רע"ב 79977-05-26 רע"ב 79977-05-26

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט פליקס גורודצקי) מיום 27.4.2026, בת"ב 31666-10-25. במסגרת פסק הדין, נדחה ערעורו של המבקש על פסק הבוררות שניתן ביום 1.9.2025 על-ידי כב' הבורר, השופט בדימוס ד"ר בן ציון גרינברגר. ביסוד בקשת רשות ערעור זו העובדות הבאות. המבקשת והמשיב נישאו ביום XX.1989 ונפרדו ביום XX.2013, ומאז מתנהלים ביניהם הליכים משפטיים מורכבים. במסגרת ההליך הרכושי בתמ"ש 25524-11-13, הסכימו הצדדים ביום 7.11.2022 להעביר את המחלוקות לבוררות בפני כב' הבורר, עם זכות ערעור לבית המשפט, והסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה ביום 14.11.2022. המחלוקת המרכזית נגעה להערכת שווי נכסיו של המבקש בXX, ולצורך כך מונה משרד רואי החשבון BDO כמומחה מטעם בית המשפט. הערכת השווי בוצעה בשתי נקודות זמן: הראשונה נכון ליום 13.11.2012, והשנייה נכון ליום 13.11.2013. בפסק בוררות מפורט מיום 1.9.2025, קיבל כב' הבורר את מרבית טענות המשיבה ואימץ את חוות דעת המומחה שהתבססה על שיטת ה - DCF. כב' הבורר דחה את דרישת המבקש להחלת דין מדינת XX, בקבעו כי הצדדים הסכימו בעבר להחיל את הדין הישראלי. כמו כן, נדחתה טענת המבקש לקיזוז כספים בסך של כ - 650,000 ₪, ששולמו כמזונות ילדים לאחר שהגיעו לגיל 18 מכוח הסכם מיום 10.5.2016, מאחר שנקבע כי ההסכם חייב תשלום זה באופן ברור עד לחלוקת הרכוש הסופית. בנוסף, קבע כב' הבורר כי ערך חלקו של המבקש בחברת XX הוא כחמישה מיליון דולר ארה"ב, ללא צורך בהפחתת היתרה השלילית של אחיו, ודחה את הטענה להכרה בהלוואה בסך של כ - 2 מיליון דולר כחוב משפחתי. בשל התנהלותו חסרת תום הלב של המבקש, שכללה הסתרת מידע ועיכוב עבודת המומחה, הורה כב' הבורר על חלוקה לא שוויונית של איזון המשאבים בשיעור של 60% לטובת המשיבה ו - 40% למבקש מכוח סעיף 8(2) בחוק יחסי ממון, תשל"ג - 1973 (להלן - "חוק יחסי ממון"). לבסוף, השית כב' הבורר על המבקש הוצאות משפט בסך של כ - 482,000 $, מתוך הוצאות כוללות בסך 880,000 $ בהן נשאה המשיבה לאורך השנים. המבקש הגיש ערעור על פסק הבורר לבית המשפט לענייני משפחה, וביום 27.4.2026 נדחה הערעור על כל חלקיו. בית המשפט קמא קבע תחילה כי היה על המבקש להגיש בקשת רשות ערעור ולא ערעור בזכות בהתאם לסעיף 29ב' בחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 (להלן - "חוק הבוררות") וכי די בכך כדי לדחות את הערעור. למעלה מן הצורך, פנה בית המשפט קמא לדון בטענות המבקש לגופן, תוך שהוא מדגיש כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות וממצאי מהימנות של הבורר או בקביעות המומחה שמונה מטעמו. בפסק הדין נקבע כי קביעת כב' הבורר שלא לקזז את כספי המזונות מתיישבת לחלוטין עם לשון ההסכם ועם החלטות שיפוטיות קודמות וחלוטות בעניין זה. בית המשפט קמא אישר את דחיית החלת הדין הזר, את אימוץ חוות דעת המומחה לפי שיטת ה - DCF, ואת ההחלטה על חלוקה לא שוויונית של 60% - 40% המצויה בליבת שיקול דעתו של הבורר נוכח חוסר תום ליבו הקיצוני של המבקש. כמו כן, נדחו טענות המבקש נגד קביעת אחוזי הבעלות בחברות ופסיקת הוצאות המשפט, והמבקש חויב בהוצאות המשיבה בערעור בסך 30,000 ₪. בבקשת רשות הערעור שלפניי, חוזר המבקש על טענותיו ומלין על קביעות בית המשפט קמא לעניין אמות המידה להתערבות בפסק בוררות ועל דחיית ערעורו בשל אופן הגשתו הדיונית. לטענתו, נפלו בפסק הבורר טעויות יסודיות ביישום הדין אשר גרמו לו עיוות דין חמור, וביניהן אימוץ הערכת שווי תיאורטית ושגויה, אי החלת דין ניו יורק, ואי קיזוז המזונות ששולמו לאחר גיל 18. עוד טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא כשלא הורה על חלוקה בעין, כשאישר את הסטייה מחלוקה שוויונית לפי סעיף 8(2) בחוק יחסי ממון, וכשלא התערב בחיובו בהוצאות המשפט הדרקוניות. מנגד, טוענת המשיבה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור על הסף שכן היא מהווה "ערעור על ערעור" ואינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הצר של הצדדים. המשיבה מדגישה כי פסק דינו של בית המשפט קמא מנומק ומבוסס היטב, לאחר שבחן את מכלול הראיות והטענות לגופן ולא הסתפק בדחייה פרוצדורלית. לגופם של דברים, נטען כי המבקש נהג בחוסר תום לב קיצוני, עיכב את ההליכים במשך למעלה מעשור והבריח נכסים, ועל כן בצדק נקבעו החלוקה הלא שוויונית והוצאות המשפט הגבוהות שספגה לאורך השנים. דיון לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור על פסקי דין והחלטות בענייני בוררות אינה ניתנת כדבר שבשגרה. רשות לערער על החלטת בית משפט בענייני בוררות תינתן רק במקרים חריגים שבהם מתעוררת שאלה עקרונית משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם של הצדדים למחלוקת או כאשר נדרשת התערבות משיקולים של צדק או לשם מניעת עיוות דין (רע"א 2061/21 גרטלר נ' גרטנר (11.4.2021); רע"א 991/21 פורת נ' עו"ד זיו שלמה סימון (25.3.2021); רע"א 1751/21 כנס נ' ועקנין (17.3.2021), רע"א 6412/18 הרב אליעזר כהנמן נ' הרב שמואל מרקוביץ (18.11.2018); רע"א 5507/18 ג'ו דן מור בע"מ נ' תהל מהנדסים ויועצים בע"מ (13.8.2018); רע"א 470/08 כרמל התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד האוצר (4.3.2010)). כך הדבר גם כשמדובר בהחלטות של בית משפט בבקשות רשות ערעור מכוח סעיף 29ב' בחוק הבוררות (רע"א 1242/15 מ. אדלר הנדסה בע"מ נ' קטן (12.4.2016); רע"א 6467/18 חזן נ' נתנאל גרופ בע"מ (14.10.2018)). בענייננו, טענותיו של המבקש נטועות כולן במחלוקת הקונקרטית והעובדתית שבין הצדדים, ואין בהן כדי לעורר כל שאלה משפטית עקרונית בעלת השלכת רוחב. המבקש למעשה חוזר על הטענות המשפטיות והעובדתיות שנדונו והוכרעו הן על ידי כב' הבורר והן על ידי בית המשפט לענייני משפחה. קביעות כב' הבורר ובית המשפט קמא מבוססות על חומר הראיות הרב, על ממצאי עובדה ומהימנות ועל פרשנות הסכמי הצדדים, ואינן מגלות כל עיוות דין המצדיק את התערבותה של ערכאת ערעור זו בגלגול שלישי. למעלה מן הצורך, יצוין כי בדין דחה בית המשפט קמא את הערעור בקבעו כי פסק הבוררות אינו מגלה טעות יסודית ביישום הדין המצדיקה התערבות. בסעיף 29ב' בחוק הבוררות נקבע כי האפשרות לערער לבית משפט על טעות בפסק בוררות, מוגבלת בשני מובנים: האחד, כי מדובר בערעור ברשות, והשני, כי רשות ערעור תינתן רק אם הטעות עליה מבקשים לערער עומדת בשלושה תנאים מצטברים הקבועים בסעיף 29ב(א) בחוק הבוררות, כדלקמן: מדובר בטעות יסודית; הטעות היא ביישום הדין; ויש בטעות כדי לגרום לעיוות דין (רע"א 6649/10 עו"ד יצחק אבישר נ' עו"ד שרונה גונן (6.5.2012)). קביעות כב' הבורר באשר לפרשנות הסכם המזונות או שווי החברות אינן מגלות טעות יסודית ביישום הדין, שכן כידוע פרשנות חוזה מוטעית אינה מקימה עילת התערבות בפסק בורר, למעט במקרים קיצוניים שאינם מתקיימים כאן (רע"א 3954/15 עו"ד גבריאל יניב נ' פרידמן (30.6.2015); רע"א 154/18 לנדקו ישראל יזום וניהול בע"מ נ' מועצה מקומית באר יעקב (15.3.2018)). אלו אף פני הדברים בכל הנוגע לקביעה בדבר איזון שלא מחצה על מחצה, עת יש בה כדי ליישם את הדין הנוהג מקום בו נוהג מי מהצדדים בחוסר תום לב מובהק ומסתיר מידע ונכסים. אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך 7,500 ₪. המזכירות תעביר למשיבה באמצעות ב"כ את כספי העירבון שהופקדו על ידי המבקש, ככל שהופקדו, על חשבון סכום ההוצאות שנפסקו, וככל שתיוותר יתרה זו תושב למבקש באמצעות ב"כ בכפוף להוראת כל דין. ההחלטה מותרת לפרסום ללא פרטים מזהים.