ת"א 55370-08-24 ת"א 55370-08-24

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, ביום 21.5.2025. רקע כתב התביעה הוגש על ידי חברת החשמל לישראל בע"מ נגד אושרי בוסקילה והמבקש בגין שימוש בלתי חוקי בחשמל (שב"ח) בנכס השייך למבקש, ברחוב הרצל 68 בחיפה, שבו הופעלה מעבדת סמים. כנטען בתביעה, בבדיקה מיום 27.3.2024 התגלה חיבור פיראטי שיצר מעקף מלא למונה, כך שצריכת החשמל לא נרשמה כלל במונה. סכום התביעה והסעד המבוקש הועמד על סך של 82,707 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. ביום 21.5.2025 ניתן פסק דין בהעדר הגנה. בפסק הדין חויבו הנתבעים 1-2, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את סך התביעה של 82,707 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך 9,760 ש"ח. ביום 13.8.2025 הגיש הנתבע 2, המבקש, בקשה דחופה לביטול פסק הדין, בטענה כי כתב התביעה מעולם לא נמסר לו וכי החתימה על אישור המסירה אינה שלו. עוד טען המבקש כי אדם בשם "שמעון" חתם על אישור המסירה, בעוד שהוא עצמו מתגורר בקריית ים. לגופו של עניין, טען כי רכש את החנות ביום 14.12.2023 והשכיר את המחסן הריק לנתבע 1 החל מיום 1.4.2024, ללא כל ידיעה שהמקום יהפוך למעבדה לגידול סמים. התובעת הגישה תגובה מפורטת ובה התנגדה לביטול פסק הדין, בטענה כי המבקש פעל בחוסר תום לב וכי ידע על ההליך מאחר שהתייצב פיזית במשרד ב"כ התובעת כבר ביום 3.9.2024 כשהוא אוחז בכתב התביעה (כעולה באישור המסירה, המסירה בוצעה ביום 29.8.2024). בנוסף, נטען כי המבקש נרשם כצרכן החשמל בנכס החל מיום 11.6.2023, מה שקושר אותו ישירות לתקופת השימוש הבלתי חוקי בחשמל. לתגובת התובעת צורף תצהיר עובדת משרד ב"כ התובעת, גב' ורד שקד. לטענת גב' שקד בתצהירה, היא עובדת במשרד ב"כ התובעת ומטפלת בתיקי חברת החשמל. ביום 3.9.2024 התייצב המבקש פיזית שהוא אוחז בכתב התביעה. כך גם ביום 8.9.2024 התייצבו שני הנתבעים יחדיו פיזית במשרד פעם נוספת עם כתב התביעה. באותו מעמד אישרו הנתבעים לגוף עניין התביעה כי מעבדת הסמים שנחשפה במקום צרכנות החשמל פעלה מס' חודשים, וביקשו לסיים את התביעה בתשלום חלקי עפ"י חישוב רק לגבי חלק מתקופת השימוש הבלתי חוקי בחשמל. גב' שקד הבהירה להם כי אין הסכמה לכך מצד התובעת וכי עליהם להגיש כתב הגנה במועד הקבוע בדין, ואף מסרה להם לבקשת נתבע 2 את הטלפון והכתובת של הסנגוריה הציבורית בחיפה וכי באפשרותם לקבל ייעוץ משפטי. בשיחה טלפונית מיום 19.9.2024 מסר הנתבע 2 (המבקש) כי עורך הדין מטעם נתבע 1 יפנה לתאם פגישה, אך מאז הנתבעים ניתקו מגע, ובהתאם ניתן ביום 21.5.2025 פסק דין כנגדם בהיעדר הגנה. דיון והכרעה מעיון בתיק בית משפט עולה כי פסק הדין הומצא למבקש כבר ביום 4.6.2025 לכתובתו ברח' הרצל 68 בחיפה (מקום המצאת כתב התביעה) והוא חתום על אישור המסירה. המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין, עד ליום 14.7.2025. הבקשה לביטול פסק דין הוגשה בחלוף חודש מהמועד הקבוע, מבלי שצורף לה בקשה להארכת מועד, ורק לאחר שננקטו נגד המבקש הליכים בלשכת ההוצאה לפועל. תקנה 176 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות") מסמיכה את בית המשפט להאריך מועדים. התקנה מבחינה בין שני סוגים של הארכת מועדים: מועדים הקבועים בחיקוק ניתנים להארכה בהתקיימם של טעמים מיוחדים (תקנה 176 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי); מועדים שנקבעו על-ידי בית המשפט ניתנים להארכה לפי שיקול דעתו של בית המשפט (תקנה 176 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי). משכך, על מנת להאריך את המועד להגשת הבקשה, על הנתבע להראות לכך טעם מיוחד. בענייננו, מדובר במועד הקבוע בחיקוק. משכך, נדרשים טעמים מיוחדים לשם הארכתו. המבקש בבקשתו אינו מצביע על טעם מיוחד להארכת מועד. לגופם של דברים ולעניין העילות והשיקולים שעל בית המשפט לשקול בעת הדיון בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד ראו החלטת כב' השופטת ר' רונן בא"ת 16481-04-25 מדינת ישראל נ' פלוני (26.5.2025): "בפסיקה נקבע כי קיימות שתי עילות עיקריות מכוחן יבוטלו החלטה או פסק דין שניתנו במעמד צד אחד: האחת, ביטול מחמת הצדק, שעניינו במקרים בהם נפל פגם דיוני היורד לשורשו של ההליך (על פי רוב מדובר במקרים בהם לא בוצעה המצאה כדין למבקש הביטול); והשנייה, ביטול לפי שיקול דעת בית המשפט, שחל בנסיבות בהן ההמצאה בוצעה כדין. במקרים כאלה, כדי להכריע בבקשת הביטול, נדרש בית המשפט לבחון שני נושאים. ראשית נבחנת הסיבה שבשלה ניתן פסק הדין במעמד צד אחד, קרי הטעם למחדלו של המבקש להתגונן; ושנית, עניין שלו נודעת חשיבות רבה יותר, נבחנים סיכויי הצלחת המבקש בהליך שעל הפרק (אם יבוטלו ההחלטה או פסק הדין). בהקשר זה, די בדרך כלל להראות כי קיימת הגנה לכאורית כדי להצדיק את הביטול (להרחבה ראו רע"א 1059/23 חברת אחים משהור בנין ופיתוח בע"מ נ' ארלנגר בע"מ (בהקפאת הלכים), פסקה 18 (16.7.2023) (להלן: עניין ארלנגר); רע"א 7127/22 אלחי נ' מנסור, פסקה 14 (29.1.2023) (להלן: עניין אלחי); רע"א 2172/22 בורנשטיין נ' לוין, פסקה 12 (26.5.2022); רע"א 6258/19 כהן נ' כהן, פסקה 7 (3.12.2019)). לצד שיקולים אלה, קיים במקרים האמורים שיקול 'על' שעניינו בזכות הגישה לערכאות (שנמנעת ממבקש הביטול), אותו יש לאזן אל מול האינטרס בדבר ניהול יעיל של מערכת המשפט (רע"א 1957/12 חלה נ' כהן, פסקה 11 [ (22.5.2012); עניין אלחי, בפסקה 15). עמדתי על כך בהחלטתי בעניין ארנלגר: 'את האיזון האמור בין השיקולים השונים, על בית המשפט לערוך גם היום, לאחר כניסתן לתוקף של התקנות החדשות, הנותנות כידוע משקל משמעותי לאינטרס היעילות … כך, גם היום נדרש בית משפט הדן בבקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, לערוך איזון בין חומרת המחדל של מבקש הביטול ומידת הפגיעה ביעילות הדיונית (שהיא היום בעלת משקל משמעותי) מצד אחד; לבין עוצמת הפגיעה במבקש הביטול אם בקשתו תידחה מהצד השני. זאת בין היתר לאור היקף הפגיעה ולאור סיכויי הגנתו של המבקש והאפשרות שעמדתו הייתה מתקבלת אילו הייתה נדונה לגופה' (שם, בפסקה 21)". כן ראו לעניין זה החלטת כב' השופטת י' וילנר ב רעא 2406/23 פלונית נ' פלוני (3.8.2023): "כידוע, שניים הם המסלולים לביטולו של פסק דין שניתן בהעדר הגנה: ביטול מחמת צדק, למשל בשל פגמי המצאה, או שיקול הדעת שנתון לבית המשפט. במסגרת המסלול השני, נבחנים הטעמים לחוסר המעש של בעל הדין מבקש הביטול, כמו גם סיכויי הצלחתו בהליך, אם תתקבל בקשתו ויבוטל פסק הדין שניתן נגדו; על דרך הכלל, עיקר המשקל מוּשׂם על בחינת סיכויי ההצלחה (ראו: תקנה 131 לתקנות; רע"א 640/19 איברהים נ' אלבאחבסה, פסקה 6 (17.4.2019); רע"א 1788/20 אברג'ל נ' אלקטרז איילנד בע"מ, פסקה 7 (5.11.2020))." לאחר עיון בבקשה ובתגובה, מצאתי להעדיף טענות התובעת והתצהיר שצורף לתגובה. אני סבור כי כתב התביעה הומצא כדין לכתובת המבקש ברח' הרצל בחיפה, בדואר רשום, וכך גם פסק הדין שהומצא על ידי בית המשפט. איני סבור כי יש חשיבות מי חתום על אישור המסירה, ואני מעדיף גרסת גב' שקד בתצהירה לפיה התייצב המבקש הבמשרד ב"כ התובעת כבר ביום 3.9.2025. כמו כן, המצאת כתב התביעה וגם פסק הדין באותה הכתובת, רק מחזקת טענת התובעת שמדובר בכתובת המבקש. כמו כן, המבקש לא צרף תמצית רישום ממשרד הפנים על מנת להוכיח כתובתו הרשומה. לגבי סיכויי ההגנה. כנטען בבקשה, לא ידע המבקש אודות השימוש הלא חוקי בחשמל על ידי הנתבע הנוסף. המבקש אינו מסביר נסיבות ההכרות בינו לבין הנתבע הנוסף ומה טיב היחסים. כמו כן, המבקש אינו מתייחס בתצהירו מה השימוש שעושה בנכס ברח' הרצל, האם מדובר בבית עסק. התובעת מצביעה על סתירות בגרסת המבקש. לטענתה, גרסת המבקש לפיה הוא שהשכיר את המחסן לנתבע 1 רק החל מיום 1.4.2024, בעוד שמעבדת הסמים והשימוש הבלתי חוקי בחשמל נחשפו כבר ביום 27.3.2024. עוד טענה התובעת, כי המבקש עצמו אישר בשיחות עמו כי נתבע 1 שכר את הנכס החל מיום 1.4.23, וכי המבקש פשוט תיקן בעצמו את הספרה בהסכם השכירות כיוון שעברה שנה. לבסוף, טוענת התובעת כי קיימת יריבות ישירה מול המבקש כצרכן הרשום וכמחזיק בנכס בעת הרלוונטית, וכי התנהלותו עולה כדי התרשלות מדעת והתעלמות מכוונת מההליך המשפטי. על כן, מבקשת התובעת לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין, ולחלופין בלבד, לחייבו בהוצאות משמעותיות בגין התנהלותו. לאחר עיון בטענות הצדדים, אני סבור כי מדובר בטענות הגנה חלשות ביותר. מסירת חזקה לשוכר אינה שוללת את אחריותו של הבעלים. היקף האחריות תלוי במידת הזיקה של הבעלים לנכס, טיב הסיכון, במערכת היחסים החוזית, בהתנהגות הצדדים וביכולתו של הבעלים לדעת על הסיכון ולפעול למניעתו. מהחומר בתיק עולה, כי השימוש הלא חוקי בחשמל נעשה לפני שנחתם חוזה השכירות, ונטען שמדובר בנכס הצמוד למקום עסקו או כתובתו של המבקש. משכך, למבקש קיימת זיקה ועלולה להיות לו ידיעה לנעשה בנכס, לכאורה. זאת ועוד, קיימת תהיה בכך שבחר במקש שלא לפרט אודות הנכס או הנתבע הנוסף בתצהירו. היה מצופה כי יפרט אודות טיב היחסים עם הנתבע הנוסף, ומה עושה בנכס נשוא התביעה, והאם מדובר בעסק פעיל. היה מקום אף לצרף מסמכים המתייחסים לכך. כמו כן, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי המבקש רשום כצרכן וכמחזיק בנכס בעת הרלוונטית, והתנהלותו יכולה להצביע על רשלנות, לכאורה. לאור כל האמור, בשים לב למחדלים, הגשת הבקשה באיחור מבלי להצביע על טעמים מיוחדים, ולהגנה החלשה, ביטול פסק הדין בכפוף לתנאים הבאים: הפקדת סך של 45,000 ₪ בקופת בית המשפט. תשלום הוצאות התובעת על סך 3,500 ₪. ההפקדה ותשלום ההוצאות עד ליום 18.10.2026. עם ביצוע ההפקדה ותשלום ההוצאות במועד, תוגש הודעה. בהעדר כל אלה, יוותר פסק הדין על כנו. מזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.