החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 1490/06 ג'מילה אלעמור נ. שר הפנים

ניתן ביום

בקצרה

משפט מנהלי · איחוד משפחות ואשרת ישיבת קבעעתירה לבג"ץ לאיחוד משפחות ולקבלת אשרת ישיבת קבע, בקשה לצו ביניים

כיסוי התקציר אינו ידוע: בכרטיס זה לא תועד אם גוף המסמך וסיום ההכרעה נכללו במלואם. יש לעיין במקור המלא.

העותרים עתרו לבג"ץ לאיחוד משפחות ולאשרת ישיבת קבע לעותר 2, לאחר שבקשתם נדחתה לפי חוק האזרחות והכניסה לישראל. המשיבים טענו כי קיים סעד חלופי בבית המשפט לעניינים מינהליים לפי פרט 12 לתוספת הראשונה. בג"ץ קבע כי בשל הסעד החלופי אין מקום לדון בעתירה, ולכן לא נענה לה.

העובדות

העותרת 1 היא תושבת קבע בישראל. העותר 2 הוא בן זוגה, והם נישאו בשנת 2000. בקשתם לאיחוד משפחות נדחתה, מאחר שעניינו של העותר 2 אינו נכלל בחריגים שבחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה).

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש לדון בעתירה לאיחוד משפחות בבג"ץ כאשר קיים סעד חלופי בבית המשפט לעניינים מינהליים?

הלכות

  1. 1

    כאשר קיים סעד חלופי בפני העותר, אין מקום כי בית המשפט העליון ידרש לעתירה

    ״שעה שקיים סעד חלופי בפני העותר אין מקום כי בית משפט זה יידרש לעתירה״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • איחוד משפחות
  • אשרת ישיבת קבע
  • סעד חלופי
  • בית המשפט לעניינים מינהליים
  • עתירה
  • צו ביניים
  • תושבות קבע

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ

1490/06

בפני:

כבוד השופט א' א' לוי

כבוד השופט א' רובינשטיין

השופטת א' חיות

העותרים:

1. אלעמור

ג'מילה

2. ג'נדי אוסאמה

3. פלונית

נ ג ד

המשיב:

שר הפנים

עתירה לאיחוד משפחות

החלטה

השופט א' רובינשטיין:

עניינה של העתירה בבקשת העותר 2 לאיחוד משפחות עם אשתו, העותרת 1, בעלת מעמד של תושבת קבע, ולקבלת אשרת ישיבת קבע בישראל. כן מתבקש צו ביניים המורה למשיב שלא לגרש את העותר 2 מהארץ. עוד מבקשים העותרים, כי משרד הפנים ירשום את בתם, בתעודת הזהות של העותרת 1.

כנטען בעתירה, נישאו העותרים ביום 16.9.00. בקשתם לאיחוד משפחות נדחתה, שכן אין עניינו של העותר 2 בא בגדרי החריגים שבחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון), התשס"ה-2005.

עמדת המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף, בשל קיומו של סעד חלופי בדמות פניה לבית המשפט לעניינם מינהליים. אכן, משהמדובר בעתירה לתושבות קבע הבאה בגדרי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, מצויה הסמכות לדיון בעניינו של העותר 2 בבית המשפט לעניינים מינהליים, בהתאם לפרט 12 לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000. פרט זה עניינו אשרות כניסה ורשיונות ישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל (בג"צ 2208/02 סלאמה נ' שר הפנים ; פ"ד נו(5) 950, 958 (הנשיא ברק); בג"צ 6972/05 חמדה נ' שר הפנים (טרם פורסם) (השופט ג'ובראן); בג"צ 5903/05 בשארה נ' שר הפנים (טרם פורסם)). האמור יפה כוחו גם לגבי העותרת 3 (תקנה 12 לתקנות הכניסה לישראל, תשל"ד-1974).

אין בידינו איפוא להיעתר למבוקש, שכן כידוע שעה שקיים סעד חלופי בפני העותר אין מקום כי בית משפט זה יידרש לעתירה (בג"צ 8958/05 עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם)).

לא נוכל איפוא להיעתר לעתירה.

ניתן היום, א' בסיון תשס"ו

(28.5.06).

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצוטט על ידי (2 מסמכים)

  • בג"ץ 3459/07נסרין רמלאוי [סאיח] נ. שר הפניםהחלטה
  • בג"ץ 6555/06מרואן עאצי נ. שר הפניםפסק-דין

הלכות

  1. 1כאשר קיים סעד חלופי בפני העותר, אין מקום כי בית המשפט העליון ידרש לעתירה