פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בג"ץ
8497/04
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
העותרים:
1. חברת אלאקסא לפיתוח נכסי ההקדש המוסלמי
בע"מ
2. אסעד חסן מוחסן
3. חליל סלים דרויש
4. זיד סלים דרויש
נ ג ד
המשיבים:
1. כרם מהר"ל - מושב עובדים להתיישבות
שיתופית בע"מ
2. יורם שטטנר
3. אורלי שטטנר
4. יובל מנחם
5. מדינת ישראל/מינהל מקרקעי ישראל
6. רשות העתיקות
מבקשים נוספים:
7. משרד הדתות
1. אביב יובל
2. יפעת יובל
בקשה לחילוט "ערבון" מטעם משיב 4 והמבקשים הנוספים
החלטה
1.
זו בקשה של משיב 4 ומבקשים נוספים לחלט מכספי "ערבון" שהופקד על ידי העותרים בהליך זה, כתנאי למתן סעד זמני בעתירה שבינתיים נסתיימה בפסק דין.
2.
עניינה של העתירה נסב על בקשת העותרים לאסור על בנייה בשטח שני מגרשים במושב כרם מהר"ל נוכח הטענה כי בשטח מצויים קברים של מוסלמים.
3.
ביום 20.9.04 ניתן צו ארעי בעתירה, האוסר על פעולות שיש בהן כדי לשנות מצב קיים בשטח נשוא המחלוקת.
4.
ביום 24.5.06, לבקשת המשיבים 1 עד 4 בעתירה, חוייבו העותרים 1 עד 4 " במתן התחייבות עצמית וכן ערבות בסכום של 50,000 ₪ כמשמעותן בתקנות סדר הדין האזרחי לענין מתן סעד זמני, וזאת להבטחת נזקיהם של המבקשים (הם המשיבים 1 עד 4 בעתירה) נוכח מתן צו הביניים".
5.
בפסק הדין שניתן ביום 17.6.09 נדחתה העתירה, וניתן תוקף לפתרון מעשי המאפשר בנייה במגרשים תוך התחשבות בקברים המצויים בשטח. בעקבות מתן פסק הדין בקשה העותרת 1 את החזר כספי הערובה שהופקדו בבית המשפט לצורך מתן הסעד הארעי. ביום 25.1.10 החליטה כב' הרשמת גאולה לוין כי נוכח הכרזתה של העותרת כ"התאגדות בלתי מותרת", ובשים לב לאמור בתקנה 84(2) לתקנות ההגנה (שעת חירום) 1945, לא ניתן להעביר לידיה את כספי הערובה, כמבוקש על ידה.
6.
המשיב 4, והמבקשים הנוספים שלא היו בעלי דין בעתירה, מבקשים עתה לחלט את כספי הערובה. המבקשים הנוספים רכשו ממשיב 4, בן משפחתם, את זכויותיו באחד המגרשים נשוא העתירה, וזאת לאחר הוצאת הצו הארעי.
7.
בבקשה לחילוט מצויין, כי נזקיו של משיב 4 עקב מתן הסעד הזמני מגיעים, נכון לחודש יולי 2010, לסך של 25,096.08 ₪, ואילו נזקי המבקשים הנוספים נכון למועד זה מגיעים לסך של 79,776.45 ₪. הבקשה כוללת פירוט נרחב של מרכיבי הנזק, הן זה הנטען על ידי משיב 4, והן זה הנטען על ידי המבקשים הנוספים. לטענתם, חלה על הענין תקנה 371(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – תקנות סדר הדין ) המתייחסת לחילוט ערבון, משנתקיימו כל התנאים הנדרשים באותה תקנה לצורך כך, והם – כי נגרמו לבעל דין נזק או הוצאות עקב מתן הצו, וכי הבקשה לסעד זמני לא היתה סבירה בנסיבות הענין.
8.
דין הבקשה להידחות.
הערובה הכספית אותה נדרשו העותרים 1 עד 4 לתת במסגרת סעד הביניים שהוצא נושאת אופי של " ערבות" שנועדה להבטיח כיסוי נזקי המשיבים 1 עד 4 בעתירה, ככל שייגרמו להם עקב מתן הסעד הארעי. ה" ערבות " כמשמעה בתקנות סדר הדין שונה מן ה "ערבון ", ולכל אחד ממושגים אלה הגדרה משלו
בסעיף 1 לתקנות אלה. הן תקנות סדר הדין האזרחי, והן הפסיקה הבהירו את השוני בין " ערבות" כספית, המוגדרת על פי חוק הערבות התשכ"ז-1967, לבין "ערבון ", המהווה ערובה חפצית לקיום חיוב קיים או עתידי. לפיכך, גם דרכי חילוטם של שני אמצעי בטחון אלה שונים זה מזה (השוו גם תקנה 364 לתקנות סדר הדין, המבחינה גם היא בין האמצעים השונים להבטחת נזקי בעל דין עקב מתן סעד זמני).
תקנה 371 לתקנות סדר הדין מבחינה היא עצמה בין ערבון לבין ערבות לצורך חילוט הערובה שניתנה. תקנה 371(א) דנה בחילוט ערבון שאינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם, אך מותנה בקיום מספר תנאים המפורטים באותה תקנה. לעומתה, תקנה 371(ב) סיפא מתייחסת למימוש הערובה, שמשמעה באותו הקשר " ערבות ", שניתן להיפרע ממנה, בין במסגרת אותו הליך בו היא ניתנה, ובין בדרך הגשת תובענה חדשה.
9.
כבר נפסק, כי במקרה של ערבות לנזקים, שניתנה במסגרת סעד זמני של עיכוב ביצוע פסק דין לצורך ערעור, על נתבע המבקש לחלט את הערבות להוכיח את היקף הנזק שנגרם לו, ואת הקשר הסיבתי בין מתן הצו הזמני לבין הנזק שנגרם, כנדרש בכל התדיינות אזרחית. כאשר הוכחה זו כרוכה בהבאת ראיות מפורטות, וכאשר ההליך הסתיים בינתיים במתן פסק דין, דרך המלך לברר שאלות אלה היא בהגשת תובענה עצמאית בפני הערכאה הדיונית (ע"א 10650/08 חפציבה, שיכון ופיתוח נ' אלישיוב (16.8.09); רע"א 9308/08 אלול נ' רביב , (21.4.09); רע"א 2421/98 בריל נ' צ'פלסקי (30.6.98). שונה הדבר בחילוט ערבון , אשר אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם, שניתן לחלטו במסגרת ההליך בו ניתן אם נתקיימו תנאי תקנה 371(א) לתקנות.
10.
הענין הנדון בבקשה זו מתייחס לערבות להבדיל מערבון; הבקשה למימוש הערבות כרוכה בהוכחת נזקים, ובהבאת ראיות לצורך כך ובביסוס קיומו של קשר סיבתי בין מתן הסעד הזמני לבין הנזקים הנטענים. משעניינה של הבקשה מחייב קיום הליך מפורט תוך הבאת ראיות, מקומה להידון, ככל שהמשיב 4 יעמוד עליה, במסגרת תובענה עצמאית שתוגש לערכאה הדיונית המוסמכת.
11.
שאלה נוספת היא, האם למבקשים הנוספים, רוכשי אחד המגרשים מהמשיב 4, שלא היו בעלי דין בעתירה, מעמד כלשהו לתבוע חילוט הערבות שניתנה במסגרת הליך משפטי שלא היו צדדים לו כלל. אין צורך להכריע בשאלה זו במסגרת שלפנינו, וככל
שתוגש תובענה עצמאית לחילוט הערבות ומבקשים נוספים אלה יצטרפו אליה, יהא עליהם הנטל להראות כי עומדת להם זכות להיפרע מהערבות, אף שכלל לא היו צדדים להתדיינות בה ערבות זו ניתנה.
11.
הבקשה נדחית.
משלא נתבקשה תגובת העותרים, לא ינתן צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ב באלול התש"ע (22.08.10).
ש ו פ ט ת