פרטי ההליך
לפני
כבוד השופט עמית בר
בעניין:
המאשימה:
מדינת ישראל
נגד
הנאשם:
זאהר אבו ואדי ת"ז 203512504
ע"י ב"כ עוה"ד ארז דרב
גזר דין
רציו
גזר דין זה עוסק בנאשם שהורשע בהפקרה אחרי פגיעה בנהיגה בקלות ראש. נהיגתו גרמה לתאונת דרכים שבה נחבלו שלושה בני אדם חבלות של ממש. הצדדים הסכימו על ענישת טווח. המאשימה הגבילה את עצמה ל-12 חודשי מאסר בפועל. החלטתי להטיל על הנאשם עונש של 11 חודשי מאסר בפועל. כמו כן, החלטתי לפסול את רישיון הנהיגה למשך 4 שנים. בנוסף הנאשם ישלם פיצוי בסך 3,000 ₪ לכל אחת משתי נפגעות העבירה. קבעתי עונשים אלו בשל חומרת הפגיעות, תוצאות התאונה והפקרת הפצועים בזירה. נוסף על כך, עברו הפלילי והתעבורתי של הנאשם אינו מאפשר ענישה שיקומית. קביעה זו מתבססת על ענישה שיקומית קודמת שלא צלחה ועל המלצת שירות המבחן.
העבירות בהן הורשע הנאשם הן: הפקרה אחרי פגיעה, לפי סעיף 64א(א) לפקודת התעבורה; נהיגה בקלות ראש אשר גרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם חבלה של ממש וניזוק רכוש.
הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום במסגרת הסדר טיעון.
על פי המפורט בכתב האישום, בתאריך 30.5.2023 בשעה 16:22 או בסמוך לכך, נהג הנאשם ברכב פרטי מסוג הונדה, מס' רישוי 7015870, בכביש 44. הנאשם נסע מאחורי רכב מסוג טויוטה מספר 11926101, בו נהג צבי שרסקי ועימו נסעה אשתו אסתר שרצקי. כמו כן, באותה עת נהגה בכביש תמר אלקובי ברכב מסוג סוזוקי מספר 7399032, בנתיב הנגדי לכיוון נסיעתם של הנאשם ושל צבי.
הנאשם, בעודו נוסע בכביש, לא שמר מרווח מספיק מהטיוטה ופגע עם חזית רכבו בחלקה האחורי של הטויוטה. כתוצאה מכך, סטתה הטויוטה לנתיב הנסיעה הנגדי ופגעה עם חזיתה בחזית הסוזוקי.
כעבור מספר דקות לאחר התאונה, הגיע אחיו של הנאשם למקום התאונה ואסף את הנאשם ברכבו, והשניים עזבו את מקום התאונה. הנאשם לא עצר במקום התאונה בכדי לעמוד על תוצאותיה ולא הזעיק עזרה.
כתוצאה מהתאונה, נגרמו לתמר אלקובי פגיעות רב מערכתיות, כולל שברים מרובים בצלעות משמאל, שבר מרוסק של האגן מערב בעיקר סאקרום, וטראומה דרגה 4 בכליה משמאל. היא אושפזה בטיפול נמרץ עד ליום 12.6.23 ונאלצה לעבור שבעה ניתוחים בעקבות התאונה
לאסתר שרצקי נגרמו היצרות קשה של התעלה הספינלית ולחץ על חוט השדרה בגבהים C4-C5, והיא עברה ניתוח לתיקון שבר ואושפזה עד ליום 1.8.2023.
צבי שרסקי נחבל בפניו.
לרכבי הטויוטה והסוזוקי נגרמו נזקים רחבי היקף.
הסדר הכרונולוגי.
התאונה אירעה ביום 30.5.2023.
כתב האישום הוגש ביום 4.8.2025.
ביום 26.11.2025, הודה הנאשם בעובדות כתב האישום במסגרת הסדר טיעון, והורשע. בית המשפט הורה על הכנת תסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם, ונקבע דיון לטיעונים לעונש וקבלת התסקיר ליום 30.6.2026.
תסקיר שירות המבחן התקבל ביום 21.6.2026.
ביום 30.6.26 היו אמורים להישמע הטיעונים לעונש, ברם בשל בקשת דחיית מועד דיון, הוא נדחה ליום 7.9.26.
הסדר הטיעון.
הוגש הסדר טיעון כתוב. במסגרת הסדר הטיעון הוסכם כי התביעה תעתור לעונש מאסר בפועל לתקופה 12 חודשים ואילו ההגנה תהיה חופשית בטיעוניה. המאשימה לא תתנגד לשליחת הנאשם לתסקיר שירות מבחן. לעניין הפסילה, המאשימה תעתור לפסילה של 5 שנים וההגנה תהיה חופשית בטיעוניה. יתר הרכיבים יהיו לשיקול דעת בית המשפט ובין היתר נכתב כי התביעה תעתור להטלת פיצוי משמעותי.
טיעוני הצדדים לעונש:
טיעוני ב"כ המאשימה.
בטיעוניה לעונש, עתרה המאשימה להטיל על הנאשם 12 חודשי מאסר בפועל, פסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך חמש שנים, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי ופיצוי כספי הולם לנפגעי העבירה.
המאשימה הדגישה כי מדובר בהסדר טיעון חריג ביותר, שנולד עקב קשיים ראייתיים משמעותיים מאוד שהתגלו עוד בטרם הגשת כתב האישום, בגדרו הורשע הנאשם בעבירה של הפקרה לאחר פגיעה לפי סעיף 64א(א) לפקודת התעבורה ובעבירות של נהיגה בקלות ראש. המאשימה פנתה לחומרת הפגיעות הקשות שנגרמו לשלושת נפגעי התאונה שאירעה ב-31 במאי 2023, בהן פגיעות רב מערכתיות ואשפוזים ממושכים.
בנוסף הפנתה המאשימה לעברו הפלילי והתעבורתי של הנאשם הכולל ריצוי מאסר בעבודות שירות בגין עבירה של נהיגה פוחזת.
בעקבות הערות בית המשפט, המאשימה ביקשה להפעיל מאסר על תנאי בן חמישה חודשים שהוטל על הנאשם בתיק פלילי קודם באוקטובר 2022 ולחפוף אותו לעונש המוצע, כך שהענישה לא תחרוג מ-12 החודשים המוסכמים.
המאשימה תמכה את טיעוניה בתסקיר שירות המבחן מיום 21.6, אשר לא בא בהמלצה שיקומית אלא המליץ על ענישה מוחשית ומרתיעה, נוכח קיומם של גורמי סיכון להישנות עבירות ולאחר שהנאשם ביצע עבירה חמורה יותר חרף השתתפותו בעבר בסדנה בתחום התעבורה.
טיעוני ב"כ הנאשם
מנגד, עתר בא כוח הנאשם להקל בעונשו ולהטיל עליו עונש של שישה חודשים שירוצו בעבודות שירות, לצד צו מבחן, ופסילת רישיון נהיגה לתקופה של שלוש שנים. הסנגור הדגיש את נטילת האחריות המיידית של הנאשם, החיסכון הרב בזמן שיפוטי והעובדה כי הנפגעים לא נותרו לבדם בזירה שכן אזרחים אחרים הגישו להם סיוע באותה עת. עוד הפנה למצבו הבריאותי והכלכלי הקשה של הנאשם, שהוא יליד 94, חולה במחלת הקרוהן מ 2018, מתקיים מקצבת נכות וסועד את הוריו החולים, כאשר ביתם צפוי להריסה בעוד כחודשיים.
ביחס לשאלת הפעלת המאסר המותנה; אתייחס לדברי ב"כ הנאשם בסוף גזר הדין הדן בשאלת הפעלת המאסר המותנה. אולם כבר עתה אציין כי ב"כ הנאשם התנגד לכך.
דברי הנאשם
הנאשם עצמו פנה לבית המשפט, הביע צער עמוק וחרטה כנה בפני נפגעי העבירה, צבי ותמר, וציין כי הוא שבור מבפנים, מתבייש במעשיו והדבר עובר בראשו כל הזמן מאז יום האירוע.
דיון והכרעה.
קביעת מתחם העונש ההולם.
תיקון 113 לחוק העונשין קובע את עיקרון ההלימה בין חומרת מעשיו של הנאשם לבין העונש הראוי לו כעיקרון המנחה בגזירת הדין. לצורך כך, נדרש בית המשפט לקבוע תחילה את מתחם העונש ההולם לעבירות בהן הורשע הנאשם ולאחר מכן לקבוע את מקומו של הנאשם במסגרת המתחם על פי השיקולים המפורטים בדין, תוך אפשרות לסטות לחומרא או לקולא מן המתחם שנקבע.
להלן אדון במתחם העונש ההולם לעבירות בהן הורשע הנאשם;
הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות.
עבירת ההפקרה
הערכים המוגנים בעבירת ההפקרה לאחר תאונה, במיוחד כאשר נחבל אדם חבלות של ממש, כוללים את קדושת החיים, שמירה על שלמות הגוף ושלום הציבור, והחובה למתן עזרה מיידית לנפגע. עבירת ההפקרה מעגנת במשפט את החובה המוסרית הבסיסית החלה על אדם המעורב באירוע פוגעני לסייע לנפגע, לדאוג לשלומו ולהציל את חייו. היא משקפת את עקרון הסולידריות החברתית, שהוא הכרחי לקיומה של חברה תקינה, והופכת חובה מוסרית זו לחובה משפטית. עיגון החובה המוסרית לסייע לזולת, קידום הסולידריות החברתית, מניעת התחמקות הנהג מאחריות, והקלה על רשויות אכיפת החוק בבירור נסיבות התאונה.
בתי המשפט התייחסו באופן מחמיר למי שעבר עבירה זו. לעניין זה ראו:
ע"פ 5000/08 סומך נ' מדינת ישראל (22.3.2009):
"בפן הבלתי מוסרי אשר מתנוסס מעל מעשה קשה זה. זהו אותו פן אשר מזעזע את הנפש ומעורר את סלידתנו העמוקה."
רע"פ 3626/01 ויצמן נ' מדינת ישראל (6.5.2002):
"עבירת ההפקרה אחרי פגיעה עבירה קשה היא; לא עוד אלא שעבירה היא הפוקדת עצמה עם העבירות שיש בהן כיעור. "
ע"פ 5729/09 אלישע לוי נ' מדינת ישראל (24.03.10):
"מי אשר מפר איסור משפטי-מוסרי זה צריך להיענש ביד קשה, וזאת על מנת להביע את הסלידה העמוקה ממעשיו המכוערים. עמד על כך בית משפט זה:
'מעשהו זה של הנוהג הבורח פוגע בשורשי הסולידריות החברתית והאישית המינימאלית לקיומה של חברה תקינה. בריחה של נהג מן המקום היא מעשה אנטי-חברתי ואנטי-מוסרי מובהק, וראוי הוא כי ייענש בכל חומרת הדין' (רע"פ 3626/01 ויצמן נ' מדינת ישראל, פד"י נו (3) 187, 230 (2002))."
תאונות דרכים עם גרימת חבלות של ממש.
בתי המשפט קבעו כי במקרים של חבלות ופציעות חמורות, לענישה ההולמת תפקיד חשוב לא רק במקרים בהם גורמות תאונות הדרכים לקורבנות בנפש, אלא כאמור אף במקרים בהן נגרמות חבלות ופציעות קשות.
על חשיבות תרומתם של בתי המשפט בשמירה על ערך המוגן, ראו מדברי כבוד השופטת שלו בעפ"ת (באר שבע) 27985-02-20 מדינת ישראל נ' יעקובסון (29.7.20):
"מאחר שנגע תאונות הדרכים הולך וגובר, ומדי יום אלו גובות קורבנות רבים בגוף ובנפש, נקבע לא אחת בפסיקת בית המשפט העליון, כי על בתי המשפט למלא את חלקם במלחמת החורמה בתופעה זו, בדרך של הטלת ענישה מחמירה ובלתי מתפשרת, לא רק במקרים של גרימת מוות בתאונת דרכים, אלא גם במקרים בהם נגרמים חבלות ופציעות חמורות, לעתים בלתי הפיכות, הפוגעות באופן קשה באיכות חייהם ובבריאות נפשם של נפגעי התאונות ובני משפחותיהם (ראו למשל רע"פ 2564/12 קרני נ' מדינת ישראל (24.6.12))."
מידת הפגיעה בערך המוגן בעבירות של תאונות דרכים נמדדת בשני פרמטרים עיקריים.
א: מידת הפגיעה בערך המוגן והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.
ב: מידת הנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה.
מתוך עפ"ת (ב"ש) 27985-02-20 מדינת ישראל נ' אלכסנדר יעקובסון 29.7.20 כב' השופטת גלית שלו.
"מבחינת מידת הפגיעה בערך המוגן והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, בעבירות של גרימת תאונת דרכים יש לבחון בעיקר את מידת הרשלנות בה נהג הנאשם, ואת מידת הנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה. כמובן, שאין באמור כדי לגרוע מהצורך לבחון את מכלול הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כקבוע בחוק העונשין, לרבות העבירות הנלוות שבוצעו וכל נסיבה אחרת שיש בה להשפיע על חומרת מעשה העבירה ועל מידת אשמו של הנאשם."
לעניין זה ראה גם עפ"ת (חיפה) 38184-02-12 שמעון דהן נ' מדינת ישראל; עפ"ת 56620-12-11 זילבר נ' מדינת ישראל (2011).
במקרה זה, הנאשם נהג ברכב בקלות ראש, לא שמר מרחק כדין מהרכב שנסע לפניו, פגע בו והדף אותו לעבר רכב נוסף. בכך גרם הנאשם לתאונת דרכים שבה נחבלו בני אדם חבלות של ממש וניזוק רכוש. ואם לא די בכך, הנאשם עזב את זירת התאונה מבלי שהזעיק עזרה ומבלי שעמד על תוצאותיה, ובכך העצים במעשיו את הסיכון שבו היו נתונים הנפגעים.
נסיבות אלו מצביעות על רשלנות משמעותית ועל דרגת אשם גבוהה מצד הנאשם.
מצבם של המעורבים שנחבלו חבלות של ממש.
לא הוצגו מסמכים רפואיים עדכניים ,ופירוט החבלות מובא כפי שפורט בכתב האישום:
לתמר אלקובי פגיעות רב מערכתיות, כולל שברים מרובים בצלעות משמאל, שבר מרוסק של האגן מערב בעיקר סאקרום, וטראומה דרגה 4 בכליה משמאל. היא אושפזה בטיפול נמרץ מיום 30.5.2023 עד ליום 12.6.23 ונאלצה לעבור 7 ניתוחים בעקבות התאונה. כשבועיים.
לאסתר שרצקי נגרמו היצרות קשה של התעלה הספינלית ולחץ על חוט השדרה בגבהים C4-C5, והיא עברה ניתוח לתיקון שבר ואושפזה מיום 30.5.2023 עד ליום 1.8.2023. – כחודשיים.
צבי שרסקי נחבל בפניו.
לסיכום, אני קובע כי מדובר בחבלות של ממש ברף שאינו נמוך וזאת בהתאם למפורט לעיל.
תצהירי נפגע העבירה.
התביעה הגישה תצהירי נפגע עבירה של אסתי וצבי שרצקי.
נפגעת העבירה אסתי שרצקי,
הנפגעת, אסתי שרצקי, מסרה כי נפגעה באורח קשה בתאונה שאירעה ביום 30.5.23 בכביש 44 בסמוך לצומת פדיה פתחיה, ופונתה לבית החולים קפלן ברחובות כשהיא סובלת מכאבים עזים במיוחד באזור עמוד השדרה צווארי.
ביום 1.6.23 היא עברה בבית החולים שיבא בתל השומר ניתוח כדי למנוע שיתוק, ושהתה במחלקת השיקום עד ליום 1.8.23 כשהיא נאלצת לעשות את צרכיה במיטה, ללכת עם צווארון יומם ולילה במשך 3 חודשים ולעבור טיפולי פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וליווי פסיכולוגי.
כיום, בחלוף שלוש שנים מהתאונה, חייה השתנו ללא כל עוול בכפה, והיא עדיין סובלת מנימול ומכאבים בידיים וברגליים בשל פגיעה עצבית, הליכתה קשה והיא עדיין צולעת מעט.
נפגע העבירה צבי שרצקי,
בעלה של הגברת אסתי שרצקי – מר צבי שרצקי, מסר כי נהג ברכב ונחבל באופן קל, תיאר בהצהרתו את ההלם הרב, את כריות האוויר שנפתחו במפץ גדול ופגעו בפניו, ואת המכה החזקה שקיבל בחזו ממתיחת חגורת הבטיחות אשר הותירה בגופו שטפי דם, זמן רב.
מסר כי הוא יצא מהמכונית ברגליים כושלות, סייע להוריד את משענת הכיסא של אשתו שצעקה כי צווארה כואב וכי אינה יכולה לזוז, והמתין עמה להגעתו המהירה של האמבולנס.
צבי הדגיש כי מאז החל עבורו מסע ייסורים, במסגרתו הגיע למיטת אשתו בשיקום מדי יום ביומו למשך כל היום, וכי גם היום, למעלה משלוש שנים לאחר התאונה, הוא מצוי עמה כל העת וכואב עמה.
קביעת רף הרשלנות בתאונה והתוצאות
לעניין תאונת הדרכים אני קובע כי רף הרשלנות בנהיגה הוא בינוני, אך תוצאות התאונה הן חמורות, שכן שלושה אנשים נחבלו חבלות של ממש כאשר הנחבלות העיקריות הן אסתי שרצקי ותמר אלקובי.
מדיניות הענישה:
להלן פסיקה במקרים דומים. מפסיקה זו ניתן ללמוד על מתחם הענישה במקרה זה.
רע"פ 6823/13 נסים בראנץ נ' מדינת ישראל (28.11.13).
המבקש הורשע, לאחר ניהול משפט הוכחות, בעבירות הפקרה אחרי פגיעה, נהיגה בקלות ראש, התנהגות עובר דרך באופן הגורם נזק לאדם ולרכוש ואי מתן זכות קדימה לרכב החוצה צומת מרומזר. בימ"ש לתעבורה גזר עליו 20 חודשי מאסר בפועל, מאסר על-תנאי, 10 שנים פסילת רישיון נהיגה, קנס בסך 2,500 ₪ ותשלום פיצוי למתלוננת בסך 5,000 ₪. ערעור שהגיש המבקש לביהמ"ש המחוזי על הכרעת הדין ועל גזר הדין, התקבל בחלקו. ביהמ"ש המחוזי קבע כי יש להרשיע את המבקש בעבירה של הפקרה ברשלנות חלף הרשעתו בעבירה של הפקרה מודעת, וכי יש לקצר את משך תקופת הפסילה ל- 7 שנים ולהפחית מעונש המאסר לריצוי בפועל, כך שיעמוד על 15 חודשים.
בבית המשפט המחוזי: נקבע כי המתחם לעבירת ההפקרה ברשלנות (סעיף 64א(א)) קבוע עונש מרבי של 3 שנות מאסר (בשונה מהפקרה מודעת לה קבוע עונש מרבי של 7 שנים). לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי מתחם ענישה הולם חדש, הנע בין 6 חודשי מאסר על דרך של עבודות שירות לבין 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל. בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון נדחתה.
רע"פ 8701/18 וליד נסאר נ' מדינת ישראל (03/01/2019).
המבקש הורשע לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של הפקרה אחרי פגיעה לפי סעיף 64א(א) ונהיגה רשלנית שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם. המבקש נהג ברשלנות תוך פגיעה בהולכת רגל כאשר לאחר הפגיעה המשיך בנסיעתו. בית משפט לתעבורה גזר דינו ל-6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, 36 חודשי פסילה בפועל, ועונשים נלווים. ערעורו לבית המשפט המחוזי על חומרת העונש נדחה. בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון נדחתה.
רע"פ 4971/21 סלים עסלי נ' מדינת ישראל (18/07/2021).
המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירות של הפקרה אחרי פגיעה לפי סעיף 64א(א) ונהיגה רשלנית שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם. על פי עובדות המקרה, המבקש פגע בעוצמה מאחור ברכב שבו נהגה אישה בהריון. הוא עצר, יצא מרכבו, הבחין בנהגת משוחחת בטלפון בזמן שנהג אחר אמד את מצבה, אך אז חזר לרכבו, נמלט מהמקום לכיוון שכם ודיווח דיווח כוזב במשטרה הפלסטינית בקלקיליה כי רכבו נגנב לפני התאונה.
בית משפט השלום לתעבורה העמיד את מתחם העונש ההולם על מספר חודשי מאסר שניתן לרצותם בדרך של עבודות שירות ועד ל-18 חודשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.
בית משפט השלום גזר דינו ל 9 חודשי מאסר בפועל, 5 שנות פסילה בפועל, פיצוי בסך 20,000 ₪ ועונשים נלווים. ערעורו לבית המשפט המחוזי על חומרת העונש נדחה. בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון נדחתה.
עפ"ת (מחוזי מרכז) 53997-01-13 חיים ויצמן נ' מדינת ישראל .(10.09.2013)
בפסק הדין בעניינו של וייצמן, מעבר לקביעה העונשית המתאימה למקרה ספציפי, ניתח בית המשפט המחוזי את מתחמי הענישה המתאימים במקרה בו הנאשם הורשע בעבירה בניגוד לסעיף 64א(א) לפקודה.
"בפרשת ימיני, שנזכרה לעיל, קבע ביהמ"ש העליון (בפיסקה 83) כי "שעה שמדובר בעבירת הפקרה לאחר פגיעה הניצבת לבדה, נע העונש בין 9 חודשי מאסר לבין 24 חודשי מאסר בפועל". הדגשנו את המלים "הניצבת לבדה", שכן, המתחם הוא שונה וגבוה יותר, כאשר לעבירת ההפקרה נלווית שורה של עבירות חמורות נוספות (כמו במקרה דנן). ואכן, בענין ימיני, נגזר, בגין עבירת ההפקרה, עונש של 4 שנות מאסר. אחרי תיקון 101 לפקודת התעבורה נפסק, כי המתחם בגין עבירת הפקרה הניצבת לבדה הוא 18 – 36 חודשי מאסר, וכאשר נלוות אל עבירת ההפקרה עבירות נוספות (באותו ענין: נהיגה ללא רשיון וללא ביטוח; נהיגה ברשלנות; והסעת שב"ח) כי אז המתחם הוא 24 – 42 חודשי מאסר (ת"פ (חי') 19779-06-12 מ"י נ' סרחאן."
עפ"ת (ת"א) 44424-01-14 ביטון נ' מדינת ישראל (13.2.14).
הורשע הנאשם בעבירות של הפקרה לפי סעיף 64א(א) לפקודה, בנהיגה ברשלנות שגרמה לתאונת דרכים וגרימת חבלת של ממש. הנאשם סטה מנתיבו, לא הבחין באופנוע ופגע בו. כתוצאה מהתאונה נגרמה לנוסעת על האופנוע פציעת ראש קשה. הנאשם הפקיר את הנפגעת. בית משפט קמא קבע מתחם ענישה הולם בהתחשב ברמת הרשלנות הגבוהה, בתוצאותיה הקשות של התאונה ובעבירת ההפקרה. לצד זאת, נשקלו לטובת המערער גילו הצעיר ועברו התעבורתי שאינו מכביד.
בית המשפט קבע מתחם עונש הולם של 6 חודשי מאסר (שיכול וירוצו בעבודות שירות) ועד 24 חודשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, לצד פסילה ממושכת, וגזר עליו 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, 45 חודשי פסילה בפועל, קנס בסך 2,500 ש"ח, פיצוי לנפגעים בסך 12,500 ש"ח וצו מבחן לשנה. בית המשפט דחה את הערעור וקבע כי רשלנותו של הנאשם וההפקרה הובילו לתוצאות קשות מאוד .
עפ"ת (מחוזי ירושלים) 28654-02-21 ששון כהן נ' מדינת ישראל (26/11/2021).
המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות של הפקרה אחרי פגיעה (סעיף 64א(א)) ונהיגה רשלנית שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם. על פי עובדות כתב האישום, המערער נהג במהירות, לא שמר מרחק ופגע בעוצמה בחלקו האחורי של רכב המתלוננת שהאטה את מהירות נסיעתה בשל אוטובוס שהיה במקום. כתוצאה מהתאונה נפגעה המתלוננת בראשה ובצווארה ופונתה לבית חולים. המערער המשיך בנסיעה מבלי לעצור, לעמוד על תוצאות התאונה או להושיט עזרה, ונעצר רק כעבור כ-150 מטרים בשל נזק מכני שנגרם לרכבו. בית משפט קמא גזר דינו ל 6 חודשי מאסר בפועל (בדרך של עבודת שירות), 36 חודשי פסילה בפועל, פיצוי בסך 5,000 ₪ ועונשים נלווים. ערעורו לבית המשפט המחוזי על הכרעת הדין המרשיעה נדחה.
עפ"ת (י-ם) 19949-12-18 פלאח גויאלס נ' מדינת ישראל (16.1.19).
המערער הורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירה של הפקרה לאחר פגיעה ברשלנות (לפי סעיף 64א(א) לפקודת התעבורה) ובעבירה של נהיגה ללא פוליסת ביטוח בתוקף. על פי עובדות כתב האישום, המערער נהג ברכבו ללא ביטוח תקף, כאשר רוכב אופניים חשמליים שהבחין ברכב בלם, נפל על הכביש, והמערער פגע בו עם רכבו. כתוצאה מכך נגרמו לרוכב האופניים רגישות בעמוד השדרה ושפשופים בידיים. המערער, שהבחין בנפילת המתלונן, לא עצר את רכבו והמשיך בנסיעה מבלי להושיט עזרה. בית המשפט קמא קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר קצר בעבודות שירות לבין 18 חודשי מאסר, ופסילה בת 2-7 שנים לצד ענישה נלווית. בית משפט קמא גזר על המערער 2 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, 24 חודשי פסילה וענישה נלווית. הערעור נדחה.
ת"פ (מחוזי חי') 33322-05-23 מדינת ישראל נ' סמיח עתאמנה (21.09.2025).
החלטה
של בית המשפט המחוזי בגזירת דינו של נאשם שהורשע בהפקרה לפי סעיף 64א(א), מעשה פזיזות ורשלנות ואי ציות לרמזור אדום. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, הנאשם נהג ברכבו בכביש 65, הסיט בחדות את הרכב לעבר אופנוע שרכב במקביל אליו פגע באופנוע והפיל את הרוכב לכביש. הנאשם המשיך בנסיעה מבלי לעצור ומבלי להזעיק עזרה, ואף חצה צומת באור אדום במהלך הימלטותו. נקבע כי מתחם עונש הולם נע בין מספר חודשי מאסר, שיכול שירוצה בעבודות שירות, לבין 24 חודשי מאסר בפועל, ומתחם פסילת רישיון נהיגה נע בין 36 ל-72 חודשי פסילה בפועל, לצד ענישה נלווית. על הנאשם נגזרו 9 חודשי מאסר בעבודות שירות ו-36 חודשי פסילה, פיצוי בסך 15,000 ₪, לצד עונשים נלווים. נסיבות הקשורות בביצוע העבירה בהתאם לסעיף 40ט לחוק העונשין – התשל"ז 1977 ומידת הפגיעה בערך המוגן. בהתאם לסעיף 40ט לחוק העונשין – התשל"ז 1977 השוקל את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה; נתתי דעתי לכך; הנאשם לא שמר מרחק כדין מהרכב שנסע לפניו ופגע בו. כתוצאה מכך, סטה הרכב הנפגע לנתיב הנסיעה הנגדי והתנגש ברכב נוסף – דבר אשר הוביל לתאונת שרשרת. כתוצאה מהתאונה נחבלו שלושה בני אדם חבלות של ממש. באירוע זה ניזוקו מספר כלי הרכב, והיה פוטנציאל ממשי לנזק חמור אף יותר לגוף ולרכוש. הנאשם עזב את זירת התאונה מבלי שהזעיק עזרה ומבלי שעמד על תוצאותיה. באי הזעקת העזרה, העמיד הנאשם את הנפגעים בסכנה נוספת. פרט לתאונת הדרכים וההפקרה, לא היו עבירות חמורות נלוות נוספות. אני קובע כי הפגיעה בערך המוגן הוא ברף בינוני. קביעת המתחם בתיק זה. לאור הפסיקה הנוהגת והנסיבות שפורטו ומידת הפגיעה בערכים המוגנים, אני קובע כי במקרה זה מתחם העונש ההולם לעבירות בהן הורשע הנאשם, נע בין 6 חודשי מאסר בפועל (שיכול וירוצו בעבודות שירות) ועד מאסר בפועל בן 24 חודשים, באשר לרכיב הפסילה - המתחם נע בין 36 חודשי פסילת רישיון שנה פסילת המינימום בגין עבירת ההפקרה לסעיף 64א(א) לפקודת התעבורה, בהתאם לסעיף 40 לפקודת התעבורה), ועד ל-6 שנות פסילה בפועל, לצד עונשים נלווים. מיקומו של הנאשם בתוך מתחם הענישה. (נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה בהתאם לסעיף 40יא' לחוק העונשין – התשל"ז 1977.) בהתאם לסעיף 40יא לחוק העונשין – התשל"ז 1977 השוקל את הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה לצורך קביעת מתחם הענישה הם הנתונים הבאים: תסקיר שירות המבחן מיום 21.6.2026. תסקיר שירות המבחן מיום 21.6.2026 מתאר את הנאשם, כבן 34, גרוש, המתגורר עם הוריו בשבט הוזייל. הוא מתמודד עם מחלת קרוהן מזה מספר שנים, אינו עובד עקב מצבו הבריאותי ומתקיים מקצבת נכות. כמו כן צוין, כי אביו של הנאשם מתמודד עם מחלת הסוכרת בעקבותיה לאחרונה עבר ניתוח כריתת רגל, וכי הנאשם מסייע לו רבות. לדבריו, הנאשם מסר כי הוא גדל במשפחה נורמטיבית, ללא קשיים וסיים 12 שנות לימוד. מהתסקיר עולה, כי לנאשם עבר פלילי הכולל הרשעה אחת משנת 2019 בגין נהיגה פוחזת והפרעת שוטר, שבגינה נידון, בין היתר, לעבודות שירות וצו מבחן. בנוסף, לחובתו 12 הרשעות תעבורה שונות בגינן נידון לקנסות כספיים. עוד צוין, כי הנאשם הופנה בעבר לשירות המבחן ושולב בסדנה פסיכו-חינוכית בתחום התעבורה. הוא נוכח במפגשים, עמד בנהלים וחוקי הקבוצה, לקח חלק פעיל בשיח הקבוצתי. התרשמות שירות המבחן הייתה כי הפנים את חוקי התעבורה וסיים אותה בהצלחה. שירות המבחן ציין כי בהתייחסותו לעבירות הנוכחיות, הנאשם תיאר כי לא שמר מרחק, פגע ברכב וגרם לתאונת שרשרת. הוא הביע צער וחרטה על החלטתו לעזוב את המקום, וציין כי הדבר חקוק בזיכרונו ומלווה אותו עד היום. לדבריו, הנאשם שיתף כי נתקף בהלה ובלבול ולא ידע להסביר את מעשיו, וציין כי הוא מאוכזב מאוד מעצמו וטעה טעות חמורה, ומסר כי הוא חווה את האירוע כטראומתי ונמנע מלנסוע בכביש בו אירעה התאונה. שירות המבחן זיהה גורמי סיכון לעבריינות, כולל עברו הפלילי, חומרת העבירות, הסיכון הכרוך בהן, והתנהלותו הבעייתית שכללה בריחה ממקום התאונה. מנגד, זוהו גורמי סיכוי לשיקום, כגון לקיחת אחריות מלאה והבעת צער וחרטה. עם זאת, שירות המבחן ציין כי הפנייתו בעבר לשירותיהם ושילובו בסדנה לא היה בהם די כדי למנוע את מעורבותו בעבירה הנוכחית. לאור חומרת העבירות, הסיכון לפגיעה בחיי אדם ודפוסי התנהגותו, שירות המבחן לא בא בהמלצה לענישה שיקומית, והמליץ על הטלת ענישה מוחשית שתבהיר לנאשם את חומרת מעשיו. עברו התעבורתי של הנאשם, וכן עברו הפלילי בזיקה לעבירות תעבורה. הנאשם אוחז ברישיון נהיגה משנת 2010 ולחובתו 12 הרשעות קודמות. במישור הפלילי לנאשם הרשעה קודמת אחת, אשר קשורה בקשר ישיר לעבירות תעבורה. מדובר בעבירה משנת 2019 בגין נהיגה פוחזת והפרעת שוטר, שבגינה נידון לעבודות שירות וצו מבחן, על אף עתירת המאשימה לעונש מאסר בפועל. להלן אביא את תיאור המקרה הקודם, על מנת להראות כי המקרה שנדון בתיק זה אינו בגדר מעידה חד פעמית. מתוך גזר הדין בת"פ 35674-03-20 מיום 21.10.21 – כבוד השופט אבישי כהן: "על פי עובדות כתב האישום המתוקן ביום 25.08.19 נהג הנאשם ברכב בסמוך לצומת העירייה ברהט הבחין בו השוטר קראען שהוא נכנס לצומת במהירות מופרזת. השוטר שהיה בניידת משטרה נסע אחרי הנאשם, סימן לו לעצור, אך הנאשם לא נענה והמשיך בנסיעתו לכיוון צומת השוק, השוטר יניב שהיה בצומת הבחין בנאשם שלא עוצר, נסע אחריו בניידת משטרה וכרז לו שיעצור אך הנאשם המשיך בנסיעה לכיוון השכונות תוך שהוא נוסע במהירות ומסכן רכבים הנוסעים מולו. בהגיעו לשכונה 4 פנה הנאשם בחוזקה שמאלה על על דרך עפר וחזר לכביש, נכנס לשכונה 4 המשיך בנסיעה על שוב על דרך עפר ליד בית ונכנס לשטח, כאשר השוטר יניב אחריו הבחין בנאשם יוצא דלת הנהג ובורח השוטר יניב דלק אחריו תוך שקורא לו "עצור משטרה, עצור אתה עצור" , בעל הבית בו החנה הנאשם את רכבו מסר לשוטר קראען כי הנאשם סיכן את הילדים שלו שהיו בחצר. במעשיו נהג הנאשם בדרך נמהרת ורשלנית שיש בה כדי לסכן חיי אדם והפריע לשוטרים במילוי תפקידם. בדבריו של הנאשם בת"פ 35674-03-20 גזירת הדין – אמר הנאשם כך: הנאשם: אני מצטער, זו הייתה טעות שלא תחזור על עצמה. זה היה מזמן ואני ממש ממש מצטער. למרות האמור, המקרה חזר על עצמו. במקרה זה נוספה עבירת ההפקרה, שהיא עבירה חמורה. הפעלת עונשי מאסר על תנאי ופסילה על תנאי כאשר ישנו 'גרעין זהה' לאחת מעבירות התנאי. לאחר שהוגשו לעיוני עברו הפלילי והתעבורתי של הנאשם, ביקשתי מהצדדים להתייחס לשאלה המשפטית האם המאסר המותנה בתיק הפלילי ניתן להפעלה בתיק זה. העבירה הנוכחית נעברה ביום 30.5.2023, כשנתיים וחצי לאחר מתן גזר הדין בתיק הקודם. מאחר והעונשים המותנים (המאסר והפסילה המותנית) הוטלו למשך 3 שנים, הם ברי הפעלה בענייננו. עונשים אלה הוטלו בגין עבירות של נהיגה פוחזת ברכב בניגוד לסעיף 338(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו בניגוד לסעיף 275 לחוק זה, ונהיגה בזמן פסילה. התביעה ביקשה להפעיל את המאסר המותנה, אך הבהירה כי בכל מקרה לא תעתור להחמיר עם הנאשם מעבר למסגרת העונשית המוסכמת בהסדר הטיעון. מנגד, ביחס לשאלת הפעלת המאסר המותנה; ב"כ הנאשם טוען כי אין להפעיל את עונש המאסר המותנה בן 5 חודשים שהוטל על הנאשם ביום 4.10.2021 במסגרת תפ 35674-03-20. לשיטתו, בית המשפט שם הגדיר תנאי ספציפי המתייחס לעבירות שבהן הורשע (לפי סעיף 338(א)(1) וסעיף 275 לחוק העונשין) או לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, ולא קבע כי התנאי יחול על משפחת עבירות רחבה כגון "רשלנות בנהיגה". הסנגור מבהיר כי בתיק הנוכחי הורשע הנאשם בעבירות של נהיגה בקלות ראש שגרמה לתאונה (לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה) והפקרה לאחר פגיעה (לפי סעיף 64א(א) לפקודת התעבורה), אשר אינן מקיימות את יסודות עבירת התנאי. לפי "מבחן היסודות", סעיף 62(2) לפקודת התעבורה הוא סעיף רחב המסתפק בסכנה כללית לציבור או לרכוש, בעוד שסעיף 338(א)(1) לחוק העונשין דורש יסוד של פחזנות וסיכון קונקרטי וממשי לחיי אדם או לגרימת חבלה. עוד נטען כי "המבחן הרציונלי" אינו חל בענייננו מאחר שהתנאי נוסח מראש באמצעות סעיפי חוק ספציפיים ולא כמשפחת עבירות, וכי בהתאם לסעיף 34כא לחוק העונשין, יש לנקוט בפרשנות המקלה עם הנאשם. לבסוף, נטען כי דרישת המאשימה להפעלת התנאי חורגת מהבנות הצדדים במהלך גיבוש הסדר הטיעון, שבמסגרתו סברו שני הצדדים כי התנאי אינו חל במקרה הנוכחי. הפן המשפטי לשון הסעיף בו הוטל על הנאשם עונש מאסר מותנה הוא על פי חוק העונשין, תשל"ז-1977 : סעיף 338.(א) העושה אחת מאלה בדרך נמהרת או רשלנית שיש בה כדי לסכן חיי אדם או לגרום לו חבלה, דינו – מאסר שלוש שנים: נוהג רכב או רוכב בדרך ציבורית; לשון הסעיף קובעת עבירה פלילית לגבי אדם הנוהג בדרך רשלנית שיש בה כדי לסכן אדם בנהיגה ברכב. בתיק זה הורשע הנאשם בעבירה המקבילה לעבירה זו בפקודת התעבורה, ובגרימת תאונת דרכים ברשלנות שגרמה לתאונת דרכים. לכן במקרה זה מעשיו של הנאשם מהותית מפעילים את העונשים המותנים – גם את המאסר המותנה וגם את הפסילה המותנית. ברע"פ 8751/15 אביחי אוזנה נ' מדינת ישראל 11.1.16, דן כבוד השופט א. שהם בהפעלת פסילה על תנאי, כאשר לא היה מדובר בעבירה זהה, אלא דומה. כבוד השופט שהם קבע כי ניתן להפעיל את התנאי בעבירה דומה וציטט דברים שכתב ברע"פ יאן שורצמן נ' מ"י 2472/15 שהתייחסו למקרה של הפעלת מאסר מותנה וקיבל את הדברים שכתב המלומד גבריאל הלוי בספרו תורת דיני העונשין. בית המשפט קבע כי עונש פסילה על תנאי כמו עונש מאסר על תנאי יופעלו בשני מקרים; א: כל אימת שהעבירות שבהן הורשע המבקש מכילות גרעין זהה לאחת מעבירות התנאי; ב: או שעבירת התנאי נבלעת בתוך העבירה הנוספת שבוצעה על-ידי הנאשם; עוד קבע כבוד השופט שוהם כי ככלל, עונש המאסר על תנאי מתפרש על פני קשת רחבה של עבירות, ואינו נוגע אך ורק לעבירה הספציפית בה הורשע הנאשם. עוד קבע (ואימץ) את דברי גבריאל הלוי כי " תכליתו של עונש המאסר על תנאי, היא "להתמודד בעיקר עם שיקול ההרתעה, שכן ההנחה בבסיסו הייתה, כי כל עוד קיים איום בהשתה ודאית של עונש מאסר בפועל בגין ביצועה של עבירה נוספת, יהיה בכך כדי להרתיע את העבריין מלבצע את העבירה" דהיינו, כבוד השופט שוהם מצא לקבל פרשנות מרחיבה להפעלת הפסילה המותנית ובהיקש ממה שקבע לעניין הפעלת המאסר המותנה, על מנת להרתיע מביצוע עבירות חוזרות. מתוך רע"פ 8751/15 אביחי אוזנה נ' מדינת ישראל 11.1.16, כבוד השופט א. שהם; 10. אתייחס בקצרה לטענתו המרכזית של המבקש, וזאת, בבחינת למעלה מן הצורך. על הרציונל העומד מאחורי הטלת ענישה על תנאי, עמדתי ברע"פ 2472/15 שורצמן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (21.5.2015): "הרציונל העומד מאחורי הטלת עונש מאסר על תנאי הוא, כי בעת הרשעתו של נאשם, מוטל עליו עונש מושהה שיופעל במידה שהוא יעבור עבירה נוספת. הופר התנאי, הנאשם יהא צפוי לעונש בגין עבירתו הנוספת, בנוסף להפעלת עונש המאסר על תנאי (במצטבר או בחפיפה מלאה או חלקית) (גבריאל הלוי תורת דיני העונשין כרך ג 829 (2010) (להלן: הלוי, כרך ג)). תכליתו של עונש המאסר על תנאי, היא "להתמודד בעיקר עם שיקול ההרתעה, שכן ההנחה בבסיסו הייתה, כי כל עוד קיים איום בהשתה ודאית של עונש מאסר בפועל בגין ביצועה של עבירה נוספת, יהיה בכך כדי להרתיע את העבריין מלבצע את העבירה" (שם, בעמוד 831). ככלל, עונש המאסר על תנאי מתפרש על פני קשת רחבה של עבירות, ואינו נוגע אך ורק לעבירה הספציפית בה הורשע הנאשם. התנאי יופעל אפוא, כל אימת שהעבירות שבהן הורשע המבקש מכילות גרעין זהה לאחת מעבירות התנאי, או שעבירת התנאי נבלעת בתוך העבירה הנוספת שבוצעה על-ידי הנאשם (הלוי, כרך א, שם). 11. דברים אלו יפים גם להפעלת פסילה על תנאי. בענייננו, העבירה שבה הורשע המבקש בתיק מושא בקשה זו, דהיינו, עבירה של עקיפת קו הפרדה רצוף, הינה בעלת גרעין זהה לעבירת התנאי, עבירה של נהיגה בחוסר זהירות. על כן, הפעלת הפסילה על תנאי הייתה כדין, ודינה של הבקשה לרשות ערעור להידחות." לפיכך, אני קובע כי במישור העקרוני ניתן להפעיל את העונשים המותנים בתיק זה. עם זאת, מצאתי לנכון לקבל את טענת ב"כ הנאשם כי הפעלת העונשים המותנים מהווה חריגה מהסדר הטיעון, שכן בעת גיבוש ההסדר, שני הצדדים לא סברו כי עונשים אלה חלים בענייננו. משכך, העונשים המותנים לא יופעלו. מיקום הנאשם בתוך מתחם הענישה. העובדה שבתיק הקודם היה הנאשם נתון בצו מבחן ובעונש של"צ מלמדת כי ניתנה לו בעבר הזדמנות שיקומית ממשית בטיפול שירות המבחן. למרות זאת, חזר הנאשם וביצע עבירת תעבורה חמורה של הפקרה לאחר פגיעה בתאונת דרכים, דבר המהווה נסיבה משמעותית לחומרה. נסיבותיו האישיות של הנאשם, כפי שעלו מתסקיר שירות המבחן מיום 21.6.2026, מלמדות כי הוא כבן 34, גרוש ומתגורר עם הוריו בשבט הוזייל. הנאשם מתמודד זה מספר שנים עם מחלת הקרוהן, אינו עובד עקב מצבו הבריאותי ומתקיים מקצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי. הוא סיים 12 שנות לימוד ללא תעודת בגרות, גדל במשפחה נורמטיבית, ומסייע רבות לאמו המתמודדת עם לחץ דם גבוה ולאביו אשר מתמודד עם מחלת הסוכרת ועבר לאחרונה ניתוח לכריתת רגל. במסגרת התסקיר, שירות המבחן נמנע מלהמליץ על ענישה שיקומית, שכן שילובו של הנאשם בעבר בסדנה פסיכו-חינוכית לא מנע ממנו לבצע את העבירה הנוכחית. לאור עברו התעבורתי של הנאשם וכן נסיבותיו האישיות שפורטו לעיל, החלטתי למקם את עונשו במחציתו של מתחם הענישה שנקבע. עונש המינימום בתיק זה, בגין עבירת ההפקרה לסעיף 64א(א) לפקודת התעבורה, בהתאם לסעיף 40 לפקודת התעבורה, ישנה פסילת מינימום של 3 שנות פסילה. סיכומו של דבר ; לאור כל האמור לעיל ולאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות ובשים לב למתחם הענישה לעבירות בהן הורשע הנאשם אני מוצא להטיל עליו את העונשים הבאים: מאסר בפועל. הנאשם יישא בעונש של מאסר בפועל למשך 11 חודשים. מתקופה זו ינוכו ימי מעצרו של הנאשם בגין תיק זה, ככל שהיה עצור. הנאשם יתייצב לריצוי עונשו בבית מעצר "הדרים" ביום 29.11.2026 עד השעה 10:00, או במועד אחר שייקבע על ידי שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות ועותק מגזר הדין. מאסר על תנאי מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירות של נהיגה בזמן פסילה או עבירה בניגוד לסעיף 64א -הפקרה אחרי פגיעה , לפקודת התעבורה או בניגוד סעיף 64א1 לפקודת התעבורה. מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה או סעיף 144 לתקנות התעבורה. פסילה בפועל פסילה בפועל מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 4 שנים בניכוי 60 ימי פסילה מנהלית אותם ריצה. רישיון הנהיגה יופקד בבית המשפט לא יאוחר מיום 29.11.26 בשעה 12.00 וממועד ההפקדה תחושב הפסילה. גם אם לא יפקיד הנאשם את רישיונו עד למועד הנקוב, נחשב הוא פסול מלנהוג אך הפסילה תחושב ממועד ההפקדה בלבד. אם אין לנאשם רישיון נהיגה בתוקף, יפנה למזכירות בית המשפט. במניין ימי הפסילה לא יחושבו הימים בהם ירצה הנאשם עונש מאסר בגין תיק זה (בהתאם לסעיף 42 (ג) (2) לתקנות התעבורה). פסילה על תנאי פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא יעבור אותה עבירה בה הורשע או עבירות תוספת ראשונה ושנייה. פיצוי פיצוי בסך 3000 ש"ח ₪ לעדת התביעה: מספר 1 - תמר אלקובי, פיצוי בסך 3000 ש"ח ₪ עדת התביעה: מספר 2 אסתר שרצקי, הפיצוי ישולם לקופת בית המשפט אשר תעביר את הפיצוי לנפגעים. המאשימה תדאג להעביר את פרטי הנפגעים למזכירות בית המשפט עד לתאריך 1.11.26. הפיצוי ישולם ב- 10 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.12.26 ובכל 1 לחודש שלאחריו. החוב מועבר למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, בהתאם למועדים והתשלומים שקבע בית המשפט. ניתן יהיה לשלם את הקנס כעבור שלושה ימים מיום מתן גזר הדין לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה באחת מהדרכים הבאות: בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה) – בטלפון 35592* או בטלפון 073-2055000 במזומן בכל סניף של בנק הדואר – בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום). זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי תוך 45 יום.
ניתן היום, ד' חשוון תשפ"ז, 15 אוקטובר 2026, בנוכחות הצדדים.