ע"א 9409/16 אורית שטולץ נ. אילה רבין ו25 אח'

1.

המשיב 2 והמערערת חתמו על הסכם המקנה למשיב 2 אופציה לרכישת זכויות במקרקעין שהיה בבעלות המערערת (להלן: הנכס ) שהקנה למשיב 2 – בין השאר – זכות לסיחור האופציה לצדדים שלישיים בלא צורך בהסכמת המערערת. המשיב 2 סיחר את זכויותיו על פי ההסכם למשיבים 1 (להלן: הרוכשים ), אך המערערת התנגדה וסירבה לחתום על הסכם מכר עם הרוכשים לצורך מימוש האופציה (על הרקע לדברים ראו בהרחבה החלטתי מיום 18.1.2017). הרוכשים הגישו תביעה נגד המערערת, ובית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' לבהר-שרון ) קיבל את תביעתם וחייב את המערערת לחתום על הסכם המכר.

2.

המערערת הגישה ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, ולצדו הוגשה גם בקשה לצו מניעה האוסר על הרוכשים לבצע כל דיספוזיציה בנכס עד להכרעה בערעור. בהחלטה מיום 5.12.2016 הוריתי על מתן צו ארעי האוסר על המשיבים לבצע כל פעולה של העברת הזכויות בנכס לצד שלישי. בהחלטה מיום 18.1.2017, לאחר שהתקבלה תשובת המשיבים לבקשה זו, הארכתי את תוקפו של הצו הארעי עד להכרעה בערעור בכפוף לכך שהמערערת תחתום על הסכם המכר, כפי שנקבע בבית המשפט המחוזי, לא יאוחר מיום 1.2.2017 (להלן: הצו הזמני ) . כן הוריתי כי המערערת תפקיד ערבות בנקאית אוטונומית בסך של 500,000 ש"ח "לפיצוי הרוכשים בגין נזק שיגרם להם כתוצאה ממתן הצו אם יידחה הערעור" (סעיף 8 להחלטה מיום 18.1.2017).

3.

במהלך הדיון שהתקיים בערעור ביום 25.10.2018 קיבלו הצדדים את הצעת ההרכב שלפיה הערעור יידחה תוך שמירת טענות שני הצדדים למקרה של התפתחויות בעתיד בכל הנוגע לסיווג הקבוצה על ידי רשויות המס, והערעור נדחה. עוד צוין כי בהסכמת הצדדים – ומבלי לגרוע מטענות וזכויות של שני הצדדים – הצו הזמני יעמוד בתוקפו לפרק זמן של 90 ימים ממועד מתן פסק הדין; וכי בהתאם למוסכם הערעור נדחה בלא צו להוצאות. בהחלטה מיום 28.2.2019, לאחר שעברו 90 הימים ממועד דחיית הערעור, ניתנה פסיקתא לבקשת הרוכשים, המורה על מחיקת הערת האזהרה שנרשמה בפנקסי המקרקעין בעניין הצו הזמני האמור.

4.

ביום 28.2.2019 הגישה המערערת בקשה שהוכתרה "בקשה להשבת ערבון" ובה ביקשה כי בית משפט זה יורה על "השבת כספי הערבון בסך 500,000 ש"ח" לידיה נוכח הסרת הצו הזמני. הרוכשים התנגדו לבקשה וטענו כי בכוונתם לעתור לחילוט העירבון, בגין הנזקים שנגרמו להם לטענתם עקב מתן הצו הזמני, וזאת במסגרת המועדים הקבועים בתקנה 371(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בהחלטה מיום 21.3.2019 נקבע כי נוכח האמור בתגובת הרוכשים, הבקשה להשבת העירבון נדחית.

5.

ביום 3.5.2019 הגישו הרוכשים בקשה שהוכתרה "בקשה לחילוט כספי העירבון", היא הבקשה המונחת לפניי, שבגדרה מבוקש להורות על חילוט הסכום שהפקידה המערערת בסך של 500,000 ש"ח, נוכח פקיעת הצו הזמני. בבקשה נטען כי הגשת הבקשה למתן סעד זמני לא הייתה סבירה בנסיבות העניין, בין היתר נוכח סיכוייו הנמוכים של הערעור; וכי הצו הזמני גרם להם לנזק הנובע מהפרשי שיעורי הריבית שחלו על מימון רכישת הנכס מבחינתם, כמפורט להלן. עוד ביקשו הרוכשים להשית על המערערת את הוצאותיהם לרבות שכר טרחת באי-כוחם.

6.

דין הבקשה להימחק. ראשית יש לציין כי בבקשת הרוכשים (כמו גם בבקשת המערערת שנדחתה ביום 21.3.2019) נפל חוסר דיוק במונחים. בהחלטה מיום 18.1.2017 התקבלה כאמור בקשת המערערת למתן סעד זמני לתקופת הערעור בכפוף להפקדת ערבות (ולא עירבון), שנועדה להבטיח את כיסוי נזקי הרוכשים ככל שייגרמו להם כתוצאה ממתן הצו הזמני אם יידחה הערעור (וכך גם צוין במפורש בהחלטה, כמפורט לעיל; על ההבחנה בין ערבות לבין עירבון ראו רע"א 3780/16 רון נ' עזבון גיטיה , פסקאות 12-7 (24.7.2016) (להלן : עניין רון ) ; רע"א 9308/08 אלול נ' רביב , פסקאות 9-7 (21.4.2009) (להלן :

עניין אלול ); בג"ץ 8497/04 חברת אלאקסא לפיתוח נכסי ההקדש המוסלמי בע"מ נ' כרם מהר"ל – מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ , פסקה 8 (22.8.2010) (להלן : עניין אלאקסא )). על המבקש לממש ערבות להוכיח את היקף הנזק וכן את הקשר הסיבתי בין הצו הזמני לבין הנזק הנגרם לו, כנדרש בכל התדיינות אזרחית (אולם אין צורך להראות כי הבקשה למתן סעד זמני לא הייתה סבירה. ראו למשל עניין רון , פסקה 9; ע"א 954/15 י.ע דן סנטר ב.ב שותפות מוגבלת נ' עלרונט דן בע"מ , פסקה 9 (30.3.2016)) . כאשר הוכחה זו כרוכה בהבאת ראיות מפורטות ומורכבות, וכאשר ההליך אשר במסגרתו הופקדה הערבות הוא ערעור שהסתיים במתן פסק דין, דרך המלך לברר שאלות אלו היא הגשת תובענה עצמאית בעניין זה לערכאה הדיונית ( ע"א 4031/14 בחוס נ' געפרי , פסקה 5 (17.3.2016); עניין אלאקסא , פסקה 9; ע"א 10650/08 חפציבה שיכון ופיתוח בע"מ נ' אלישיוב , פסקה 10 (16.8.2009)) .

7.

בענייננו, מבקשים הרוכשים להורות על מימוש הערבות לשם פיצוי על הנזקים שנגרמו להם בעקבות מתן הצו הזמני, בטענה כי כתוצאה ממתן הצו נשללה מהם האפשרות לקבל הלוואה מהבנק המלווה לרכישת הנכס כפי שתכננו והם נאלצו ליטול הלוואות אישיות ולעשות שימוש בהונם הפרטי לשם גיוס ההון הנדרש. לטענתם נגרם להם נזק הנובע מפערי הריבית בין הריבית הממוצעת בנטילת הלוואת משכנתא בעת הרכישה לבין הריבית הממוצעת להלוואה לכל מטרה, היא הריבית המתבקשת כאשר בעל נכס מבקש לערוך מימון חוזר ושחרור הון עצמי. לפי החישוב שערכו הרוכשים (המתבסס על נתוני בנק ישראל בדבר הריבית הממוצעת על הלוואות משכנתא במועד החתימה על הסכם המכר ובעניין הריבית הממוצעת להלוואות לכל מטרה במועד הסרת הצו הזמני), נזק זה עומד על כ-350,000 ש"ח. לאחר שעיינתי בבקשה ובמסמכים שצורפו לה אני סבור כי ראוי שטענות הרוכשים במסגרתה תתבררנה בדרך של הגשת תביעה עצמאית לערכאה הדיונית המוסמכת, שערוכה לקיים את ההליך המתאים לבירור טענות הרוכשים (אשר כאמור עותרים לחלט סכום לא מבוטל בבקשתם), ולהידרש לתחשיבים המתאימים בעניין.

הבקשה נמחקת אפוא. הערבות הבנקאית תישאר מופקדת בקופת בית משפט זה למשך 90 ימים על מנת לאפשר לרוכשים לנקוט הליכים כאמור בפסקה 7 ככל שימצאו לנכון.

אין צו להוצאות.