בג"ץ 307/16רובינסון חיים נ. הרשות המוסמכת לחוק נכי רדיפות הנאצים

1.

העתירה שלפני היא אחת מני רבות אותן מגיש העותר בשנים האחרונות בעניין התגמולים המשולמים לו מכוח חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957. עתירות אלו, אשר בכולן מייצג העותר את עצמו, עוסקות בבעיות בריאותיות שונות מהן סובל העותר, אשר לטענתו נובעות ממחלת הגזזת בה חלה כילד בתקופת מלחמת העולם השניה, וכתוצאה מההקרנות והטיפולים הרפואיים שעבר כתוצאה ממנה. עתירות אלו נדחו על הסף פעם אחר פעם, רובן ככולן מן הטעם שאינן ברורות דיין. במסגרת פסקי הדין שניתנו הוצע לעותר, לא אחת, לפנות לייעוץ משפטי על מנת שיוכל להביא את טענותיו באופן מסודר ונהיר לפני הרשויות ובתי המשפט המוסמכים. ואולם, העותר טרם עשה כן. בפסק הדין האחרון שניתן בעניינו של העותר, נפסקו נגדו הוצאות בסך 2,000 ₪, וזאת לאחר שהוצע לעותר להסכים למחיקת עתירתו מבלי שיחויב בהוצאות, אך הלה עמד על עתירתו (בג"ץ 6705/14 רובינסון חיים נ' בית המשפט העליון (1.4.2015)).

2.

העתירה דנן, שגם בה העותר איננו מיוצג, הוגשה כחודש לאחר הגשת עתירה דומה במהותה (בג"ץ 8796/15 רובינסון חיים נ' הרשות המוסמכת לחוק נכי רדיפות הנאצים ). באותה עתירה נקבע כי על המדינה להגיש תגובה מקדמית עד ליום 1.2.2016 (החלטה מאתמול, מפי כב' השופט ח' מלצר ).

3.

בנסיבות אלו, דומה כי אין מקום להידרש לעתירה דנן, כל עוד העתירה הנוספת תלויה ועומדת. זאת, למען החיסכון במשאביהם המצומצמים של פרקליטות המדינה ובית המשפט, ועל מנת להימנע מן הצורך בהטלת הוצאות מיותרות על העותר.

4.

העותר יודיע אפוא עד ליום 20.1.2015, אם עומד הוא על עתירתו זו. ככל שלא תינתן הודעה כאמור, ייחשב הדבר כהסכמה למחיקת העתירה.