בג"ץ 4759/00 רס"מ עוזרי שרה נ. ראש המטה הכללי

בפניי בקשה של העותרים בהליכים שבכותרת למתן פרטים נוספים על ידי המשיבים בהליכים אלה.

1.הבקשה הוגשה לבית המשפט ביום 28.8.01. קדמו לה שתי פניות בכתב של העותרים אל המשיבים בבקשות לפרטים נוספים. האחת מיום 7.10.00, אשר נענתה ביום 9.11.00. השנייה מיום 25.5.01, אשר נענתה על ידי המשיבים ביום 25.7.01. טענות הצדדים נשמעו בדיון בעל פה שנערך ביום 22.10.01. עתה הגיעה העת להכריע בבקשה.

טענה טרומית

2.בטיעון הכתוב שהוגש מטעם המשיבים, כמו גם בטיעון בעל פה, הועלתה טענה טרומית מטעם המשיבים אשר עניינה מועד הגשת הבקשה לבית המשפט. המשיבים טוענים, כי הבקשה נגועה באיחור מופלג ביחס למועדים שנקבעו בדין, ומשכך יש לדחות את הבקשה מטעם זה בלבד.

3.(א) נקודת המוצא לדיון בטענה זו מצויה בתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984. תקנה 12 לתקנות קובעת את מסגרת המועדים לנקיטת הליכים להגשת פרטים נוספים. נקבע בה, כי אם בעל הדין לא קיבל פרטים נוספים שדרש תוך שבעה ימים מיום המשלוח של מכתב הדרישה, או שהפרטים שניתנו נראו לו לא מספיקים, הוא רשאי, תוך ארבעה עשר ימים מיום המצאת עותק מתצהיר התשובה לידיו, להגיש לבית המשפט או לרשם בקשה לצוות על מתן פרטים נוספים.

(ב) מתקנה זו מתחייבת בדיקה עובדתית מתי הוגשו תצהירי התשובה בהליכים שבכותרת. המדובר בשלושה הליכים שאוחדו, ובמועדים שונים בכל אחד מהם. בבג"ץ 4759/00 הוגש תצהיר התשובה מטעם המשיבים ביום 13.11.00. בבג"ץ 125/01 הוגש תצהיר התשובה מטעם המשיבים ביום 19.2.01. בבג"ץ 6421/00 לא הוגש תצהיר תשובה, וביום 13.3.01 החליט בית המשפט להביא בחשבון את התצהירים שהוגשו בבג"ץ 4759/00 ובבג"ץ 125/01 גם לעניין בג"ץ 6421/00.

(ג) איזה מן המועדים הנזכרים הוא המועד אשר ראוי שישמש כנקודת מוצא לבחינת הטענה המקדמית? הבקשה לפרטים נוספים כוללת הן בקשה לפרטים נוספים "כלליים", המתייחסים לכלל העתירות, והן בקשה לפרטים נוספים "ספציפיים", המתייחסים לעותרים אינדיבידואליים. במרכז הבקשה מצויים הפרטים ה"כלליים". הדבר עולה הן מן הבקשה גופא והן מכך שבא כוח העותרים לא עמד, במהלך הדיון, על הבקשה לפרטים נוספים ספציפיים. במצב זה, ונוכח העובדה שהדיון בהליכים שבכותרת אוחד, נראה לי כי ניתן לראות ביום 13.3.01 כמועד המהווה בסיס להגשת הבקשה לפרטים נוספים ביחס לכל ההליכים שבכותרת. מבחינה מעשית, מרוץ המועדים להגשת בקשה לפרטים נוספים בבג"צ 6421/00 החל בתאריך האמור. משאוחד הדיון בעתירה זו עם הדיון בעתירות האחרות, איני רואה כל טעם להפריד בין העתירות לעניין זה, הגם שלכתחילה החל מירוץ המועדים להגשת הבקשה בעתירות האחרות במועד מוקדם יותר.

ברם, גם בהתחשב בתאריך מאוחר זה, עולה בנסיבות העניין כי הפנייה למשיבים לקבלת פרטים נוספים, כמו גם הגשת הבקשה לבית המשפט, אינה עומדת במועדים הקבועים בתקנות, ומשקפת איחור של חודשים אחדים בהגשת הבקשה.

(ד) יצויין, כי על פי החלטת בית המשפט ביום 15.3.01, הוגש ביום 8.5.01 תצהיר משלים מטעם המשיבים.

שקלתי האם אין מקום לראות בתצהיר המשלים כנקודת מוצא לתחילת מרוץ המועדים הקבוע בתקנה 12 הנ"ל. חלק מן הפרטים הנוספים נשוא הבקשה שבפניי מבוקשים בהתייחס לנטען בתצהיר זה (ראו סעיפים 6(א), 6(ג) לבקשה לפרטים נוספים). לגבי אלה, ראוי לראות בתצהיר זה משום נקודת מוצא למרוץ המועדים. ברם, גם בעת הגשת הבקשה לפרטים נוספים לבית המשפט חלפו כשלושה חודשים וחצי מן המועד הקבוע בתקנה 12 גם ביחס למועד הגשתו של תצהיר זה.

אמנם, העותרים טוענים לעיכובים בקבלת מענה מן המשיבים לפניית העותרים בעקבות הגשת תצהיר זה (סעיף 4 לבקשה לפרטים נוספים). נכון גם, שתשובת המשיבים לפנייה זו ניתנה כחודשיים אחרי שליחתה למשיבים (הפנייה הייתה ביום 25.5.01, המענה ביום 27.7.01). ברם, בעכובים אלה לא היה כדי למנוע את הגשת הבקשה לפרטים נוספים לבית המשפט במועד, וכך היה על העותרים לנהוג. ברי, כי העכוב במסירת הפרטים אינו עוצר את מרוץ המועדים להגשת ההליך לבית המשפט, וכך עולה בברור גם מתקנה 12 הנ"ל.

(ה) עוד יצויין, כי על פי החלטה נוספת של ההרכב הדן בתיק בדיון שנערך ביום 30.7.01, הוגש תצהיר משלים נוסף מטעם המשיבים ביום 8.8.01. בהחלטה אחרונה זו ציין ההרכב כי "לא עלה בידינו להעלות מטיעוני המשיבים עד כה מה הן אמות המידה והקריטריונים המוסמכים שלפיהם אמורים המשיבים לפעול 'להתכנסות רוחב' של קצינים ונגדים, דוגמת העותרים". ברם, מועד הגשתו של תצהיר זה אינו יכול לסייע לעותרים, באשר הבקשה לפרטים נוספים אינה מתייחסת לטענות שבו.

4.יוצא, כי הבקשה לפרטים נוספים הוגשה באיחור. בא כוח העותרים ביקש, כעניין חלופי, כי אם אמצא שנפל איחור בהגשת הבקשה, כי אאריך את המועד להגשת הבקשה. האם יש מקום להאריך את המועד, בנסיבות העניין?

(א) לעניין זה קיימות שתי גישות. לפי גישה מחמירה יותר, נוכח האמור בתקנה 20(ב) לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק כפופה בקשה להארכת מועד להגשת פרטים נוספים למשטר שנקבע בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. תקנה זו קובעת צורך בטעמים מיוחדים למתן ארכה מקום בו מדובר במועד שנקבע בחיקוק (ראו ר' הר זהב, סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק , (תל אביב 1991), בעמוד 104).

על פי גישה מחמירה פחות, חלה על בקשה להארכת מועד מסוג זה הוראת סעיף 90(11) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984, אשר אינה קובעת אמת מידה לעניין מתן הארכת מועד, ומשאירה לבית המשפט שיקול דעת רחב בכגון דא (ראו לעניין זה בשג"צ 6644/95 מצנע ואח' נ' חברת קו מוצרי דלק בע"מ תק-על 95(4), 91).

(ב) לענין זה, נראית לי הגישה שאמצה בפרשת מצנע הנ"ל. באותה פרשה ניתנה ארכה לצורך הגשת בקשה לפרטים נוספים, חרף העדרו של הסבר ממשי לאיחור, וזאת נוכח משקלם המצטבר של שלושה שיקולים עיקריים: (א) בקשה לפרטים נוספים היא "המכשיר היחידי לבירור עובדות במסגרת הדיון בעתירה". בשל כך, היא משליכה לא רק על עניינם של הצדדים הנוגעים בדבר, אלא גם על אינטרס בית המשפט "לדון בעתירה כשכל החומר העובדתי הרלבנטי פרוש בפניו". (ב) ניתן לראות בעצם קיומה של העתירה העיקרית, התלויה ועומדת בפני בית המשפט הגבוה לצדק, משום עילה להקל עם המבקשים הארכת מועדים לצורך הגשת בקשה למתן ארכה לצורך הגשת בקשה לפרטים נוספים. זאת, תוך היקש מן ההלכה לפיה קיומו של הליך תלוי ועומד בפני בית המשפט מהווה, בהליכים אזרחיים, טעם מיוחד למתן הארכת מועד לצורך הגשתו של הליך אחר. (ג) בחינת השאלה האם הגשת הבקשה לפרטים נוספים באיחור גרמה להשתהות הדיון בהליך העיקרי. מטבע הדברים, לשיקול זה עשויה להיות משמעות רבה בהליכי בג"צ, נוכח העובדה שמדובר בהליכים הנדונים תוך זמן קצר יחסית, ואשר המדיניות לגביהם כי יש לסיימם "במהירות הדרושה" (הר זהב, בספרו הנ"ל, בעמוד 103). מדיניות זו משתקפת בעצם קביעתם של המועדים להגשת בקשה לפרטים נוספים בתקנה 12 הנזכרת לעיל. עם זאת, מקום בו אין במתן ארכה כדי להשות את בירור התיק העיקרי, שיקול זה מאבד את עצמתו, ואין בו כדי להצדיק גישה נוקשה לבקשה להארכת מועד לעניין זה.

(ג) נראה לי, כי בנסיבות עניין זה ניתן לאמץ את הגישה המקלה שאומצה בפרשת מצנע הנ"ל. אמנם, בפי בא כוחם של העותרים לא היה כל הסבר לאיחור בהגשת הבקשה. גם בטענותיו בדבר איחורים מצד המשיבים בהגשת הליכים שונים מטעמם בגדר העתירות שבכותרת – טענות אשר באת כוח המשיבים לא כפרה בהן – אין כדי להצדיק את הגשת בקשה לפרטים נוספים, לכל המוקדם, כשלושה וחצי חודשים לאחר המועד הרלוונטי, או כדי לספק הסבר כלשהו מדוע הוגשה הבקשה באיחור.

עם זאת, הגשת הבקשה במועד בו הוגשה לא נוטה להביא לעיכוב בבירור ההליך. יש לזכור כי הבקשה הוגשה בחודש אוגוסט, כחודשיים וחצי לפני המועד בו היה ההליך קבוע לדיון. אני ער לכך, כי בשתים מן העתירות ניתנו צווי בינים, המעכבים את שחרור העותרים משירות הקבע. בעובדה זו יש כדי לחדד את הצורך בבירור מהיר של ההליך. ברם, העיכובים העיקריים בבירור ההליך לא חלו בשל העותרים. והם נעוצים, בין השאר, בהגשתם של תצהירים משלימים מטעם המשיבים כמתואר לעיל. מתברר גם כי תשובת המשיבים לפניות העותרים לפרטים נוספים השתהתה פרק זמן ניכר. לא למותר לציין, כי גם באת כוח המשיבים לא הצביעה בדיון על פגיעה ממשית כלשהי, דיונית או אחרת, במשיבים בשל האיחור שנפל בהגשת הבקשה. בנסיבות אלה, ובשים לב למטרת ההליך, נראה לי כי ניתן להעתר לבקשה שבפניי למתן ארכה, בכפוף לפסיקת הוצאות, כפי שנעשה בפרשת מצנע

הנזכרת לעיל.

הפרטים הנוספים המבוקשים

5.מכאן לעיצומם של דברים. הבקשה לפרטים נוספים מונה ששה פריטים שונים. אתייחס אליהם עתה.

6.סעיפים 6(א), 6(ג) ו-6(ה) לבקשה . בסעיפים אלה מבקשים העותרים לקבל פרטים אודות מספרם הכולל של הנגדים בחיל אוויר ב"גילאי הביניים". כן מתבקשים פרטים לעניין מספר הנגדים בחיל האויר בגילאי הביניים שדורגו מתחת לעותרות בבג"ץ 4759/00 ו- 6421/00.

7.ברקע בקשה זו מצויים הנתונים הבאים. בעתירות מתקיפים העותרים החלטות של המשיבים על שחרורם משירות קבע. העותרים הם (או היו) נגדים בחיל האוויר בשירות קבע. מבחינת גילם נחשבים העותרים למצויים ב"גילאי הביניים" – היינו, בין גיל 28 ל-38. הם משתייכים לקטגוריה של נגדים בשירות קבע המכונה "קבע מובהק". מדובר בנגדים משרתי קבע שהם בדרגת רס"ר עד רנ"ג. זאת, להבדיל מנגדים בשירות קבע המשתייכים לקבוצה של "קבע ראשוני" (עד לדרגת רס"ל).

החלטות המשיבים על שחרורם של העותרים נעשו במסגרת מדיניות שמטרתה שחרור אנשי קבע מובהק ביזמת הצבא. מדיניות זו בוטאה בפקודה ל"התכנסות" של כוח אדם קבע (ראו סעיפים 6, 10, 12 למש/4 לתצהיר התשובה בבג"צ 4759/00. מש/4 האמור הוא "פקודת ההתכנסות" המהווה בסיס לביצוע המדיניות האמורה). מן החומר עולה, כי קיים מתאם בין גילאי הבינים לבין השתייכות לקבע מובהק (ראו, לעניין זה, סעיף 36 למש/4 האמור).

יישומה של מדיניות זו כרוך, על פי החומר שהוגש לבית המשפט, בתהליך של "דירוג איכותי" של הנגדים בצבא בכלל ובחיל האוויר בפרט (סעיף 10 ואילך למש/4). על פי החומר שהוגש ועל פי האמור בתצהירי התשובה, ההחלטה על שיחרורו של נגד פלוני קשורה קשר הדוק לקביעה כי המקום בו הוא נמצא במסגרת תהליך הדירוג הוא נמוך יחסית לנגדים אחרים.

בתשובתם לפניות קודמות של העותרים, המשיבים מסרו לעותרים נתונים המעידים על ה"אחוזונים" בהם נמצאים העותרים. אחוזונים אלה מייצגים את האחוז של כלל הנגדים בחיל האוויר אשר דורגו מתחת לעותרים בתהליך הדירוג האמור. המשיבים מסרו גם כמה נגדים בני גיל הביניים שוחררו, בכל אחת מן השנים האחרונות, במסגרת המדיניות הנדונה.

העותרים טוענים, על רקע זה, כי הפרטים המבוקשים נחוצים על מנת לבחון. מהו האחוז של הנגדים אשר שוחררו מקרב אוכלוסיית הנגדים בגילאי הביניים בחיל האוויר, ולהשוותו למיקום של העותרים מקרב אוכלוסיה זו. לדידם, בחינה כזו מאפשרת לקבוע האם היה מקום לשחרר את העותרים על פי הדירוג שלהם, אם לאו. העותרים מפנים, לעניין זה, לטענות המשיבים בתצהיר התשובה המשלים (בעמוד 20), המצריכות את מתן הפרטים הנוספים (ראו הפירוט לעניין זה בשאלה 7 לפניית העותרים מיום 25.5.01).

8.נקודת המוצא בהתייחסות לבקשה זו היא, כי לצורך בירור טענות הצדדים עשויה להיות חשיבות לשאלה האם על פי דירוגם היחסי של העותרים מחד, ונוכח היקף השחרורים שבוצעו על ידי חיל האוויר מאידך, היה מקום לשחרר גם את העותרים. זאת, נוכח טיעונם היסודי של המשיבים, לפיו מדיניות ההתכנסות מבוססת על דרוגם היחסי של הנגדים, ומטרתה להביא לשחרור הנגדים שדורגו, באופן יחסי, במקום נמוך. הפרטים המבוקשים, הם לכאורה רלוונטיים לצורך האמור. האם מכך מתחייבת מסירת הפרטים המבוקשים? חרף קושי עליו אעמוד, נראה לי כי התשובה היא בחיוב. אסביר את הלך המחשבה שביסוד עמדתי.

(א) על פי המידע שנמסר על ידי המשיבים, בתצהירים כמו גם בדיון בפניי, דירוג הנגדים בחיל האוויר בוצע בלא הבחנות פנימיות לעניין גילם או דרגתם של הנגדים. לא נעשו הבחנות בין "קבע מובהק" לבין "קבע ראשוני". אוכלוסיית הנגדים בחיל האוויר דורגה כמקשה אחת. "האחוזונים" שנמסרו לעותרים הם פרי תהליך הדירוג האמור. היינו, הם משקפים את דירוג העותרים מתוך כלל אוכלוסיית הנגדים. באת כוח המשיבים הצהירה בדיון, כי מימוש תהליך ההתכנסות נעשה על יסוד דירוג זה. עוד הצהירה, כי במסגרת תהליך ההתכנסות לא נעשה דירוג נפרד של נגדים בקבע מובהק או בגילאי הביניים. הצהרות אלה תואמות את הנטען (במלים מודגשות) בעמודים 20, 25-26 לתצהיר המשלים מטעם המשיבים, אשר הוגש לבית המשפט ביום 8.5.00.

(ב) עמדה זו אינה תואמת את פשוטה של הוראת סעיף 24 למש/4 לתצהיר התשובה בבג"ץ 4759/00, שם נקבע באורח מפורש כי יש לבצע דירוגים נפרדים לנגדים בקבע ראשוני ולנגדים בקבע מובהק. עם זאת, נוכח הצהרת באת כוח המשיבים כי לא בוצע דרוג נפרד כאמור, וכי הבנת המשיבים היא כי סעיף 24 למש/4 אינו מחייב דרוג כזה, עולה לכאורה ספק האם הפרטים המבוקשים, אשר עניינם במיקומן היחסי של העותרות בקרב הנגדים בשירות קבע מובהק, יכולים להועיל בברור העתירות הנדונות. לכאורה, אין פרטים אלה נוגעים להליך הדירוג והשחרור כפי שזה בוצע בפועל.

(ג) ברם, בעמדת המשיבים פן נוסף. המשיבים דוחים טענות של העותרים בבג"צ 4759/00 ו- 125/00, לפיהן מוכחת אי צדקתה של ההחלטה על שחרור העותרים נוכח (א) ה"אחוזון" שנמסר להם לגבי מיקומם בקרב כלל אוכלוסיית הנגדים בשרות קבע בחיל האויר ו- (ב) מספר הנגדים מקרב גילאי הביניים ששוחררו בפועל (ראו למשל סעיף 8 לעיקרי הטיעון מטעם העותרת בבג"ץ 4759/00). בתשובה לכך, טענת המשיבים בתצהיר המשלים היא, כי יתכן שהנגדים שמצויים מתחת לעותרים בדירוג ה"אחוזונים" שנמסר להם אינם אנשי קבע מובהק, אלא אנשי קבע ראשוני או נגדים מבוגרים שאינם חלק מפקודת ההתכנסות (עמודים 20ו- 25-26 לתצהיר האמור. ההדגשה אינה במקור). במצב זה, טוענים המשיבים כי הנתון בדבר ה"אחוזונים" האמורים אינו יכול לסייע לעותרים, שכן "...נגדים בתקן קבע ראשוני או בגילאים שבין 38-40... לא יכללו בתוכנית השחרורים של תוכנית ההתכנסות" (שם, שם).

(ד) נראה לי, כי על רקע טענה זו יש מקום להורות למשיבים למסור לעותרים הפרטים הנוספים המבוקשים שעניינם מספר הנגדים בקבע מובהק בחיל האויר בתקופה הרלוונטית, וכן מספר הנגדים בקבע מובהק אשר דורגו מתחת לעותרים בתקופה זו. הטענה האמורה של המשיבים נוגעת למעשה לכל העתירות שבכותרת. היא הועלתה על דרך ההשערה האפשרית. הדרך היחידה לבחון את נכונותה של ההשערה המועלית בטענה זו היא לקבל, מצד אחד, את מיקומם של העותרים בקרב אנשי הקבע המובהק, ולהשוותו לחלק היחסי של אנשי הקבע המובהק ששוחררו משירות קבע בתקופה הרלוונטית (מספר הנגדים אנשי הקבע המובהק ששוחררו חלקי מספר הנגדים הכולל בקבע מובהק). בלא נתונים אלה, נותרת טענה היפותטית זו של המשיבים כמעין קיר של ערפל. מצד אחד היא משמשת כדי להדוף את טענות העותרים לגבי יישום פקודת ההתכנסות. בה בעת, היא אינה מאפשרת בחינה עניינית של מצב העותרים בקרב קבוצת ההתייחסות הרלוונטית ושל טענותיהם לעניין זה. טענת המשיבים יוצרת מצב בלתי ברור. הבהרתה מחייבת מסירה של הפרטים המבוקשים על מנת להעמידה באופן שיאפשר להתיחס אליה באופן ענייני (ראו בספרו הנ"ל של הר זהב, בעמוד 71).

זאת ועוד, מטענה זו של המשיבים משתמע כי גם לדעת המשיבים

קבוצת ההתייחסות הרלוונטית לבחינת מצבם של העותרים היא קבוצת המשרתים בקבע מובהק. מן הטענה האמורה עולה, כי רק השוואת העותרים לאוכלוסיית הנגדים בשרות קבע מובהק יכולה לספק מדד בעל ערך אודות מצבם של העותרים. לא למותר לציין, בהקשר זה, כי המשיבים טענו כי "קריטריון הדרוג הינו הכלי העיקרי לקבלת החלטה מי ישוחרר במסגרת התוכנית" (עמ' 20 לתצהיר המשלים). נוכח מכלול דברים אלה, חשוב כי בפני הצדדים ובית המשפט יהיו הפרטים המבוקשים, הנוגעים לדרוגם של העותרים במסגרת קבוצת הנגדים בקבע מובהק, העומדת במרכז תכנית ההתכנסות. נתונים אלה יסייעו להערכת פעולתה של תכנית ההתכנסות ביחס למגזר זה, ככל שהדברים נוגעים בעותרים.

9.המשיבים טוענים כי הפקת הנתון בדבר מספר אנשי הקבע המובהק שדורגו מתחת לעותרים בשנים הרלוונטיות כרוכה בהקצאה של משאבים רבים ובלתי סבירים בנסיבות העניין, ועלולה להתמשך על פני זמן ניכר. איני סבור כי הונחה תשתית ממשית לבסוס טענה זו. אין חולק כי בפועל בוצע דירוג של כלל הנגדים בשירות קבע בחיל האוויר. כל שנדרש לצורך קבלת הפרטים המבוקשים הוא לייחד את אותם נגדים המשתייכים לפלח הקבע המובהק משאר הנגדים, ולקבל את הנתון המבוקש. הקריטריונים לייחוד כזה הם ידועים וברורים, והם גילו של הנגד ו/או דרגתו. לא הוחוור מה הקושי, במצב זה, למסור את הפרטים המבוקשים הנגזרים במישרין מדרוג שכבר בוצע, ומה גם שמסד הנתונים הצריכים לעניין נמצא על גבי מחשב. על כן לא ראיתי בהתנגדות המשיבים לעניין זה טעם מספיק להימנע ממתן הוראה למסור פרטים נוספים לעניין זה.

10.יצוין, כי הפרטים האמורים לעניין מספר הנגדים בגיל הביניים שדורגו מתחת לעותרים התבקשו רק ביחס לעותרות בבג"ץ 4759/00 ובבג"ץ 6421/00. לא היתה בקשה דומה ביחס לעותר בבג"ץ 125/01. עם זאת, נוכח העובדה שגם בעניינו של עותר זה הועלתה טענת המשיבים בדבר אי היכולת להשען על נתונים הנוגעים לכלל משרתי הקבע (עמוד 25 לתצהיר המשלים מטעם המשיבים), ונוכח העובדה שבמסגרת הנתונים לגבי עותר זה לא כרוכה הכבדה נוספת ביחס לתהליך עליו ראיתי מקום להורות בקשר לשתי העותרות האחרות, החלטתי להורות גם על מסירת פרטים ביחס למספר הנגדים בגיל הביניים שדורגו מתחת לעותר זה.

11.סיכומה של נקודה זו. הפרטים הנוספים הנזכרים, שעניינם מספר הנגדים בשירות קבע מובהק בחיל האוויר בשנים הרלוונטיות, ומספרם של נגדים כאמור שדורגו מתחת לכל אחד מן העותרים בשנים הרלוונטיות (1998 ו-1999), יסופקו על ידי המשיבים בתוך שבעה ימים מיום קבלת החלטה זו. בהסכמת בא כוח העותרים, יסופק המידע בהתאם לתנאים המפורטים בסעיף 5 למכתבה של באת כוח המשיבים מיום 7.10.01.

12.סעיף 6(ב) לבקשה . בסעיף זה נתבקשו פרטים לגבי נגדים שהורשעו בדין משמעתי במסגרת פרשה שכונתה פרשת "נגדים ב'". העותרים מבקשים כי יימסר להם כמה נגדים הורשעו בדין משמעתי כאמור. הטעם לבקשה זו נעוץ בטענה, העולה מטעם העותרים, כי על הצבא לשחרר תחילה נגדים אלה, ורק אחרי כן לשחרר נגדים בני גילאי ביניים שלא כשלו בביצוע עבירה כלשהי.

דומה כי טענה זו אינה נחוצה כדי לשפוך אור על טענות מי מן הצדדים לעניין זה. המחלוקת לעניין הנגדים שהורשעו כאמור אינה מספרית, אלא עקרונית. המשיבים אינם מקבלים את טענתם הנורמטיבית של העותרים כאילו יש מקום לשחרר תחילה, במסגרת שחרור נגדים בני גילאי הביניים, את אותם נגדים שהורשעו בדין משמעתי במסגרת פרשת הנגדים ב'. אין לעניין זה טענה מצד המשיבים, כי בכל מקרה מספר הנגדים בו מדובר הוא נמוך במידה השוללת חשיבות מעשית מן המחלוקת העקרונית האמורה. טענתם היחידה של המשיבים היא במישור העקרוני. בהעדר כל מחלוקת לעניין היקפם המספרי של הנגדים האמורים, איני סבור כי יש צורך בנתונים האמורים, וזאת בלא לחוות דעה ביחס לקושי באיתור הנתונים.

13.סעיף 6(ג) לבקשה (בהתייחס לשאלות 7(ג) ו-7(ד) לחלק הכללי בשאלות שהופנו למשיבים). בדיון משך בא כוח העותרים את בקשתו לעניין זה.

14.סעיף 6(ד) לבקשה . לעניין זה, הצהירה באת כוח המשיבים בדיון כי התכניות המפורטות על ידי העותרים אינן קשורות כלל לנושא העתירה, כי אם לגיוס כוח אדם איכותי לצבא, הנתון בתחרות עם גורמים אזרחיים על שירותיהם של המגוייסים בכוח. בא כוח העותרים הסתפק בהצהרה זו, ועל בסיסה משך את בקשתו לפרטים נוספים לעניין זה.

15.סעיף 6(ו) לבקשה . גם לעניין זה משכו העותרים את בקשתם.

התוצאה האופרטיבית

לסיכום, המשיבים ימציאו לעותרים את הפרטים הנוספים המפורטים בסעיף 11 לעיל.

אשר להוצאות, הרי מבחינת תוצאת ההליך הבקשה לפרטים נוספים נתקבלה באופן חלקי בלבד, הגם שבעניין העיקרי שעמד במרכזה. מבחינה זו, לא הייתי מחייב את מי מן הצדדים בהוצאות. ברם, נוכח המחדל בהגשת הבקשה באיחור ניכר, נראה לי כי יהיה זה מן הדין לחייב את העותרים בהוצאות המשיבים, בסך 2,500 ₪, בצירוף הפרשי רבית והצמדה מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.