פרטי ההליך
בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט
גבוה לצדק
בג"צ 97 /
2888
בפני:
כבוד השופט י' זמיר
העותרים
:
1.
נוביק יעקב
2.
שטרנברג יעקב
נגד
המשיבים
:
1.
הרשות השניה לטלויזיה ורדיו
2.
טלעד - אולפני ירושלים
3.
קרפין מיכאל - כתב
4.
מושביץ דוד
בקשה לצו ביניים
וצו על-תנאי
בשם
העותרים
: עו"ד נ' ורצברגר
ה ח ל ט ה
העותרים מבקשים שבית המשפט ימנע בעד המשיבים לשדר את הסרט "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה", במסגרת התכנית "עובדה" שאמורה להיות משודרת בערוץ השני של הטלויזיה, ביום 13.5.97.
כיוון שהסרט עומד להיות משודר מחרתיים, וכיוון שהעתירה הוגשה ערב חג העצמאות, מוסיפים העותרים ומבקשים כדלקמן: "נוכח החג הקרב ספק אם ניתן יהא לקיים את הדיון טרם מועד השידור המיועד ולכך יתבקש כב' בית המשפט, כדי למנוע נזק בלתי הפיך לעותרים, ליתן צו ביניים שיאסור את השידור עד לאחר הדיון בעתירה".
אולם, אם העניין חשוב ודחוף כל כך, והנזק הצפוי לעותרים הינו, כדבריהם, בלתי-הפיך, מדוע השהו העותרים את הגשת העתירה עד שלא נותר זמן לקיים דיון בעתירה? והרי הכוונה לשדר סרט זה נודעה ברבים, ובכלל זה לעותרים, מזה זמן. בעתירה עצמה נאמר כי כבר ביום 6.5.97 החלה הטלויזיה לשדר פרסומת לקראת שידור הסרט, וביום 7.5.97 פנה ב"כ העותרים אל הנהלת הערוץ השני בטלויזיה וביקש שיאפשרו לו לצפות בסרט. לא זו בלבד. כאמור בעתירה, העותרים צפו בסרט "במהלך השבוע האחרון". בנסיבות אלה לא היו העותרים צריכים להשהות את הגשת העתירה ממש עד לשעת הסגירה של שערי בית המשפט ערב החג.
שיהוי כזה יכול לשמש טעם מספיק כדי לדחות את הבקשה לצו ביניים. אך, בעיני, אין זה הטעם העיקרי. הטעם העיקרי הוא, שהעותרים לא הציגו בעתירה עילה טובה, לגוף העניין, כדי להצדיק צו של בית המשפט האוסר שידור הסרט כפי שתוכנן ופורסם.
מן המפורסמות הוא שבית המשפט אינו משמש צנזור לתכניות, לרבות סרטים, שהטלויזיה מתכוונת לשדר. החוק הסמיך גופים אחרים לשקול ולהחליט מה לשדר ומה לא לשדר בטלויזיה. הפסיקה העקבית של בית משפט זה מלמדת באופן ברור כי בית המשפט לא יוציא צו ביניים האוסר שידור תכנית או סרט אלא, אולי, במקרה נדיר ויוצא דופן בחומרתו. אף-על-פי כן, העותרים אפילו אינם מנסים להתמודד עם ההלכה הברורה בקשר לחופש הביטוי בכלל, ובמיוחד בקשר להטלת צנזורה מוקדמת על ידי בית המשפט. יתירה מכך. העותרים אף אינם מביאים נתונים עובדתיים שיש בהם כדי ללמד שהסרט בו מדובר הינו חמור עד כדי כך שעל בית המשפט לעשות את החמור מכל בתחום חופש הביטוי, כלומר, לשמש צנזור המונע שידור. מה, אם כן, אומרים העותרים? הם אומרים כי ראו את הסרט באורך מלא (ולדבריהם רק חצי ממנו ישודר בטלויזיה), וכי "הסרט מכפיש אותם ואת שמם תוך הוצאת לשון הרע". אך אלה הם דברים כלליים וסתמיים, כמו דברי העותרים שהסרט אינו אובייקטיבי, אין בו הגינות אינטלקטואלית, הוא משרת מטרות פוליטיות, וכיוצא באלה דברים, שבשום פנים ואופן אינם מצדיקים הוצאת צו-ביניים האוסר על שידור הסרט. זאת ועוד. אם אמנם, כדברי העותרים, יש בסרט משום הוצאת לשון הרע, פתוחה בפניהם הדרך שנקבעה בחוק איסור לשון הרע, להבדיל מן הדרך של עתירה לבית משפט זה.
אי לכך, אני מחליט לדחות את הבקשה לצו ביניים.
אשר לעתירה גופה, היא תועבר לדיון בפני הרכב.
ניתנה היום, ד' באייר תשנ"ז (11.5.97).
ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97028880.
I01