בג"ץ 452/16 מוחמד אדיב אחמד אלקיק נ. מפקד כוחות צה"ל באיו"ש

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

א.

העותר נעצר בצו מעצר מינהלי שתוקפו מ-17.12.15 עד 16.6.16. עילות מעצרו נבחנו על-ידינו, לרבות בעיון בחומר חסוי בהסכמה, עובר לפסק דיננו (בהרכב השופטים רובינשטיין זילברטל וברק-ארז) מיום 4.2.16, ונמצא כי אין מקום להתערב בהכרעות בתי המשפט הצבאיים. מצאנו יסוד לאמירת המשיבים, כי "העותר חשוד במעורבות בפעילות צבאית עדכנית עובר למעצרו; חשוד בפעילות כותלה אסלאמית באוניברסיטת ביר-זית ביחד עם אימן אבו עראם, סעיד קצראווי, סאמר מצרי, סאלם ברגותי ונוספים; ולו קשר בטחוני מול פעילים ברצועת עזה". בתמצית, המדובר איפוא בפעיל חמאס מובהק העוסק בטרור צבאי.

ב.

בסמוך לאחר מעצרו החל העותר בשביתת רעב, וכיום הוא ביום ה-84 שלה. העתירה הוגשה ב-18.1.16, ולאחר שני דיונים תוך קבלת עדכונים רפואיים יומיים, ניתן ביום 4.2.16 פסק דיננו הנזכר, בו נאמר כי חרף החלטת ועדת האתיקה בבית החולים "העמק", בו הוא מאושפז, שעל פי הקריטריונים שבדין – "עקב החמרת מצבו של העותר, יש לאפשר לצוות הרפואי לתת לחולה טיפול ללא הסכמתו, על מנת להיטיב את מצבו", המשיך העותר בסרבנותו לקבל טיפול, למרות הסכנה לחייו. נוכח זאת, החלטנו כלהלן:

"לאחר ששקלנו באנו לכלל מסקנה כי במצבו הרפואי של העותר, כעולה מן הדו"ח העדכני כפי שפורט, וכבני אנוש אנו מאחלים לו רפואה שלמה, אין הוא – והוא שהמיט על עצמו את מצבו, הכולל מגבלות נוירולוגיות ותקשורתיות קשות – מהוה סיכון המחייב, בשעה זו, תקפותו של צו מעצר מינהלי, אשר מיועד למניעה ואינו מוגדר כעונש. על כן החלטנו להתלות את צו המעצר המינהלי, וכאמור בענין עלאן

'הצו אינו מופעל עוד עתה'; וכמו שם, העותר זקוק לטיפול רפואי נמרץ ועל כן יישאר בשלב זה בטיפול נמרץ בבית החולים 'העמק', ובני משפחתו ומקורביו יוכלו לבקרו שלא כעצור, בכפוף להנחיות רפואיות רגילות לענין ביקור חולים. וכאמור שם , ככל שיבקש העותר לאחר התיצבות מצבו לצאת את בית החולים, יפנה לרשויות, ולפי הצורך זכויותיו לעתור שמורות. המדובר בהתליית הצו, על המשתמע לפי הצורך, בלא שנביע דעה".

ג.

מאז פסק הדין שוהה העותר בבית החולים כמטופל ולא כעציר, ללא איזוק וללא שמירת שירות בתי הסוהר, ומבקר אותו כל החפץ בכך.

ד.

ביום 12.2.16, שמונה ימים לאחר פסק הדין, פנה העותר בבקשה לעבור לבית חולים בראמאללה, לאחר שהמשיך לסרב לקבל טיפול רפואי, ולאחר שהמשיבים לא נענו לכך. טענתו היתה כי משהותלה מעצרו המינהלי רשאי הוא לצאת לכל מקום שיבחר. בתשובת המשיבים נאמר, כי משהותלה הצו ולא בוטל, משמעות הדבר כי יש לאפשר למשיבים לעקוב אחר מצב העותר כדי לשקול אם לחדש את הצו או לבטלו, והעברתו לראמאללה כמותה כהסכמה לביטול הצו, ואין לכך עילה.

ה.

בדיון ביום 15.2.16 – שקיימנו תוך חריגה מן הכללים הדיוניים, שכן מדובר במהות בעתירה חדשה – העלינו הצעה לעניין אשפוז העותר, וזאת בבית חולים במזרח ירושלים. היום הודיע העותר כי הוא מסרב לכך. קיבלנו היום – יום 84 לשביתת הרעב – שני עדכונים רפואיים. בראשון בהם (מן הבוקר) נאמר:

"בעת הביקור החולה שוכב על צד שמאל במיטתו, נראה מאוד חלש, עייף וישנוני. לאחר קריאה בשמו ונגיעה קלה בגופו הוא סובב את הראש אלי. תיקשר עם הידיים והבעת פנים לא דיבר אפילו מילה אחת. שאלתי אותו אם הוא עדיין סובל מכאבים בחזה והתשובה הייתה חיובית.

גם היום מסרב לבדיקה פיזיקלית.

מסרב לבדיקות דם

מסרב ללקיחת מדדים חיוניים.

שאלתי אותו אם הוא עדיין שותה מים והתשובה הייתה חיובית אבל הוא מצהיר שהוא ממשיך בשביתת הרעב ומסרב לקבל כל עירוי או טיפול אחר (ענה בשלילי לכל ההצעות).

הוסבר לחולה מספר פעמים על הצורך בביצוע בדיקות דם, אק"ג, לקיחת מדדים ובדיקה פיזיקלית. כמו כן הוסבר על הסיכון הכרוך בשביתת רעב, אך הוא סירב בתוקף לכל דבר".

באחרון בהם (משעה 12:30) נאמר:

"בעת הביקור החולה שוכב במיטתו, עם משקפי ראיה, נראה עירני, בהכרה מלאה ונינוח. תיקשר מילולית עם האנשים שהיו נוכחים בחדר בעת הביקור.

שאלתי אותו מספר שאלות והוא ענה עם דיבור חלש ואיטי. לדבריו לסירוגין הוא סובל מקטעים של חולשה קיצונית עד כדי כך שהוא לא יכול לדבר ולתקשר. הוא עדיין מדווח על כאבים בחזה ובתחושת דקירות.

עדיין מסרב לבדיקה פיזיקלית.

מסרב לבדיקות דם

מסרב לבדיקות עזר כגון אק"ג ועוד.

מסרב ללקיחת מדדים חיוניים".

ו.

בא כוח העותר טוען, כי ניתן להבטיח שהרשות הפלסטינאית תטפל בעותר בראמאללה כך שלא יעשה רע, ומכל מקום סבור הוא כאמור כי ההתליה מביאה לשחרור וכמותה כביטול הצו שהוצא בשל הסיכון הנשקף מן העותר; זאת, שכן נוכח מצבו הגופני הרפואי אינו מהוה עוד סכנה.

ז.

עמדת המשיבים – עמם קיימנו גם דיון חסוי בהקשר הבטחוני – היא כי אין מקום להעברה לראמאללה, בין השאר כיון שאם יהא צורך בחידוש הצו ידרוש הדבר סיכון חיילים, וכיון שהתליית הצו אינה ביטולו, כאמור.

ח.

ההכרעה אינה קלה. איננו חפצים במותו של העותר חלילה, וגם המשיבים אינם חפצים בכך, כמובן. לכן קיימנו ארבעה דיונים בעניינו וביקשנו עדכונים רפואיים יומיים, וחידשנו לפנים משורת הדין את הטיפול בעתירה שכבר נסתיימה בפסק דין. ואולם, בסופו של יום העותר הוא הוא שבידו מפתחות שלומו ובריאותו, הוא ואין זולתו. התליית מעצרו פירושה הוא כי לכאורה פחת הסיכון מן העותר לעת הזאת בשל מצבו הרפואי, ולכן, בשל היות המעצר מניעתי, יש מקום להתלותו. התלייתו – מעין השעיה – פירושה כי אין העותר כבול ושמור כעצור, והוא זוכה לביקורים חופשיים, אך משמע גם כי הצו לא בוטל וככל שיתייצב מצבו הרפואי יוכלו המשיבים לשקול חידושו, תוך ששמורות זכויותיו. ככל שיחודש הצו, יציאת כוחות לשטח שבשליטה אחרת פירושה, שהאפשרות לעצור את העותר – ונזכור, בפעיל טרור עסקינן – עלולה להיות כרוכה בקשיים ואולי בשפיכות דמים. אין בדעתנו להעמיד חיילי צה"ל במצב של סיכון בשל רצונות העותר, שלא לומר גחמותיו. במישור המשפטי, הזכרנו בבג"ץ 5580/15 עלאן נ' שירות הביטחון הכללי (19.8.15) פסקה ו', את סעיף 15 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981; לפיו "הסמכה להתקין תקנות או ליתן הוראת מינהל – משמעה גם הסמכות לתקנן, לשנותן, להתלותן...". ועוד, לא נוכל להלום את הטיעון כי יש לבטל כליל את הצו בשל מצבו הרפואי של העותר; אכן, בשל מצב זה הותלה הצו, אך אל נשכח כי צו עמד בביקורת שיפוטית בשלוש ערכאות, ואין לאפשר למי שנעצר כדין להשיג ביטולו על-ידי איום בנטילת חייו, משל לאסיר המאיים בהתאבדות כדי להסיג את הדין מפני רצונו. אנה תבוא בכגון דא מערכת אכיפה.

ט.

כאמור, הצענו לעותר לשקול אפשרות שהיה בבית חולים במזרח ירושלים, ובידו להציע בית חולים אחר במדינת ישראל שייאות לקבלו, והנושא יטופל. מעבר לכך לא נוכל איפוא להיעתר לבקשה. אנו מקוים שהעותר יתעשת, כדי שחייו לא יהיו תלויים לו מנגד.

י.

למותר לציין, כי אף שאיננו מאחלים חלילה לעותר להגיע למצב שבו יינתן לו טיפול רפואי לפי שיקול דעת הרופאים אף שסירב עד כה – כמובן הדבר יתכן לפי ההתפתחויות, וכאמור מעלה נתנה לכך ועדת האתיקה אישורה.

יא.

סוף דבר, איננו נעתרים לבקשה, ובכך תם הטיפול בעתירה זו.