בג"ץ 5304/97 ראגי סבע נ. שרות הבטחון הכללי

בפני בקשה לפסיקת הוצאות בעתירה.

1.בעקבות מתן פסק הדין בבג"ץ 5100/94 הוועד הציבורי נגד עינויים נ' ממשלת ישראל , טרם פורסם), נתבקשו המבקשים להודיע אם הם מסכימים למחיקת עתירתם (שעסקה, כפי שיפורט להלן, בנושאים דומים). המבקשים הביעו את הסכמתם למחיקת העתירה, אך עמדו על חיוב המשיב בהוצאותיו. לטענתם בא עניינם בגדרה של ההלכה שנקבעה בבג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217. נתבקשה תגובת המשיב ומשזו נתקבלה אדרש עתה לבקשה.

2.המבקש מס' 1 נעצר ביום 27.8.97. עד יום 9.9.97 נמנעה ממנו הפגישה עם עורך דינו. לטענתו הושם בתנוחת "שבאח" , ראשו כוסה בשק, באזניו הושמעה מוזיקה חזקה, הוא אולץ לכרוע פרקי זמן ממושכים בתנוחת צפרדע. ביום 11.9.97 (לאחר שנמסר לבא כוחו מידע אודות חקירתו) הוגשה עתירתו - למתן צו על תנאי וצו ביניים. הדיון בעתירה נקבע ליום 14.9.97. במועד זה ניתן צו על-תנאי, המשך הדיון בבקשה לצו ביניים נדחה ליום המחרת, כאשר לקראת דיון זה נתבקש היועץ המשפטי לממשלה להמציא את עמדתו. בהחלטה מיום 15.9.97 החליט בית המשפט:

"המקרה הנדון בעתירה זאת הינו מורכב. פתחנו בדיון אתמול ושמענו מפי המשיבים בהסכמת בא-כוח העותר, מידע חסוי בדלתיים סגורות. לא נחה דעתנו, ובהחלטה שנתנו אתמול הודענו שאנו מבקשים להמשיך בבירור. לצורך זאת קבענו ישיבה נוספת היום בשעות אחה"צ, וביקשנו לקבל לפני ישיבה זאת את עמדת היועץ המשפטי לממשלה. קיבלנו היום הודעה בכתב מטעם היועץ המשפטי לממשלה ושמענו פעם נוספת, אף הפעם בהסכמת בא כוח העותר, מידע חסוי על החשדות כלפי העותר והתפתחות החקירה המתנהלת והצפויה. אין אנו יכולים לשלול את היסוד עליו מתבססת החקירה. עם זאת, עדיין אין אנו רואים מקום, על יסוד החומר שהוצג לפנינו, להכריע בבקשת העותר לכאן או לכאן. אשר על כן אנו מחליטים כדלקמן:

1.הדיון בעתירה יימשך בנוכחות הצדדים ביום 18/9/97 בשעה 18:00.

2.היועץ המשפטי לממשלה מתבקש לקיים באופן אישי מעקב שוטף אחר מהלך החקירה של העותר, כדי לוודא שלא מופעלים בחקירה אמצעים שלא כדין.

3.היועץ המשפטי לממשלה מתבקש להגיש לבית המשפט לקראת הדיון ביום 18.9.97 הודעה אישית בחתימת ידו, המשיבה על פרטי העתירה והמציינת את עמדתו לגוף העתירה."

ביום 17.9.97, עובר לקיום דיון ההמשך (השני) הודיע המשיב, כי לא יעשה עוד שימוש באמצעים פיזיים בחקירת המבקש מס' 1. ולפיכך נתייתר המשך הדיון בבקשה לצו ביניים. ביום 8.10.97 הסתיימה חקירתו של המבקש מס' 1 - לאחר שנמצא כי פעל במסגרת ארגון הכותלה האיסלאמית בשנת 1991 והשתתף בפעולות הפרת סדר. ביום 9.11.97 הוגש כתב תשובה מטעם פרקליטות המדינה, שלא במתכונת תצהיר. ביום 11.11.97 הגישו המבקשים בקשה למתן צו מוחלט - מטעם זה. מאז הגשת בקשה זו לא ננקטו הליכים נוספים במסגרת העתירה.

.

3.לטענת המשיב, אין מקום לפסוק הוצאות למבקש. מלכתחילה סבר המשיב כי בידי המשיב מס' 1 מצוי מידע רב ערך שהשגתו המיידית תסייע לסיכול פיגועים חמורים נגד ישראלים. מטעם זה סבר המשיב, בשעתו, כי הוא מוסמך להפעיל כנגדו אמצעי חקירה פיזיים. בית המשפט העליון לא מצא מקום להוציא צו ביניים במקרה זה - דבר המחזק, לשיטת המשיב, את התנגדותו לפסיקת הוצאות. עוד טוען המשיב, כי משחדל משימוש באמצעים פיזיים בחקירת המשיב התייתרה העתירה והפכה עתירה תיאורטית - שדומות לה נדחו מטעם זה. ממילא לא נדרש בית המשפט לגוף העתירה. וגם מטעם זה, טוען המשיב, אין מקום לחייבו בהוצאות.

4.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה שיש לחייב את המשיב בהוצאות המבקשים. על פי האמור בעתירה (ואשר לא הוכחש על ידי המשיב) הוחזק המבקש מס' 1 (לחלופין) בתנוחת "שבאח" (כאמור - כאשר ראשו מכוסה ובאוזניו מושמעת מוזיקה חזקה) ובכריעת "צפרדע". המותב שדן בבג"ץ 5100/94 סיווג אמצעים אלה כאמצעים שהמשיב מנוע מהפעלתם. על פי המבחנים שנקבעו בבג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח (4) 217 זכאים המבקשים להוצאותיהם: עתירתם אינה נגועה בשיהוי או באי-מיצוי הליכים, נוכח פסק הדין בבג"ץ 5100/94 היה צידוק להגשתה. נוכח העובדה שנסיבותיו של המבקש מס' 1 אינן שונות, למעשה, מן הנסיבות שנדונו במסגרת העתירות שנשמעו במאוחד עם בג"ץ 5100/94, איני סבור כי העובדה שהעתירה כאן לא הוכרעה שוללת את זכותם של המבקשים לפסיקת הוצאות לזכותם (והשוו: בג"ץ 6539/98 גזיהו עינבאבה נ' שר הפנים , לא פורסם; בג"ץ 8049/96 חמדאן מחמד נ' שירות הבטחון הכללי , לא פורסם). העובדה שעתירתם של המבקשים הפכה "תיאורטית" נוכח החלטת המשיב שלא להוסיף ולהפעיל כח פיזי נגד המבקש מס' 1, אינה מבחינה בין העתירה כאן לבין עתירות "תיאורטיות" אחרות (בג"ץ 5188/96, 6536/96, 7628/97, 7563/97, 1043/99) שנדונו יחד עם בג"ץ 5100/94 (והשוו: בג"ץ 3057/93 בטסי דיאמנט-כהן נ' שר החינוך והתרבות , פ"ד מז (3) 525). גם העובדה שבבג"ץ 5100/94 לא נפסקו הוצאות אינה יוצרת, לשיטתי, מניעה לפסוק למבקשים את ההוצאות להן הם זכאים (וראו: בג"ץ 2928/96 עלי קראג'ה נ' שרות הבטחון הכללי , לא פורסם, בג"ץ 3715/97 בסאם עלי מחמוד דיריה נ' שירות הבטחון הכללי , בג"ץ 2708/96 ראאד סונוקרט נ' שרות הבטחון הכללי , לא פורסם).

הואיל ובעתירה נשוא הבקשה שבפני נתקיימו שני דיונים בבקשה למתן צו ביניים ונקבע דיון שלישי שבוטל בהתרעה קצרה ביותר, אני קובע את סכום ההוצאות (הכולל) על סך 3,000 ש"ח.

העתירה נמחקת איפוא. המשיב ישלם למבקשים את הוצאותיהם בסך 3,000 ש"ח.