בג"ץ 4227/05 מחמד סעדי עבד אללה ג'רדאת נ. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

השופט א' גרוניס:

1.שש העתירות המונחות בפנינו, עניינן בבקשות פלסטינים, תושבי האזור, לאפשר לבנות זוגם ולילדיהם להיכנס לשטחי הרשות הפלסטינית לשם ביקורם. הואיל ובכל המקרים מתעוררת שאלה מקדמית דומה, החלטנו ליתן פסק דין אחד בכל ששת התיקים. יצוין, כי כל העתירות הוגשו באותו יום - 3.5.05 - והעותרים כולם מיוצגים על ידי אותה פרקליטה.

2.בעתירה הראשונה (בג"ץ 4227/05) מדובר בפלסטיני המתגורר באזור חברון אשר נישא בשנת 1999 לאזרחית אוקראינה. בעתירה השנייה (בג"ץ 4228/05) עסקינן בפלסטיני, תושב נפת שכם, אשר נישא לאזרחית ירדן בשנת 1999. בעתירה השלישית (בג"ץ 4229/05) מדובר בתושב רצועת עזה שנישא לאזרחית אוקראינה בשנת 1995. בעתירה הרביעית (בג"ץ 4231/05) מדובר בפלסטיני תושב העיר עזה, אשר נישא בשנת 1998 לאזרחית רוסיה. בעתירה החמישית (בג"ץ 4232/05) עסקינן בפלסטיני המתגורר ברצועת עזה, אשר נישא לאזרחית אוקראינה בשנת 1994. בעתירה השישית (בג"ץ 4233/05) מדובר בפלסטיני, תושב טול-כרם אשר נישא לאזרחית ירדנית בשנת 1999. לכל בני הזוג בששת התיקים ילדים משותפים, השוהים אף הם מחוץ לשטחי הרשות. באחת העתירות (בג"ץ 4229/05) הוגשה למשיב 1 בקשה לאיחוד משפחות.

3.בכל ששת המקרים נעשתה פנייה זהה למשיב 1 ולמחלקת בג"ץ בפרקליטות המדינה זמן קצר לפני הגשתן של העתירות. באותן פניות נאמר, כי מתבקשת תשובה תוך 10 ימים. במקביל, נעשתה פנייה הן למשרד הפנים והן לאלוף הפיקוד. נציין, כי המכתבים נשלחו למשיבים ולגורמים האחרים במועדים שונים: בבג"ץ 4233/05 ביום 14.4.05, בבג"ץ 4227/05 ביום 16.4.05, בבג"ץ 4228/05 ביום 20.4.05, ואילו בכל שאר העתירות ביום 23.4.05. בכל אחת מן העתירות אף נטען, כי נעשתה פנייה קודמת לקונסוליה הישראלית במדינה הזרה הרלבנטית, וכן כי נעשתה פנייה למשיב 1. אין שום ציון של מועד פנייה, וכן לא צורפה אסמכתה בכתב המוכיחה פנייה כאמור. יצוין, כי בכל העתירות נתבקש בית המשפט לקבוע דיון מיידי.

4.העותרים מעלים בעתירתם שורה של טענות. תחילה, מצביעים הם על כך שמדיניותם הגורפת של המשיבים 1 ו-2 (להלן - המשיבים) שלא לאשר אשרות כניסה לאזור, למעט במקרים הומניטריים, לוקה בחוסר סבירות קיצונית והינה פסולה. לעמדתם, בבסיס מדיניות זו עומדים טעמים זרים של ענישה קולקטיבית והפעלת לחצים על האוכלוסייה הפלסטינית. בנוסף, מציינים הם כי ההפרדה הכפויה בין בני הזוג פוגעת קשות בזכותם לקיום חיי משפחה תקינים. לדידם, הפרדה זו אף עומדת בניגוד לעקרון טובת הילד, שכן במשך תקופות ארוכות נאלצים ילדי העותרים שלא לראות את אחד מהוריהם.

5.לאחר שעיינו בעתירות הגענו לכלל מסקנה כי דינן להידחות על הסף. זאת, מן הטעם שלא ניתנה למשיבים שהות מספקת למתן תגובה לטענות שהועלו כנגדם, טרם הגשת העתירות דנא. כאמור, הפנייה בכתב למשיבים נעשתה באחת העתירות ביום 14.4.05 ובעתירות האחרות במועדים מאוחרים יותר, כאשר הפניות האחרונות נעשו ביום 23.4.05. כלומר, העתירות הוגשו ממש ביום העשירי שלאחר הפניות האחרונות. חשוב לזכור, כי חג הפסח חל בימים 30-23 לאפריל. סוד גלוי הוא כי עובדי המדינה נמצאים בחופשה מרוכזת במהלך הפסח. משמע, נקצבה על ידי העותרים תקופה קצרה מידי ובלתי סבירה למתן תשובה לפניותיהם למשיבים. נזכיר, כי סעיף 2 לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), תשי"ט-1958, מורה כי על עובד ציבור ליתן מענה לפנייה שנעשתה אליו על מנת שיפעיל סמכות על פי דין "בהקדם, אך לא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום קבלת הבקשה". אמנם, לעיתים ואולי אף לעיתים קרובות, אין עובדי הציבור מקיימים את הדרישה האמורה, אך אין בכך כדי להצדיק פנייה כה זריזה לבית המשפט כפי שנעשה בשש העתירות. עותר המקדים ומגיש עתירתו בלא שהשכיל להמתין פרק זמן סביר לקבלת תשובה מן הרשות המנהלית, יֵדע כי עתירתו תידחה על הסף (ראו, בג"ץ 6394/04 ארגון האמבולנסים הפרטיים בישראל נ' מגן דוד אדום (טרם פורסם)). מאחר שהעותרים הזדרזו יתר על המידה בהגשת העתירות, דינן להידחות. כמובן, יהיו מקרים שיצדיקו דרישה לתשובה תוך זמן קצר במיוחד, למשל כאשר מדובר בענין בעל היבט הומניטרי דחוף. מקרים כאלה אף יצדיקו הגשת עתירה תוך תקופה קצרה. דא עקא, בכל ששת המקרים אין טענה כי קיימת בעיה הומניטרית דחופה. עצם העובדה שהעתירות כולן הוגשו במועד אחד מצביעה, לכאורה, על כך שאין בהן דחיפות מיוחדת.

6.בשולי הדברים, נזכיר בקצרה כי עתירות דומות, לאלו שמונחות בפנינו כעת נדונו בעבר בבית משפט זה ונדחו. זאת, מפאת העובדה שמכוח הסכמי הביניים שנחתמו עם הרשות הפלסטינית, האחריות לטיפול בבקשות הכניסה לאזור מוטלת על הרשות. דא עקא, מזה זמן רב, נמנעת הרשות מלהעביר בקשות אלו לידי ישראל, ולכן המשיבים אינם יכולים לטפל בהן. מן האמור לעיל עולה, כי המשיבים אינם בעלי דברם של העותרים, אלא הרשות הפלסטינית, ולכן על העותרים להפנות את טענותיהם כלפיה (ראו למשל, בג"ץ 8078/01 עבדאללה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בג"ץ 897/04 פאיז נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (טרם פורסם); בג"ץ 4297/04 יאסין נ' המנהל האזרחי באזור יהודה ושומרון (טרם פורסם)).

7.אשר על כן, נדחות העתירות על הסף. העותרים יוכלו לעתור שוב לבית משפט זה, אם תימצא להם עילה לעשות כן.