בג"ץ 1540/06 פאבל לאמוש נ. מדינת ישראל

השופט א' רובינשטיין:

א.(1) עניינה של העתירה בבקשת העותר, אזרח סלובקי, כי תאושר כניסתו לישראל. הוא נתון במשמורת והמדינה מבקשת לשלחו מתחומה.

(2) בעתירה נטען, כי העותר שהה בישראל בעבר באופן חוקי, וכי במהלך שהותו הכיר את הגב' אורית שחר, קשר עמה קשר זוגי והחל בהליכי גיור. נמסר לו, כטענתו, על-ידי משרד הפנים כי תינתן לו שהות של 30 יום לאחר פקיעת האשרה שברשותו במארס 2006, על מנת להסדיר ענייניו. הוא ובת זוגו יצאו לסלובקיה ונישאו בטקס אזרחי ב-11.2.06. בשובו נעצר ונמסר לו כי אשרת השהיה שלו פקעה, אך מעולם לא קיבל - כנטען - הודעה על כך. עוד הוסיף, כי בת זוגו הרה.

ב.נתבקשה תגובה. הרקע העובדתי כפי שתואר על ידי המשיבים שונה:

ביום 3.5.00 נכנס העותר לישראל באשרת תייר זמנית, ובדרכון אחר מזה המשמש אותו עתה. משפקע תוקף אשרת התייר של העותר, המשיך לשהות בישראל שלא כדין כחמש שנים.

ביום 9.2.05 יצא העותר מישראל, ושב אליה ביום 12.4.05 בהזמנת חברתו דאז, בהתאם לנוהל "ידועים בציבור" של משרד הפנים. ביום 13.9.05 קיבל העותר אשרת שהיה זמנית מסוג ב/1, לצורך בחינת בקשתם של העותר וחברתו דאז להסדרת מעמדו בישראל מכוח היותם בני זוג ידועים בציבור. תוקפה המקורי של האשרה היה עד ליום 13.3.06.

כנמסר, ביום 18.1.06, הודיע העותר למשרד הפנים, כי יש לו חברה חדשה, וכי עזב את חברתו הקודמת. ביום 19.1.06 הצהירה חברתו הקודמת של העותר בפני משרד הפנים, כי הקשר הזוגי ביניהם נותק סופית, הם נפרדו ובכוונתו לצאת את הארץ, וכי היא מבקשת להפסיק את ההליך המדורג.

ביום 26.1.06 נשלח לעותר מכתב מטעם משרד הפנים, בו נאמר כי נוכח העובדה שהקשר הזוגי בינו לבין חברתו נסתיים עליו לעזוב את הארץ עד ליום 9.2.06. נעשה ניסיון ליצור עם העותר קשר, ואולם המכתב שנשלח אליו חזר כלא נדרש. העותר יצא מן הארץ ביום 5.2.06, וביום 11.2.06 אכן נישא לאזרחית ישראלית אחרת, הגב' שחר אורית, בנישואין אזרחיים בסלובקיה. ביום 16.2.06 הגיע העותר לישראל, וזאת מבלי שהוגשה בעניינו בקשה להסדרת מעמדו בישראל מכוח הנישואין הנטענים, ובכלל זה להסדרת כניסתו לישראל כדין.

בהגיעו לנמל התעופה, ביקש העותר להיכנס לישראל באמצעות אשרת שהייה מסוג ב/1 שניתנה לו מכוח יחסיו עם חברתו הקודמת, ואשר תוקפה המקורי עד לחודש מארס 2006, כאמור. ואולם, בעקבות המתואר לעיל סורבה כניסתו של העותר לישראל, והוא שוהה עתה בחדר המסורבים בנתב"ג.

(2) עמדת המשיבים כי דין העתירה להדחות על הסף בשל חוסר ניקיון כפיים חמור בו היא לוקה, ובשל קיומו של סעד חלופי. לטענת המשיבים לא ציין העותר כי שהה בישראל שלא כדין קרוב לחמש שנים; כן לא ציין, שעד לפני חודש ימים ביקש להסדיר את מעמדו בישראל מכוח יחסיו עם חברתו הישראלית הקודמת, אשר היחסים עמה, אף על פי הודעתו, הגיעו לקיצם.

(3) עוד טוענים המשיבים, כי הסעד המבוקש על ידי העותר מצוי בסמכותו של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, המוסמך לדון בעתירות הנוגעות לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, ובכלל זה החלטות בעניין מתן אשרות כניסה, בהתאם לפרט 12 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס- 2000.

(4) לגופם של דברים טוענים המשיבים כי אין כל יסוד לטענת העותר, שיש לאפשר כניסתו לישראל בהסתמך על אשרת שהייה מסוג ב/1, אשר ניתנה לו במסגרת ההליך להסדרת מעמדו מכוח יחסיו עם חברתו הקודמת. משפקעה העילה שעמדה בבסיס אשרה זו, עם פקיעת הקשר הזוגי בין העותר לחברתו הקודמת, ומשיצא העותר מישראל בעקבות זאת, אין הוא זכאי עוד להיכנס לישראל על בסיס אותה אשרה. בהקשר זה מציינים המשיבים, כי ככל שהעותר ואשתו החדשה מעוניינים בהסדרת כניסתו של העותר לישראל מכוח נישואיהם, עליהם לפעול להסדרת כניסתו של העותר כדין, בהתאם ל"נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי".

(5) כן נטען בהקשר זה, כי נישואיו של העותר לאשתו החדשה נערכו פחות מחודש ימים לאחר שהודיעו העותר וחברתו הקודמת על פקיעת הקשר הזוגי ביניהם. עיתוי זה, טוענים המשיבים, מעורר, על פני הדברים, ספקות בדבר כנותו של קשר הנישואין הנטען, ומלמד על החשיבות שבעריכת בדיקה מקדימה בדבר כנות היחסים, עובר למתן אשרת כניסה לישראל לנתין זר מכוח נישואין לאזרח ישראלי.

ו.(1) אין בידינו להיעתר למבוקש.

(2) העותר אכן נמנע מלהביא בעתירתו את מלוא הפרטים הנוגעים לעניין, ובהם את הנסיבות שבהן ניתנה לו האשרה שבעזרתה ביקש להיכנס ארצה. העותר אף מציין כי נכנס בעבר לישראל ושהה בה כדין, אך אינו מזכיר כי שהה תקופה ארוכה שלא כדין. אין צורך להכביר מלים על חוסר ניקיון הכפיים שבאי הצגת עובדות אשר חשיבותן לצורך בירור העתירה נהירה, ודי היה בטעם זה לבדו שלא להיעתר לעתירה (בג"צ 5979/91 וקס נ' ראש המועצה המקומית אבן יהודה , פ"ד מו (1) 645, 646 (המשנה לנשיא אלון) ; בג"צ 5911/05 נובה נ' שר הפנים (לא פורסם) (השופטת ארבל)). אוסיף, כי גם אם לא קיבל העותר לידיו את דרישת משרד הפנים כי יעזוב את הארץ, ידע לאשורן את העובדות באשר לרקע לקבלת האשרה, ואף על פי כן לא ציינן.

(2) בדין טוענים המשיבים כי לעותר סעד חלופי בדמות פנייה לבית המשפט לעניינים מינהליים, בהתאם לפרט 12 לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים שעניינו אשרות כניסה ורשיונות ישיבה בישראל, שכן כאמור, העותר מבקש כי תינתן לו אשרת כניסה לישראל אך בקשה לעניין זה לא הוגשה על ידי רעייתו החדשה (בג"ץ 2208/02 סלאמה נ' שר הפנים פ"ד נו(5) 950 , 958 (הנשיא ברק); בג"צ 11819/04 אל אלאה נ' שר הפנים (טרם פורסם); בג"צ 6972/05 חמדה נ' שר הפנים (טרם פורסם) (השופט ג'ובראן); בג"ץ 5903/05 בשארה נ' שר הפנים (טרם פורסם)). בהתקיים הסעד החלופי, אין מקום לעתירה זו.

(3) לעיצומם של דברים, פשיטא כי אין מקום להתיר כניסתו של בן זוג זר לישראל על דרך של קביעת עובדות בהגעה ארצה, בלא בקשה מתאימה; דרך המלך היא הסדרת הכניסה בהתאם ל"נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי", המתווה דרך מסודרת וקצובה בזמן לעניין זה.

(4) העתירה נדחית. עם דחייתה, בטלה החלטת הביניים מיום 19.2.06.