פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
7925/07
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופט ע' פוגלמן
העותר:
עו"ד חיים ארבל
נ ג ד
המשיבים:
1. עו"ד מלכה אנגלסמן
2. עו"ד דניאל פרידמן
3. עו"ד ראובן הרן
עתירה למתן צו על תנאי
העותר:
בעצמו
פסק-דין
השופטת מ' נאור:
1.
עניינה של עתירה זו החלטת המשיבים שלא לפסול עצמם מלדון בעניינו של העותר במסגרת קובלנה משמעתית שהוגשה נגדו. עם העתירה, שהוגשה היום (19.9.2007), הוגשה בקשה לצו ביניים שימנע קיומם של דיונים בפני המשיבים. על פי האמור בעתירה אמור להתקיים מחר (20.9.2007) דיון.
2.
העותר טוען כי העלה בקשת פסלות וזו נדחתה (ואין הוא מציין מתי נדחתה) ועל כן יש לאפשר לו "להגיש עתירה לפסילת מותב כמקובל בדין הפלילי". לטענתו אין להסתפק באפשרות לערער על החלטת הפסלות "אך ורק במסגרת ערעור על פסק הדין כולו".
3.
העותר לא הזכיר בעתירתו כי אתמול (18.9.2007) נדחתה על ידי השגה שהגיש על החלטת מזכירות בית משפט זה שלא לקבל לרישום ערעור פסלות שביקש הוא להגיש (בש"פ 7888/07). במסגרת ההשגה על החלטת המזכירות שהגיש העותר קבעתי כי:
"אין מקום לקבל את השגת המבקש שהרי החלטת המזכירות שלא לפתוח הליך של ערעור פסלות בדין יסודה. כפי שקבע המשנה לנשיא ש' לוין 'אין בידי המערער הוראת דין המזכה אותו לערער על החלטת חברי בית הדין שלא לפסול עצמם, ולפיכך אין אפשרות בידו לערער על החלטה זו' (בש"פ 8183/98
דוד ברוך , עו"ד נ' משה וינברג, עו"ד (לא פורסם, 27.12.1998)). למותר לציין כי למבקש שמורה הזכות להעלות את טענת הפסלות במסגרת ערעור על פסק הדין כולו, אם יהיה בכך צורך, ובכל מסגרת אחרת על פי דין"
בדברים אלה יש כדי לדחות את טענת העותר בעתירה לפיה יש לאפשר הגשת ערעורי פסלות על בית דין למשמעת של לשכת עורכי הדין "כמקובל בדין הפלילי". אין הוראת דין המאפשרת זאת.
4.
ככל שהעתירה מכוונת לתקוף את עצם החלטת חברי המותב שלא לפסול עצמם – דינה להידחות על הסף. בעניין זה די בכך שעילות הפסלות מוזכרות בעתירה בדרך של "כותרות" והעתירה חסרת כל תשתית עובדתית ומשפטית שתצדיק את התערבותנו. העותר לא צירף לעתירתו לא את בקשת הפסילה, לא את ההחלטה בה ולא כל מסמך אחר. העותר עצמו מציין כי נימוקי הפסלות נטענים בעתירה "בקליפת אגוז" בלבד. המגיש עתירה לבית משפט זה אינו יכול להגישה בדרך זו והעתירה חייבת לגלות על פניה עילת התערבות (בג"ץ 11589/05 שקד נ' מבקר המדינה (לא פורסם, 22.1.2006); בג"ץ 848/98 משה נ' שר הבטחון (לא פורסם, 9.2.1998); בג"ץ 882/86 בוסקילה נ' עירית אילת (לא פורסם, 21.12.1986)). זאת ועוד: כבר נפסק כי "ככלל, אין בית משפט זה נזקק לעתירות כנגד החלטותיהם של בתי הדין המשמעתיים המחוזיים של הלשכה" כאשר הלכה זו נקבעה בדיוק במקרה בו הופנתה העתירה "כנגד סירובו של הרכב בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין במחוז תל-אביב-יפו לפסול עצמו מלדון בקובלנות שהוגשו נגד העותר" (בג"ץ 7464/97 רון נעים, עו"ד נ' בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב-יפו (לא פורסם, 19.12.1997); והשוו: בג"ץ 1803/91 עו"ד שמואל סעדיה נ' בית הדין המשמעתי מחוז תל אביב (לא פורסם, 9.7.1991))
5.
לבסוף יצויין, כי עם העתירה הוגשה בקשה למתן צו איסור פרסום של העתירה בין היתר על סמך כלל 73 לכללי לשכת עורכי הדין. דין בקשה זו להדחות שהרי כבר "נפסק כי אין יסוד בדין, לרבות בכלל 73 לכללים, לצמצם את העיקרון בדבר פומביות הדיון ולמנוע פרסום שמו של עורך דין בהליך המתנהל בפני בית משפט, אפילו הוא קשור להליך משמעתי" (בג"ץ 8242/99 פלוני נ' ועד מחוז תל אביב לשכת עוה"ד בישראל (לא פורסם, 25.11.1999); כן ראו: בג"ץ 3064/97 עו"ד יעקב דרור נ' עו"ד גרא כהן (לא פורסם, 23.7.1997); בג"ץ 10735/02 עו"ד אילן שרקון נ' הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין (לא פורסם, 18.12.2002)).
6.
העתירה נדחית אפוא על הסף וממילא נדחית הבקשה לצו ביניים. אין צו להוצאות.
ניתן היום, ז' תשרי תשס"ח (19.9.2007)
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט