רע"א 59725-09-26 רע"א 59725-09-26

בקשת רשות הערעור הוגשה על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת יהודית דורי דסטון) מיום 23.7.2026 במסגרת התביעות בת"א 9238-06-24 ובת"א 3958-11-24, שהדיון בהן אוחד. בהחלטה נדחתה בקשת המבקשים לסילוק תביעת המשיבים על הסף בשל אי התייצבות המשיב 1 לישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 28.6.2026. מהטעמים שיובאו בתמצית, נמצא כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור ללא צורך בתשובת המשיבים (על-פי תקנה 138(א)(1) בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן – התקנות)). 2. בבית המשפט נשמעות שתי תביעות הדדיות, אשר כאמור, הדיון בהן אוחד. התביעה הראשונה הוגשה ביום 4.6.2024 ועניינה תביעתם של המשיבים נגד המבקשים (בת"א 9238-06-24), והתביעה השנייה הוגשה ביום בחלוף מספר חודשים, ביום 4.11.2024, ועניינה תביעת המבקשים נגד המשיבה 2 (חברת קראפטר בע"מ) ונגד אריה שמם, אביו של המשיב 1 (ת"א 3958-11-24). ביום 28.6.2026 התקיימה ישיבת קדם משפט מסכמת בעניין שתי התביעות. דיון זה נקבע בהתאם להחלטה שניתנה בתום ישיבת קדם המשפט הקודמת, מיום 22.12.2025, שהתקיימה לפני המותב הקודם שדן בתביעות (כבוד השופט ח' פס). בין השאר נקבע כי אי התייצבות לישיבת קדם המשפט המסכמת תיחשב לאי התייצבות למשפט. לדיון מיום 28.6.2026 התייצב מר אריה שמם, נציג המשיבה 2 ואביו של המשיב 1, שלא התייצב בעצמו לדיון. למחרת הדיון, ביום 29.6.2026 הגישו המבקשים בקשה לסילוק על הסף של תביעת המשיבים (בת"א 9238-06-24). הבקשה נומקה באי התייצבות המשיב 1 לדיון, תוך הסתמכות על הוראת תקנה 75(1) בתקנות, כפי שפורשה לאחרונה בהחלטת כבוד השופטת ר' רונן בעניין רע"א (עליון) 51462-04-26 נניקשוילי נ' קיבוץ יזרעאל קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ (15.6.2026) (להלן – עניין נניקשוילי). תגובת המשיבים הוגשה ביום 7.7.2026 ועוד באותו יום הגישו המבקשים בקשה למתן החלטה. 3. בהחלטתו הנדונה מיום 23.7.2027 דחה בית המשפט את הבקשה לסילוק תביעת המשיבים על הסף, תוך חיובם בתשלום הוצאות משפט בסך 1,000 ₪. נקבע כי בניגוד לטענת המבקשים, לא ניתנה החלטה אופרטיבית באשר להשלכות שתהיינה לאי התייצבות המשיב 1; כי נסיבות המקרה שנדון בעניין נניקשוילי היו שונות וזאת מהטעם ששם דובר בישיבת הוכחות, בשונה מישיבת קדם משפט; בכל מקרה, אביו של המשיב 1 התייצב לדיון והוא גם נציג המשיבה 2, כך שלא דובר במצב של היעדר כל התייצבות של התובעים. 4. כאמור בפתח הדברים, בקשת רשות הערעור נדחית ללא צורך בתשובה. זאת משורה של טעמים ובתמצית, מהטעמים הבאים. ראשית, היה מקום למחיקת בקשת רשות הערעור על הסף. שכן, בניגוד להוראת תקנה 136(א), המחייבת לצרף כמשיב את כל מי שהיה בעל דין בהליך לפני הערכאה הדיונית, המבקשים נמנעו מלצרף את מר אריה שמם. שנית, תמצית ההלכה בעניין נניקשוילי היא כי "מפרשנות תקנה 75(1) לתקנות החדשות עולה כי מקום שבו לא התייצב תובע לדיון – ונקבע על ידי בית המשפט כי לא ניתן לכך כל טעם סביר – מחויב בית המשפט לנקוט באחת משתי הדרכים המנויות בתקנה: מחיקת התביעה או דחייתה. פרשנות זו עולה הן מלשון התקנה; מהשוואת נוסחה לתקנות דומות ולתקנות הישנות; הן מתכלית התקנה – בין היתר בראי תכליותיהן של התקנות החדשות". בענייננו, בית המשפט קמא לא מצא כי לא נמצא טעם סביר לאי התייצבות המשיבה 1. זאת כאמור בהחלטה, בשל התייצבותו של מר אריה שמם, אביו של המשיב 1 ונציג המשיבה 2 ומאחר שדובר בישיבת קדם משפט, בשונה מישיבת הוכחות. לערכאה הדיונית יש שיקול דעת לבחון את שאלת הטעם הסביר לאי ההתייצבות ובכל מקרה, מדובר בעניין דיוני מובהק. לפיכך וכידוע, זולת בהתקיים נסיבות חריגות שלא נמצאו בנסיבות הנדונות, אין ערכאת הערעור מתערבת בעניינים דיוניים מסוג זה. שלישית, כידוע, החלטה הקובעת כי תביעה תידון לגופה חלף סילוקה על הסף, בדרך כלל אינה מצדיקה מתן רשות ערעור. כך מהטעם שבדרך כלל אין בהחלטה שכך קובעת כדי להצדיק חריגה מהכלל הקבוע בסעיף 52(ב) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, שלפיו מקומן של השגות על החלטות ביניים להתברר במסגרת הערעור על פסק הדין (ראו מתוך רבים: רע"א 2856/12 כהן נ' מע"צ – החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (20.5.2012), כבוד השופט צ' זילברטל, פסקאות 10-8; רע"א 6938/19 אילני נ' ברוך (20.8.2020), כבוד השופט ע' גרוסקופף, פסקה 23; רע"א 931/24 רמת איתרי נ' עמותת ילדי זהבה (10.2.2024), כבוד השופט ח' כבוב, פסקה 20; רע"א (עליון) 13294-12-25 Globalcove Limited נ' כהן (17.2.2026), כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ, פסקה 7; רע"א (עליון) 25670-04-26 ב.מ.ב. נכסים ובנין בע"מ נ' רמתיים צופים בעמק בע"מ (8.6.2026), כבוד השופט ח' כבוב, פסקאות 13-12). רביעית, בניגוד לטענת המבקשים, החלטות דוגמת החלטתו הנדונה של בית המשפט קמא דווקא מגבירות את האמון בבתי המשפט, בהיותן מצביעות על בירור ענייני של תביעות לגופן, חלף חיפוש כשלים מדומים. 5. לבסוף, גם אין מקום להתערב בפסיקת ההוצאות. לא רק שמדובר בפסיקת הוצאות מוצדקת בנסיבות העניין ולא רק שנפסקו הוצאות בסכום נמוך, אלא שכידוע, זולת בהתקיים נסיבות חריגות שלחלוטין לא נמצאו בנסיבות הנדונות, אין ערכאת הערעור מתערבת בעניין זה (ראו למשל, מתוך רבים: ע"א 6685/11 גריידי נ' יחזקאל הולצמן (4.7.2012), כבוד השופט י' עמית, פסקה 5; רע"א 8185/18 שוחט נ' אאורה השקעות בע"מ (26.2.2019), כבוד השופט ד' מינץ, פסקה 17; ע"א 1645/15 אדלר נ' לבנת (1.9.2015), כבוד השופט י' דנציגר, פסקה 27; רע"א 2507/24 לבון נ' שרון (14.4.2024), כבוד השופטת ג' כנפי שטייניץ, פסקאות 10-9; רע"א 1689/24 ינקילוב נ' שמחייב (21.3.2024), כבוד השופטת ר' רונן, פסקה 12). 6. בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות. רק לפני ולפנים משורת הדין לא יחויבו המבקשים בתשלום הוצאות לאוצר המדינה בשל הגשת בקשה זו, אשר מוטב היה אלמלא הוגשה. העירבון יוחזר אל המבקשים באמצעות בא-כוחם. המזכירות תמציא את ההחלטה אל באי-כוח שני הצדדים.