ת"א 45945-05-25 ת"א 45945-05-25

לפניי בקשה מטעם הנתבעת מס' 3, להורות על פסילת חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, מר מוטי פרייברג, והוצאתה מתיק בית המשפט. נוסף על כך, עותרת הנתבעת 3 למחיקת כל טענה בכתב התביעה המתוקן המתבססת על חוות דעת זו או מאזכרת אותה. רקע בקצרה ראשיתו של ההליך בתביעת שיבוב שהגישה התובעת נגד הנתבעות 1-2 לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב מבוטחה, כתוצאה משריפה שהתלקחה ברכב. התביעה המקורית נסמכה על חוות דעת חוקר השריפות אשר סלוצקי (להלן – סלוצקי), שקבע כי השריפה נגרמה עקב כשל חשמלי במערכת החולפת בחלל תא הנוסעים באזור רצפת התא, אשר הוביל להתלקחות ריפודי הרכב הפנימיים. הנתבעות 1-2 הגישו כתבי הגנה מטעמן. בד בבד עם הגשת כתב ההגנה, הגישה הנתבעת 1 הודעה כנגד צד שלישי כנגד הנתבעת 2. במסגרת כתבי ההגנה, הנתבעת 1 והנתבעת 2 כפרו בטענות התובעת. בהחלטה מיום 27.10.2025, התיר בית המשפט לנתבעות להגיש חוות דעת נגדית לחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה. בהתאם, הנתבעת 2 הגישה את חוות דעתו של חוקר השריפות שחר דדון (להלן – דדון). בחוות דעתו קבע דדון, כי האש פרצה בחלל הדשבורד עקב התקנה של אחרים במערכת החשמל של הרכב, וזאת לצורך הרכבת רכיב לא מקורי של מערכת האיתור, ללא ידיעתו ו/או אישורו של היבואן. הנתבעת 1 לא הגישה חוות דעת מטעמה. משהונחו בפני בית המשפט שתי חוות דעת נגדיות של חוקרי שריפות, ובהינתן המחלוקת המקצועית בין הצדדים, הורה בית המשפט על מינויו של חוקר השריפות מוטי פרייברג כמומחה מטעמו (להלן – המומחה). חוות דעת המומחה הוגשה לתיק בית המשפט ביום 11.05.2026. במסגרת חוות הדעת מצא המומחה כי מקור האש אינו בכשל חשמלי כלל, אלא בדליפת שמן ממסנן השמן שברכב על גבי משטח חם באזור המנוע, ואדיו נדלקו וגרמו לשריפה ברכב. בעקבות מסקנות חוות דעת המומחה, ובפרט נוכח מסקנתו כי מסנן השמן שהותקן ברכב על ידי הנתבעת 3 כשל לאחר 5 חודשים (כאשר ניתנה לו אחריות בת 24 חודשים), עתרה התובעת לתקן את כתב התביעה ולהוסיף את הנתבעת 3 כנתבעת נוספת בהליך. בהחלטה מיום 25.5.2026 נעתר בית המשפט לבקשה. תמצית טענות הבקשה והתשובה לה בד בבד עם הגשת כתב ההגנה מטעמה, הגישה הנתבעת 3 בקשה לפסול את חוות דעת המומחה. לטענתה, כתב התביעה המתוקן נסמך על קביעות חוות דעת מומחה בית המשפט המהווה זרועו הארוכה של בית המשפט, וזכות הטיעון השמורה לצד להליך משפטי חלה גם במסגרת מינוי מומחה מטעם בית המשפט, במסגרתו יש ליתן לצדדים את הזכות להשמיע את עמדתם בסוגיה שבמחלוקת. עוד נטען, כי בהתאם להלכה הפסוקה מקום שבו מומחה מטעם בית המשפט נתן את חוות דעתו מבלי שניתנה לצד להליך האפשרות לממש את זכות הטיעון ולהביא בפני המומחה את עמדתו תחשב כחוות הדעת שניתנה במעמד צד אחד, ולכן היא מהווה פגם שלא ניתן לרפאו. לטענתה, משחוות דעת המומחה גובשה עוד בטרם הייתה צד להליך, ומבלי שניתנה לה הזדמנות להציג מסמכים או חוות דעת נגדית מטעמה, גורמת לפגיעה קשה בכללי הצדק הטבעי ובזכות הטיעון שלה. נוסף על כך, טענה הנתבעת 3 כי המומחה חרג לחלוטין מסמכותו ומכתב המינוי שניתן לו, המורה לו להכריע במחלוקת שבין הצדדים המקוריים להליך. על פי הנטען, התייחסותו לאחריות הנתבעת 3 חורגת מהמחלוקת המקצועית שהונחה בפניו וגם מטעם זה דין חוות הדעת להיפסל. התובעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, משעה שהמחלוקת בין הצדדים היא הגורם לשריפת הרכב נשוא התביעה, וזו מצויה בתחום התמחותו של המומחה, לא חרג המומחה מסמכותו, ואין לפסול את חוות דעתו רק משום שהגורם לשריפה, שנמצא על ידו, שונה מזה שהוצג על ידי מומחי הצדדים. עוד נטען, כי פסילת חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט היא סעד קיצוני ביותר השמור למצבי קיצון חריגים בהם נפל פגם שלא ניתן לרפא, בעוד שבמקרה דנן ניתן לרפא את הפגם באמצעים מתונים בהרבה, ובכללם, הגשת חוות דעת נגדית מטעם הנתבעת 3, משלוח שאלות הבהרה או חקירת המומחה. מוסיפה התובעת וטוענת, כי התנהלות הנתבעת 3 לוקה בחוסר תום לב ובניסיון "לירות לכל הכיוונים", שכן מחד גיסא היא עותרת לפסילת חוות דעת המומחה, ומאידך גיסא, הסתמכה על קביעותיו של המומחה בהודעה לצד שלישי שהגישה כנגד הנתבעת 2. אשר לבקשה למחיקת הסעיפים מכתב התביעה המסתמכים על חוות הדעת – לטענת התובעת, מאחר שהעובדות כהווייתן אינן ידועות למבוטח שרכבו עלה באש, מותר לה לטעון טענות עובדתיות חלופיות בהתאם לתקנה 27 תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן – התקנות). לשיטתה, משהותר לה כדין לתקן את תביעתה ולצרף את הנתבעת 3 כבעלת דין בעקבות ממצאי המומחה, אין מקום לחסום את בירור האמת, ויש לאפשר לנתבעת 3 להתגונן באמצעות הגשת חוות דעת מטעמה ולא לפסול את חוות דעת מומחה בית המשפט. הנתבעת 2 מדגישה בתגובתה, כי אין חולק שחוות דעת המומחה ניתנה קודם לצירוף הנתבעת 3 כצד להליך, ומבלי שניתנה לה הזדמנות לגבש עמדה, לטעון טענות, להיפגש עם המומחה או להגיש חוות דעת מטעמה. לטענתה, לא ניתן ברמה המשפטית והראייתית לצרף בעל דין חדש להליך ולמנוע ממנו את האפשרות להגיש ראיות, קל וחומר כאשר מדובר בראיות שבמומחיות. מומחה מטעם בית המשפט אמור לבחון ולהכריע בטענות של כל הצדדים להליך, ובכלל זה בטענותיה של הנתבעת 3 אשר כלל לא הוצגו בפניו. לכן, לאור החשיבות והמשקל המכריע שמעניקים בתי המשפט לחוות דעת של מומחה מטעמם, אין להציב בעל דין בפני חוות דעת של מומחה מוסכם מבלי שהתאפשר לו להשמיע את דברו. עם זאת, טוענת הנתבעת 2 כי יש להוציא את חוות דעת המומחה מתיק בית המשפט רק אם הנתבעת 3 תגיש חוות דעת של מומחה מטעמה, המתייחסת למקור הנזק ושוללת את חוות דעתו של מומחה בית המשפט. במקרה כזה, לשיטתה, מקום בו המומחה הנוכחי כבר גיבש את עמדתו, יש למנות מומחה חדש מטעם בית המשפט, שיבחן את המקרה כאשר כל החומר יהיה לפניו (שלוש חוות דעת), וכל צד יוכל להשמיע בפניו את טענותיו ולקבל את יומו בבית המשפט. חרף הנימוקים שפורטו, הנתבעת 2 מותירה את ההחלטה בבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט. הנתבעת 1 לא הגישה תשובתה לבקשה. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. אנמק. ככלל, פסילת חוות דעת מומחה מטעם בית משפט היא צעד קיצוני אשר שמור למקרים חריגים, בהם נפל בחוות הדעת פגם היורד לשורש העניין ואשר עלול לגרום לעיוות דין (ר' רע"א 7819/16 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' פלוני, פסקה 7 [נבו] (25.12.2016); רע"א 5902/19 פלונית נ' מדינת ישראל משרד הבריאות פסקה 9 [נבו] (18.11.2019)). הלכה פסוקה ומושרשת היא כי בית המשפט יורה על פסילת חוות דעת של מומחה מטעמו ועל מינוי מומחה אחר תחתיו, במשורה ובמקרים חריגים בלבד, כאשר הקושי באימוץ חוות הדעת נעוץ בפגם עמוק היורד לשורש מהימנותה או במהימנות המומחה עצמו, באופן המטיל צל על אמינות מסקנותיו ומקים חשש ממשי לעיוות דין לאחד מהצדדים. ודוק, בפסיקת בית המשפט העליון נקבע, לא אחת, כי בנסיבות בהן נחשף המומחה מטעם בית המשפט לחוות דעת מטעמו של אחד הצדדים בלבד, הדבר יוביל לפסילת חוות הדעת ומינוי מומחה אחר. כך למשל, ברע"א 1834/18 שירותי בריאות כללית נ' פלונית [פורסם בנבו] (3.5.2018) (להלן – עניין פלונית) מצאה כב' השופטת וילנר כי: "...באופן פרטני יותר, משהעילה עליה מתבססת התביעה היא לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להבדיל מעילת תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975), הרי שטרם מינויו של מומחה בית המשפט כבר היו באמתחתו של כל אחד מהצדדים להליך חוות דעת רפואיות של מומחים מטעמו. בחוות דעת אלו מגולמות, הלכה למעשה, טענותיהם העיקריות של בעלי הדין ביחס לחבות וביחס למצבו הרפואי של הניזוק. משכך, ישנה חשיבות רבה לכך שחוות דעת אלו יועמדו לעיונו של המומחה מטעם בית המשפט טרם שיגבש את חוות דעתו. במילים אחרות, גיבוש חוות דעת על-ידי מומחה בית המשפט לאחר שנחשף לחוות דעת מטעם צד אחד בלבד, כמוהו - בשינויים המתחייבים - כמתן פסק דין בהיעדר כתב טענות או בהיעדר כתב סיכומים של מי מבעלי הדין. משכך, במקרים כאלה, כבענייננו, בהם המומחה לא מילא אחר חובותיו המקצועיות וגיבש את חוות דעתו מבלי שבחן את חוות הדעת הרפואית מטעם אחד הצדדים להליך (אף אם בשוגג וללא כוונת מזיד מצד המומחה עצמו), נפגעה זכות הטיעון של אותו צד - זכות שהיא אבן יסוד במשפט. על כן, נפל פגם מהותי בחוות הדעת היורד לשורש ההליך, אשר ככלל, לא יהיה ניתן לרפאו. במצב שכזה, הפגיעה בתקינות ההליך, בזכויותיו הדיוניות של בעל הדין שחוות דעתו לא הובאה לפני המומחה, ובמראית העין בכל הנוגע לניטראליות המומחה, היא אינהרנטית לפגם שנפל בהליך גיבוש חוות הדעת, ועל כן מצדיקה את פסילת חוות הדעת ומינוי מומחה אחר." נמצא, כי מקרה בו מומחה מטעם בית המשפט מגבש את חוות דעתו לאחר שנחשף לחוות דעת מטעם צד אחד בלבד (אף אם הדבר נעשה בטעות ובתום לב), יש פגיעה בתקינות ההליך השיפוטי ובזכות הטיעון של אותו צד שחוות דעתו לא הובאה לפני המומחה, שמהווה אבן יסוד במשפט. כן נפגעת באופן אינהרנטי מראית העין של ניטרליות המומחה, שהינו זרועו הארוכה של בית המשפט. הלכה זו יצאה מלפני בית המשפט העליון באותם מקרים בהם ממצאי ומסקנות חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט שנסמכו על חוות דעת מטעם צד אחד בלבד, וכן במקרים בהם בעקבות חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט, הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה וצירוף בעלי דין נוספים. כך למשל, ברע"א 1941/19 אסותא - מרכזים רפואיים נ' פלוני [נבו] (25.6.2019) (להלן –אסותא) נדון מקרה בו תובע הגיש תביעת נזיקין נגד בית החולים וולפסון ומשרד הבריאות בגין התנהלות רשלנית של בית החולים. לאחר שהצדדים הגישו חוות דעת נגדיות, הורה בית המשפט על מינוי מומחה מטעמו. באותו עניין הוסכם כי כתבי הטענות והתיעוד הרפואי יועברו לעיונו של המומחה, ברם חוות הדעת הרפואיות מטעם הצדדים לא יועברו לעיונו. במסגרת חוות דעתו סבר המומחה שם כי יש לייחס אחריות למכבי ולאסותא דווקא, הגם שאלה לא היו בעלי דין בהליך ולא הועלתה כל טענה כלפיהם מצד התובע. בעקבות חוות הדעת תוקן כתב תביעה על ידי צירוף הנתבעות הנוספות (מכבי ואסותא) לתביעה. בית המשפט העליון (כב' השופטת וילנר) קבע כי יש להורות על פסילת חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. משלא ניתנה לנתבעים החדשים זכות טיעון בפני המומחה, נקבע כי יש לפסול את חוות הדעת ולמנות תחתיו מומחה אחר. מפאת הרלוונטיות של ההכרעה שם לענייננו כאן, אצטט את הדברים מפי אומרם: "בענייננו, שוכנעתי כי לנוכח "המחירים הדיוניים" שמשלמים המבקשים בשל צירופם לתביעה בשלב מאוחר, לאחר שהתקבלה כבר חוות דעת המומחה, יש צורך לקיים מתחילתם את הליכי מינוי המומחה. ואבהיר את דבריי. כידוע, ההחלטה על מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתביעות רשלנות רפואית היא החלטה מהותית בהליך, שכן פעמים רבות לחוות הדעת מטעם המומחה השפעה מכרעת על גורל התביעה [...]. בהתאם, תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי בית המשפט ימנה מומחה מטעמו רק לאחר ש"נתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע טענותיהם" (ההדגשה הוספה, י.ו.). לא בכדי, אפוא, הודגש לא אחת בפסיקה כי יש לקבל את ההחלטה על מינוי מומחה מטעם בית המשפט רק לאחר שנשמעו טענות כל בעלי הדין (ראו: רע"א 751/01 כהן נ' מדינת ישראל – המרכז הרפואי, [פורסם בנבו] פסקה 3 (31.12.2001); עניין וינברג, שם). 13. במקרה שלפנינו, המבקשים צורפו כנתבעים לתביעה רק לאחר שבית המשפט המחוזי כבר נתן את החלטתו בדבר מינוי המומחה וזאת על בסיס הסכמות המשיבים בדבר עצם מינוי המומחה ואופן גיבוש חוות דעתו (ראו: פרוטוקול הדיון מיום 19.7.2017); וכן רק לאחר שהמומחה נתן כבר את חוות דעתו בהתאם להסכמות האמורות. כפועל יוצא מכך, לא ניתנה למבקשים ההזדמנות – טרם מתן ההחלטה על המינוי – להשמיע את טענותיהם, כמצוות תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי. משכך, ההחלטה על מינוי המומחה אינה יכולה לחול על המבקשים, אשר, כאמור, לא היו צד לתביעה בעת נתינתה. ממילא, גם חוות הדעת שהתקבלה טרם שהם צורפו להליך, אינה יכולה לחייבם. 14. ודוק, הקביעה כי אין בכוחה של החלטת המינוי לחייב את המבקשים אינה נובעת אך מטעם טכני שהמבקשים לא היו צד להליך בעת נתינתה, אלא גם מטעם מהותי, שכן, במצב הדברים שנוצר, נפגעו זכויותיהם הדיוניות של המבקשים פגיעה כפולה – במישור הדיוני; בכך שלא הביעו עמדתם וטענו לעניין עצם מינוי המומחה, לעניין זהותו ולעניין אופן גיבוש חוות הדעת, ובמישור המהותי; בכך שלא הועברו לעיונו של המומחה כתבי הטענות והתיעוד הרפואי מטעם המבקשים לפני שגיבש את חוות דעתו. פגיעה זו הובילה לחוסר איזון ברור בין הצדדים, המעורר קושי מיוחד לנוכח ניגוד האינטרסים בין המשיבים לבין המבקשים, החלוקים ביניהם בסוגיית החבות בנזקים שנגרמו למשיב (ראו והשוו: ע"א 1355/11 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' קופת חולים מאוחדת, [פורסם בנבו] פסקה 50 (9.2.2015)). בהקשר זה יודגש כי חוות דעתו של המומחה גובשה על יסוד תיעוד רפואי שהועבר אליו על-ידי המשיבים, הנוגע, בחלקו, גם להתנהלותם של המבקשים (ראו: מסמכים 13,12,1 המנויים בחוות הדעת), וזאת מבלי שניתנה, כאמור, למבקשים הזדמנות להעברת החומרים מטעמם והתייחסותם לחומרים אלה." בדומה, בת"א (מחוזי נצ') 41461-04-17 פלוני נ' משרד הבריאות בית חולים הלל יפה בחדרה [נבו] (27.5.2020) (להלן – הלל יפה) נדון מקרה בו התובע הגיש תביעה נזיקית כנגד בית חולים הלל יפה וחברת הביטוח ענבל בטענה לרשלנות רפואית. בית המשפט מינה מומחה מטעמו אשר במסגרת חוות דעתו סבר כי גם הטיפול בבית חולים הלל יפה וגם הטיפול בבית חולים העמק (שלא היה צד להליך) חרג מהמקובל. בעקבות זאת תוקן כתב התביעה על דרך צירוף בית חולים העמק וקופת חולים כללית כנתבעות בתובענה. גם שם מצא בית המשפט להורות על פסילת חוות דעת המומחה מטעמו, וזאת בדיוק מהטעמים שפורטו בעניין אסותא. פשיטא, כי אותם טעמים שהנחו את בית המשפט העליון בעניין אסותא ובית המשפט המחוזי בעניין הלל יפה לפסול את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, יפים גם לענייננו כאן. בדומה לפסיקת בתי המשפט כאמור, סבורני כי גם בענייננו לא ניתן לרפא את הפגמים ועיוות הדין שנגרם לנתבעת 3. ראשית, לא ניתן לרפא את הפגם שנפל בחוות הדעת בשל העובדה שחוות הדעת מתייחסת לנתבעת 3 על-אף שלא הייתה צד לתביעה בעת נתינתה, ומשכך, כאמור, היא אינה יכולה לחייב אותה בדיעבד. שנית, המומחה הביע את עמדתו בנדון, וזאת, כאמור, על יסוד חומר שהוגש לו מטעם התובעת והנתבעת 2 בלבד ומבלי שנחשף לטענות הנתבעת 3. מעיון בחוות דעת המומחה, עולה כי מסקנתו אשר לגורם השריפה - דליפת שמן שטפטף ממסנן השמן על משטח חם באזור המנוע ואדיו נדלקו וגרמו לשריפת הרכב, לכך, הוסיף המומחה כי הרכב טופל אצל המבקשת כחצי שנה לפני ארוע השריפה ושם הוחלף מסנן השמן ברכב. מסקנה זו של המומחה, המטילה, לכאורה, אחריות על הנתבעת 3, עוד בטרם זו צורפה כצד להליך ומבלי שנשמעה עמדתה המקצועית או העובדתית, מהווה פגם היורד לשורש העניין ופוגע בזכות יסוד דיונית ומהותית של הנתבעת 3, אשר לטעמי, לא ניתן לרפאו באמצעות הגשת חוות דעת מטעם הנתבעת 3, חקירה נגדית או שאלות הבהרה בדיעבד. לפיכך, גם כאן מתעורר חשש שאף לאחר העיון בחוות הדעת מטעם הנתבעת 3, יתקשה המומחה לשנות את עמדתו ביחס לאחריות הנתבעת 3 או לאחריות הנתבעות 1-2. מטעם זה, מתן אפשרות לנתבעת 3 להגיש חוות דעת מטעמה לעיונו של המומחה בשלב זה, על-מנת שייתן חוות דעת משלימה, אינה יכולה לרפא את הפגם. עוד אוסיף, כי גם בהינתן פסיקת בתי המשפט, הרי שגם לטענה כי המומחה חרג מסמכותו, רגליים. בענייננו המומחה מונה לצורך מתן חוות דעתו "בשאלות המקצועיות שבתחום מומחיותו ואשר במחלוקת בין הצדדים". על פי החלטת המינוי המחלוקות המקצועיות להן נדרש המומחה הן אלה השנויות במחלוקת בין הצדדים – היינו: הצדדים הקיימים בתיק, ולא צדדים אחרים החיצוניים להליך (השוו: עניין אסותא; עניין הלל יפה). מטעמים אלה, ומבלי חלילה להטיל דופי במקצועיות המומחה או בהגינותו, דומני, כי במצב דברים כזה, אין מנוס מפסילת חוות דעת מומחה בית המשפט, ומינוי מומחה אחר תחתיו. אומנם, יש בכך להסיג את בירור המחלוקת כאן לאחור, אולם זהו המחיר שעל הצדדים לשלם בנסיבות אלה. בעניין אסותא עמדה כב' השופטת וילנר על "המחירים הדיוניים" אשר עלול מי מהצדדים לשלם ככל שיצורפו בעלי דין חדשים להליך. כפי שהוטעם שם, הגם שלעיתים נוכחותו של בעל דין נדרשת לצורך הכרעה ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה, צירוף בעלי דין בשלבים מתקדמים בהליך עלול, במקרים מסוימים, להקים צורך לקיים מתחילתם הליכים שונים שהתקיימו עובר לצירוף, אשר הצדדים שצורפו לא היו צד להם (ראו: רע"א 10176/09 אוטוורקס בע"מ נ' סוכנויות אפק-רקורד בע"מ, פסקה 5 [נבו] (7.3.2010)). הנתבעת 3 הוסיפה ועתרה למחיקת סעיפים מכתב התביעה המתוקן המפנים לחוות דעת המומחה. איני סבור כי יש הצדקה לכך. ראשית, הנתבעת 3 בעצמה מפנה בכתב הגנתה ובהודעה לצד שלישי לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. מכאן, שלא ניתן להשלים עם מצב שבו כתב התביעה המתוקן לא יאזכר כלל את חוות הדעת אשר בעקבותיה תוקן, ואילו כתבי הטענות מטעם הנתבעת 3 יכללו אזכרו כאמור; שנית, מאחר שתיקון כתב התביעה הוא בעקבות חוות הדעת, הרי שמחיקת הטעם לתיקון כתב התביעה חסר תכלית או תוחלת. חוות הדעת כאמור היא שהובילה לתיקון כתב התביעה, ולכן אך טבעי שכתב התביעה המתוקן יתייחס לחוות הדעת, ולמצער יאזכר אותה; שלישית, מחיקת התייחסות לחוות הדעת היא מלאכותית. לא בכדי לא נמצא תקדים דומה שבו נדרשה מחיקה של סעיפים מכתב התביעה המתוקן. ברי, כי לא ניתן באמת להסתיר ולהתעלם מדבר קיומה של חוות הדעת. העובדה כי זו נפסלה משמע כי לא ניתן לבסס עליה תשתית להכרעה בענייננו, אולם אין להסיק מכך שלא ניתן להתייחס אליה בכתבי הטענות. סוף דבר בנסיבות העניין, אנו מורה על פסילת חוות דעת המומחה. הנתבעת 3 תודיע בתוך 7 ימים האם בכוונתה להגיש חוות דעת נגדית בתיק, וזאת לצורך בחינת העיתוי למינוי מומחה חלופי מטעם בית המשפט. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. תז"פ בהתאם.