בג"ץ 8347/05 רוחמה יוסף נ. משטרת ישראל

השופטת א' חיות:

1.העותרת גוייסה למשטרת ישראל באוקטובר 1998 ושירתה בה כחוקרת כשבע שנים עד לפיטוריה ביום 27.7.2005. במהלך תקופת השירות הוצבה העותרת ביחידות שונות ברחבי הארץ ובאוגוסט 2004 יצאה לקורס "חוקר מתקדם" במרכז ללימודי משטרה. על רקע כשלים שאותרו בהתנהלותה ובתפקודה של העותרת במסגרת הקורס האמור, החליטה וועדת ההערכה של הקורס להדיחה ממנו ואף המליצה לגורמים המוסמכים לשקול את פיטוריה מן המשטרה. העותרת הגישה קבילה לנציב קבילות שוטרים במשרד לבטחון פנים נגד ההחלטה האמורה וזו נדחתה על ידו ביום 16.5.2005. במקביל לבירור הקבילה ובעקבות המלצת וועדת ההערכה של הקורס, נערך לעותרת שימוע בפני וועדת הערכה מרחבית ווועדת הערכה מחוזית ושתי וועדות אלה המליצו לאחר השימוע על פיטוריה. ביום 22.12.2004 נערך לעותרת שימוע נוסף במחלקת משמעת במטה הארצי וכן ניתנה לה בחודשים מאי ויוני 2005 הזדמנות להשלים את טיעוניה בכתב בשל הזמן שחלף מיום שהגישה את קבילתה ועד שניתנה בה החלטה על ידי נציב קבילות שוטרים. לאחר כל הדברים הללו החליט, כאמור, ראש אגף משאבי אנוש במשטרה ביום 27.7.2005, על פיטורי העותרת. בקשותיה לשקול שוב את ההחלטה לפטרה ולאפשר לה לנצל את ימי החופשה המגיעים לה, תחת פדייתם בכסף, נדחו.

2.בעתירתה טוענת העותרת כי פיטוריה מן המשטרה נעשו שלא כדין וכי הפרשה תחילתה בקורס "חוקר מתקדם" בו השתתפה כאמור באוגוסט 2004. לטענת העותרת, החליטה מפקדת הקורס על הדחתה ממנו, למרות ציוניה הגבוהים בו, בשל הסתייגותה מן הפטור שקיבלה העותרת מפעילות מבצעית וממאמץ עקב פציעות במהלך שירותה. העותרת מוסיפה וטוענת, כי כשירות מבצעית לא היתה תנאי להסמכה בקורס וכי מפקדת הקורס נהגה עימה בחוסר תום לב. עוד טוענת העותרת, כי מפקדת הקורס חרגה מסמכותה עת המליצה לפטרה מן המשטרה ולפיכך כל הליך הפיטורין הינו בלתי חוקי. כמו כן טוענת העותרת, כי בחוות הדעת השנתית מיום 12.7.2004 ניתן לה ציון גבוה, כי ההערכה שניתנה לה היתה חיובית וכי בעקבות כך הוארך שירותה במשטרה באותו שלב בחמש שנים. בשל כל הטעמים הללו מועלית בעתירה בקשה למתן צו הקובע כי יש לאפשר לעותרת להמשיך ולשרת במשטרת ישראל וכן להסמיך אותה בקורס "חוקר מתקדם". במסגרת העתירה אף נתבקש על ידי העותרת צו ביניים אשר יורה על עיכוב פיטוריה עד להכרעה בעתירה, אך בקשה זו נדחתה בהחלטתי מיום 5.9.2005 ולפיכך, נכנסו הפיטורים לתוקף במועד שעליו הוחלט.

3.המשיבה טוענת בתגובתה כי העותרת פוטרה בשל אי התאמה לתפקיד וכי תפקודה לאורך כל תקופת השירות התאפיין בדפוס התנהגות שלילי שבא לידי ביטוי, בין היתר, בחוסר יכולת לקבל מרות ולעבוד בצוות, בחוסר אמינות ובהעדר מסירות. כן טוענת המשיבה, כי הערכה חיובית אחת - ההערכה מיולי 2004 אותה מדגישה העותרת בטיעוניה - אין בכוחה לשנות את התמונה הכוללת וכי המשיבה גילתה סבלנות ואורך-רוח ונתנה לעותרת מספר הזדמנויות לפתוח דף חדש, אך ללא הועיל. לבסוף טוענת המשיבה, כי הליך הפיטורין נוהל כדין וכי טרם שהוחלט על פיטוריה ניתנה לעותרת הזדמנות הוגנת להציג את טענותיה.

4.דין העתירה להידחות. הביקורת השיפוטית על החלטות הרשות המוסמכת בדבר הפסקת שירותם של שוטר או שוטרת, מופעלת ככלל על פי אמות המידה הנוהגות במשפט הציבורי לעניין ביקורת על החלטות מנהליות. אך נוכח מרווח שיקול הדעת הרחב המסור למערכת המשטרה, כמו גם למערכת הצבאית, לקבוע את התאמתו או אי התאמתו של אדם לשרת בשורותיה, נוהג בית משפט זה איפוק רב בעניינים אלה וגדר התערבותו בהם הינו דרך כלל מצומצם וצר (ראו: בג"צ 671/04 גרין נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל (לא פורסם)). מתגובת המשיבה וצרופותיה עולה, כי לאורך כל תקופת שירותה של העותרת במשטרה הביעו מפקדיה חוסר שביעות רצון מתפקודה המקצועי, למעט הערכה אחת ובה ציון גבוה יחסית. כן עולה מהחומר שהוצג כי לאורך השנים הוצבה העותרת מחדש ביחידות שונות מתוך רצון לסייע לה, אך ללא הועיל. בהתחשב בנתונים אלה וכן בהתחשב באופן התנהלותה בקורס הנזכר לעיל ממנו הודחה, נראה כי בניגוד לטענות שהעלתה העותרת, ההחלטה על פיטוריה נתקבלה משיקולים ענייניים ובהתבסס על תשתית עובדתית ראויה, שהצטברה לאורך שנות שירותה. בהקשר זה יש להדגיש במאמר מוסגר, כי ה טענה הכללית שהעלתה העותרת בדבר זיוף מסמכים נטענה באופן סתמי שאינו מאפשר כל התייחסות. עוד עולה מן העתירה ומתגובת המשיבה, כי ניתנה לעותרת הזדמנות הוגנת להשמיע את טענותיה הן בפני נציב קבילות שוטרים והן בפני הוועדות השונות שדנו בעניינה. בנסיבות אלה, אין העתירה מגלה על פני הדברים עילה להתערבותנו בהחלטת הפיטורין.

אשר על כן העתירה נדחית. אין צו להוצאות.