מ"ת 4479-07-26 מ"ת 4479-07-26

בפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטת מעצר מיום 18.8.26, להורות על שחרורו של המבקש ממעצרו לחלופת מעצר הולמת. רקע: ביום 16.7.26 הוגש נגד המבקש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה (בשני תיקים לתקופות של 5 שנים ו11 חודשים) בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה, ונהיגה ברכב ללא ביטוח תקף, בניגוד לסעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], עבירות מיום 1.7.26. מדובר בנהיגה שלישית לכאורה של המבקש בזמן פסילה; כאשר המבקש צבר לחובתו 8 הרשעות קודמות, בהן שתי הרשעות בגין נהיגה בזמן פסילה, מעורבות בתאונת דרכים וחבלות של ממש תוך נהיגה תחת השפעת סמים ונהיגה ללא רישיון – מעולם לא הוציא; והמבקש ריצה עונשי מאסר בעבודות שירות; והעבירות לכאורה בענייננו בוצעו בעודו מרצה בפועל עונש מאסר בעבודות שירות – עונש שהוטל עליו בגין תיק קודם של נהיגה בזמן פסילה. בדיון מיום 16.7.26 טענה ב"כ המבקש "אנחנו מסכימים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר ושומרים את הטענות לתיק העיקרי ומבקשים לטעון ולהתמקד בחלופה"; ובהחלטתי מיום 16.7.26 קבעתי כי "לאחר שעיינתי בתיק החקירה שהונח בפני ובחומר הראיות, נחה דעתי, כי קיימות ראיות לכאורה המספיקות לצורך שלב זה, גם לענין הנהיגה, ואף אין על כך מחלוקת"; וכן קבעתי קיומה של עילת מעצר, כפי שגם הסכימו הצדדים; וסברתי כי מן הראוי יהיה לשקול את עניינו של המשיב לאחר שיונח בפני בית המשפט תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן. ביום 9.8.26 התקבל תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, ובו לא ראה שירות המבחן מקום להמליץ על שחרור המשיב ממעצר, וזאת לאור התרשמות שירות המבחן מגורמי הסיכון הקיימים והסיכון הנשקף מהמשיב לביצוע עבירות דומות בעתיד וכן להפרת תנאי מעצר, וכן התרשמות מהחלופה שהוצעה בעניינו אשר שירות המבחן העריך אינה יכולה לאיין את הסיכון הנשקף מצדו. בהחלטתי מיום 18.8.26 הוריתי על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. התיק העיקרי קבוע להקראה ליום 24.11.26, לאחר דחיה על מנת לאפשר לצדדים למצות מו"מ. ביום 23.9.26 הגיש המבקש את הבקשה לעיון חוזר. נטען כי הבקשה מבוססת על התפתחות ראייתית חדשה קונקרטית ומהותית, היורדת לשורש התשתית הראייתית, שלא עמדה בפני בית המשפט בעת החלטת המעצר; כאשר נטען, כי עתה באה הודאה של אדם אחר – דניאל וענונו, שהיה ברכב באותו אירוע ונעצר יחד עם המבקש ומנהל הליך פלילי נפרד בבית המשפט המחוזי בחיפה, והודה כי הוא שנהג ברכב באירוע נשוא ההליך, כפי שהמבקש טען מן הרגע הראשון כי לא הוא נהג; ונוכח השינוי המהותי בעוצמת הראיות, מתחייבת בחינה מחודשת. על פי האמור בבקשה, עוד במהלך דיוני המעצר, טענה ההגנה כי המבקש לא נהג ברכב, כי הסרטונים אינם מציגים אותו נוהג, וכי התנהלותו במקום – הימצאותו מחוץ לרכב ושיתוף הפעולה עם השוטרים אינה מתיישבת עם התיאור של נהג הנמלט מן המשטרה, וזו הייתה גרסת המבקש מראשית הדרך; ועם סיום החקירה הופרד עניינו של המבקש, לעבירת נהיגה בזמן פסילה, והתחדדה עוד יותר חשיבותה של שאלת הנהיגה בעניינו של המבקש; ולאחר החלטת המעצר אירעה התפתחות שלא הייתה קיימת קודם לכן – דניאל וענונו, מי שהיה ברכב באותו אירוע, הודה במסגרת ההליך הפלילי המתנהל נגדו בבית המשפט המחוזי בחיפה כי הוא שנהג ברכב באותו אירוע; הודאה שבאה מפיו של אדם שהיה חלק מן האירוע אשר עניינו שלו מתברר בהליך פלילי נפרד; וככל שההודאה מעוגנת בכתב אישום מתוקן שבו הודה, בפרוטוקול הצגת הסדר, בהכרעת דין או במסמך שיפוטי, משקלה לצורך בחינת שינוי הנסיבות אינו יכול להיחשב שולי; ובנסיבות אלה נדרשת בחינה מחודשת של עוצמת הראיות לכאורה. המשיבה התנגדה לבקשה וטענה, כי הטענה כי אחר נהג ברכב נטענה כבר בשלבים מוקדמים יותר של ההליך, והטענה כבר נבחנה על ידי בית המשפט. היום 15.10.26 התקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים; והצדדים הסכימו כי ההחלטה תינתן בהיעדרם. דיון סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: החוק) קובע כי עיון חוזר בהחלטה בעניין הנוגע למעצר, לשחרור או להפרת תנאי השחרור בערובה, ייעשה רק אם "נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה". בקשה לעיון חוזר לא נועדה לשמש דרך לפתיחה מחודשת של החלטת המעצר הקודמת (ראו: בש"פ 5463/03 נסימוב נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] בפיסקה 5 (25.6.2003); בש"פ 2274/02 עמרם נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (18.3.2002); בש"פ 2296/16 ברטו חג'ג' נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 15.05.2016)); והליך זה מוגבל למקרים בהם, כלשון החוק: "נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה" (סעיף 52(א) לחוק המעצרים). על מנת לבסס טענה לכרסום ראייתי המצדיקה עיון חוזר בהחלטת מעצר, נדרש הנאשם להצביע על מהפך ראייתי או כרסום ראייתי מהותי ומשמעותי, שיש בו כדי "להפוך את הקערה על פיה" (בש"פ 966/16 זידאן נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 8 (28.2.2016)) וכי יש בשינויים אלו כדי "למוטט את ראיות התביעה" (בש"פ 3409/18 בריל נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 16 (3.6.2018)); וכפי שנפסק," כדי שתתקיים עילה לעיון חוזר אשר עניינה גילוין של עובדות חדשות שיש בהן כדי להביא לכרסום בתשתית הראייתית, על המבקש להראות כי חל "מהפך ראייתי" של ממש או "שינוי דרמטי" בתשתית הראייתית, או "כרסום עמוק" בתשתית הראייתית הלכאורית, אשר יש בו "כדי להפוך את הקערה על פיה" (בש"פ 4954/21 תום בן דוד נ' מדינת ישראל (נבו 08.08.2021)); והשינויים בתשתית הראייתית הם כאלה "שמוטטו את ראיות התביעה" (בש"פ 2742-23 מדינת ישראל נ' ירין דוד סוכר (עליון; 07/05/23)); ואין די שהמבקש יצביע על בעייתיות או חולשה בראיות, אלא "כדי שתקום עילת שחרור ממעצר לאחר שנקבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לצורך החלטה על מעצר עד לתום ההליכים נדרש להצביע על "שינוי דרמטי" בראיות התביעה ועל כרסום מהותי ומשמעותי בהן (בש"פ 3716/15 רמזי זיתון נ' מדינת ישראל3.6.2015 ); וכי יש בשינויים אלו כדי "למוטט את ראיות התביעה" (בש"פ 3409/18 בריל נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 16 (3.6.2018); בש"פ 8502/20 פואד קרנאוי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 05.01.2021)); ו"צריך להתקיים מהפך ראייתי של ממש, בבחינת הפיכת הקערה על פיה, כך שהכף תיטה, לאור השינוי שחל, לעבר זיכויו של הנאשם על פני הרשעתו בדין"" (בש"פ 7371/17 אבי רוחן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 08.10.2017)). בענייננו, אני סבורה כי המבקש לא הצביע על שינוי ראייתי המצדיק עיון חוזר בהחלטה על מעצרו עד תום ההליכים; ולא מצאתי כי יש בטענות המבקש כדי לכרסם בתשתית הראייתית כפי שזו נקבעה על ידי, ואף הוסכמה על הצדדים, לא כל שכן באופן המצדיק את שחרורו מהמעצר. הטענות שהעלה ב"כ המבקש בפניי, ואשר התיימרו להציג שינוי ראייתי שהתרחש לאחר ההחלטה מיום 18.8.26, למעשה אינן מחדשות דבר. מטיעוני ב"כ המבקש בדיון עולה, כי מדובר בנסיבות בהן בהליך בבית המשפט המחוזי בעניינו של אחר שנעצר יחד עם המבקש "בתסקיר שהוגש בעניינו ואני גם מייצג אותו ברור לחלוטין שאדם לוקח אחריות על הנהיגה" (עמוד 12 שורות 20-21 לפרוטוקול דיון 15.10.26), "...בשיח בינו לבין קצינת המבחן הוא לקח אחריות גם על הנהיגה..." (עמוד 13 שורה 15), ו"מדובר בתסקיר מעצר במסגרת הליך המעצר בבית המשפט המחוזי" (עמוד 14 שורות 6-7); ולא מדובר בהודאה המעוגנת בכתב אישום מתוקן או בהכרעת דין, ו"כתב האישום מיחס לו עבירה של החזקת נשק שם לא יכול להודות בביצוע עבירה שלא מיוחסת לו שם." (עמוד 12 שורות 19-20); ולמעשה טענת המבקש עניינה בכך ש"המדינה יכלה גם לבצע השלמת חקירה להגיע לאותו אדם שהיה מודה בחלקו בנהיגה ... היום כאשר עמדה למדינה היכולת בהסכמה שלנו ואני מדגיש בהסכמה לשנו להשלים את החקירה שהייתה מביאה להסרת האישום ..." (עמוד 12 שורות 18-24); ו"לא ציפיתי שביהמ"ש יבנה מהתסקיר שאיאפשר לחשוף אותו בהליך הזה. אך היה למדינה תקופה של חודש שהמדינה יכלה לבצע את הבדיקה הזו." (עמוד 14 שורות 8-10). טענות אלה אינן עומדות ברף המשמעותי שנקבע בפסיקה לקבלת טענת כרסום, כעילה לעיון חוזר; ולא מדובר במצב בו "נהפכה הקערה על פיה" או ש"סיכויי הזיכוי עולים על סיכויי ההרשעה"; ולבטח אינן מהוות "שינוי דרמטי" בתשתית הראייתית כפי שעמדה בעת מתן ההחלטה. אני סבורה, כי המשיבה הניחה תשתית ראייתית לכאורית לחובת המבקש בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, לרבות לעניין הנהיגה, כפי שגם הסכימו הצדדים; וטענות המבקש בדבר קיומם של מחדלי חקירה שלשיטתו פוגם בראיות, מקומן להתברר בהליך העיקרי (בש"פ 4298/21 מוחמד גרבאן נ' מדינת ישראל (נבו 23.6.2021) פסקה 3; בש"פ 2745/11 יורי אברמוב נ' מדינת ישראל (נבו 28.4.2011) פסקה 6) ; ואין בהן כדי להשמיט את הקרקע מתחת התשתית הראייתית הלכאורית; ואין בטענות אלה כדי להצביע על מהפך דרמטי בתשתית הראייתית הלכאורית כפי שעמדה בעת הסכמת הצדדים, אשר יש בה כדי "להפוך את הקערה על פיה" במידה המצדיקה את שחרורו של המבקש ממעצרו. לעניין עתירת ב"כ המבקש בדיון, להעביר את המבקש למעצר באיזוק אלקטרוני בפיקוח בני משפחתו - כפי שכבר קבעתי בהחלטתי מיום 18.8.26 "מדובר בשילוב של עבירות חמורות, שעצם ביצוען מעיד על מסוכנות בדרגה גבוהה, עם נאשם שעברו מכביד, וביצע לכאורה את העבירות תוך כדי ריצוי עבודות שירות וחרף קיומו של מאסר מותנה, ונראה כי מורא החוק אינו משפיע עליו; ועל פי תסקיר שרות המבחן, נוכח דפוסי ומאפייני אישיותו של המשיב, קיים סיכון מצדו של המשיב להישנות עבירות דומות בעתיד ואף קיים סיכון להפרת תנאי מעצר; אשר החלופה, גם אם רוצה לסייע למשיב, לא תוכל להתמודד עם רמת הסיכון הקיימת; ומדובר במסוכנות ממשית – מסוכנות שיש לה השלכה רבתי לעניין האפשרות לבטוח במשיב לצורך שחרורו בתנאים מגבילים פחות מאשר מעצר מאחורי סורג ובריח; ובנסיבות אלה, אני סבורה כי חלופת מעצר לא תסכון." אשר על כן, אין בידי לקבל את הבקשה לעיון חוזר, והבקשה נדחית.