בג"ץ 6885-10-24 בג"ץ 6885-10-24

השופט עופר גרוסקופף:

1.בעתירה שלפנינו – אשר הוגשה על ידי מי שמכהן כחבר המועצה המקומית ג'ש (גוש-חלב) ויו"ר ועדת הביקורת במועצה ואשר מופנית כלפי שר הפנים, ראש המועצה והמועצה (להלן: העותר, שר הפנים, ראש המועצה ו-המועצה, בהתאמה) – התבקשו ארבעת הסעדים הבאים:

א.להורות לשר הפנים ולראש המועצה להכריז כי החלטת המועצה מיום 15.8.2024 שהוכתרה "עדכון ואישור הצעת התקציב לשנת 2024" אינה חוקית.

ב.להורות לשר הפנים לפזר את המועצה ולסיים את כהונת ראש המועצה וחבריה בשל אי אישור תקציב המועצה לשנת 2024 במועד הקבוע בחוק (וזאת, בהתאם לסעיף 206(ב1)(1) לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: פקודת העיריות), החל על המועצה מכוח הוראות סעיפים 27 ו-34א לפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש]).

ג.להורות לשר הפנים להשיב באופן ענייני ומקצועי לבקשות העותר מיום 28.7.2024 ומיום 21.9.2024, וכן לנקוט בהליכים מתאימים נגד ראש המועצה.

ד.להורות לראש המועצה להשיב לבקשות העותר לתיקון פרוטוקול ישיבה מס' 02/2024 מיום 27.6.2024 ולהמצאת פרוטוקול ישיבה מס' 04/2024 מיום 15.8.2024.

(להלן: הסעד הראשון, הסעד השני, הסעד השלישי ו-הסעד הרביעי, בהתאמה).

2.על פי הנטען בעתירה, בהליך אישור תקציב המועצה לשנת 2024 נפלו שורה של פגמים המשליכים על חוקיות ההחלטה לאשר את התקציב, ובכלל זה: זימון לישיבות בפרק זמן קצר באופן שלא איפשר היערכות ראויה להן; אי צירוף דברי הסבר להצעת התקציב; אי קיום דיונים מעמיקים ויסודיים בהצעת התקציב כנדרש; הסתמכות על החלטת מועצה שהתקבלה בישיבה אשר בוטלה על ידי היועץ המשפטי של המועצה; אי המצאת מסמכים נוספים הנדרשים לצורך בדיקת הצעת התקציב; ואי צירוף המלצות מפורטות של ועדת הכספים להצעת התקציב.

3.בתגובתו המקדמית לעתירה, טען ראש המועצה כי יש לדחות את העתירה על הסף ממספר עילות: קיומו של סעד חלופי (אשר הוצג על ידי ראש המועצה כאי מיצוי הליכים מול הערכאות המוסמכות) – משום שחלק מהטענות הן בעלות גוון פלילי אשר הגורם המוסמך לדון בהן הם גורמי החקירה ובראשם משטרת ישראל וחלקן האחר מסור לסמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מנהליים; שיהוי – בשל חלוף הזמן שעבר מעת שהתקבלו ההחלטות אותן תוקף העותר ועד להגשת העתירה על ידו, מבלי שסופק כל הסבר לכך; חוסר ניקיון כפיים – משהעותר לא הציג בפני בית המשפט את מלוא המידע הרלוונטי לעניין. עוד נטען כי יש לדחות את העתירה גם לגופה, הואיל ושר הפנים אינו מוסמך להכריע בדבר חוקיות הליכי אישור התקציב והחלטות המועצה אלא סמכותו באישור התקציב משתרעת על ההיבט הכספי בלבד. מנגד, אומנם לשר הפנים מסורה הסמכות להורות על פיזור המועצה ועל סיום כהונתם של ראש המועצה וחבריה, אך נדרש כי לא יאושר התקציב עד למועד הקובע בחוק – תנאי שלא התקיים בענייננו, לשיטת ראש המועצה. מכל מקום, נטען כי אפילו ניתן היה להפעיל את הסמכות האמורה, לא התקיימו הנסיבות המצדיקות את סיום כהונתו של ראש המועצה.

4.שר הפנים סבר אף הוא כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי בדמות הגשת עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים, בנמקו כי הלכה למעשה עניינה המרכזי של העתירה הוא בביטול החלטת המועצה מיום 15.8.2024 המאשרת את התקציב לשנת 2024 – סוגיה המצויה תחת סמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מנהליים. אשר לסעד השני המבוקש, טוען שר הפנים, בדומה לראש המועצה, כי בהיעדר החלטה שיפוטית המורה על ביטול החלטת המועצה מיום 15.8.2024 לא ניתן להפעיל את הסמכות הנתונה לו להורות על פיזור המועצה וסיום כהונת חבריה. בכל הנוגע לסעדים השלישי והרביעי, גורס שר הפנים כי הם בשולי העתירה ועל כן הולכים הם אחר הסעד המרכזי המבוקש בה.

5.המועצה, בתגובתה המקדמית, הותירה את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט.

6.לשלמות התמונה יצוין כי בצדה של העתירה הוגשה בקשה למתן צו ביניים המורה לשר הפנים להימנע מאישור תקציב המועצה לשנת 2024, וכן לאסור על שר הפנים וראש המועצה לקבל החלטות בעניין התקציב עד להכרעה בעתירה. בהחלטתי מיום 7.10.2024 לא ראיתי מקום ליתן צו ביניים, וביום 27.10.2024, כשבועיים לאחר הגשת העתירה, אושר תקציב המועצה על ידי הממונה על מחוז צפון במשרד הפנים, אליו הואצלה סמכות השר לפי סעיף 206(ג) לפקודת העיריות.

7.נוכח האמור בתגובות המקדמיות באשר לקיומו של סעד חלופי, התבקש העותר להודיע האם הוא עומד על עתירתו, וביום 17.11.2024 השיב הלה בחיוב. בהתייחסותו הדגיש העותר כי בניגוד למוצג על ידי שר הפנים, הסעד העיקרי המבוקש בעתירתו הוא לחייב את שר הפנים לפזר את המועצה ולסיים את כהונת ראש המועצה וחבריה בשל אי אישור תקציב המועצה במועד הקבוע בחוק – סעד שאין חולק כי מצוי הוא תחת סמכותו הבלעדית של בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק – וכי טענותיו המופנות לביטול החלטת אישור התקציב נועדו אך לתמוך בסעד זה. בהקשר זה מדגיש העותר כי אין זה צודק לחייבו לנהל הליך בפני בית המשפט לעניינים מנהליים אשר לאחריו ממילא יידרש לנהל הליך נוסף לפני בית משפט זה, לו מסורה הסמכות לדון בשני העניינים. עוד מבקש העותר כי בית המשפט יאפשר לו לתקוף את החלטת שר הפנים לאשר את תקציב המועצה מיום 27.10.2024, אשר ניתנה לאחר הגשת העתירה. בשולי התייחסותו, מבקש העותר כי ככל שבית המשפט יקבל את הטענות לעניין קיומו של סעד חלופי, יורה הוא כי לא תעמוד למשיבים טענת שיהוי.

8.לאחר שעיינו בטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להימחק. אף אם נקבל את טענת העותר כי לב ליבה של העתירה בהפעלת סמכותו של שר הפנים להורות על פיזור המועצה וסיום כהונת ראש המועצה וחבריה, גם העותר מבין כי תנאי להפעלת הסמכות האמורה, בהתאם לסעיף 206(ב1)(1) לפקודת העיריות, הוא ביטול החלטת המועצה מיום 15.8.2024 המאשרת את תקציב העירייה לשנת 2024 (וראו לשון ההוראה: "לא אישרה המועצה את תקציב העיריה בתוך שלושה חודשים מיום קבלת חוק התקציב השנתי בכנסת, ואם לא חלפו שישה חודשים מיום עריכת הבחירות לראש העיריה – בתוך שישה חודשים מיום קבלת חוק התקציב השנתי בכנסת...". כן ראו סעיפים 142-141, 195-194 לעתירה). אפס, בניגוד לנטען על ידי העותר, אין החלטת המועצה מתבטלת מעצמה, אלא יש לנקוט בהליך מתאים לביטולה – באמצעות הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים (סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 ופרט 8 לתוספת הראשונה לחוק (להלן: חוק בתי משפט לעניינים מנהליים). כן ראו והשוו: בג"ץ 7251/18 שתקאי נ' המועצה המקומית זכרון יעקב, פסקאות 5-4 (27.11.2018); בג"ץ 5197/19 הרה"ג אריאל נ' שר התחבורה והבטיחות בדרכים (1.8.2019) (להלן: עניין אריאל); בג"ץ 2522/21 גליקסון נ' עיריית ערד, פסקאות 6-4 (9.5.2021); בג"ץ 8214/21 בן גביר נ' עיריית רהט, פסקאות 6-4 (8.3.2022)). אם כן, ככל שהדברים נוגעים לסעד הראשון המבוקש, יש לדחות העתירה בשל קיומו של סעד חלופי המצוי בסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים; ובכל הנוגע לסעד השני המבוקש, המדובר בסעד המקדים זמנו, משטרם התגבשו התנאים המאפשרים את בחינתו. באשר לסעד השלישי והרביעי המבוקשים בעתירה, הרי משהעותר אינו חולק על כך שאינם מעיקרה של העתירה, בוודאי שאין בהם כדי להכריע בעניינו.

9.ויובהר, הגם שהוראות חוק בתי משפט לעניינים מנהליים אינן גורעות מסמכותו של בית משפט זה כבית משפט גבוה לצדק לדון בעתירה, לו נתונה סמכות מקבילה, הרי שהדבר שמור למקרים חריגים, אשר העתירה דנן אינה נמנית בגדרם (בג"ץ 5311/11 כהן נ' רשם האגודות השיתופיות (1.11.2011); עניין אריאל; בג"ץ 7141/20 מועצה אזורית חוף כרמל נ' שר הפנים, פסקה 3 (10.3.2021)).

10.לסיום יוער, כי לא ראינו מקום להיעתר לבקשת העותר כי אם יתקבלו טענות שר הפנים וראש המועצה באשר לקיומו של סעד חלופי, ייקבע כי לא תעמוד להם טענת שיהוי. יחד עם זאת, חזקה על בית המשפט לעניינים מנהליים כי אם תועלה בפניו טענה כאמור ישקול בהחלטתו את קיומה של העתירה דנן ומשך ניהולה.

11.לנוכח האמור, העתירה נמחקת. מלוא טענות וזכויות הצדדים שמורות להם. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.