על מעשיו, והבטיח כי לא יחזור עליהם. הוא הוסיף, כי הוא צפוי להינשא בקרוב; נאשם 2 מסר כי הוא מצטער על מעשיו, והתנצל בפני בית-המשפט ובפני הוריו. עוד ציין, כי הוא מבקש סליחה מעצמו; נאשם 3 מסר כי הוא מצטער על מעשיו והבטיח כי לא יחזור עליהם פעם נוספת; נאשם 4 מסר כי הוא מצטער על מה שאירע, וציין כי הוא הולך כעת בדרך אחרת. דיון והכרעה המדובר במעשים חמורים. בשנים האחרונות חזר בית-המשפט העליון, פעם אחר פעם, על עמדתו הנכוחה והבלתי מתפשרת, בציינו כי נשק בלתי-חוקי, הנישא בידיים בלתי-מוסמכות, עלול בסופו של תהליך להגיע לכלל שימוש מסוכן. כך למשל, הדברים שנכתבו במסגרתו של ע"פ 5522/20 חלייחל נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 24.2.21) (להלן: "פרשת חלייחל") הנוגעים לעבירות שעניינן נשיאה או הובלה של כלי נשק: "סעיף 144(ב) לחוק העונשין אוסר על נשיאה או הובלה של כלי-נשק, "בלא רשות על פי דין". האיסור נועד להגן על ערך חיי האדם, שלמות גופו ונפשו, כמו גם לקדם את השמירה על הסדר הציבורי ואורח חיים תקין, שלו ובטוח... עבירה זו, כמו יתר עבירות הנשק, נועדה למנוע התנהגות מסוכנת, ולמזער את הפוטנציאל לגרימת נזקים חמורים. אכן, נשיאה והובלה של כלי-נשק, הרי הי לעיתים רק הסנונית הראשונה, בואכה מעשים חמורים יותר..." [ההדגשה אינה במקור]". ככלל, בעת ביצוע מלאכת הענישה, העיקרון המנחה שנקבע במסגרת תורת הבניית שיקול-הדעת השיפוטי, הוא עקרון ההלימה: משמע, שימור יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם – ובין סוג העונש המוטל עליו ומידתו. על מנת לשמר יחס זה, עובר לקביעת העונש יש לשרטט מתחם עונש הולם, תוך התחשבות בערכים החברתיים שנפגעו, במידת הפגיעה בהם, במדיניות הענישה הנוהגת, ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות. לאחר קביעת המתחם, וככל שלא מצא לנכון בית-המשפט לסטות הימנו מטעמים של שיקולי שיקום או של הגנה על הציבור, ייקבע העונש המתאים לנאשמים, בשים לב לנסיבותיהם האישיות ולנתונים נוספים, הללו שאינם קשורים בביצוע העבירות. ראשית, אדון בעניינו של נאשם 3 שהוא המבצע העיקרי בפרשה: נאשם 3 הורשע בעבירה שעניינה נשיאת נשק. אין חולק, כי לפנינו "אירוע אחד", כמשמעו של מונח זה לפי סעיף 40יג(א) לחוק העונשין. יודגש, כי בגזירת העונש, יישמר היחס ההולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם, לבין תקופת המאסר שיהא עליו לרצות. בכל הנוגע לערכים החברתיים המוגנים שנפגעו ממעשיו, הרי שהדברים מובנים מאליהם: הנושא נשק בלא רשות על-פי דין, פוגע בביטחון המדינה ובמנגנוני שלטונה; בסדר הציבורי ובביטחון הציבור, הנחשף לסכנה לשלמות גופו ונפשו. במקרה שלפנינו, נשא הנאשם שני כלי נשק אבזרים לנשק ותחמושת, בעלי פוטנציאל לגרום נזק לאדם בעת הפעלתם. יחד עם זאת, נשיאת הנשק התרחשה בתוך שטח הבית (על פניו, לא במרחב הציבורי). לפיכך, ראוי לקבוע, שמידת פגיעת המעשה בערכים המוגנים הינה בינונית-גבוהה. בהקשרן של עבירות הנשק, אזכיר, כי במסגרתו של תיקון מס' 140 לחוק העונשין (הוראת-שעה), התשפ"ב-2021, ס"ח 2938] הבא לידי ביטוי בסעיף 144(ז) לחוק, עוגנו עונשים מזעריים בכל הנוגע לעבירות שעניינן – החזקה, נשיאה והובלה או סחר בנשק שלא-כדין. בתיקון זה, נתן המחוקק דעתו ביחס לאותן עבירות והחמיר את הענישה בצדן, כאשר קבע כי העונש שיוטל על העבריין במקרים אלו "לא יפחת עונשו מרבע העונש המרבי שנקבע לאותה עבירה, אלא אם כן החליט בית-המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונשו...". תיקון זה מבקש לשקף את החומרה אותה יש לייחס לתופעה בה עסקינן, ואת הצורך המובהק להילחם בה מלחמת חורמה בלתי מתפשרת. יצוין, כי ביום 9.1.25 הוארך תוקפה של הוראה זו עד ליום 31.12.26, ולפיכך – הוראה זו חלה על עניינו של הנאשם דכאן. כמו כן, על מנת לשרטט את מתחם העונש ההולם לאירוע זה, עיינתי בפסיקה רחבה העוסקת בעבירות של נשיאת נשק ואביזריו. נמצאתי למד, כי חלה בעת האחרונה החמרה ברמת הענישה, הבאה לידי ביטוי בפסיקת הערכאות השונות (ראו בעניין זה: פרשת חלייחל, פסקאות 7-8). יחד עם זאת, משקל ניכר בקביעת העונש יש לייחס לאופי הנשק, למידת קטלניותו ולכמותו. כמו כן, מיוחס משקל ממשי לתכלית הנשיאה של הנשק. בעניין זה, יפים הם הדברים שנכתבו ב-ע"פ 9702/16 אלוליאיה נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (ניתן ביום 13.9.17): "...גם בעבירות נשק קיים מדרג של חומרה, ושומה על בית המשפט להביאו בחשבון בבואו לקבוע את מתחם העונש ההולם". בהקשרן של עבירות הנשיאה וההובלה של נשק, אזכיר את ההתוויה הכללית שבאה לידי ביטוי במסגרתו של ע"פ 5602/22 מדינת ישראל נ' פלוני (ניתן ביום 14.9.22). דובר בנאשם שהיה שוהה בלתי-חוקי, צעיר ללא עבר פלילי, אשר הורשע בעבירות של נשיאת נשק מסוג אקדח, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו וכניסה ושהייה בישראל בניגוד לחוק. בערכאה הראשונה נגזרו על הנאשם 18 חודשי מאסר בפועל, ובמסגרת הערעור הוחמר עונשו ל-28 חודשים. כמו כן, נקבעה התוויה כללית, ולפיה מתחם הענישה הרגיל שראוי לקבוע לנאשם בגיר בגין נשיאה בלתי-חוקית של נשק חם במרחב הציבורי, נע בין 30 ל-42 חודשי מאסר בין סורג ובריח [ראו גם: ע"פ 7971/23 ו-9228/23 אגבאריה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 26.5.24)]. ראו בנוסף, המקרים הבאים: ע"פ 2101/21 טוביה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29.7.21), שם דובר במערער שהורשע בעבירה שעניינה נשיאת נשק. המערער הורשע בבית-משפט קמא על סמך הודאתו בעובדות כתב-אישום מתוקן, שלפיהן הוא נסע ברכב יחד עם אחרים, כשהוא נושא עמו אקדח חצי-אוטומטי, מחסנית מתאימה וארבעה כדורים. בשלב מסוים הבחין המערער בשוטרים, יצא מהרכב והחל לרוץ. אחד השוטרים רדף אחרי המערער וקרא לו לעצור, אולם המערער המשיך במנוסתו, ובמהלכה השליך הצידה את האקדח, ביחד עם המחסנית והכדורים. בית-משפט קמא השית על המערער 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל. הערעור לבית-המשפט העליון נדחה. במסגרתו של ת"פ (מחוזי חיפה) 49405-04-24 מדינת ישראל נ' אמון (ניתן ביום 18.8.2024) הורשע הנאשם על סמך הודאתו, בעבירה שעניינה נשיאת נשק והובלתו, בניגוד לסעיפים 144(ב) רישה וסיפה לחוק. באותו מקרה, הבחין הנאשם בשוטרים שהגיעו לבצע חיפוש בביתו, והחל במנוסה מהבית כשהוא נושא עמו שקית שחורה ובתוכה אקדח מסוג "גלוק", טעון במחסנית שהכילה 14 כדורים. במהלך מנוסתו, השליך הנאשם את הנשק לתוך פח אשפה ונשכב לצד רכב שחנה בסמוך. דובר בנאשם שלחובתו עבר פלילי קודם. בית-המשפט קבע בעניינו מתחם עונש הולם שנע בין 24 ל-40 חודשי מאסר בפועל, וגזר עליו 28 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר על-תנאי. ב-ת"פ (מחוזי מרכז) 64119-05-21 מדינת ישראל נ' בשארה (ניתן ביום 22.1.24) הורשע הנאשם על סמך הודאתו, בעבירת נשיאה והובלה של נשק ותחמושת, בניגוד לסעיפים 144(ב) רישה וסיפה לחוק. במקרה זה, הגיע לחזקתו של הנאשם תת-מקלע מאולתר מסוג "קרלו" ולצידו מחסנית שהכילה תחמושת. הנאשם נשא את הנשק בביתו. בנוסף לכך, הנאשם תיעד את עצמו באמצעות מכשיר הטלפון הנייד שלו כשהוא אוחז בנשק בידיו. דובר בנאשם נעדר עבר פלילי, שנערך בעניינו תסקיר בידי שירות המבחן במסגרתו הומלץ על פסיעה לעבר אפיק שיקומי. בית-המשפט קבע בעניינו מתחם עונש הולם הנע בין 20 ל-40 חודשי מאסר בפועל, אולם חרג מהמתחם שקבע וגזר עליו 14 חודשי מאסר בפועל (לצד עונשים נלווים), מתוך התחשבות בנסיבותיו האישיות. ראו גם: ע"פ 5681/23 חווא נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 20.12.23); ע"פ 6806/23 סעדיאיב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 27.9.23); ע"פ 2141/21 חניני נ' מדינת ישראל ניתן ביום 27.5.21); ת"פ (מחוזי מרכז) 52416-06-20 מדינת ישראל נ' מתאני (ניתן ביום 12.1.21) אשר ניתן בטרם כניסתו של תיקון 140 לחוק העונשין. מכאן, בבואי לגבש את מתחם העונש ההולם, אתן את הדעת לאותן נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, זאת בהתאם לסעיף 40ט(א) לחוק העונשין: חלקו של נאשם 3 בביצוע העבירה הוא עיקרי, אך אינו בלעדי; העבירה נעשתה תוך תכנון מוקדם, מאורגן ומסודר, ולא באופן מזדמן. כזכור, משהבחין הנאשם בכוחות המשטרה, הוא בחר לעלות לגג הבית כשהוא נושא עימו שני כלי נשק מסוג "גלוק", אביזרים לנשק ותחמושת לנשק; כאמור, מדובר בכלי-נשק בעלי פוטנציאל לגרום נזק לאדם בעת הפעלתם, בייחוד לנוכח העובדה שבאותה עת הייתה באמתחתו של הנאשם תחמושת לתפעול כלי הנשק; מאידך גיסא, לא נעלם מעיניי, כי הנאשם נשא את כלי-הנשק, האביזרים והתחמושת בתוך שטח הבית (שטח פרטי), ולא הוצגה כל ראייה לכך שהנאשם נשא את הנשקים, האביזרים או התחמושת מחוץ לבית או התכוון לעשות בכלי הנשק שימוש יזום כלשהו; למרבה המזל, האירוע לא הסתיים בפגיעה בגופו של אדם; הנאשם היה מודע למעשיו ולמשמעותם, והיה עליו להימנע מביצועם. נוכח המקובץ, סבור אני כי בעניינו של נאשם 3 ראוי לקבוע מתחם עונש הנע בין 22 ל-36 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים. משנקבע מתחם העונש ההולם בעניינו של הנאשם בשלה השעה להגדיר את העונש הכולל שיושת עליו, תוך התחשבות בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, לפי סעיף 40יא לחוק העונשין: הנאשם נטל אחריות על מעשיו, הודה בביצוע העבירה המיוחסת לו ובכך חסך בזמן שיפוטי יקר; הנאשם הביעה חרטה על מעשיו והתנצל עליהם; אזכיר, כי לחובת הנאשם שלוש הרשעות קודמות (כמפורט לעיל), ודומה כי לא חש מורתע מביצוען של עבירות נוספות; אציין, כי בעניינו של הנאשם לא הוגש תסקיר מטעם שירות המבחן, וכנגזרת מכך אין בנמצא המלצה שיקומית בעניינו. נוסף על כך, נוכח התנהגותו המסוכנת של הנאשם, סברתי כי בהחלט יש מקום להכליל בגדרי מתחמי הענישה את השיקול שעניינו הרתעת הרבים (בהתאם לסעיף 40ז לחוק); תוך העברת מסר לציבור הרחב שהתנהגות שכזו אינה מקובלת במחוזותינו. לאחר שבחנתי את עניינו של נאשם 3, מצאתי להשית עליו עונשים כדלקמן: 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו. 8 חודשי מאסר על-תנאי, שלא יעבור במשך 3 שנים עבירת נשק מסוג פשע. 4 חודשי מאסר על-תנאי, שלא יעבור במשך 3 שנים עבירת נשק מסוג עוון. קנס כספי בסך של 2,500 ₪ או 25 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד ליום 1.1.27. תשומת לב הנאשם, כי יש לשלם את הקנס לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה החל מחלוף 3 ימים מיום מתן גזר-הדין, באחת הדרכים הבאות: בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה: WWW.ECA.GOV.IL. באמצעות מוקד שירות טלפוני בשירות עצמי (מרכז גבייה) – במספר הטלפון: +35592 או 073-2055000. במזומן בכל סניף של בנק הדואר – בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום). כעת, אפנה לדון בעניינם של נאשמים 1, 2 ו-4 כ"מסייעים" למבצע העיקרי בפרשה: יתר הנאשמים בתיק הורשעו בעבירה שעניינה סיוע לנשיאת נשק (כמסייעים לנאשם 3); מעשים אשר מהווים "אירוע אחד" כמשמעו של מונח זה לפי סעיף 40יג(א) לחוק העונשין. בכל הנוגע לערכים החברתיים המוגנים שנפגעו ממעשיהם של נאשמים אלו, המדובר באותם הערכים המוגנים בהם עסקנו בעניינו של המבצע העיקרי, נאשם 3; עם זאת, מאחר ועסקינן בעבירות שעניינן "סיוע", הרי שהפגיעה בערכים אלו הינה פחותה מזו של המבצע העיקרי. בעניינם של נאשמים אלה, אני סבור כי מדובר בפגיעה ממשית (אף כי קלה יותר) בערכים המוגנים עליהם עמדתי לעיל. על אודות מדיניות הענישה הנוהגת, כבר עמדתי בהרחבה לעיל במסגרת הדיון בעניינו של המבצע העיקרי. ברי, כי ממדיניות זו ניתן לגזור את עונשו של המסייע, כחלק מעקרון האחידות והיחסיות בענישה. עוד אזכיר, ככלל, כי בהתאם לסעיף 32 לחוק העונשין, עונשו של מסייע עומד על מחצית עונשו של המבצע העיקרי. כאמור, נוכח העובדה כי מדובר בעבירות נשק, שחוסות תחת תיקון 140 לחוק, יש לקחת בחשבון גם את העונש המזערי שעוגן, ואת סעיף 32(3) לחוק, שלפיו: באם קבוע לעבירה עונש מזערי – העונש של המסייע לא יפחת ממחצית העונש המזערי. בבואי לגבש את מתחם העונש ההולם, אתן את הדעת לאותן הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, זאת בהתאם לסעיף 40ט(א) לחוק העונשין: כמפורט, נאשמים 1, 2 ו-4 שימשו יחדיו כגורם מסייע לנאשם 3, לביצוע עבירת הנשק, בעצם כך ששהו ביחד עם נאשם 3 בבית (ביתו של נאשם 1) ביודעם שברשותו נשק; בהיותם מסייעים לעבירה העיקרית, הרי שהם מוחזקים כמי שמצויים במעגל החיצוני לביצועה של העבירה; כאמור, עסקינן בשני כלי נשק, באביזרים נלווים ובתחמושת; עוד כאמור, לקחתי בחשבון כי נשיאת הנשק על-ידי נאשם 3 נעשתה בתוך שטח הבית (במרחב הפרטי); הנאשמים היו מודעים לטיב מעשיהם והבינו את הפסול שבהם; הנאשמים היו צריכים ויכולים להימנע מביצוען של העבירות. נוכח המקובץ, מצאתי לנכון לשרטט מתחם ענישה בעניינם של נאשמים 1, 2 ו-4, הנע בין 12 לבין 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, לצד עונשים נלווים. כעת לאחר שנקבע מתחם העונש ההולם, אפנה לגזור את עונשו של כל אחד מהנאשמים בהתאם לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, לפי סעיף 40יא לחוק העונשין כמפורט להלן: בעניינו של נאשם 1 – יש לזקוף לזכותו את החיסכון המשמעותי בזמן שיפוטי יקר, הנגזר מהודאתו ומנטילת האחריות לביצוע העבירה. הנאשם כאמור, הביע חרטה על ביצוע המעשים והתנצל עליהם; המדובר בנאשם שעומד להינשא, ומשכך ריצוי עונש מאסר ממושך יפגע בנאשם ובמשפחתו; בנוסף לכך, מדובר בנאשם שלחובתו שלוש הרשעות קודמות (כמפורט לעיל). גם בעניינו של נאשם זה לא הוגש תסקיר מטעם שירות המבחן, וכנגזרת מכך אין בנמצא המלצה שיקומית בעניינו. במצב דברים זה, מצאתי להשית על נאשם 1 עונשים כדלקמן: 14 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו. 6 חודשי מאסר על-תנאי, שלא יעבור במשך 3 שנים עבירת נשק מסוג פשע. 3 חודשי מאסר על-תנאי, שלא יעבור במשך 3 שנים עבירת נשק מסוג עוון. קנס כספי בסך 1,500 ₪ או 15 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד ליום 1.1.27. תשומת לב הנאשם, כי יש לשלם את הקנס לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה החל מחלוף 3 ימים מיום מתן גזר-הדין, באחת הדרכים הבאות: בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה: WWW.ECA.GOV.IL. באמצעות מוקד שירות טלפוני בשירות עצמי (מרכז גבייה) – במספר הטלפון: +35592 או 073-2055000. במזומן בכל סניף של בנק הדואר – בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום). בעניינו של נאשם 2 – גם כאן, יצוין החיסכון בזמן השיפוטי היקר הנגזר מהודאתו במעשים ומנטילת האחריות. הנאשם גם הביע חרטה על מעשיו והתנצל עליהם; כאמור, הנאשם נעדר עבר פלילי; עסקינן בנאשם צעיר בשנים; ברי, כי עונש מאסר ממושך עלול לפגוע בנאשם, ובמשפחתו; גם בעניינו של נאשם זה לא הוגש תסקיר בידי שירות המבחן, ומשכך אין בנמצא המלצה שיקומית בעניינו. במצב דברים זה, מצאתי להשית על נאשם 2 עונשים כדלקמן: 13 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו. 6 חודשי מאסר על-תנאי, שלא יעבור במשך 3 שנים עבירת נשק מסוג פשע. 3 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור במשך 3 שנים עבירת נשק מסוג עוון. קנס כספי בסך 1,500 ₪ או 15 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד ליום 1.1.27. תשומת לב הנאשם, כי יש לשלם את הקנס לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה החל מחלוף 3 ימים מיום מתן גזר-הדין, באחת הדרכים הבאות: בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה: WWW.ECA.GOV.IL. באמצעות מוקד שירות טלפוני בשירות עצמי (מרכז גבייה) – במספר הטלפון: +35592 או 073-2055000. במזומן בכל סניף של בנק הדואר – בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום). בעניינו של נאשם 4 – נזקף לזכותו החיסכון בזמן שיפוטי יקר, הנגזר מהודאתו ומנטילת האחריות; גם נאשם זה הביע חרטה על ביצוע המעשים והתנצל על כך; כאמור, מדובר בנאשם שלחובתו הרשעה אחת קודמת (כמפורט לעיל); גם כאן יצוין, כי לא הוגש תסקיר בידי שירות המבחן, ועל כן אין בנמצא המלצה שיקומית בעניינו. במצב דברים זה, מצאתי להשית על נאשם 4 עונשים כדלקמן: 13 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו. 6 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור במשך 3 שנים עבירת נשק מסוג פשע. 3 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור במשך 3 שנים עבירת נשק מסוג עוון. קנס כספי בסך 1,500 ₪ או 15 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד ליום 1.1.27. תשומת לב הנאשם, כי יש לשלם את הקנס לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה החל מחלוף 3 ימים מיום מתן גזר-הדין, באחת הדרכים הבאות: בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה: WWW.ECA.GOV.IL. באמצעות מוקד שירות טלפוני בשירות עצמי (מרכז גבייה) – במספר הטלפון: +35592 או 073-2055000. במזומן בכל סניף של בנק הדואר – בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום). זכות ערעור כחוק.
ניתן היום, ד' חשוון תשפ"ז, 15 אוקטובר 2026, בנוכחות הצדדים.