בג"ץ 1715/97 לשכת מנהלי ההשקעות בישראל נ. שר האוצר

1.בפסק דיננו (מיום 24.9.1997) קבענו, בין השאר, כי "הוראות המעבר שבסעיף 48 לחוק תיקי השקעות בכל הנוגע לחובת הבחינות אינן מידתיות, ועל כן בטלות. הצהרת הבטלות תיכנס לתוקפה ביום 1.1.98". כן קבענו כי "כל עוד לא יוחקו הוראות מעבר מידתיות, תגרום התחולה האקטיבית של חוק תיקי השקעות, ללא הוראות מעבר מידתיות, חובת בחינות בלתי מידתית על העוסקים הישנים. חובת בחינות זו - כתנאי למתן רשיון למנהל תיקים - אינה חוקתית ועל כן בטלה. גם הצהרה זאת תיכנס לתוקפה רק ביום 1.1.1998". הוספנו וקבענו כי "עד יום 1.1.98 יכולים כל העוסקים הישנים להמשיך בעיסוקם מכוח הרשיונות הזמניים שניתנו להם לפי הסדר הביניים". לבסוף, ציינו כי "אם לא יהא סיפק בידי הכנסת להשלים החקיקה עד ליום 31.12.1997 ניתן יהא לפנות אלינו בבקשה להארכת מועד ההשעיה והסדר הביניים אליו הגיעו הצדדים".

2.לאחר פסק דיננו פירסמה הממשלה את הצעת חוק הסדרת העיסוק ביעוץ השקעות ובניהול תיקי השקעות (תיקון מס' 2), התשנ"ח1997- (ה"ח 2652, התשנ"ח, עמ' 82). הצעת החוק עברה קריאה ראשונה (ביום 30.10.97). היא הועברה לדיון בועדת הכספים של הכנסת. ועדת הכספים לא סיימה עבודתה. מכאן הבקשה שלפנינו, שעניינה בקשה להארכת מועד ההשעיה, ולקביעת הסדר ביניים חדש.

3.בבקשה (שהוגשה ביום 30.12.1997) נמסר לנו כי שר האוצר ויושב ראש רשות ניירות ערך פנו, כל אחד בנפרד, ליושב ראש ועדת הכספים בבקשה לקבוע דיון מוקדם בהצעת החוק. התשובה שניתנה לפונים היתה כי בשל עומס עבודתה של ועדת הכספים של הכנסת מפאת הדיונים בתקציב המדינה, לא ניתן לקבוע דיון בהצעת החוק בחודש דצמבר 1997. מכאן פנייתם של שר האוצר והרשות לניירות ערך - המשיבים בעתירה המקורית - בבקשה "להאריך את מועד ההשעיה של הצהרת הבטלות בדבר חובת הבחינות של יחידים עוסקים ישנים (למעט הבחינה באתיקה מקצועית), ולקבוע הסדר ביניים לתקופה שמיום 1.1.98 ועד ליום 30.4.98 או עד שתשלים הכנסת את הליכי החקיקה, לפי המוקדם בין השניים". בהמשך הבקשה צויין כי "הרשות תעניק למנהל תיקים יחיד שבידו רשיון זמני, רשיון זמני עד ליום 31 בדצמבר 1997, לתקופת הביניים, לאחר שראתה כי נתקיימו לגביו אלה: (א) התנאים למתן רשיון מנהל תיקים הקבועים בסעיף 8(א)(1)(2)(3) ו-(6) לחוק; (ב) עמד בבחינות באתיקה מקצועית כקבוע בפסק הדין; (ג) שילם את החלק היחסי של האגרה השנתית כאמור בתקנה 27(א) לתקנות, לתקופת הביניים". בהמשך הבקשה צויין כי "הרשיונות הזמניים שניתנו למנהלי תיקים יחידים בעקבות הסדר הביניים מיום 30 ביוני 1997 ניתנו בטרם היה סיפק לברר אם נתקיימו התנאים כמפורט בסעיף 7(א) לבקשה זו. מכיוון שמבוקש להאריך את ההסדר הזמני, מתבקש בית המשפט נכבד זה לקבוע כי רשיונו הזמני של מנהל תיקים יחיד כאמור בסעיף 7, יעמוד בתוקפו עד יום 31.1.98 או עד ליום קבלת הרשיון הזמני החדש, לפי המוקדם בין השניים. במהלך חודש ינואר 1998 יינתנו רשיונות זמניים חדשים למנהלי תיקים יחידים שנתקיימו לגביהם כל התנאים כאמור".

4.בתגובתם מתנגדים המשיבים (העותרים בעתירה המקורית) לבקשה. לטענתם, השעיה זמנית על הצהרת בטלות של הוראת חוק, היא תרופה חריגה ביותר. אין לעשות שימוש נוסף בה בנסיבות העניין שלפנינו. המשיבים מוסיפים ומציינים, כי אם נעתר לבקשה, מן הראוי לקצוב להארכה המבוקשת זמן מוגבל מזה המבוקש, והוא יותנה בהארכת הסדר הביניים אליו הגיעו הצדדים.

5.לאחר שעיינו בבקשה ובתשובה, נחה דעתנו, כי בנסיבות העניין - ולאור עומס העבודה המוטל על ועדת הכספים בדיוניה על תקציב המדינה - יש מקום להשעיה נוספת של הצהרות הבטלות עליהן עמדנו בפסק דיננו. אשר על כן, אנו קובעים:

(א) הצהרות הבטלות הקבועות בפסקה 70 לפסק דיננו בעתירה המקורית ייכנסו לתוקפן ביום 30.4.1998, או ביום בו תשלים הכנסת את הליכי החקיקה, לפי המוקדם בין השניים.

(ב) עד למועדים הקבועים בפסקה (א), יהיו כל העוסקים הישנים זכאים להמשיך בעיסוקם מכוח הרשיונות הזמניים שניתנו להם לפי הסדר הביניים המקורי, מיום 30.6.97.

6.אין בהחלטתנו זו משום נקיטת עמדה במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים לאחר מתן פסק דיננו לעניין תוקף הסדר הביניים עד ליום 31.12.97. עם זאת, לאור החלטתנו זו הופכת אותה מחלוקת לבלתי-מעשית. בנסיבת אלה, אנו דוחים הבקשה שהוגשה לנו (ביום 10.12.97) למתן צו ביניים.