ת"א 24737-12-24 ת"א 24737-12-24

לפניי בקשת המבקשת (להלן: "הנתבעת"), להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") בתחום הראומטולוגי, בשל כך שלא התייחס לעברה הרפואי כנדרש ומאחר שעמדה לפניו חוות דעת פרטית מטעם התובעת בתחום הראומטולוגיה. רקע וההליכים במל"ל מדובר בתביעה בגין נזקי גוף שהגישה המשיבה (להלן: "התובעת"), ילידת 10.3.1975, כתוצאה מתאונת דרכים שעברה בתאריך 28.2.2022 (להלן: "התאונה"). התביעה הוגשה בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה. התובעת נבדקה על ידי מספר ועדות רפואיות מטעם המל"ל, אשר קביעותיהן מחייבות בהליך הנוכחי בהתאם לסעיף 6ב לחוק הפלת"ד. להלן קביעותיהן (עמ' 81-14 לבקשה): בוועדה רפואית מיום 17.8.2022 טענה התובעת כי בעקבות התאונה היא סובלת, בין היתר, מכאבים עזים, רגישות והגבלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי והמותני וכן מכאבים והגבלה בכתף שמאל. עוד צויין על ידי בא כחה שייצג אותה בוועדה, כי בעברה קיימת נכות בשיעור של 10% כתוצאה מתאונה שעברה בשנת 2017 וכי מאז חלה החמרה במצבה. התובעת ביקשה התייחסות גם לתחום הנפשי ולתחום האף אוזן וגרון (להלן: "אא"ג"). בבדיקת התובעת נמצאה הגבלה בתנועות הצוואר והכתף. הוועדה ביקשה לקבל חוות דעת בתחומי האא"ג והנפשי. עוד צויין כי הוועדה עיינה במסמכים רפואיים אשר פורטו בנספח לפרוטוקול הוועדה (עמ' 18 לנספחי הבקשה), כולם משנת 2022 והלאה למעט מסמך בודד מ- 16.9.2019 של בדיקת רופא אורתופד בבית חולים. בתאריך 8.9.22 נבדקה התובעת על ידי פסיכיאטרית מטעם המל"ל, אשר קבעה נכות זמנית בשיעור של 15% עד ל- 31.3.23 (עמ' 21). התובעת ציינה בפני הרופאה כי שבה לעבודתה במשרה חלקית. בתאריך 27.10.22 נבדקה התובעת על ידי רופא אא"ג מטעם המל"ל, אשר קבע כי לא נותרה נכות בתחומו כתוצאה מהתאונה (עמ' 28). בוועדה רפואית מיום 2.11.2022, סוכם מצבה של התובעת ללא נוכחותה. הוועדה קבעה כי מצבה של התובעת זמני וייתכן בו שיפור. בהתאם, קבעה נכות זמנית בשיעור של 20% בצוואר, בניכוי 10% בגין התאונה הקודמת מ- 2017 וסך הכל 10% מהתאונה נשוא התביעה, עד ל- 31.3.23. כן אימצה הוועדה את קביעות הפסיכיאטרית ורופא האא"ג הנ"ל. הוועדה ציינה כי "הוצגו מסמכים חדשים מראומטולוג עם אבחנה של פיברומיאלגיה. הוועדה מבקשת חוו"ד ראומטולוג ותסכם ללא נוכחות". בתאריך 14.12.22 נבדקה התובעת על ידי ראומטולוג מטעם המל"ל (עמ' 39). הרופא, שבפניו עמד מסמך רפואי מראומטולוג בקופת חולים מ- 20.6.22 בלבד, קבע כי נכותה בגין פיברומיאלגיה היא בשיעור של 5% לפי סעיף 92 (1)- (2) מותאם. בוועדה רפואית מיום 28.12.2022, שוב סוכם מצבה של התובעת ללא נוכחותה. הוועדה אימצה את קביעת הראומטולוג מטעם המל"ל וקבעה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 5% לצמיתות בגין פיברומיאלגיה. בנוסף הותירה הוועדה את הנכויות הזמניות שנקבעו קודם לכן (עמ' 44). התובעת הגישה ערר על קביעות המל"ל בתחום האא"ג (0%) ובתחום הראומטולוגיה (5%). בתאריך 21.5.23 התקיימה ועדה רפואית לערר. בפני ועדה זו הציגה התובעת לראשונה חוות דעת פרטית מטעמה בתחום הראומטולוגיה, של פרופ' הווארד עמיטל, אשר קבע לתובעת נכות צמיתה בשיעור 20% לצמיתות בגין פיברומיאלגיה. בבדיקת התובעת על ידי הוועדה צוין, כי התובעת עולה בקלות על מיטת הבדיקה, אין עדות למחלה מפרקית, ונמצאה רגישות קלה מאוד בשש נקודות אופייניות לפיברומיאלגיה. ועדת הערר אימצה חלקית את מסקנותיו של פרופ' עמיטל והעלתה את נכות התובעת בתחום הראומטולוגיה מ- 5% ל- 10%, לפי סעיף 92(ב), בגין "הפרעה קלה מאד בתפקוד" (עמ' 53). הוועדה גם ציינה כי "כאבי הראש והסחרחורות כלולים בנכות בגין פיברומיאלגיה", וכי "שאר נכויותיה האורתופדיות נשארות בעינם- עליה לא הוגש ערר". בתאריך 1.8.23 נבדקה התובעת על ידי פסיכיאטרית מטעם המל"ל לבחינת תום זמניות (עמ' 58). צויין כי התובעת שבה לעבודתה ואין לה ירידה בהכנסות. נקבעה נכות צמיתה בשיעור של 10% לפי סעיף 34(ב)(2) בגין הפרעת הסתגלות עם שילוב דיכאון וחרדה. בתאריך 20.8.2023 התכנסה ועדה רפואית לעניין תום זמניות. הוועדה אימצה את קביעות הרופאה הפסיכיאטרית הנ"ל וקבעה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 10% בתחום הנפשי החל מיום 1.4.2023. בנוסף, התובעת הציגה בפני הוועדה הערכת נכות בתחום האורתופדי של ד"ר חובב תבור והתלוננה על קושי בישיבה ונהיגה ממושכת, מגבלות בתנועות הצוואר ועמוד השדרה המתני והקרנה לרגליים, באופן המקשה על הליכה ממושכת. בא כחה של התובעת ציין כי בעניין הצוואר יש תאונת עבודה קודמת בעטיה נקבעה לתובעת נכות בשיעור של 10%, אך במצב זה חלה החמרה, המפורטת בהערכת הנכות של ד"ר תבור הנ"ל. הוועדה בדקה את התובעת, עיינה במסמכים הנוגעים למצבה, וקבעה כי הסימפטומים מהם סובלת התובעת בגב, צוואר וכתף הם חלק מתסמונת הפיברומיאלגיה ואין לתת בגינם נכות נפרדת ונוספת בתחום האורתופדיה (עמ' 64). סך הכל נכותה הועמדה על 10% בתחום הנפשי ו- 10% בתחום הראומטולוגיה וסך הכל נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 19%. התובעת הגישה ערר על קביעת המל"ל שלא נותרה לה נכות בתחום האורתופדיה. בתאריך 17.12.2023 התקיימה ועדה רפואית לערר, לפניה טענה התובעת, באמצעות באת כחה, לממצאים וטיפול שונים ונפרדים מתחום הראומטולוגיה, המצדיקים קביעת נכות אורתופדית בצוואר, גב וכתף. הוועדה בדקה את התובעת וקיימה דיון שנמשך כ- 55 דקות. בסופו של דבר, ביקשה הוועדה לעיין בכל בדיקות הדימות שנערכו לתובעת לפני ואחרי התאונה, ובכלל זה דיסקים של CT ו- MRI לעמוד השדרה הצווארי, גבי ומתני. כן ביקשה הוועדה "חוות דעת ראומטולוג, שיתייחס לתסמונת פיברומיאלגיה וחומרתה וכן שיתייחס לכרטיסה הרפואי טרם התאונה". הוועדה ביקשה לסכם את מצבה של התובעת לאחר קבלת הנ"ל וזאת בנוכחות התובעת. ועוד ביקשה הוועדה "לדון בתיק זה לאור מורכבות המקרה כתיק בודד לוועדה" (עמ' 71). בתאריך 31.3.24 ובתאריך 23.6.24, זומנה התובעת לבדיקות אצל ראומטולוג מטעם המל"ל, אולם היא לא התייצבה אליהן (עמ' 76 ו- 78). כך נותרה למעשה על כנה קביעת המל"ל מ- 20.8.23. טענות הצדדים בתמצית הנתבעת מבקשת להתיר לה הבאת ראיות לסתור את קביעת ועדת הערר של המל"ל מ- 21.5.23, בה התקבל ערר התובעת חלקית ונקבעה לתובעת נכות ראומטולוגית בשיעור של 10%. לנתבעת שני נימוקים עיקריים: לטענתה, קביעת המל"ל התקבלה מבלי שניתן משקל מספק לעברה הרפואי של המשיבה (להלן: "התובעת"), הכולל תלונות קודמות על כאבים מפושטים באזורים שונים בגוף וכן תאונת דרכים קודמת משנת 2017 שבגינה נקבעו לה נכויות. בנוסף, נטען כי התובעת הציגה בפני המל"ל חוות דעת ראומטולוגית פרטית, אשר היוותה בסיס חלקי לקביעת הנכות. עוד טוענת הנתבעת כי התובעת לא גילתה בטופס התביעה למל"ל את מלוא עברה הרפואי ואת תלונותיה הקודמות, והצהרתה למל"ל בעניין זה לא הייתה נכונה. התובעת, מנגד, מבקשת לדחות את הבקשה. לטענתה, הבקשה הוגשה באיחור ומהווה ניסיון לעכב את ההליך. בנוסף, הבאת ראיות לסתור היא חריג בלבד לעקרון לפיו קביעת המל"ל מחייבת את בית המשפט. התובעת טוענת כי הוועדות עיינו בחומר הרפואי הרלוונטי מעברה של התובעת, בחלקו הוא ישן ואינו משליך על הנושא הראומטולוגי, הוועדות היו מודעות לתאונה קודמת שעברה ב- 2017, והן הפעילו שיקול דעת עצמאי כשקבעו את נכותה הראומטולוגית. עוד טוענת התובעת, כי עצם הצגת חוות דעת פרטית אינה מצדיקה סטייה מקביעת המל"ל. לחלופין, מבוקש ליתן צו שיורה למל"ל לפרט את המסמכים שעמדו בפני הוועדות, ואם ימונה מומחה, לשקול מינוי גם בתחומים נוספים, על מנת שהתובעת לא תקופח. העבר הרפואי מהמסמכים הרפואיים שצורפו לבקשת הנתבעת עולה, כי לתובעת תלונות חוזרות על כאבים ומגבלות באזורים שונים בגוף. בשנת 2005 תועדו כאבים בגב התחתון ובירך שמאל, לרבות צליעה קלה ורגישות בבדיקה אורתופדית. בשנים 2010-2009 ובשנת 2021, במסגרת ביקורים אצל ראומטולוג, תועדו תלונות על כאבים בכתף שמאל, ברך וירך שמאל, כאבי שרירי השוקיים, וכן אובחנו כאבי שרירים וכאבי מפרקים. בשנת 2010 תועדו גם כאבים בגב התחתון עם הקרנה לרגל שמאל. בהמשך תועדו כאבים והגבלות בכתפיים, לרבות כאבים בכתף ימין והגבלה בתנועה בשנת 2012, כאבים בכתף שמאל בשנת 2016, וכן כאבים בגף התחתון ורגישות במישוש בשנת 2017 (עמ' 147-83, 150 לבקשה). עוד צורפו לבקשת הנתבעת מסמכים רפואיים אודות תאונת דרכים קודמת שעברה התובעת בתאריך 12.12.2017, בה נגרם לה שבר ביד שמאל, פגיעה בצוואר וקרע בכתף. לאחר התאונה תועדו כאבים בכתף ימין, צוואר, שכם, גב וכף היד, וכן כאבים מפושטים והפרעות שינה. התובעת טופלה במרפאת כאב ובטיפול תרופתי והייתה במעקב אצל רופאי כאב עד שעברה ניתוח בכתף בשנת 2021. בבדיקת MRI מיום 6.6.2018 הודגם קרע מורכב בכתף ימין. בהמשך תועדו כאבים בצוואר, בשורש כף יד שמאל ובכתף ימין, וכן טיפול בהזרקות מרובות במרפאת כאב. בשנת 2020 תועדו כאבים בכתף ללא הטבה תחת טיפול במורפיום ומעקב רופא כאב, וכן כאבים בלסת עם הקרנה לצוואר. ביום 29.11.2021, במסגרת ביקור אצל ראומטולוג, תועד כי התובעת סובלת מזה כארבע שנים מכאבים בחזה ובכתף ימין לאחר פריקת הכתף והניתוח בעקבות התאונה הקודמת, כי היא מטופלת תרופתית, וכן כי נשקל טיפול בקנאביס. הנתבעת גם צירפה לבקשתה תצהיר שהגישה התובעת לבית המשפט בהליך קודם שניהלה, בגין תאונת הדרכים מ- 2017, בו פירטה שבעקבות אותה תאונה נקבעה לה במל"ל נכות משוקללת לצמיתות בשיעור של 24%, הכוללת 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי, 5% בגין הגבלה בתנועות פרק שורש כף היד ו-10% בגין הגבלה בתנועות הכתף. באותו תצהיר מפורטות גם תלונותיה ומגבלותיה כתוצאה מאותה תאונה. דיון והכרעה הנתבעת מבקשת לחלוק על קביעות המל"ל בכל הנוגע לנכות הראומטולוגית שנקבעה לתובעת, בשיעור של 10% לצמיתות. קביעה זו ניתנה על ידי ועדת ערר מ- 21.5.23, לאחר שקודם לכן עמדה על 5%. קביעה זו של 10% נותרה על כנה בוועדה מ- 20.8.23, ולא שונתה גם לאחר ערר נוסף שהגישה התובעת, עקב אי התייצבות התובעת לבדיקות אצל ראומטולוג מטעם המל"ל, אליהן הופנתה על ידי ועדת ערר מ- 17.12.23, שביקשה להעמיק את הבירור בין היתר בנוגע לעברה הרפואי. על פי הפסיקה, היתר להבאת ראיות לסתור יינתן רק מטעמים מיוחדים שיירשמו. ההלכה היא כי מדובר בחריג לכלל הקובע כי הנכות במל"ל היא מחייבת, אשר ייושם במשורה ובנסיבות חריגות, מקום שבו נפל פגם מהותי בהליך או כאשר בפני הוועדה לא עמדה תשתית עובדתית או רפואית מלאה שעשויה הייתה להשפיע על מסקנותיה (רע"א 796/19 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") (28.2.2019); רע"א 7666/15 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' פלוני (24.1.2016); רע"א 16620-10-24 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית (26.11.2024)). במקרה הנוכחי, יש קושי עם העובדה שוועדת הערר הראשונה מ – 21.5.23 קיבלה את הערר שהגישה התובעת והעלתה את נכות הראומטולוגית מ- 5% ל- 10% בעקבות חוות דעת פרטית שהציגה לה התובעת. על פי הפסיקה, עצם הגשתה של חוות דעת פרטית לוועדה הרפואית של המל"ל אינה מהווה, כשלעצמה, טעם מיוחד להתיר הבאת ראיות לסתור. לשם כך נדרש להצביע על פגם מהותי בהליך, כגון היעדר הפעלת שיקול דעת עצמאי על ידי הוועדה או מצב שבו החלטתה התבססה על תשתית רפואית חסרה, אשר עשויה הייתה להשפיע על מסקנותיה (רע"א 2851/20 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (15.7.2020)). מעיון בחוות הדעת מטעם התובעת (נספח א' לתגובת התובעת) עולה, כי נקבע בה קשר סיבתי בין נכותה הראומטולוגית של התובעת לתאונה, אך לא הוזכר בה קיומו של עבר רפואי או תאונה קודמת. להפך. המומחה מטעם התובעת מציין כי מצבה של התובעת הוא מהתאונה נשוא התביעה בלבד, ומוסיף: "ג' הייתה פעילה מאד קודם לתאונה ועתה היא מתמודדת עם קשיים אשר לא חוותה בעבר ... והיא מתקשה לבצע פעולות שעשתה קודם לכן בנקל. תסמינים החלו בסמוך לאחר התאונה" (עמ' 15 לנספחי התגובה). מומחה התובעת אינו מציין קיומה של תאונה קודמת ואינו מתייחס לשלל תלונותיה על כאבים מפושטים ואחרים לאורך השנים כפי שתועדו במסמכים הרפואיים שצירפה הנתבעת לבקשתה ופורטו לעיל. על כן, נראה כי חוות הדעת שהציגה התובעת למל"ל הייתה חסרה והציגה תמונה חלקית ביותר בפני המל"ל. כבר מטעם זה, נראה כי נפל פגם בקביעת ועדת הערר שהעלתה את נכות התובע מ- 5% ל- 10%. בנוסף לאמור, לא ניתן לחלוק על העובדה שבוועדות הרלוונטיות, שקבעו את נכותה הראומטולוגית של התובעת, היינו - הוועדה מ- 28.12.22, שקבעה נכות של 5%, ועדת הערר מ- 21.5.23 שהעלתה את הנכות ל- 10%, והוועדה מ- 20.8.23, שאמנם לא דנה בתחום הראומטולוגי, אך ציינה שהממצאים האורתופדיים הם חלק מהנכות הראומטולוגית שנקבעה, באף אחת מהן אין דיון ענייני על עברה הרפואי של התובעת. נכון שהוועדות היו מודעות לקיומה של תאונה מ- 2017 ולנכות קודמת בצוואר, אולם אין כל תיעוד על כך שעמדו בפני ועדות אלו מסמכים רפואיים מלאים מעברה של התובעת. הוועדה היחידה שביקשה התייחסות לעברה של התובעת ולבדיקות ההדמייה שביצעה גם לפני התאונה היא ועדת הערר האחרונה מ- 17.12.23, ומכאן שדיון כזה לא נערך קודם לכן. אלא שהתובעת לא איפשרה לוועדה זו לסכם מסקנותיה, שכן נעדרה פעמיים מבדיקות הראומטולוג מטעם המל"ל. למעשה, בפני בית המשפט עומדת היום קביעת נכות צמיתה ראומטולוגית בשיעור של 10%, אשר לאחר שניתנה קבע המל"ל כי יש לשוב ולברר אותה, יש לתת את הדעת לעברה הרפואי של התובעת, ויש לקיים בעניינה דיון מעמיק נוסף לאחר בדיקה נוספת של ראומטולוג, בסוגייה שנראתה למל"ל "מורכבת". לפיכך, בהעדר התייחסות מפורשת לעברה הרפואי של התובעת בהיבט הראומטולוגי ולמשמעותו האפשרית ביחס לנכות שנקבע, וכאשר הוצג תיעוד רפואי מעברה של התובעת, הכולל תלונות חוזרות בתחום הכאב, ביקורים אצל ראומטולוג, וכן תאונת דרכים קודמת שבעקבותיה נקבעו לתובעת נכויות במל"ל והמשך טיפול במרפאת כאב, ונוכח הבדיקות שהמל"ל עצמו ביקש בעניין הנכות הראומטולוגית וקביעתו כי יש עוד לערוך בעטיה דיון מורכב, אזי הקביעה של נכות בשיעור של 10% היא לאקונית. על כן, יש להתיר לנתבעת להביא ראיות לסתור קביעה זו. כידוע, מקום שבו מידע רפואי מהותי לא עמד בפני הוועדה, או לא נבחן על ידה, באופן שעשוי היה להשפיע על מסקנותיה, עשוי להתקיים טעם מיוחד המצדיק התרת הבאת ראיות לסתור וכך גם במקרה הנוכחי כאמור (רע"א 796/19 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") (28.2.2019); רע"א 7666/15 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' פלוני (24.1.2016). אציין כי אינני נותנת ביטוי לטענת הנתבעת שהתובעת לא גילתה את מלוא מצבה בטופס התביעה לקביעת דרגת הנכות. טופס התביעה עצמו לא צורף לבקשה. בצילום מסך שצירפה הנתבעת לסעיף 8 לבקשתה, נראה כי במענה לשאלה על מגבלות התובעת בעברה התובעת לא השיבה כלל, ובמענה לשאלה על מגבלות מהתאונה, השיבה התובעת- "רצ"ב נספח מגבלות", בו לא ידוע מה היא כתבה. אין מקום להיעתר לבקשת התובעת ליתן צו למל"ל לפרט אלו תיקים רפואיים עמדו לפניו. לצורך כך נועדו הפרוטוקולים של הוועדות השונות, בסופו של כל אחד נספח המפרט את המסמכים שעמדו בפני כל ועדה. ספק גם אם המל"ל יוכל לשחזר בדיעבד את שלא נכתב בפרוטוקולים. בנוסף, גם אם עמדו בפני המל"ל תיקים רפואיים נוספים מעבר לאלו שפורטו בפרוטוקולים, ממילא נדרש המל"ל להתייחס אליהם ולנמק קביעותיו על בסיס האמור בין היתר בהם, ובעניין זה קיים חסר בפרוטוקולים. אין גם להיעתר לבקשת התובעת להורות על מינוי נוירולוג או אורתופד, בטענה כי היא קופחה בתחומים אלו, עקב קביעת המל"ל שתלונותיה בתחומים אלו מקבלות ביטוי בנכות הראומטולוגית שנקבעה. התובעת לא הגישה בקשה להבאת ראיות לסתור קביעה כלשהי של המל"ל. התובעת גם לא איפשרה למל"ל להשלים את הבירור בערר שהיא עצמה הגישה על קביעותיו בתחום האורתופדי ולא טענה לפניו דבר בתחום נוירולוגי. יתרה מזו, התובעת הפנתה בסעיף 27 לתגובתה לקריטריונים של פיברומיאלגיה והראתה כי אלו כוללים סימפטומים של כאבי שרירים ומפרקים וכאבי ראש, כפי שקבע המל"ל. לסיכום האמור, קיים קושי ממשי בכך שההכרעה הראומטולוגית התקבלה מבלי שניתנה התייחסות מפורשת לעבר הרפואי הרלוונטי וכאשר הבירור המאוחר שנועד להשלים סוגיה זו לא הגיע לכלל סיום. בנסיבות אלה קיים חשש כי מלוא התשתית הרפואית הרלוונטית לא עמדה בפני הגורמים שקבעו את הנכות הראומטולוגית. משכך, מתקיימים הטעמים המיוחדים המצדיקים מתן היתר להבאת ראיות לסתור בתחום הראומטולוגי. סוף דבר לאור האמור, בקשת הנתבעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל מתקבלת. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסכום של 1,200 ₪ ללא קשר לתוצאות ההליך. כתב מינוי של מומחה בתחום הראומטולוגיה מטעם בית המשפט יישלח בנפרד.