בג"ץ 307/16רובינסון חיים נ. הרשות המוסמכת לחוק נכי רדיפות הנאצים

השופט נ' סולברג:

1.עתירה זו היא אחת מני עשרות רבות אותן מגיש העותר בשנים האחרונות בעניין התגמולים המשולמים לו מכוח חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957. עתירות אלו, אשר בכולן מייצג העותר את עצמו, עוסקות בבעיות בריאותיות שונות מהן סובל העותר, אשר לטענתו נובעות ממחלת הגזזת בה חלה כילד בתקופת מלחמת העולם השניה, וכתוצאה מההקרנות והטיפולים הרפואיים שעבר בעקבות מחלתו. עתירות אלו נדחו על הסף פעם אחר פעם, רובן ככולן מן הטעם שאינן ברורות דיין. במסגרת פסקי הדין שניתנו הוצע לעותר, לא אחת, לפנות לייעוץ משפטי על מנת שיוכל להביא את טענותיו באופן מסודר ונהיר לפני הרשויות ובתי המשפט המוסמכים. ואולם, העותר טרם עשה כן. בפסק הדין האחרון שניתן בעניינו של העותר, נפסקו לחובתו הוצאות בסך של 2,000 ₪, וזאת לאחר שהוצע לו להסכים למחיקת עתירתו מבלי שיחויב בהוצאות, אך הוא עמד על עתירתו (בג"ץ 6705/14 רובינסון חיים נ' בית המשפט העליון (1.4.2015) מפי השופטים י' דנציגר , צ' זילברטל ו א' שהם ).

2.העתירה דנן, שגם בה העותר איננו מיוצג, הוגשה כחודש-ימים לאחר הגשת עתירה דומה במהותה (בג"ץ 8796/15 רובינסון חיים נ' הרשות המוסמכת לחוק נכי רדיפות הנאצים ). באותה עתירה נקבע כי על המדינה להגיש תגובה מקדמית עד ליום 1.2.2016. התגובה המקדמית בעתירה ההיא אכן הוגשה. עיינתי בה, היא מדברת בעד עצמה. בית משפט זה ידרש אליה בדונו בעתירה ההיא.

3.כאמור בהחלטה מיום 13.1.2016, בנסיבות אלו, דומה כי אין מקום להידרש לעתירה דנן, כל עוד העתירה הנוספת תלויה ועומדת. זאת, למען החיסכון במשאביהם המצומצמים של פרקליטות המדינה ובית המשפט, ועל מנת להימנע מן הצורך בהטלת הוצאות מיותרות על העותר.

4.למען הסדר הטוב אציין כי לעותר, יליד שנת 1936, ניצול שואה המוכר על-ידי המדינה כנכה הזכאי לתגמולים מכוח החוק, נקבעה נכות משוקללת של 100% לצמיתות, ובהתאם לה הועמד שיעור התגמולים החודשי המשולם לו. העותר מקבל אפוא את הקצבה החודשית בשיעור המרבי לפי החוק.

5.מכל מקום, העתירה נמחקת. די לו, לעותר, בהקשר הנדון בעתירה הנ"ל בבג"ץ 8796/15.