בג"ץ 5398/05 שלמה עקרי נ. גב' טובה שטרסברג -כהן נציבת תלונות הציבור על שו

השופטת ע' ארבל :

1.עתירה בגדרה מבקש העותר כי נורה למשיבה 1 לפעול בהתאם להוראת סעיף 22(ד) לחוק נציבות תלונות הציבור על שופטים, התשס"ב – 2002 (להלן – החוק ) בעניינה של המשיבה 4 וכן כי נורה למשיבה 1 לבטל את החלטתה בתלונה שהגיש העותר נגד המשיבה 4 ולברר את תלונתו נגד משיבים 5 – 6. כן מבקש העותר כי נורה למשיב 2 לברר את התלונה שהגיש נגד המשיבה 1.

2.העותר פנה אל המשיבה 1 בתלונה על המשיבה 4 בגין החלטות שניתנו על ידי זו האחרונה בעניינו בהליכים משפטיים להם הוא צד. טענתו ששמשה בסיס לתלונה הינה, בתמצית, כי המשיבה 4 נתנה החלטות בבקשות שהגיש ללא הכרות עם תוכן הבקשות. המשיבה 1 ערכה בירור בתלונה שבסופו השיבה לעותר כי מצאה שאכן נפלה טעות באחת ההחלטות שניתנו על ידי המשיבה 4, אולם זו תוקנה בהחלטה מאוחרת יותר. לטענת העותר, המשיבה 1 נמנעה מלהידרש לטענות נוספות שלו נגד המשיבה 4 המוכיחות, לשיטתו, את טענותיו לגביה. בעתירה שב ופורש העותר את השגותיו אשר להתייחסות שהעבירה המשיבה 4 לתלונתו. עוד טוען הוא, כי התנהלותה הנטענת של המשיבה 4 מצדיקה פניה של המשיבה 1 בהתאם לסעיף 22(ד) לחוק, לגורמים הנקובים בסעיף. המשיבה 1, סירבה לפעול כאמור, מבלי לנמק עמדתה זו ועל כן, טוען העותר כי היא חרגה מסמכותה ומבקש לחייבה לעשות כן. העותר מלין גם על האופן בו תוארה תלונתו בדו"ח השנתי של נציבות התלונות על שופטים.

העותר פנה והעלה טענותיו בעניינה של המשיבה 4, אל המשיבה 5. הפניה נבדקה על ידי המשיב 6 אשר השיב לעותר. דא עקא, תשובתו לא השביעה את רצונו של העותר ועל כן הגיש העותר תלונה נגד המשיבים 5 - 6 למשיבה 1, אלא שזו סירבה לברר התלונה לאחר שתלונתו באותו נושא - החלטותיה של המשיבה 4 - בוררה. לעניין זה טוען העותר כי מדובר בתלונות נפרדות שיש לברר כל אחת מהן לגופה וכי המשיבה 4 אינה רשאית להחליט שלא לברר "תלונה לגיטימית", כלשונו.

עוד טוען העותר כי עתירתו אינה עומדת בניגוד להוראת סעיף 24 (ג) לחוק, שכן אין היא מכוונת נגד המלצותיה של המשיבה 1 אלא נגד מה שהוא מגדיר כאי קיום הוראות החוק ואי קיום כללי מנהל תקין על ידה, כפי שפורטו טענותיו להלן.

אשר למשיב 2 טוען העותר כי תלונה שהגיש אליו נגד המשיבה 1 בגין האירועים המפורטים לעיל נענתה בכך שאין נציבות תלונות הציבור משמשת ערכאת ערעור על החלטות המשיבה 1, מבלי שהמשיב 2 התייחס לטענותיו לגופן.

3.דין העתירה להידחות. אין בטענותיו של העותר כדי להצדיק מתן סעד בניגוד לדברו המפורש של המחוקק. לכתחילה היה עימנו סעיף 45(ב) לחוק מבקר המדינה, התשי"ח – 1958 אשר קובע:

"(ב) שום בית משפט לא ייזקק לבקשת סעד נגד החלטותיו וממצאיו של נציב תלונות הציבור בענין תלונה."

גדריו של סעיף זה נשמרו על ידי בית משפט זה בקפידה (ראו לעניין זה: בג"ץ 4914/94 טרנר נ' מבקרת המדינה , פ"ד מט (3) 771, דברי הנשיא שמגר בעמ' 787 – 788 ודברי השופט גולדברג בעמ' 789 – 790 לעניין היקף הפיקוח השיפוטי של בית משפט זה על מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור. כן ראו: בג"ץ 898/98 תמיר נ' נציב תלונות הציבור (לא פורסם, ניתן ביום 10.2.98) ; בג"ץ 574/87 דרור נ' מבקר המדינה (לא פורסם, ניתן ביום 25.11.87)). בהמשך התקבל חוק נציבות תלונות הציבור על שופטים, התשס"ב – 2002 שהטיל את מלאכת בירורן של תלונות על שופטים על נציב תלונות הציבור על שופטים. בהתאם לסעיף 24(ג) לחוק זה:

"(ג) לא ייזקק בית המשפט לבקשת סעד נגד החלטותיו וממצאיו של נציב תלונות הציבור בעניין תלונה".

העותר מבקש אמנם לטעון כי טענותיו אינן נגד מסקנותיה של המשיבה 1, אלא שכאשר בוחנים טענותיו לעניין "אי קיום הוראות החוק" על ידיה, כלשונו, עולה בבירור כי בליבת הדברים מצויות אך טענותיו נגד תוצאות הבירור שערכה המשיבה 1 בתלונתו ונגד מסקנותיה שלא תאמו את הערכתו באשר לצעדים שיש לנקוט במסגרת הטיפול בתלונתה. לא למותר להזכיר כי המשיבה 1 אכן ערכה בירור בתלונתו של העותר והעירה את שהעירה. מכל מקום, נוכח הוראת סעיף 24(ג) לחוק, אין מקום כי ניזקק לעתירה. בדומה, גם טענותיו של העותר נגד המשיב 2 אין מקום שניזקק להן נוכח מצוות סעיף 45 לחוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958 .

העתירה נדחית איפוא.