פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בג"ץ
6710/09
בפני
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העותרות:
1. אירינה טריבושניה
2. ליליאן טריבונשניה
3. רוזה אברמנקו
נ ג ד
המשיב:
משרד הפנים,מינהל האוכלוסין
עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לצו ביניים
בשם העותרות:
עו"ד לורה מקסיק
בשם המשיב:
עו"ד ערין ספדי
פסק דין
השופט א'
רובינשטיין:
א.
עניינה
של העתירה, בקשת העותרות 2-1 (אם ובתה) להורות למשיב להכיר בהן כיהודיות לפי חוק
השבות, תש"י - 1950. זאת, נוכח יהדותן של אם העותרת 1 (להלן
העותרת
) וסבתה (היא המשיבה 3) שעלו בעבר
לישראל. בקשתה הראשונה של העותרת (ילידת 1979) נדחתה על ידי הקונסוליה בקייב (בשנת
2002), נוכח הצהרתה כי הוטבלה לנצרות, כי היא שומרת על חג הפסחא וחג המולד,
ומחזיקה בביתה איקונין. בקשה נוספת הוגשה בשנת 2004, וסורבה לאחר שמפיה של אם
העותרת נרשם, כי העותרת הודתה שהעותרת הוטבלה לנצרות. בקשה נוספת הוגשה לאחר הגשת
עתירה זו, וסורבה מאותם טעמים.
ב.
בעתירה נטען,
בין היתר
, כי במהלך השימוע שנערך בשנת 2002
רשמה העותרת, לאמיתו של דבר, את דברי בעלה לשעבר (נוצרי) שביקש לסכל את עלייתם
לישראל, וכי למעשה נמסר שהמשפחה חוגגת גם את החגים היהודיים (פסח) וגם את החגים
הנוצריים (חג המולד). נטען, כי העותרת, שהתגרשה בשנת 2006, מעולם לא המירה את דתה
"ולא נהגה במנהגי הנוצרים". עוד הוזכר, כי מאז הגירושין משתתפות העותרות
2-1 בפעילויות רבות של הקהילה היהודית, וכי העותרת 2 לומדת מזה שנתיים במוסדות
החינוך שלה. ולבסוף נטען, כי החלטת המשיב לא נומקה. בתגובת המשיב (מיום 12.10.09)
נטען,
בין היתר
, כי בשנת
2004 נמסרה לעותרת החלטה
מנומקת, שתקיפתה בשנת 2009 לוקה בשיהוי, וכי הוכח שהעותרת המירה את דתה ולפיכך אינה זכאית למעמד לפי חוק השבות.
ג.
לאחר העיון דין העתירה להידחות. החלטת המשיב, לפיה העותרת היא 'בת דת אחרת' (כהגדרתה בסעיף 4ב לחוק השבות), מבוססת על ראיות מינהליות טובות, ובראשן הצהרת העותרת עצמה משנת 2002. העותרת אמנם טוענת, כי העלתה על הכתב את דברי בעלה, אך הסבר זה אינו מתיישב עם נוסח ההצהרה (מש/1) ועם ראיות נוספות. בהקשר קרוב ציין בעבר בית משפט זה:
"מאז ניתנה אותה ההצהרה של העותרת בדבר היותה נוצרייה, היא הציעה הסברים שונים כדי ליישבה, לעיתים תוך תליית קולר האשם בנציגות הישראלית בחו"ל. הסברים אלה, לאחר שנבדקו, לא קנו אחיזה בליבו של המשיב, ואיננו סבורים כי שגה בכך. בנסיבות אלו דינה של העתירה להדחות, וכך אנו עושים" (בג"צ 11529/04 דרונוב נ' משרד הפנים מינהל האוכלוסין (לא פורסם)).
הוא הדין לעתירה הנוכחית, שכן לא ניתן לומר שהחלטת המשיב שרירותית או חורגת ממתחם הסבירות הנובע מהראיות המינהליות. בשולי הדברים נעיר, כי ההחלטה הנתקפת היא משנת 2004, מאז כנטען התגרשה העותרת מבעלה הנוצרי, והיא "משתדלת מאוד לחזור ליהדותה" (כלשון מכתב שצורף לעתירה, החתום, כנטען , על ידי גורם בקהילה היהודית). ממילא, אין באמור כדי להביע דעה מה יקרה אם תוכיח העותרת לגורמי המשיב כי חזרה ליהדותה (השוו בג"צ 6309/05 לוכיאן נ' משרד הפנים מינהל האוכלוסין (לא פורסם)).
ניתן היום ט"ז בחשון תש"ע (3.11.09).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט