ת"צ 56465-08-19 ת"צ 56465-08-19

משלים (בעניין יתרת הגמול ושכר הטרחה) ביום 23.12.22 ניתן פסק דין שאישר הסדר פשרה שאליו הגיעו הצדדים בבקשה לאישור זו, שעניינה בגבייה עודפת של תשלומים בגין תרופות שהוספו לסל התרופות לו זכאים תושבי ישראל לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ה-1994. בפסק הדין נפסק חלק מהגמול למבקשים ושכר טרחה לבאי כוחם, תוך שנקבע כי מעבר לסכומים שנפסקו, הגמול ושכר הטרחה הסופי לעניין רכיב ההשבה לעבר ייקבעו רק לאחר שיוגש לתיק הדוח הראשון של הממונה כהגדרתו בהסדר הפשרה. ביום 20.4.26 הוגש הדוח הראשון, ובעקבותיו ביקשו המבקשים לפסוק להם את יתרת הגמול ושכר הטרחה. להלן אתמצת את ההליכים עד כה, ואת טענות הצדדים בבקשה התלויה ועומדת, בטרם אדון ואכריע בה. עיקרי הבקשה ומהלך ההתדיינות בה המבקשים הגישו בחודש אוגוסט 2019 בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד הכללית בטענה כי על אף שתרופה בשם JARDIANCE DUO, הוכללה, בקריטריונים מסוימים, בסל הבריאות החל מחודש ינואר 2019, הכללית לא איתרה מיידית את הזכאים לקבלה במסגרת הסל. עקב כך, נאלצו חלק מהזכאים לרכוש את התרופה במחיר מלא, במקום לקבלה כנגד תשלום דמי ההשתתפות בלבד, בהתאם להוראות החוק. המבקשים הוסיפו וטענו כי הכללית התנהלה כך אף ביחס לתרופות נוספות שהוכללו בסל הבריאות. בחודש ינואר 2020 הגישה הכללית הודעת חדילה. הדיון בבקשת האישור, כמו גם בהודעת החדילה, עוכב עד להכרעה בבג"ץ חיון (בג"ץ 6451/18 חיון נ' בית הדין הארצי לעבודה (19.7.21; להלן בג"ץ חיון)). לאחר מתן פסק הדין בבג"ץ חיון, ועוד בטרם החליטה כבוד הנשיאה אסתר חיות לדחות את הבקשה לדיון נוסף בפסק הדין (דנג"ץ 5701-21 מכבי שירות בריאות נ' בית הדין הארצי (27.4.22)) הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר פשרה בתיק זה. הבקשה לאישור הסדר הפשרה פורסמה והועברה להתייחסות היועצת המשפטית לממשלה ומשרד הבריאות. לאחר שעמדות גופים אלה הוגשו, והוגשה תגובת הצדדים ביחס אליהן, התקיים דיון ביום 4.12.22. במהלכו, הסכימו הצדדים לקבל את המלצת בית-הדין – המלצה שהתבססה, בין היתר, על הערות היועצת המשפטית לממשלה – לעריכת שינויים בהסדר הפשרה. בתום הדיון ניתנה החלטה שבגידרה נדחו רכיבים נוספים בהתנגדות היועצת, ובהתאם הורה בית-הדין לצדדים להגיש הסכם פשרה מתוקן (להלן – הסכם הפשרה). ביום 23.12.22, ניתן פסק דין המאשר את הסכם הפשרה המתוקן (להלן – פסק הדין המאשר), שבו נקבע כך לעניין הגמול ושכר הטרחה: גמול ושכר טרחה למבקשים ולבאי כוחם – לאחר שבחנתי את המלצות הצדדים ביחס לגמול למבקשים ושכר טרחה לבאי כוחם, השתכנעתי שבכל הנוגע לנושא ההשבה הכספית שכבר בוצעה בגין התרופה המקורית וכן ההסדרה לעתיד, הגמול ושכר הטרחה המומלצים – 25,000 ₪ למבקש 1 ו- 225,000 ₪ בתוספת מע"מ לב"כ המבקשים – עומדים באמות המידה שנקבע בפסיקה, ויש לאשרם. לעומת זאת, בכל הנוגע לתשלום הגמול ושכר הטרחה בגין העבר (סכומי ההשבה לתרופות הנוספות) הרי שמקובלת עלי עמדת היועצת המשפטית, לפיה לעת הזו לא ניתן לדעת מה יהיה סכום ההשבה הכולל לציבור (שכן מדובר בהשבה המתייחסת ל- 574 תרופות שונות, כאשר נכון לעת הזו ידוע סכום ההשבה רק ביחס לתרופה המקורית, זו שעמדה במוקד בקשת האישור), ולכן לא ניתן להעריך, אפילו לא באופן גס, האם הגמול ושכר הטרחה המומלצים (2% למבקשים ו- 13.5% לבאי כוחם) הם סבירים ומשקפים נכון את נסיבות המקרה, ואת אמות המידה שנקבעו בפסיקה, ובאופן ספציפי מתקיים יחס הולם בין סכום הפיצוי לקבוצה לבין שכר הטרחה וכמות ההשקעה בהליך. על כן, מקובל עלי כי במקרה זה הנכון כי הגמול ושכר הטרחה – מעבר לסכומים שאישרתי בקשר להשבה הכספית שכבר בוצעה בגין התרופה המקורית וכן ההסדרה לעתיד – ייקבעו רק לאחר שיוגש לתיק הדו"ח הראשון של הממונה (כפי הגדרתו בהסדר הפשרה). אוסיף, כנימוק נוסף לדחיית הקביעה בעניין הגמול ושכר הטרחה, כי הצדדים, בתגובתם לעמדת היועצת המשפטית לממשלה, לא השיבו להערה זו של היועצת המשפטית, ולא נימקו מדוע לא נכון להמתין עם קביעת הגמול ושכר הטרחה לבאי הכוח עד לאחר הגשת הדו"ח הראשון של הממונה. ביום 20.4.26 הוגש "סיכום בדיקות הממונה בשלב הראשון ובחינת נאותות התחשיבים לשנים 2015-2021". הדוח נערך על ידי רו"ח ישראל גבירץ, שמונה על ידי בית הדין לשם בקרה על יישום הסדר הפשרה (להלן – הממונה). לפי הדוח, סך הגביה העודפת לשנים הרלוונטיות עמד על סך של 14,280,764 ₪ (להלן – הגביה העודפת). על יסוד דוח זה עתרו המבקשים למעבר לשלב הבא בהסדר הפשרה, תוך שביקשו כי בית הדין יורה לכללית להתחיל בעדכון חברי הקבוצה הזכאים ובביצוע ההשבה בהתאם לסעיף 31 להסדר הפשרה. המבקשים ביקשו כי סכום ההשבה לציבור יחושב בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. כן עתרו שבית הדין יאשר את המלצת הצדדים לעניין הגמול ושכר הטרחה בהסדר הפשרה, כך שהגמול הנוסף למבקשים יעמוד על 2% מהגביה העודפת (בהתאם לחישובם מדובר בסך של 285,615 ₪), ושכר הטרחה לב"כ על 13.5% בתוספת מע"מ מהגביה העודפת (בהתאם לחישובם מדובר בסך של 1,927,903 ₪ בתוספת מע"מ). ביום 18.5.26 הגישה הכללית את התייחסותה לבקשת המבקשים, במסגרתה היא התנגדה להוספת הפרשי הצמדה וריבית. עוד טענה הכללית כי בדיעבד התברר שסכומי ההשבה הם גבוהים בהרבה מכפי שהוערך על ידה מלכתחילה, וכי הסכומים המבוקשים כעת הם בגדר שכר טרחה מופרז שאינו משקף את נסיבות המקרה. לפיכך, עתרה הכללית להורות כי המבקשים לא ישולם גמול נוסף מעבר לזה שנקבע בפסק הדין המאשר, המגלם באורח מלא את פועלם. באשר לשכר הטרחה הנוסף עבור ההשבה בגין העבר, ביקשה הכללית להעמידו על סך של 409,000 ₪, שמחציתו תשולם בתוך 30 יום ומחציתו בגמר ביצועו של הסדר הפשרה. בהחלטה מיום 8.6.26 קבעתי לעניין הבקשה להוספת הפרשי הצמדה וריבית, כי הסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של פסק דין, הייתה על השבה נומינלית של סכום הגבייה העודפת שנגבה בפועל, ועל כן הבקשה נדחתה. עתה, כל שנותר הוא להכריע בשאלת קביעת יתרת הגמול ושכר הטרחה. בטרם אעשה זאת, אסקור בתמצית את טענות הצדדים. תמצית טענות הצדדים המבקשים טענו כי במסגרת הסדר הפשרה הוסכם על גמול בשיעור של 2% מההשבה לציבור, שבצירוף ריבית והצמדה עומד (לאחר הבאה בחשבון של מה שכבר נפסק ושולם) עומד על סך של 285,615 ₪, ושכר טרחה לבאי כוחם בשיעור של 13.5%, המסתכם בסך של 1,927,903 ₪ בתוספת מע"מ. לשיטתם, סכומים אלה ראויים וסבירים בנסיבות העניין, שכן האחוזים המוסכמים נמוכים מאלה שנקבעו בעניין רייכרט (ע"א 2046-10 עזבון המנוח משה שמש נ' רייכרט (23.5.12; להלן – עניין רייכרט), שהייתה בתוקף בעת הגשת הסדר הפשרה. יישום ההלכות שנקבעו בעניין רייכרט ובעניין סופרגז (רע"א 2957-17 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז נ' שוורצמן (17.3.24; להלן – עניין סופרגז)), ככתבן היה מעמיד את הגמול ושכר הטרחה בסכום כולל של 3,680,648 ₪, כך שהמלצת הצדדים נמוכה בלמעלה מ-20% מהרף האמור ומלמדת על הגינותה; בהתאם לנקבע בבג"ץ חיון, קופות החולים מוגדרות כ"עוסק" כמשמעותו בתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן – החוק) עת שהן גובות דמי השתתפות עצמית עבור שירותי סל הבריאות; בפסיקה שיטת האחוזים מיושמת הן כנגד עוסקים והן כנגד רשויות; בקשת האישור השיגה את מטרותיה באופן מלא ומקסימלי, הן בהסדרה החשובה לעתיד והן בהשבה כספית מלאה לעבר; הדיון בבקשה משנת 2019 דרש משאבים רבים ומאמצים ניכרים מצד המבקשים ובאי כוחם; המבקשים הגישו התנגדות להודעת החדילה של הנתבעת ואף פעלו לאיתור מבוטחים נוספים; מאמציהם הניבו פרי ואפשרו השגת הסדר פשרה המעניק סעד לכל חברי הקבוצה לעבר ולעתיד, לכל התרופות ולאורך 7 שנים; בקשת האישור הובילה להסדרה רוחבית עתידית, לתיקון מערכות המחשוב של הכללית, ולמתווה המחייב אותה לבצע בדיקה ממוחשבת מדי שנה ולהשיב כספים שנגבו ביתר; בתי המשפט נוהגים לפסוק שכר טרחה גם בגין התועלת העתידית המצמיחה תועלת ציבורית ניכרת; הסדר הפשרה כולל מנגנון השבה של מלוא הסכומים שנגבו ביתר מחברי הקבוצה, ללא מקדם פשרה או הפחתה כלשהי; המבקשים שכרו על חשבונם רואת חשבון מומחית נוספת כדי לוודא כי חברי הקבוצה יקבלו את מלוא הסעד לו הם זכאים. מנגד, הכללית טענה כי בצדק אימץ בית הדין את הערת היועצת המשפטית לממשלה, ועיכב את פסיקת הגמול ושכר הטרחה בגין העבר עד לאחר הגשת דו"ח הממונה. משאכן התברר בדיעבד כי סכומי ההשבה לקבוצה גבוהים בהרבה מכפי שהוערך מלכתחילה; בקשת המבקשים לגמול ושכר טרחה בהיקפים של מיליוני שקלים היא "שכר טרחה מופרז" שאינו משקף את נסיבות המקרה; כבר בתחילת ההליך הכללית מיהרה להסכים להסדר פשרה, לא הערימה קשיים ולא גרמה להתמשכות ההליך; קרוב לוודאי שאילו הייתה הכללית מנהלת את ההליך עד תום לא הייתה נדרשת להשיב דבר לחברי הקבוצה; חיוב הכללית בתשלום מיליונים יהיה בגדר "ענישה" על שנהגה "לפנים משורת הדין" ופעלה לטובת חבריה; המבקשים כמעט לא נדרשו להשקיע עבודה בהליך זה, שכן התיק לא התברר לגופו; שיקולי הרתעה אינם רלוונטיים בענייננו מאחר שהכללית פועלת במימון ציבורי, וכספיה הם כספי ציבור שגריעתם אך תוביל להקטנת יכולתה לספק שירותי בריאות לחבריה. הכללית הפנתה לפסק הדין בעניין קוצ'ינסקי (חב"ר (תל אביב) 35534-06-11 קוצ'ינסקי נ' שרותי בריאות כללית (21.1.19)), וטענה כי בהליך שם הופחת שכר הטרחה בנסיבות דומות; הגמול ושכר הטרחה בגין התרופה המקורית וההסדרה לעתיד כבר נקבעו בפסק הדין המאשר, וכי אין יסוד לקבוע סכומים נוספים בגין כך; הגמול ושכר הטרחה אינם צריכים לחרוג מהמסגרת שנקבעה בפסק הדין המאשר; בהסתמך על טיעוני המבקשים עצמם, לפיהם שכר הטרחה בגין רכיב ההסדרה לעתיד נע בשיעור של כ-55% משכר הטרחה עבור רכיב ההשבה בגין העבר, יש להעמיד את שכר הטרחה בגין העבר על סך של 409,000 ₪, בכך יעמוד שכר הטרחה הכולל על סכום נכבד של 659,000 ₪; אין מקום לפסוק למבקשים גמול נוסף מעבר לזה שנקבע בפסק הדין המאשר; הכללית עתרה לקבוע כי מחצית מסכום שכר הטרחה ישולם לב"כ המבקשים המייצגים רק לאחר השלמת ביצועה של השבת הכספים, שכן מנגנון ההשבה אינו מבוסס על השבת כספים "בעין" אלא על קיזוזים לאורך שנים. דיון והכרעה סמכותו של בית דין זה לפסוק גמול לתובע מייצג ושכר טרחה לבא כוחו מעוגנת בסעיף 19(ו) לחוק, הקובעת כי משאישר בית הדין הסדר פשרה, עליו לקבוע גמול למבקש ושכר טרחה לבא כוחו, בהתאם להוראות סעיפים 22 ו-23 לחוק, תוך שנקבע כי בית הדין רשאי להתחשב בהמלצה מוסכמת שהוגשה לו על ידי הצדדים לעניין זה. העקרונות המנחים בפסיקת גמול ושכר טרחה מנויים בסעיפים 22 ו-23 לחוק, וככל הם כוללים הבאה בחשבון של שיקולי התשומה, שיקולי התפוקה ומידת החשיבות הציבורית של התובענה, כאשר על פי הפסיקה (עא 7593/21 פיינטוך נ' אלוניאל (9.6.22)), "אין עסקינן ברשימה ממצה של שיקולים, ולא מדובר באריתמטיקה אלא בקווים מנחים בלבד. פסיקת הגמול ושכר הטרחה נתונה אפוא לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהתאם למכלול נסיבות המקרה הקונקרטיות ..." (ליישום בפסיקת בית הדין הארצי, ראו: עת"צ (ארצי) 39045-03-25 אייש – המוסד לביטוח לאומי (15.3.26, להלן – עניין אייש); (עת"צ (ארצי) 63650-12-23 מבטחים מוסד לבטוח סוציאלי של העובדים - וולף (18.5.25, להלן – עניין מבטחים)). ככלל, דרך המלך לחישוב שכר הטרחה והגמול הינה שיטת האחוזים, בהתאם לשיעורי המקסימום שנקבעו בעניין רייכרט ואושררו ודוייקו בעניין סופרגז. גם עת שמדובר בתביעה נגד רשות ציבורית, דרך המלך הינה שיטת האחוזים ושימוש ב"מפתח רייכרט", אך משעסקינן בתביעה כנגד רשות נקבע לא פעם שהנכון הוא להפחית, לעיתים משמעותית, את השיעורים הקבועים ב"מפתח רייכרט". כך, בעניין נחום (עע"ם 603/24 עיריית ראשון לציון נ' נחום (25.3.24); בעניין טאוב (עע"מ 818-24 עיריית רמת גן נ' טאוב (10.4.24); ובעניין מבטחים בוצעו הפחתות כך שנפסק גמול ושכר טרחה בשיעור של בין שליש למחצית מהתוצאה שהתחייבה לפי מפתח רייכרט. זאת ועוד, לעיתים משיקולים שונים נעשה שימוש בשיטה הגלובלית אך תוך התייחסות כאל אמת מידה אל הסכום שהיה מתקבל אילו שיטת האחוזים היתה מופעלת במלואה (ראו לדוגמא בעניין עירית לוד (ע"א 53824-11-24 עיריית לוד נ' מאור (27.5.26), בה נקבע סכום גלובלי המהווה כמחצית מן הסכום שהיה מתקבל ככל שהגמול ושכר הטרחה היו נקבעים בשיטת האחוזים; עע"ם 7484/16 המוסד לביטוח לאומי נ' מוחני (21.2.18); עניין אייש). המבקשים עותרים לפסיקת גמול נוסף למבקש בגין תקופת העבר, בהתאם להמלצת הצדדים בהסכם הפשרה – 2% מהגביה העודפת (בהתאם לחישובם מדובר בסך של 390,753 ₪), ושכר הטרחה בגין העבר לבאי כוחם של 13.5% בתוספת מע"מ מהגביה העודפת (שבהתאם לחישובם מדובר בסך של 1,927,903 ₪ ₪ בתוספת מע"מ). מנגד, הכללית עתרה לפסיקת שכר הטרחה בגין העבר בסך של 409,000 ₪, ושלא לפסוק כלל גמול נוסף למבקשים. לאחר בחינת טענות הצדדים לכאן ולכאן, אני מקבל את טענת המבקשים לפיה נקודת המוצא צריכה להיות פסיקה לפיה שיטת האחוזים, ואני מוסיף ומקבל את תחשיבם – שלא נסתר ע"י הכללית – הן ביחס לשכר הטרחה הנוסף בגין העבר והן לגמול הנוסף בגין העבר. עם זאת, בשל שורה ארוכה של שיקולים, שאותם אפרט להלן, אני סבור כי לפסיקה שאותה הזכרתי לעיל (ענין נחום; ענין טאוב וענין מבטחים) ולאור שורה של שיקולים שאותם אפרט להלן, יש מקום להפחית מחצית מסכום שכר הטרחה המתקבל, כך ששכר הטרחה הנוסף לו יהיו זכאים ב"כ המבקשים יעמוד על סך 963,951 ₪ (מחצית מ-1,927,903 ₪ ₪) ואילו הגמול הנוסף למבקשים יעמוד על סך 142,808 ₪ (מחצית מ-285,615 ₪). על מנת לדייק, ולנוכח הוראת סעיף 32 להסדר הפשרה המתוקן לפיה "למבקש 2 לא ישולם גמול", אבהיר כי גמול זה ישולם במלואו למבקש 1. להלן אפרוש את נימוקיי להפחתה של מחצית משיעור שכר הטרחה והגמול שעליו המליצו הצדדים במסגרת הסדר הפשרה ועל יסוד "מפתח רייכרט": ראשית נכון למועד אישור הסדר הפשרה, וגם נכון למועד מתן פסק דין זה, טרם הוכרעה באופן סופי שאלת מעמדן של קופות החולים כ"עוסק" כמשמעותו בפריט 1 לתוספת השניה לחוק בפעולה של גביית דמי השתתפות עצמית. בענין דובין (ת"צ (ת"א) 16985-05-12 דובין נ' מכבי שירותי בריאות (23.10.22) השיב בית המשפט המחוזי (כב' השופט רחל ברקאי) על שאלה זו בחיוב, אך בקשת רשות ערעור על החלטה זו שהוגשה זו לבית המשפט העליון עודנה תלויה ועומדת (רע"א 8858/22). גם בעניין חיון (חב"ר 35534-06-11 חיון – מכבי שירותי בריאות (11.1.24) השיב בית דין זה (מותב בראשות אב"ד הח"מ) על שאלה זו בחיוב, אך גם על החלטה זו הוגשו בקשות רשות ערעור, שבשלב זה הדיון בהם מושהה מטעמי כיבוד ערכאות ובהמתנתה לפסיקת בית המשפט העליון בעניין דובין (לפי החלטה מיום 30.9.24 ב-בר"ע 43451-01-24). החלטה דומה על עיכוב הליכים בבית הדין הארצי עד להכרעת בית המשפט העליון בדבר מעמד הקופות בעת גביית תשלומי השתתפות ניתנו גם בעניין רבינוביץ (עת"צ 57766-03-24 רבינוביץ – לאומית שירותי בריאות כללית). מכל האמור עולה כי אין זה מן הנמנע כי כללית צודקת בטענתה כי ככל שהיתה מנהלת את ההליך עד תום, היה נקבע כי כלל לא ניתן היה להגיש כנגד בקשה לאישור תובענה ייצוגית, ומכאן שבקשת האישור היתה נדחית ללא פסיקת גמול ושכר טרחה. נתון זה, כשלעצמו, מצדיק לדעתי ליתן לכללית הפחתה משמעותית מ"מפתח רייכרט" בעת פסיקת הגמול ושכר הטרחה; שנית בעוד שהליכים דומים מתנהלים נגד קופות החולים לאורך שנים רבות – עניין חיון, רק כדוגמא אחת, ממשיך להיות תלוי ועומד עוד משנת 2011 – הרי שבמקרה שלפניי הכללית לא דבקה בטענות משפטיות, והסכימה בסמוך לאחר בקשת האישור לפעול להשבת הסכומים שגבתה ביתר מחבריה. המדובר בהתנהלות מבורכת שחסכה משאבי התדיינות רבים מהמבקשים, ואף חסכה מזמנו של בית-הדין. לדעתי, הנכון לתמרץ התנהלות שכזו בדרך של הפחתת הגמול ושכר הטרחה; שלישית התיק שבפניי אמנם נפתח לפני יותר משבע שנים, אך חלק משמעותי ביותר מהתקופה התיק היה מעוכב מסיבות כאלה ואחרות. בפועל, התקיים בו רק דיון אחד בשנת 2022, ואף הוא היה קצר יחסית. אף מספר הבקשות שהוגשו לא היה גבוה, ולא התקיים בו כל הליך ערעורי. כל זאת, בניגוד לבירור "הרגיל" של תיקי תובענות ייצוגיות. דהיינו, מדובר בתיק שבו שיקולי התשומה מצביעים באופן מובהק על הצדקה להפחית את שיעור הגמול ושכר הטרחה. אעיר עם זאת, כי לא נעלמו מעיניי התשומות המשמעותיות שהשקיעו המבקשים בהליך מחוץ להתדיינות עצמה, ובכלל זה התחייבות חריגה לשכירת רואת חשבון נוספת (רו"ח חמוטל כהן) על חשבונם המלא (בסך 38,500 ₪ + מע"מ) ואלו נשאו פרי והובילו לתוספת משמעותית של מיליוני ₪ בפיצוי שניתן לחברי הקבוצה; רביעית הסכם הפשרה שבפניי נחתם עוד בטרם היה ברור לכללית מהם סכומי ההשבה שבהם מדובר, ורק לאחר אישורו וסיום עבודת הממונה הסתבר כי מדובר בסכומי השבה גבוהים בהרבה מההערכה שהיתה במועד החתימה. הצדדים הוסיפו והמליצו על גמול ושכר טרחה ללא מדרגות (2% לגמול ו-13% לשכר הטרחה), כשיש להניח שככל שהיו מודעים מראש לאפשרות שסכומי ההשבה יהיו כה גבוהים, היו קובעים שיעורים הולכים ופוחתים ב"מדרגות", בהתאם למקובל ולנדרש בפסיקה; חמישית בכל הנוגע לשיקולי התפוקה, דהיינו התועלת לחברי הקבוצה מהסדר הפשרה, יש להביא בחשבון כי הכללית לא הסכימה להשיב בפועל את שגבתה ביתר מחברי הקבוצה, אלא רק הסכימה ליצור זיכוי לזכאים להחזר המותנה בצריכת שירותיה ומוצריה שפורטו בהסדר. המשמעות הינה כי לצורך קבלת ההחזר חברי הקבוצה "כבולים" לכללית, דהיינו אם יממשו את זכותם לעבור לקופה אחרת לא יזכו בהחזר. בנוסף, אם לא יזקקו כלל לשירותים מהכללית, גם לא יקבלו החזר. המשמעות הינה כי לא נכון להתייחס אל הסכום הכולל של ההשבה לציבור על סך 19,537,651 ₪, כפי טענת המבקשים בבקשתם לשכר טרחה, וסביר להניח שבפועל ההשבה לציבור (בדרך של זיכויים) תהיה נמוכה בהרבה, כך שאם "סכום הבסיס" שנלקח לצורך חישוב הגמול ושכר הטרחה הוא סכום זה (19,537,651 ₪) הנכון הוא לבצע הפחתה משמעותית בשיעורים, ביחס ל"מפתח רייכרט" המלא (לצורך להביא בחשבון את אחוז המימוש בפועל של הסעד, ראו עניין סופרגז; וכן ראו בעניין זה את גם פיסקה 2 לחוות דעתה של השופטת וילנר ב- ע"א 1387/23 גינדי נ' הולמס פלייס אינטרנשיונל (18.12.23); שישית בהסדר הפשרה נקבע כי מתן הזיכויים לזכאים יימשך לתקופה בת חמש שנים (הצעת הצדדים הראשונית עמדה על שלוש שנים וזו הורחבה בהתאם להמלצת בית הדין). בתום תקופה זו, וככל שנותרו כספים שטרם נוצלו מתוך סכום הגבייה העודפת המצרפי, אלו יועברו למימון טיפולים שאינם בסל הבריאות במסגרת ועדת החריגים של הכללית ועל פי נוהליה. הצדדים הבהירו כי אין מדובר בהרחבת פעילותה של ועדת החריגים, אלא שסכומי היתרה ישמשו כמקור מימון לפעילותה השוטפת של וועדת החריגים של הכללית (סעיף 31.9 להסדר הפשרה). משאלו הם פני הדברים, הרי שמדובר בהסטת תקציבים פנימית, בתוך הכללית עצמה ולצורך מימון פעילותה השוטפת בלבד, "פעילות המצויה ממילא בתחום אחריותה", כך שאין מדובר בהעברת "כספים לגורם או למטרה חיצוניים" הקשורים לבקשה עצמה. מכאן שאין להביא סכומים אלו בשיקלול הגמול ושכר הטרחה (השוו: ע"א 7088/23 מאור נ' חברת גני יהושע (26.3.24; פיסקה 2)); ולבסוף בכל הנוגע למעמדה הציבורי של הכללית הנכון לדעתנו להחיל על הכללית את הכללים שנקבעו בפסיקה בעניין גופים ציבוריים דומים המנהלים כספי ציבור או האמונים על שירותים חיוניים (ראו: עניין עירית לוד, פיסקה 30 וההפניות שם); עניין מבטחים) ואף נתון זה הינו שיקול בכיוון של הפחתת הגמול ושכר הטרחה. לסיכום מעבר לסכומי הגמול ושכר הטרחה שנפסקו בפסק הדין מיום 23.12.22 (25,000 ₪ כגמול למבקש 1 וכן שכר טרחה בסך 225,00 ₪), הכללית תשלם לבאי כוח שכר טרחה נוסף בסך 963,951 ₪ בתוספת מע"מ, וכן גמול נוסף למבקש 1 בסך 142,807 ₪ (בתוספת מע"מ, ככל שתוצג חשבונית). בהתאם לפסיקה, ועל מנת לשמר בידי ב"כ המבקשים תמריץ לעקוב אחר השלמת תהליך ההשבה, הריני להוסיף ולקבוע כי הגמול ושני שליש משכר הטרחה הנוספים שלעיל ישולמו בתוך 30 יום ממתן פסק דין משלים זה, לעומת זאת, השליש האחרון של שכר הטרחה הנוסף שנפסק ישולם רק לאחר השלמת ביצוע הסכם הפשרה. כפי שנקבע בהחלטה מיום 30.6.26, על המשיבה להגיש הודעת עדכון ראשונה אודות תהליך ההשבה עד ליום 31.12.26, ולהמשיך להגיש הודעות עדכון אחת לשישה חודשים. עם הגשת הדוח האחרון, יגישו הצדדים לאישור בית הדין בקשה לשלם את השליש האחרון שכר הטרחה הנוסף שנפסק.