פרטי ההליך
לפני
כבוד השופט עודד מורנו
מאשימה
מדינת ישראל
נגד
נאשמים
יוסף בנג'ו
העתק החלטה
מפרוטוקול שניתנה בבית משפט מיום 07 אוקטובר 2026, כ"ו תשרי תשפ"ז גזר דין מבוא הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירות הבאות: איומים (שלוש עבירות), עבירה לפי סע' 192 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: החוק); תקיפה סתם בן זוג, עבירה לפי סע' 382 (ב) (1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977. על פי עובדות כתב האישום, הנאשם והמתלוננת נשואים, ובזמן האירועים היו להם שלושה ילדים משותפים (היום יש להם חמישה ילדים משותפים), והם התגוררו באלעד. חלק מהאירועים התרחשו גם בבית שאן, שם התגוררו גם. כתב האישום המתוקן מגולל שלושה אישומים של עבירת איומים כנגד המתלוננת מחודש אפריל 2022, וגם במועדים שאינם ידועים בשנת 2020. באחד המקרים, לאחר וויכוח על מה בכך, הניף את ידו בתנועת אגרוף וגידף את המתלוננת, נתן מכה לתמונה שהייתה תלויה על הקיר, איים כי יהרוג אותה. באישום נוסף איים שישסף את גרונה, ובאישום אחר איים כי ירצח אותה וישב בכלא. אירוע התקיפה אף הוא מחודש אפריל 2022, לאחר וויכוח על רקע בקשתה שיסייע במטלות בבית, סטר הנאשם למתלוננת. ב"כ הצדדים לא הגיעו להבנות לעניין העונש וכל צד טען לפי מיטב הבנתו, כאשר הנאשם הופנה עוד קודם לכן לקבלת תסקיר וחוות דעת ממונה. תסקיר שירות המבחן ארבעה תסקירים הוגשו בעניינו של הנאשם, אדם נעדר עבר פלילי. בני הזוג הכירו במסגרת שידוך בחברה החרדית, היום הנאשם עובד כסייע בחינוך מיוחד. בתחילה התסקירים הצביעו על קושי בלקיחת אחריות, הגם שזיהו נזקקות טיפולית, ואף הומלץ על סיום הקשר עם שירות המבחן. במסגרת הזדמנויות נוספות שבית המשפט נתן, ולאחר שגם שירות המבחן היה ער לעמדתה החיובית של המתלוננת, שולב הנאשם במסגרת טיפולית של שירות המבחן, כשנה, וזאת לצד טיפולים פרטיים אותם עבר עוד קודם לכן. שירות המבחן מציין כי כיום חלה התייצבות ביחסים עם המתלוננת, קיים מצב כלכלי מורכב ביותר, היותו של הנאשם מפרנס יחיד. ההשתלבות החיובית בהליכי הטיפול תואמים את רצון שירות המבחן ומפחיתים מהמסוכנות. המתלוננת שוללת כל אירועי אלימות גם בחלוף הזמן, ושירות המבחן סבור כי יש לסיים את התיק עם ענישה צופה פני עתיד של צו מבחן. טיעוני ב"כ הצדדים ב"כ המאשימה טענה לערכים המוגנים, מידת הפגיעה בהם, נסיבות ביצוע העבירה, הפסיקה הנוהגת, וביקשה להציב מתחם הנע בין 8 חודשי מאסר בפועל ועד 18 חודשי מאסר בפועל. התובעת אבחנה את התסקירים שהוגשו, כך שאין המדובר במקרה שמצדיק הליכי שיקום, וביקשה למקם את הנאשם בחלק התחתון של המתחם אך לא בתחתיתו, לצד ענישה נלווית. מנגד, הסנגור ביקש לקבל את המלצת שירות המבחן ככתבה וכלשונה. הסנגור ביקש לחרוג משיקולי שיקום, להתייחס לעמדתה של המתלוננת החיובית, חלוף הזמן, והדרך הארוכה אותה עשה הנאשם עם שירות המבחן. הסנגור הפנה לדברי המתלוננת וטען כי יש לייתן משקל משמעותי לדברים. הנאשם בדברו האחרון ביקש מבית המשפט לאפשר לו להמשיך בחייו ולפרנס את משפחתו. הנאשם הביע חרטה. דיון והכרעה מוסכם על הצדדים כי לאור סע' 40 יג לחוק העונשין בית המשפט יקבע מתחם ענישה אחד בגין אירוע פלילי אחד, השאלה היא מהם גבולותיו של אותו מתחם. מדובר בצבר עבירות אלימות במשפחה במועדים שונים, כאשר עוצמת הפגיעה בכל אחת מהן בערכים המוגנים של ביטחונה של המתלוננת ושלמות גופה, נמצאת בעוצמה שאינה מבוטלת, אך לא ברף עליון. בשים לב לפסיקה הנוהגת (ת"פ 2380-11-23 מדינת ישראל נגד פלוני; ת"פ 44927-09-25 מדינת ישראל נגד מרקוב; ת"פ 18285-05-24 מדינת ישראל נגד סרצה; רע"פ 11/15 פלוני נגד מדינת ישראל; רע"פ 8833/15 אבו רומי נגד מדינת ישראל; עפ"ג 62934-07-21 זכרוב נגד מדינת ישראל; ת"פ 54750-11-19 מדינת ישראל נגד פלוני; רע"פ 11/15 פלוני נגד מדינת ישראל; רע"פ 7720/12 פלוני נגד מדינת ישראל), הרי שמתחם הענישה בתיק שלפניי נע בין מספר חודשי עבודות שירות ברף התחתון, ועד 9 חודשי מאסר בפועל ברף העליון. טרם מיקומו של הנאשם בתוך המתחם, יש לבחון האם קיים מקום לחרוג משיקולי שיקום, בהתאם לסעיף40ד לחוק העונשין, וסבורני כי בתיק זה אכן יש לחרוג משיקולי שיקום ולקבל את המלצת שירות המבחן, ולהלן נימוקיי. סעיף 40 ד (א) לחוק העונשין מורה כי: "קבע בית המשפט את מתחם העונש ההולם בהתאם לעיקרון המנחה ומצא כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם, רשאי הוא לחרוג ממתחם העונש ההולם ולקבוע את עונשו של הנאשם לפי שיקולי שיקומו, וכן להורות על נקיטת אמצעי שיקומי כלפי הנאשם, לרבות העמדתו במבחן לפי סעיפים 82 או 86 או לפי פקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ"ט-1969". העיקרון המנחה בענישה הנו עקרון ההלימה הקבוע בסעיף 40 ב לחוק העונשין וזאת בדבר "קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו". כיום, לאחר תיקון 113 לחוק העונשין, שיקול השיקום ממוצב כשיקול השני בחשיבותו על פני שיקולי ענישה אחרים והדבר מתבטא במיקומו בתוך מכלול הוראות החוק ובמישורים המעשיים ליישומו (ראו: "שמונה הכרעות ערכיות בחקיקת חוק הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה " ד"ר חגית לרנאו ועו"ד ישי שרון, הסנגור 183 בעמ' 14 (להל: " לרנאו ושרון"). הסעיף מציב שתי חלופות אפשריות. האחת שהנאשם השתקם. השניה, שיש סיכוי של ממש לשיקומו, כזה שמעוגן במציאות ולא אפשרות בעלמא (ע"פ 1903/13 עיאשה נ' מדינת ישראל ). ודוק, לא נדרש להוכיח סיכוי קרוב לוודאי או להוכיח כי מדובר במקרה נדיר. יש לציין כי קיימת גם דעה שונה לפיה החריגה תתבצע במקרים נדירים אך גם באותו מקרה נקבע כי עדיין בית המשפט ינקוט בזהירות ויבחן כל מקרה לפי נסיבותיו (ע"פ 1229/19 סלומינסקי נ' מדינת ישראל). זאת ועוד, כאמור סעיף 40 ד' מנחה את השופט היושב בדין כי במידה עת מתקבלת החלטה לחריגה ממתחם הענישה ההולם, ולאור ההוראה "לפי שיקולי שיקומו" הרי שקיים לבית המשפט שיקול דעת מלא האם לאמץ את שיקול השיקום כשיקול ענישה מרכזי ולחרוג באופן מוחלט ממתחם העונש ההולם או לחרוג קלות בתוך המתחם (פרוטוקול ועדת חוק חוקה ומשפט מיום 25.5.10; לרנאו ושרון בעמ' 19). ההוראה אינה מגבילה את מידת החריגה מעקרון ההלימה (פרופ' יורם רבין וד"ר יניב ואקי, "דיני עונשין" מהדורה שלישית, כרך ג' בעמ' 1495) בפסיקה הובהר כי יש לייחס לשיקולי שיקום משקל בלתי מבוטל במסגרת גזירת הדין, שכן הדבר משרת את האינטרס הציבורי שבשיקום עבריינים (דנ"פ 7428/18 יצחק נ' מדינת ישראל ). אכן, ישום שיקולי השיקום יעשה בזהירות אך עדיין יש ליתן לו משמעות מעשית (ע"פ 6637/17 קרנדל נ' מדינת ישראל). בענייננו, מדובר באירועים שהתרחשו לפני למעלה מ-3 שנים ואף יותר מכך. הנאשם נעדר עבר פלילי, עבר הליך טיפולי ארוך ומורכב, אשר בסופו של יום הצליח לעלות אותו על דרך המלך. שירות המבחן הוא גורם מקצועי, ידו הארוכה של בית המשפט, שמאפשר לבית המשפט לראות תמונה מורכבת שלא ניתן לראות אותה באולם (בש"פ 5859/04 מדינת ישראל נגד אבו סבית "ותפקידו הוא, בין השאר, לבחון ולבדוק נושאים שבית המשפט מתקשה עצמו לבחון ולבדוק. במובן מסוים ניתן לדמות את שירות המבחן לפריסקופ הנשלח מצוללת ומעביר אל קברניט הצוללת תמונות שהקברניט מתקשה לראותיו בעניו שלו". אומר כי לא הצלחתי להבין גם את עמדת המדינה בתיק זה שאמונה על האינטרס הציבורי. אכן האינטרס הציבורי בא לידי ביטוי במיגור תופעת האלימות במשפחה, ומתן ענישה מחמירה בתיקים המתאימים. מנגד, האינטרס הציבורי בחלק מהתיקים של האלימות במשפחה, כמו בתיק שבפניי, הוא חריגה משיקולי שיקום, כאשר יש חוות דעת מקצועית שתומכת בכך, כאשר הנאשם עשה הליך טיפולי של למעלה משנה עם שירות המבחן, ואף תקופה נוספת ארוכה יותר באופן פרטי. איני סבור כי יש להחזיק כנגד הנאשם את העובדה כי בתחילת הדרך היו קשיים, זהו טבעו של כל הליך טיפולי. התעלמות מוחלטת מהאינטרס הציבורי בתיק זה אשר באה לידי ביטוי גם בעמדתה של המתלוננת שבחרה לסלוח לנאשם, בחרה להמשיך את חייה עם הנאשם, כאשר הכל נתמך בהליך טיפולי ובחוות דעת מקצועיות- יש מקום שהדבר יקבל ביטוי גם בעמדת המדינה, אם לא בקבלת המלצת שירות המבחן במלואה, אז בכל הפחות בהסכמה לחריגה משיקולי שיקום. נקיטה בגישה פטרנליסטית ע"י המדינה לפיה רשויות החוק יודעות באופן אפריורי יותר טוב מה עדיף לתא המשפחתי, וביטול אוטומטי של דברי מתלוננת מתוך גישה פטרנליסטית (בש"פ 665/10 דוידוב נגד מדינת ישראל; בש"פ 260/06 פלוני נגד מדינת ישראל), היא עמדה שיש לבחון אותה באופן זהיר ביותר, ולתת לה ביטוי בתיקים המתאימים, כאשר אין כל תימוכין לשיקום שמבוסס על חוות דעת מקצועית כגון שירות המבחן. הנאשם שבפניי ערך שינוי בחייו, והדברים באים לידי ביטוי באופן ברור גם מעמדתה של המתלוננת, הן בתסקירים והן היום בפניי. שינוי זה צריך להתקבל ע"י בית המשפט שיאפשר לאמצו ובכך שקיימים תיקים, וקיימים אנשים אשר מסוגלים לעשות את אותו שינוי, כפי שהדברים באים לידי ביטוי בשיר "גאוה" של דליה רביקוביץ': גאוה- דליה רביקוביץ' אֲפִלּוּ סְלָעִים נִשְׁבָּרִים, אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ, וְלֹא מֵחֲמַת זִקְנָה. שָׁנִים רַבּוֹת הֵם שׁוֹכְבִים עַל גַּבָּם בַּחֹם וּבַקֹּר, שָׁנִים כֹּה רַבּוֹת, כִּמְעַט נוֹצָר רֹשֶם שֶׁל שַׁלְוָה. אֵין הֵם זָזִים מִמְּקוֹמָם וְכָךְ נִסְתָּרִים הַבְּקִיעִים. מֵעֵין גַּאֲוָה. שָׁנִים רַבּוֹת עוֹבְרוֹת עֲלֵיהֶם בְּצִפִּיָּה. מִי שֶׁעָתִיד לְְְשַׁבֵּר אוֹתָם עֲדַיִן לֹא בָּא. וְאָז הָאֵזוֹב מְשַׂגְשֵׂג, הָאַצּוֹת נִגְרָשׁוֹת וְהַיָּם מֵגִיחַ וְחוֹזֵר, וְדוֹמֶה, הֵם לְלֹא תְּנוּעָה. עַד שֶׁיָּבוֹא כֶּלֶב יָם קָטָן לְהִתְחַכֵּךְ עַל הַסְּלָעִים יָבוֹא וְיֵלֵךְ. וּפִתְאֹם הָאֶבֶן פְּצוּעָה. אָמַרְתִּי לְךָ, כְּשֶׁסְּלָעִים נִשְׁבָּרִים זֶה קוֹרֶה בְּהַפְתָּעָה. וּמַה גַּם אֲנָשִׁים. למעלה מן הצורך, עתירה גם לעונש של מאסר בפועל ממש בתיק זה, בשים לב לדו"ח וועדת דורנר, מצוקת הכליאה, בג"ץ שטח מחיה, לשיטתי מחטיאה לחלוטין את האינטרס הציבורי אשר באה לידי ביטוי בתסקיר שירות המבחן שאף נמנע מהלצה לשל"צ בתיק כדי לאפשר לנאשם לפרנס את משפחתו בדוחק, והמדובר הוא בחמישה ילדים ונאשם שעובד סייע בחינוך מיוחד, והדברים ברורים במציאות הכלכלית הנוכחית. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על חריגה משיקולי שיקום בתיק זה וגוזר על הנאשם את העונשים הבאים: צו מבחן למשך שנה שנה. 3 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, כך הנאשם לא יבצע כל עבירת אלימות מסוג עוון. 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, כך הנאשם לא יבצע כל עבירת אלימות מסוג פשע. עותק יועבר לשירות המבחן. זכות ערעור בתוך 45 ימים.