החלטה3 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 4173/16 רבקה פופוביץ נ. בית הדין הארצי לעבודה

ניתן ביום

בקצרה

עבודה · פיצויי פיטורין ועתירה חוזרת נגד פסק דין של בית הדין הארצי לעבודהעתירה למתן צו על-תנאי נגד פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה שניתן על דרך הפשרה

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בג"ץ דחה על הסף עתירה נגד פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה שניתן על דרך הפשרה ונוגע לפיצויי פיטורין. נקבע כי בג"ץ אינו ערכאת ערעור ואין עילה להתערבות, והעתירה נחשבה קנטרנית וטורדנית לאור שש עתירות קודמות שנדחו. העותרת חויבה בהוצאות לטובת המשיבים 2 ו-3.

העובדות

העותרת הגישה עתירה נגד פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה שניתן על דרך הפשרה, שבמסגרתו נקבע תשלום פיצויי פיטורין מהמשיבים 2 ו-3. העניין הועלה בשש עתירות קודמות שנדחו או נמחקו במהלך כ-18 שנה. העותרת לא הצביעה על שינוי רלוונטי בנסיבות.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש עילה להתערבות בג"ץ בפסק דין של בית הדין הארצי לעבודה שניתן על דרך הפשרה, לאחר שנים רבות ולאחר עתירות קודמות שנדחו?
  2. 2.האם עתירה חוזרת שמעלה טענות שכבר נדחו מהווה שימוש לרעה בהליכי המשפט?

הלכות

  1. 1

    בג"ץ אינו משמש כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה, ועילת התערבות תקום במקרים נדירים בלבד, כשנפלה טעות משפטית מהותית בסוגיה עקרונית וכללית הנושאת השלכות רוחב.

    ״הלכה כי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, איננו משמש כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • עתירה למתן צו על-תנאי
  • בית הדין הארצי לעבודה
  • ערכאת ערעור
  • היעדר עילה
  • פשרה
  • פיצויי פיטורין
  • שימוש לרעה בהליכי משפט
  • מעשה בית דין
  • הוצאות

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 4173/16

לפני:

כבוד השופט ח' מלצר

כבוד השופט נ' סולברג

כבוד השופט א' שהם

העותרת:

רבקה פופוביץ

נ

ג

ד

המשיבים:

1.בית הדין הארצי לעבודה

2.מכון בית יעקב למורות

3.מרכז בית יעקב למורות

עתירה למתן צו על-תנאי

בשם העותרת:

דב פופוביץ

בשם המשיב 2:

בשם המשיב 3:

עו"ד אריאל ינובסקי

עו"ד אורן ששון

פסק-דין

השופט ח' מלצר

1.

עניינה של העתירה שלפנינו, ככל שניתן להבינה, הוא בביטול פסק הדין ב-דב"ע 3-405/97 פופוביץ נ' מכון בית יעקב למורות בירושלים

(18.05.1998) (להלן: פסק הדין ), אשר ניתן בעניינה של העותרת, על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א ל חוק בתי-המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 , החל על בתי הדין לעבודה מכוח סעיף 39 ל חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 .

2.

במסגרת העתירה העותרת מלינה על תוקפו של פסק הדין , אשר ניתן על ידי בית הדין הארצי לעבודה, לפני כ-18 שנים, בגדרו נקבע, כי על המשיבים 2 ו-3 לשלם לה פיצויי פיטורין בסך 33,000 ש"ח, אשר אין מחלוקת כי הועברו לרשותה.

3.

זה המקום לציין כי עניינה של העתירה, הועלה ב -שש עתירות דומות שהגישה העותרת, במהלך 18 השנים האחרונות לבית משפט זה – עתירות, אשר נדחו על הסף או נמחקו (ראו: בג"ץ 3739/98 פופוביץ נ' בית הדין הארצי לעבודה (02.07.1998); בג"ץ 1207/01 פופוביץ נ' הרב אליהו בן דהן מנהל בתי הדין הרבניים

(05.06.2001); בג"ץ 8393/01 פופוביץ נ' משרד המשפטים

(30.10.2001); בג"ץ 2961/04 פופוביץ נ' הרב אליהו דיין מנהל בתי הדין הרבניים (15.04.2004); בג"ץ 2545/11 פופוביץ נ' מנהל בתי הדין הרב דיכובסקי

(04.05.2011); בג"ץ 3296/13 פופוביץ נ' בית הדין הארצי לעבודה (20.05.2013)).

4.

לאחר עיון בעתירה ובתגובות לה, וכן במכלול ההחלטות שנוגעות לעניין שיצאו מלפני הערכאות שעסקו בו – באנו לכלל מסקנה כי – דין העתירה להידחות על הסף , בהיעדר עילה להתערבותנו. הטעמים לכך יובאו בקצרה להלן.

5.

הלכה כי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, איננו משמש כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה. עילת התערבות תקום במקרים נדירים בלבד, שבהם נפלה טעות משפטית מהותית בפסק דינו של בית הדין הארצי, בסוגיה עקרונית וכללית הנושאת השלכות רוחב, ובהתקיים נסיבות שבהן שורת הצדק מחייבת התערבות שיפוטית (ראו: (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ(1) 673 (1986); בג"ץ 7391/10 פלוני נ' פלונית (30.05.2012) ; בג"ץ 62/13 תורג'מן נ' בית הדין הארצי לעבודה

(28.01.2013); בג"ץ 6742/12 מימון נ' המוסד לביטוח לאומי (14.01.2013); בג"ץ 7892/15 סופר נ' בית הדין הארצי לעבודה (01.03.2016)).

6.

בענייננו, אין מדובר בסוגיה בעלת חשיבות ציבורית כללית והעותרת שטחה את טענותיה הפרטניות נגד פסק הדין עוד במסגרת עתירתה הראשונה , ובית משפט זה לא מצא, בשים לב לפשרה אליה הגיעו הצדדים, כי נפל פגם כלשהו ב פסק הדין ,

או כי קיימת בו טעות משפטית המחייבת התערבות.

מאז שנדחתה עתירתה הראשונה כאמור, ועד היום – העותרת לא הצביעה על שינוי רלבנטי כלשהו בנסיבות המצדיק את התערבותו של בית משפט זה, ודי בטעמים אלו, כשלעצמם, כדי לדחות את העתירה על הסף מחמת היעדר עילה. יפים לעניין זה הדברים שנקבעו בבג"ץ 6104/94 עמותת אמיתי אזרחים למען נ' מיכאל בן יאיר (6.11.1994) באשר לדחיית עתירה על הסף מחמת "היעדר עילה" :

"מהו, אם כך, הפירוש הנכון של 'עילה' בהקשר של תקנה 5

לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק? הפירוש צריך לשקף את תכלית התקנה. והתכלית ברורה: נ

לפתוח דרך לדחיית עתירה באופן מהיר ויעיל, כאשר על יסוד האמור בה, אין לה סיכוי להתקבל".

7.

זאת ועוד – אחרת: העותרת מנסה להשיג על תוקפו של פסק הדין , הן באמצעות עתירות לבית משפט זה והן באמצעות פנייה לבתי הדין הרבניים במשך שנים ארוכות, וזאת על אף ההחלטות השיפוטיות העקביות שניתנו בעניינה – דבר המקנה לעתירה אופי קנטרני וטורדני, וגם מטעם זה יש לדחותה על הסף. חברנו השופט (כתוארו דאז) א' גרוניס בבג"ץ 4047/05 פרחי נ' שר הפנים (28.06.2005) עמד על טיבן של עתירות מעין אלו וציין כדלקמן:

" מושכלות ראשונים הם כי צד לדיון שכבר הוכרע בבית המשפט, אינו רשאי לשוב ולחזור על טענות שהועלו בדיון הקודם. כלל זה הוחל גם על הדיונים המתנהלים בבית המשפט הגבוה לצדק, אם מכוח תורת 'מעשה בית דין' ואם מתוך מטרה שזמנו של בית המשפט לא יבוזבז לריק על ידי מתדיינים שיביאו לפתחו בשנית עתירות שכבר הוכרעו [...] לא אחת, הביע בית משפט זה את הסתייגותו מהושטת סעד לבעל דין אשר מטריד את בית המשפט בעניין שכבר נדון בפניו. ניסיונם של מתדיינים לעורר שוב טענות שכבר נדחו על ידי בית המשפט, נתפס, ובצדק, כשימוש לרעה בהליכי המשפט" ( שם , בפיסקה 2).

8.

סוף דבר –

העתירה נדחית על הסף , תוך חיובה של העותרת בהוצאות בסך 2,500 ש"ח לטובת המשיב 2, ו-2500 ש"ח לטובת המשיב 3.

ניתן

היום, ט' באלול התשע"ו (12.9.2016).

ש ו פ ט

ש

ו פ ט

ש

ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצוטט על ידי (1 מסמכים)

  • בג"ץ 360/19רבקה פופוביץ נ. מכון בית יעקבפסק-דין

הלכות

  1. 1בג"ץ אינו משמש כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה, ועילת התערבות תקום במקרים נדירים בלבד, כשנפלה טעות משפטית מהותית בסוגיה עקרונית וכללית הנושאת השלכות רוחב.