עת"א 81069-05-26 עת"א 81069-05-26

בפניי עתירת העותר להורות למשיב לשנות סיווגו מאסיר ביטחוני לאסיר פלילי. לדברי ב"כ העותר, העותר מרצה את מאסרו הראשון למשך ארבע שנים ומחצה, וכי בעת ביצוע המעשים היה בגיר צעיר כבן 18 ומחצה. העותר סובל מפוסט טראומה בשל אירועי עבר, וכליאתו בתנאים בהם מוחזק מעצימה את הטראומה. העותר השיל 20 ק"ג ממשקל גופו בשל מאסרו. לטענתו, המעשים המיוחסים לו אינם מעשי טרור אלא בוצעו על רקע מחאות שהתקיימו במאי 2021, בשל רצון המדינה לפנות אנשים מבתיהם בשכונת שיח' ג'ראח. לדבריו, חלקו של העותר באירועים היה מצומצם ביותר, הוא לא היה שותף לתכנון, וברגע שהחלו יריות הוא עזב את המקום. העותר אינו משתייך לארגון עוין והעבירות שביצוע אינן עבירות ביטחוניות. לדבריו, העותר הביע חרטה ובושה וחש זיקה למדינה. רבים מבני משפחתו שירתו בצבא. לטענת ב"כ העותר, מחאות אחרות שבהן נוקטים באלימות (כגון מחאות נגד הממשלה, או נגד גיוס חרדים) המוחים לא הוגדרו כאסירים ביטחוניים, ואין הצדקה לאפליה. עוד נטען כי שונה סיווגם של שני נאשמים אחרים בפרשה והם שוהים באגפים פליליים, על אף שחלקו של אחד מהם במעשים חמור באופן משמעותי מחלקו של העותר. ב"כ העותר ציין כי העותר מבטא שאיפות לנהל אורח חיים נורמטיבי ומתפקד, ללא פעילות עבריינית, ושולל עמדות אידיאולוגיות נגד יהודים. נוכח כל האמור, עתר ב"כ העותר להורות על שינוי סיווגו של העותר. ב"כ העותר הלין על כך שפניותיו למשיב לא זכו למענה. לאחר שהדיון נדחה והתקבל מענה מצד הגורם המנהלי, טען ב"כ העותר כי תהליך ההשגה היה "לעג לרש", שכן המידע והחלטות המשיב היו מוכנים מבעוד מועד, עוד לפני הגשת ההשגה. בא כוח העותר טען כי המשיב לא פעל לפי החלטת בית המשפט העליון בעניין אבו ראשד, ולא בחן את כלל הפרמטרים הנדרשים לשינוי סיווג. הוא ציין כי התשובות שניתנו על ידי המשיב מתמקדות בחומרת העבירות בלבד, ואינן מתייחסות לפרמטרים נוספים כגון התנהלותו של העותר במהלך מאסרו (ללא דוחות משמעת), גילו, הטעמים שעמדו בבסיס העבירות, ואף שייכות משפחתו לצה"ל. לאחר שהתקבלה עמדתו המשלימה של הגורם המנהלי, אשר כן התייחסה לכלל הקריטריונים, טען ב"כ העותר כי נפלה טעות עת התייחסו אל העותר כתושב בישראל, על אף שהוא אזרח המדינה. ב"כ העותר הדגיש כי חוות הדעת המודיעיניות והביטחוניות אינן קובעות כי נשקפת סכנה מהעותר, וכי התייחסות המשיב ל"הרתעת הרבים" כשיקול לסיווג אינה רלוונטית, שכן הגדרת אסיר ביטחוני אינה עניין עונשי. לטענתו, אם לא נשקפת מהעותר סכנה לביטחון המדינה, לשלום הציבור ולסדר הציבורי, אין כל סיבה להותירו בסיווג ביטחוני. המשיב בתגובתו, ביקש לדחות את העתירה. ב"כ המשיב הפנה לעבירות בהן הורשע העותר, ולגזר דינו של העותר, שם צוין כי על אף שהעותר שלל עמדות אידיאולוגיות נגד יהודים, הוא נטל אחריות מזערית, נמצא ב"בלבול זהויות" וקיימת "רמת סיכון גבוהה להישנות התנהלות אלימה ועוברת חוק המצריכה הרתעה אישית". ב"כ המשיב טען כי סיווג אסיר כביטחוני הוא החלטה מנהלית מהותית, הנסמכת על מכלול נסיבות, מידע מודיעיני ועמדות גורמי ביטחון, ונועדה לאפשר ניהול תקין של בתי הסוהר ושמירה על הסדר והביטחון. המשיב הבהיר כי לאחר בדיקה, כל שותפיו של העותר בכתב האישום סווגו אף הם כאסירים ביטחוניים, וכי העותר הורשע בעבירות ביטחוניות מובהקות וממניע גזעני. המשיב הפנה לעמדת חטיבת המודיעין בשב"ס מיום 11/06/26, לפיה יש לסווג את העותר כאסיר ביטחוני באגף פלילי, ולעמדת השב"כ לפיה יש להותיר את סיווגו של העותר כביטחוני. ב"כ המשיב הדגיש כי החלטת הגורם המנהלי התקבלה על יסוד כלל הנתונים הרלוונטיים ושקילת מכלול השיקולים, וכי היא נטועה היטב במתחם הסבירות. ב"כ המשיב טען כי מתקיימות שלוש החלופות המנויות בסעיף 3(ב) לפקודה המאפשרות את סיווגו של העותר כאסיר ביטחוני, וכי התנגדות גורמי הביטחון לשינוי סיווגו מספיקה כדי לדחות את העתירה. בשים לב שבהחלטתו הראשונה של הגורם המנהלי, לא הייתה התייחסות מפורשת לכלל השיקולים שיש לשקול על פי הפקודה בעת בחינת הבקשה לשינוי סיווג, התבקש הגורם המנהלי לבחון שוב את הבקשה לשינוי סיווג, תוך התייחסות מפורשת לכלל השיקולים. בהחלטה המעודכנת של רח"ט כליאה וניהול אסיר מיום 24/08/26, צוין כי עניינו של העותר נבחן שוב, ונמצא כי אין מקום לשנות את סיווגו הביטחוני. ההחלטה התייחסה לעבירות החמורות בהן הורשע העותר כ"מעשה טרור", וציינה כי מעשיו בוצעו על רקע "מאורעות מסגד אל-אקצא" וגרמו נזק לרכבים של אזרחים על רקע זהותם הלאומנית. רח"ט כליאה פירטה את השיקולים שנלקחו בחשבון, בהתאם לסעיף 6(ג) לפקודה 04.05.00: נלקח בחשבון כי העותר אינו משויך להתארגנות ביטחונית, שהוא בעל יכולות תקינות, שהוא היה משוחרר בתנאי מעצר בית, תנאים שהוקלו בהמשך. נלקח בחשבון תפקודו התעסוקתי ושהוא בעל שאיפות לאורח חיים נורמטיבי. מנגד, נשקלו ממצאי תסקיר שירות המבחן המצביעים על נטילת אחריות מזערית, בלבול זהויות, נטייה ללגיטימציה של התנהגות אלימה ו"רמת סיכון גבוהה להישנות התנהלות אלימה ועוברת חוק. עוד נשקלו עמדות גורמי המודיעין והביטחון הממליצים על סיווגו כאסיר ביטחוני באגף פלילי, נשקל גילו בעת ביצוע העבירות, נשקלה העובדה שזה אינו מאסרו הראשון בגין עבירות אלימות, ולחובתו עבירת משמעת מיום 07/09/25. לאחר שנשקלו כל הנתונים המפורטים, החלטת הגורם המנהלי הייתה להותיר את העותר בסיווג של אסיר ביטחוני, באגף הפלילי (4(ב)). דיון והכרעה לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ובחנתי את כלל המסמכים שהועמדו לעיוני, מצאתי לדחות את העתירה. פקודת נציבות 04.05.00 שכותרתה "תהליך הגדרת אסיר בטחוני" (להלן – "פקודה 04.05.00"), עוסקת בהגדרתם של אסירים ביטחוניים. סעיף 1(א) לפקודה 04.05.00 קובע שסיווג אסיר כאסיר ביטחוני הינו החלטה מנהלית אשר נועדה, בין היתר, לאפשר ניהולם של בתי הסוהר, תוך שמירה על הסדר, המשמעת והביטחון, בהתחשב במאפיינים המיוחדים של אסירים אלו. סעיף 3(ב) לפקודה 04.05.00 הנ"ל, מגדיר אסיר ביטחוני כדלקמן: אסיר ביטחוני – אחד מאלה: "אסיר אשר נחשד, הואשם או הורשע בגין ביצוע עבירה שעל פי טיבה או נסיבותיה היא עבירה ביטחונית ו/או הוגדרה כעבירה ביטחונית מובהקת כמפורט בנספח א' – 'עבירות ביטחוניות מובהקות' או "עבירות ביטחוניות שהמניע להן הינו לאומני" כמפורט בנספח ב', או אסיר שניתנה לגביו חוות דעת של השב"כ, המעידה על מסוכנות ביטחונית הנשקפת מהמעשים שבגינם נעצר, הואשם או הורשע וכן, מי שהורשע או נאשם במעשה שהיה בו או שהייתה אפשרות ממשית שיהיה בו משום מתן שירות לארגון טרור או לאדם שרצה לפגוע בביטחון המדינה, כשהמעשה נעשה מתוך מודעות או מתוך עצימת עיניים או אדישות לסיכון שהמעשה יצר או יכול היה ליצור לביטחון המדינה. אסיר שבמהלך החזקתו במשמורת שב"ס שונתה הגדרתו בהתאם להוראות סעיף 6 לפקודה זו. העותר הורשע בשמונה עבירות יידוי אבן לעבר כלי תחבורה בנסיעה, לפי סעיף 332א(ב) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 [להלן: "חוק העונשין"]; התפרעות לפי סעיף 152 לחוק העונשין וכן ריבוי עבירות של חבלה במזיד ברכב ממניע גזעני, לפי סעיף 413ה לחוק ובצירוף סעיף 144ו לחוק העונשין. בעניינו של העותר בגזר הדין נקבע במפורש כי העבירות בוצעו "ממניע גזעני", וכי קיימת "רמת סיכון גבוהה להישנות התנהלות אלימה ועוברת חוק המצריכה הרתעה אישית". קביעות אלה, המבססות הן את אופי העבירות והן את המסוכנות הנשקפת מהן, עולות בקנה אחד עם הגדרת "אסיר ביטחוני" בפקודה. אף אין מחלוקת כי עבירת ההתפרעות אשר מופיעה בנספח ב' לפקודת 04.05.00 נעשתה ממניע לאומני. כך שהגדרתו של העותר כאסיר ביטחוני נעשתה בהתאם להוראות הפקודה. סעיפים 6(א) ו- (ב) לפקודה 04.05.00 קובעים כי ניתן לשנות סיווגו של אסיר בטחוני ולהגדירו פלילי, אך הואיל ושינוי ההגדרה משמעותו שינוי בתנאי המאסר, בטרם שינוי ההגדרה יש לקבל את עמדת חטיבת המודיעין בשב"ס וזאת לאחר התייעצות עם אחד או יותר מהגורמים הבאים: שב"כ, משטרת ישראל או גורם ביטחוני אחר לפי העניין. סעיף 6(ג) לפקודה 04.05.00 קובע כי "במסגרת ההחלטה האמורה לעיל, יובאו בחשבון, בין היתר, הנתונים והשיקולים המפורטים להלן: 1.סוג העבירה, טיבה, נסיבותיה ומניעיה. 2. קיומן של עבירות קודמות, טיבן ונסיבות ביצוען, כפי שהדבר משתקף בין במערכת צוהר ובין מעמדת מי מגורמי המקצוע המפורטים בסעיף 6.ב. שלעיל. 3. הטעמים שהביאו להגדרת האסיר כביטחוני, על יסוד אחת מהקטגוריות המנויות בסעיף 3.ב. בפקודה זו. 4. שינוי מהותי בנתונים אודות האסיר, באחת מהקטגוריות המנויות בסעיף 3.ב. בפקודה זו, אשר הביאו להחלטה להגדירו כ"אסיר בטחוני". 5. קבלת עמדת גורמי הביטחון, לפי העניין, לפיה לא נשקפת סכנה לפגיעה בביטחון המדינה, בשלום הציבור ובסדר הציבורי, באם תשונה הגדרתו. בנוסף, תכלול עמדת גורמי הביטחון מידע אודות השתייכותו הארגונית של האסיר, או קיומה/העדרה של זיקה לארגון טרור כזה או אחר. 6. התנהלות האסיר במהלך ריצוי מאסרו לרבות עבירות משמעת, התנהגותו באגף וכיו"ב, בהתאם לנתונים המצויים בתיקו המנהלי של האסיר, אשר יועברו לגורם המחליט. 7. כל מידע/נתון רלוונטי נוסף. ההחלטה המנהלית הראשונה שהתקבלה בתשובה לבקשה לשינוי סיווג, לא התייחסה בצורה מפורשת לכל הסעיפים המפורטים בסעיף 6(ג) לפקודה. ב"כ העותר הפנה לפסק דינו של בית המשפט העליון ברעב"ס 30837-02-26 אבו ראשד נ' שב"ס (3.6.2026). גם שם המשיב לא התייחס לכלל הקריטריונים המפורטים בסעיף 6(ג) לפקודה, ובית המשפט העליון, ברוב דעות, הורה על החזרת הבקשה לשינויי סיווג לידי הגורם המנהלי, על מנת שיתייחס לכלל הקריטריונים. החלטתה השנייה של רח"ט כליאה וניהול אסיר מיום 24/08/26, אשר ניתנה לאחר הדיון בבית המשפט, מתייחסת לכלל הפרמטרים המפורטים בסעיף 6(ג) לפקודה. המשיב שקל הן את הנתונים המקלים (היעדר שיוך ארגוני, יכולות תקינות, שאיפות נורמטיביות) והן את הנתונים המחמירים (העבירות החמורות, ממצאי תסקיר שירות המבחן המצביעים על בלבול זהויות וסיכון גבוה להישנות אלימות, עבירת משמעת אחת והעבר הפלילי). גם לאחר שנשקלו כלל השיקולים, לא מצא הגורם המנהלי לשנות את סיווגו של העותר מאסיר בטחוני לאסיר פלילי. אציין כי גם בעניין אבו ראשד, אליו הפנה ב"כ העותר, לאחר שבית המשפט העליון הורה למשיב לשקול את כלל השיקולים הרלוונטיים, הגורם המנהלי אכן שקל בשנית את הבקשה והורה על הותרת סיווגו של אבו ראשד כאסיר בטחוני, אך בסיווג 4(ב), קרי שילובו כאסיר בטחוני באגף הפלילי. עתירתו של אבו ראשד על החלטה זו נדחתה בעת"א (מרכז) 75086-07-26 אבו ראשד נ' שב"ס (22.9.2026). גם העותר שבפני מסווג בהתאם להוראות סעיף 4(ב) לפקודת הנציבות 03.02.00 שעניינה "כללים ביחס לאסירים ביטחוניים". ומרצה את מאסרו כאסיר בטחוני באגף הפלילי, זאת בהתאם להמלצת גורמי הביטחון. טענת ב"כ העותר בדבר אפליה ביחס לשותפים לכתב האישום נסתרה על ידי המשיב, שהבהיר כי כל שותפיו של העותר סווגו אף הם כאסירים ביטחוניים. הטעות בכינוי העותר כ"תושב ישראל" במקום "אזרח ישראל", אינה משנה את מהות ההחלטה או את תוקף השיקולים שנלקחו בחשבון. כידוע, בית המשפט אינו מחליף את שיקול הדעת של הגורם המוסמך בשיקול דעתו שלו (ראו: רע"ב 345/22 אביץ נ' מדינת ישראל (16.1.22); רע"ב 3480/14 דמיטרי בוגטיך נ' שירות בתי הסוהר (31.7.14)), אלא תפקידו של בית המשפט הוא לבחון את סבירות הפעלת שיקול הדעת של הגורם המוסמך (רע"ב 2024/13 שורפי נ' שב"ס (16.5.13); רע"ב 1293/14 הררי נ' שב"ס (9.6.14); רע"ב 2112/24 אלעד אלי ביטון נ' שב"ס (12.3.24)). לאחר שבחנתי את הפעלת שיקול הדעת של הגורם המוסמך, ומצאתי כי החלטתו סבירה לא מצאתי לקבל את העתירה. סיכומו של דבר, העתירה נדחית